לסלי הור-בלישה
 | |||||||||||||||||||
| לידה |
7 בספטמבר 1893 המפסטד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  | ||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 בפברואר 1957 (בגיל 63) ריימס, צרפת | ||||||||||||||||||
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה הליברלית | ||||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Cynthia Sophie Elliot (22 ביוני 1944–?) | ||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||
איזק לסלי הור-בלישה, הברון הור-בלישה הראשון (באנגלית: Isaac Leslie Hore-Belisha, 1st Baron Hore-Belisha; 7 בספטמבר 1893 - 16 בפברואר 1957) היה יהודי שכיהן כחבר הפרלמנט הבריטי ושר בממשלת בריטניה, אשר נודע בשל תרומתו לתחבורה, וכן בשל היותו קורבן, ככל הנראה, של אנטישמיות. על שמו נקראו משואות בלישה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הור-בלישה נולד בדוונפורט שבפלימות' כבן יחיד לאליזבת מרים מיירס וליעקב איזק בלישה, מנהל חברת ביטוח ובן למשפחת סוחרים ממרוקו. סבו של לסלי, איזק בלישה, היה סוחר ותעשיין שכיהן כנשיא הקהילה היהודית הספרדית במנצ'סטר, ואחיינו של מוזס בלישה שהתיישב במרסיי בשנת 1817 והיה ידוע כ"הסוחר של סולטן מרוקו"[1].
אביו מת עליו עוד בטרם הגיע לגיל שנה. כשאימו נישאה בשנית, לסר אדאיר הור, בשנת 1912, הוא אימץ את שם המשפחה הכפול הור-בלישה. המשפחה הייתה אמידה למדי, והור-בלישה נשלח לבתי ספר באירופה, בין השאר בפריז ובהיידלברג. אחר כך החל ללמוד בקולג' סנט ג'ון באוניברסיטת אוקספורד, שם היה נשיא מועדון הוויכוחים Oxford Union Society. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה והגיע לדרגת מייג'ור (רב-סרן). לאחר המלחמה הוסמך לעריכת דין.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות של שנת 1922 התמודד הור-בלישה מטעם המפלגה הליברלית במחוז הבחירה שבו נולד (דוונפורט), אך לא זכה ברוב הדרוש; ואולם בבחירות שנערכו בשנה לאחר מכן (1923) זכה, והפך לחבר פרלמנט. הוא נודע כנואם מוכשר ונלהב, זוהה עם האגף הימני של מפלגתו, אשר תקף את תמיכת המפלגה בממשלת הלייבור. הוא הצטרף לסר ג'ון סיימון לגוש "הליברלים הלאומיים" (ה-'Liberal National') עם הקמת ממשלת האחדות בשנת 1931.
לאחר הבחירות של שנת 1931 מונה הור-בלישה להיות שר זוטר במועצת המסחר (אחת הוועדות של מועצת המלך). הוא נשאר חבר בממשלה גם לאחר שהליברלים עזבו את הממשלה בשנת 1932 בשל מחלוקות בסוגיית הסחר החופשי, ומונה להיות המזכיר הפיננסי במשרד האוצר. הור-בלישה היה חרוץ וחכם, אך תכונות עוררו טינה נגדו בקרב גורמים שמרניים, אשר ראוהו כ"אאוטסיידר".
שר התחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל בשנת 1934 שירת הור-בלישה בתפקיד שר התחבורה, בתקופה שבה עלה קרנה של התחבורה הממונעת והיא הפכה נגישה להמונים. הוא שכתב את חוקי התנועה והיה אחראי על חיוב הנהגים לעבור מבחן נהיגה לצורך קבלת רישיון ועל הצבת משואות בלישה (שהציבור קרא להן על שמו); חידושים אלו הובילו לירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים.
שר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שירות מוצלח במשרד התחבורה, מונה הור-בלישה להיות שר המלחמה בשנת 1937 בממשלתו של צ'מברלין. היה זה מינוי שנוי במחלוקת. הור-בלישה החליף את אלפרד דאף קופר, שהיה פופולרי למדי. נשמעו גם טענות שמשרה בכירה כל-כך לא צריכה להימסר לנציג המפלגה הליברלית. גם מוצאו היהודי של הור-בלישה היה מקור לתסיסה אנטישמית נגדו בקרב חברי המפלגה השמרנית. הוא סומן כמחרחר-מלחמה ובולשביק, והופעל לחץ רב כדי להדיחו מהתפקיד בהזדמנות הראשונה. גם בקרב חוגים שלא התנגדו לו בעוצמה כה רבה נפוץ עבורו הכינוי "חורב" (Horeb), כרמז למוצאו היהודי (על שם הר חורב).
בלישה, אשר חש במלחמה הקרבה, ביקש את רשותו של צ'מברלין להנהיג גיוס חובה בשנת 1938, אולם נענה בשלילה, שכן צ'מברלין סירב להגדיל את הוצאות הביטחון. בלישה המשיך במאמציו לשפר את הצבא והעלה את המשכורות ואת הפנסיה לאנשי הצבא. כמו כן גם יצר אפשרויות קידום לחיילים בני המעמד הנמוך, אשר קידומם בדרך כלל נחסם בשל נפוטיזם בקרב בני המעמד הגבוה. הוא פעל לשיפור תנאי המגורים בקסרקטינים על ידי הוספת חדרי מקלחת ומתקנים לפעילויות בשעות הפנאי. הוא גם איפשר לחיילים נשואים לגור עם משפחותיהם. בסופו של דבר, בתחילת שנת 1939, אושרה בקשתו להנהיג גיוס חובה כדי להתמודד עם האיום מצד גרמניה הנאצית.
בלישה שם לעצמו למטרה לגרום למודרניזציה של הכוחות המזוינים הבריטיים צרי האופקים, ופיטר שלושה חברים במטה הכללי הבריטי כדי להחליפם באחרים. גישתו גרמה לעוינות מופגנת מצד מפקדים ותיקים כדוגמת פילדמרשל ג'ון דיל וג'ון גורט. גורט אף סירב להיות נוכח באותו חדר יחד עם בלישה. השינויים שהנחיל בלישה הרתיחו את הממסד הצבאי, והזעם חלחל גם לחיילים בדרגות הנמוכות. בחודשים הראשונים של מלחמת העולם השנייה הורה בלישה לאסור על החיילים לשיר שיר לעג שמילותיו הושרו לצלילי "Onward, Christian Soldiers":
Onward Christian Soldiers, You have nought to fear. Israel Hore-Belisha Will lead you from the rear. Clothed by Monty Burton, fed on Lyons pies; Die for Jewish freedom As a Briton always dies.
הדחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בינואר 1940 הודח הור-בלישה ממשרד המלחמה במפתיע. בלישה היה מסוכסך עם לורד גורט (ראש המטה הכללי המלכותי ומפקד חיל המשלוח הבריטי בצרפת), למרות שגורט נבחר לתפקיד על ידיו. השניים איבדו את האמון זה בזה, בשל מחלוקות עמוקות על האסטרטגיה שיש לנקוט להגנת צרפת. הור-בלישה גם איבד את הפופולריות שלו בקרב חברי קבינט המלחמה, אשר ישיבותיו הפכו מתוחות וקולניות. צ'מברלין החליט להדיחו, ורצה למנותו לעמוד בראש משרד המידע, אך נסוג מרעיון זה לאחר שאנשי משרד החוץ הביעו דאגה מכך שיהודי יחזיק משרה זו. צ'מברלין הציע לבלישה להיות נשיא מועצת המסחר, אך הור-בלישה סירב ופרש מהממשלה.
בשל אופיין הרגיש של המחלוקות תהו חברי פרלמנט ופרשנים פוליטיים לפשר ההדחה, והצהרתו הרשמית של הור-בלישה בפרלמנט השאירה אותם באפילה. דעה רווחת אחת הייתה כי הרפורמות הנועזות של הור-בלישה נתקלה בהתנגדות מצד אנשי הממסד הצבאי, אשר כפו על ראש הממשלה את פיטוריו. טענה אחרת הייתה כי הור-בלישה הודח בשל אנטישמיות. טענה נוספת הייתה כי משפחת המלוכה לחצה על צ'מברלין לפטרו בשל תמיכתו בעבר באדוארד השמיני במהלך משבר הוויתור על המלוכה, אולם טיעון זה לא מסביר מדוע הוצע להור-בלישה תיק המידע ומדוע מונה לתפקיד מלכתחילה.
לאחר הדחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הור-בלישה ניסה לשקם את הקריירה הפוליטית שלו תחת שלטונו של וינסטון צ'רצ'יל, אך הוא נחסם על ידי שילוב של חוסר-הפשרנות שלו והדעות הקדומות של השמרנים. הוא פרש מה-Liberal Nationals בשנת 1942 והיה לחבר פרלמנט עצמאי ('National Independent'). בממשלה שהוקמה בשנת 1945 מונה לזמן קצר להיות השר האחראי על הביטוח הלאומי. אולם בבחירות של שנת 1945 הובס הור-בלישה בדוונפורט על ידי מייקל פוט. בלישה הצטרף למפלגה השמרנית ונבחר למועצת העיר של וסטמינסטר בלונדון משנת 1947. הוא ניסה להיבחר שוב במחוז הבחירה של דרום קובנטרי בשנת 1950, אך ללא הצלחה. בשנת 1954 העניק לו צ'רצ'יל תואר אצולה.
בפברואר 1957, במהלך סיור של משלחת פרלמנטרית בצרפת, התמוטט בלישה במהלך נאום שנשא בבית העירייה בריימס בשל דימום מוחי ומת לאחר מספר דקות. לבלישה ולאשתו סינתיה, אותה נשא בשנת 1944, לא היו ילדים, ועל כן תואר האצולה שלו חלף מן העולם.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לסלי הור-בלישה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לסלי הור-בלישה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)