לשלום הנצחי
 | |
| כריכת הספר בגרמנית | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | עמנואל קאנט |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | פילוסופיה פוליטית |
| נושא | שלום, יחסים בינלאומיים |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1795 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מאגנס |
| תאריך | 1976 |
| תרגום | שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך |
| מספר עמודים | 132 |
| עמנואל קאנט |
 |
| אנשים |
| ג'ורג' ברקלי • רנה דקארט • יוהאן גוטליב פיכטה • פרידריך היינריך יעקבי • גאורג וילהלם פרידריך הגל • דייוויד יום • ארתור שופנהאואר • ברוך שפינוזה |
| עבודות חשובות |
| ביקורת התבונה הטהורה • ההקדמות • מהי נאורות? • הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות • ביקורת התבונה המעשית • ביקורת כוח השיפוט • הדת בגבולות התבונה בלבד • מטפיזיקה של המידות • לשלום הנצחי |
| קאנטיאניזם ואתיקה קאנטיאנית |
| אידיאליזם טרנסצנדנטלי • פילוסופיה ביקורתית • סכמה • אפריורי ואפוסטריורי • אנליטי וסינתטי • נואומנה • הדבר כשלעצמו • קטגוריות • הצו הקטגורי • צו היפותטי • מקסימה • "ממלכת התכליות" • אפרצפציה טרנסצנדנטלית • אסתטיקה טרנסצנדנטלית |
| נושאים קרובים |
| אידיאליזם גרמני • נאו-קאנטיאניזם |
"לשלום הנצחי: שרטוט פילוסופי" (בגרמנית: Zum ewigen Frieden. Ein philosophischer Entwurf) הוא מאמר פילוסופי-פוליטי מאת עמנואל קאנט שראה אור ב-1795. המאמר דן בערובה התבונית לכך שביום מן הימים ייכון שלום עולמי.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיבורו של קאנט מטרים במובנים רבים את תורת השלום הדמוקרטי המודרנית.[1] אף שהוא מתאר מדינות רפובליקניות ולא דמוקרטיות, אלו מגדרות כממשלות ייצוגיות, שבהן הרשות המחוקקת מופרדת מהרשות המבצעת. קאנט טוען שרפובליקות יכלו להתקיים בשלום זו עם זו, מכיוון שהן נוטות לפציפיזם יותר מכל צורת שלטון אחרת. אולם הפיכת הממשלות לרפובליקות אינה נתפסת כתנאי מספיק כשלעצמו.
קאנט מנה שישה תנאים לכינון שלום נצחי בין מדינות:
- "כשניסוח הסכם שלום טומן בחובו את המצע למלחמה עתידית, הוא לא יוכל להיחשב הסכם שלום".[2]
- "אסור ששום מדינה תרכוש לה מדינה ריבונית אחרת [...] בכל דרך, אם בירושה, בחליפים, בקנייה או במתנה"[3]
- "אסור שייווצר חוב אומי עקב ניהול מדיניות החוץ של המדינה".[4]
- "יש לבטל לחלוטין, במשך הזמן, את הצבאות הקבועים".[5]
- "שום מדינה אינה רשאית להתערב בכוח בחוקה ובשלטון של מדינה אחרת".[6]
- "גם במהלך מלחמה אסור ששום מדינה תנקוט פעולות איבה כאלה שיהפכו לבלתי אפשרי את האמון ההדדי וההכרחי למען קיום שלום בעתיד, פעולות כגון שליחת מתנקשים ומרעילים, הפרת הסכם הכניעה, הסתה לבגידה במדינה היריבה וכו'".[7]
בנוסף לכך, קאנט מנה גם שלושה תנאים כדי להבטיח שהשלום הנצחי יישאר שריר וקיים.
- "החוקה האזרחית בכל מדינה צריכה להיות רפובליקנית".[8]
- "משפט העמים (הבינלאומי) צריך להתבסס על פדרליזם של מדינות חופשיות".[9]
- "הזכויות הקוסמופוליטיות צריכות להיות מוגבלות בתנאים של הכנסת האורחים האוניברסלית".[10]
קאנט גם מפרט ביחס לזכויות שמעניקה הכנסת אורחים אוניברסלית לזרים: מבקרים בארץ זרה לא יזכו ליחס עוין כל עוד לא יציגו כוונות זדונית. זכויות אלו הכרחיות להגשמת המטרה הסופית של יחסי גומלין ויחסי שלום בין האומות.
קאנט מסכם את השאיפה לכינון שלום נצחי בסיום המאמר:
אם זו חובה, אם יש תקווה מבוססת לכך, לקרב את מימושו של מצב משפטי ציבורי, גם אם צעד אחר צעד עד אינסוף, הרי השלום הנצחי, שעד כה האמינו שהוא המשך ישיר של מה שנקרא בשגגה הסכמי שלום (שהם למעשה הסכמי הפסקת אש), אינו רעיון ריק אלא משימה שמוצאת בהדרגה את פתרונה ומתקרבת ברציפות להגשמת תכליתה (מכיוון שאני מקווה שאורך הזמן הנדרש לכל צעד קדימה הולך ומתקצר).[11]
השפעות וביקרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהאן גוטליב פיכטה, האידיאליסט הגרמני, אימץ את מסקנותיו של קאנט בחיבור זה, וטען כי הבטחת השלום דרך המשפט הציבורי הוא עניין הכרחי כנגזרת ממטלתה של התבונה.[12]
לעומתו גאורג וילהלם פרידריך הגל ביקר את המאמר בספרו קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, במהלך דיונו ביחסים בינלאומיים.
לקאנט היה רעיון בדבר שלום נצחי בערובת קונפדרציה של מדינות אשר תיישב כל סכסוף, ובבחינת עוצמה שכל מדינה יחידה מכירה בה, תבאר כל חילוקי דעות, וכך תהפוך את יישובם במלחמה לבלתי אפשרי. רעיון זה מניח מלכתחילה הסכמה בין המדינות. ואולם, הסכמה זו, גם אם תהיה מיוסדת על בסיס מוסרי, דתי או על טעמים ושיקולים אחרים, בכל זאת תמיד תהיה תלויה ברצונות ריבוניים פרטיקולריים, ולפיכך תוסיף להיות מושפעת ממקריות.
— הגל, קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, תוספת לסעיף 333.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמנואל קאנט, השלום הנצחי: מסה פילוסופית; תרגם בצירוף מבוא על עמנואל קאנט ועל רעיון השלום ותנועת השלום ובהוספת לִקוטים בדבר השלום הנצחי מתוך כתבי קאנט האחרים: יהודה יונוביץ, ירושלים: (דפוס סיני), תרפ"ו.
- עמנואל קאנט, לשלום הנצחי: שרטוט פילוסופי, תרגמו, הוסיפו מבוא וההערות: שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס ("ספרי מופת פילוסופיים"), תשל"ו.
- עמנואל קאנט, "על השלום הנצחי", מהי נאורות: כתבים פוליטיים, תרגם: יפתח הלרמן-כרמל, רסלינג, 2009.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי טאובר, "הגל — תפישת המלחמה ובעיותיה", עיון: רבעון פילוסופי, ס"ז, 2018, עמ' 83–109
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השלום הנצחי: מסה פילוסופית גרסה מלאה בתרגום יהודה יונוביץ - באתר דעת
- "על השלום הנצחי" תרגם: יפתח הלרמן-כרמל - באתר ספריית פסיק
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ mai, Kosuke; Lo, James.: ., Robustness of Empirical Evidence for the Democratic Peace: A Nonparametric Sensitivity Analysis, International Organization. 75(3), 2021, עמ' 901–919
- ^ "על השלום הנצחי", עמנואל קאנט: מהי נאורות: כתבים פוליטיים, תרגם: יפתח הלרמן-כרמל, רסלינג, 2009, עמ' 129
- ^ 2009, עמ' 130
- ^ 2009, עמ' 131
- ^ 2009, עמ' 131
- ^ 2009, עמ' 132
- ^ 2009, עמ' 132
- ^ 2009, עמ' 135
- ^ 2009, עמ' 138
- ^ 2009, עמ' 142
- ^ 2009, עמ' 170
- ^ Johann Gottlieb Fichte: Grundlage des Naturrechts (1796/1797), in: Gesamtausgabe der Bayerischen Akademie der Wissenschaften, herg. von R. Lauth und H. Jacob, Abt. I, Werke Band 3, Stuttgart 1966, 323.
