מגילה
מגילה היא רצועה ארוכה של פפירוס נייר או יריעת קלף מגולגלת שעליה נכתבו סימני כתב ואיורים בעת העתיקה. מגילות שימשו לפני שהומצא המצחף במאה ה-1. המאפיין העיקרי של מגילה הוא הכתיבה הרציפה של הטקסט, המחולק לעמודות אך רשום כרצף אחד, בניגוד לספר שבו דפים. בנוסף, הכתיבה נעשית בדרך כלל רק על צד אחד של הדף.
עקב היותן עשויות מחומר אורגני בדרך כלל הן לא שורדות, וקשה למצוא מגילות מהעת העתיקה. מסיבה זו גילוי מגילות מדבר יהודה נחשב לאחד מהממצאים הארכאולוגיים החשובים ביותר מעולם. אף על פי שחלקים מן הכתוב במגילות ניזוקו ואין אפשרות לשחזרם, רובן נשמרו באופן מפליא, וזאת בשל האקלים היבש השורר באזור ים המלח.
בתרבות היהודית, התורה וכתבי קודש נוספים נקראים מעל גבי מגילות בסדר התפילה בבית הכנסת.
כיום משמשות מגילות בעיקר בהקשר דתי, או אמנותי.
מגילה היא גם כינוי לחמישה ספרים בתנ"ך: שיר השירים, רות, איכה, קוהלת ואסתר.
המשמעות המקראית הראשונית של הפועל גלל הוא גלגל, דחף או הניע דבר מה שיש לו צורה עגולה. לדוגמה: "וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן" (ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוק ג'). בכתבי חז"ל החלו להשתמש בפועל זה בהקשר של קריאה בספר תורה, שגם הוא עשוי כמו מגילה סביב עמודי עץ.
