מוזיאון ואן ביורן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוזיאון לאמנות |
| על שם |
מוזיאון ואן ביורן  |
| מדינה |
בלגיה |
| מייסדים |
אליס פייט |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 23 באוקטובר 1970 |
| תאריך פתיחה רשמי |
23 באוקטובר 1970 |
| קואורדינטות | 50°48′36″N 4°21′14″E / 50.81005°N 4.3538138888889°E |
|
www | |
|
(למפת בריסל רגילה)   מוזיאון ואן ביורן | |
  | |
מוזיאון ואן ביורן (בצרפתית: Musée Alice et David Van Buuren; בהולנדית: Van Buuren Museum & Tuinen) הוא מוזיאון השוכן בבית אליס ודוד ואן ביורן בבריסל. הבית מעוצב בסגנון אר דקו ומכיל אוסף יצירות אומנות רב ערך.[1]
מוזיאון ואן ביורן שוכן בביתם הפרטי של הבנקאי ואספן האמנות דוד ורעייתו אליס. הבית נבנה בין השנים 1924–1928, עוצב בסגנון אר דקו ובו תצוגה קבועה של יצירות רבות מהאוסף. הבית מוקף גנים נרחבים שתוכננו על ידי מעצבי גנים בלגים ידועים בשנים 1925 ו-1968. הבית הפך למוזיאון בשנת 1975 (על פי צוואתה של אליס ואן ביורן[2]) והוכרז כאתר מורשת לאומי בשנת 2001.[1][3][4]
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד מיכל ואן ביורן (1886–1955) נולד למשפחה יהודית מחאודה, הולנד. אביו סולמון ואן ביורן היה בעלים של בית דפוס והוצאה לאור, ומאוחר יותר גם בית מסחר לספרים. אימו, חנה ואן דנציג, הייתה בת למשפחה יהודית ידועה. אחותו הבכורה של דוד, מרתה ואן ביורן הייתה מורה לציור ונישאה לסולומון פרנקו.[5] דוד ואן ביורן רצה בתחילה ללמוד ארכיטקטורה אך עבר לתחום הפיננסים. הוא התיישב בבריסל בשנת 1909 והפך בה לבנקאי פרטי מצליח. בשנת 1922 התחתן עם הבלגית, ילידת אנטוורפן, אליס פייט (Alice Piette) (1890–1973). לבני הזוג לא היו ילדים.[2][6]
ואן ביורן ביקש תחילה את אחיינו, הארכיטקט יוהאן פרנקו (Johan Franco), לנהל את תכנון ביתו לעתיד בבריסל. בין השנים 1924–1928 שכרו בני הזוג ואן ביורן את הארכיטקטים הבלגים לאון גוורט (Leon Govaerts) ואלכסיס ואן ווארנברג (Alexis Van Vaernbergh) לפקח על בניית ביתם ברחוב ליאו אררה (Leo Errera) שבפרוור אוקל (Uccle) על פי תוכניותיו של יוהאן פרנקו. העיצוב החיצוני של הבית טיפוסי לסגנון של אסכולת אמסטרדם – האקספרסיוניסטי שהתפתח בהולנד בראשית המאה ה-20. הבית בנוי מלבנים אדומות חלולות, וחלליו הפנימיים עוצבו בסגנון ארט דקו על ידי מעצבים בלגים, צרפתים והולנדים בשילוב פריטי ריהוט נדירים, ויטראז'ים, גופי תאורה ושטיחים שיוצרו בהזמנה מיוחדת.[1]
עד לשנת 1970 התקיים בביתם של בני הזוג ואן ביורן סלון בנושאי תרבות ואמנות, אשר התארחו בו, בין היתר, ידוענים כמו מלכת הבלגים אליזבת מבוואריה שהייתה ידידה קרובה של אליס, הצייר ראול דאפי (Raoul Dufy),המשורר ז'אק פרוור (Jacques Preveret), מפיק הבלט סרגיי דיאגילב (Sergei Diaghilev), המלחין האאונגרדי אריק סאטי (Eric Satie), האופנאי כריסטיאן דיור שאף ערך תצוגת אופנה בבית, הצייר רנה מאגריט (Rene Magritte) ופוליטיקאים ישראלים רבים ביניהם דוד בן-גוריון, גולדה מאיר, יצחק רבין, משה דיין ושמעון פרס.[3][2][7]
אוסף האמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד ואן ביורן היה אספן אמנות חשוב ובביתו הוצגו באופן קבוע יצירות של הציירים ג'יימס אנסור, יואכים פטיניר, פיטר ברויגל האב, הרקולס סגרס, פיטר ינץ סנרדאם (Pieter Jansz Saenredam), צוגוהארו פוג'יטה (Tsuguharu Foujita), קייס ואן דונגן, וינסנט ואן גוך, הנרי פאנטין לאטור (Henri Fantin-Latour), ריק ואוטרס, גוסטב דה סמט (Gustave De Smet), קסבייר מלרי (Xavier Mellery), וקונסטנט פרמקה (Constant Permeke). ואן ביורן היה גם פטרונו של הצייר האקספרסיוניסטי הבלגי גוסטב ואן דה וויסטינה (Gustave van de Woestijne). האוסף של ואן ביורן כולל 32 יצירות של ואן דה וויסטינה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוסתר האוסף בעליית הגג בביתו של נהגם של בני הזוג, שעה שבני הזוג ואן ביורן נאלצו לעזוב את בלגיה והתגוררו אותה עת בניו יורק, בדירתם במלון פלאזה.[3] עם שובם, בשנת 1945, הוחזרו מרבית פריטי האוסף אל הבית בבריסל. לאחר המלחמה נהגו בני הזוג ואן ביורן לנסוע רבות, ולהציג יצירות מהאוסף ברחבי העולם במטרה לפרסם את האמנים הבלגים.[7][5]
אלמנטים עיצוביים בבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חדר האורחים מפוצל לשלושה מרחבים המחוברים ביניהם וכוללים פינות ישיבה, אח מרכזית בנויה מגרניט לברדור שחורה, וחלונות גדולים אל הגן הגדול המקיף את הבית. בפינת המוזיקה מוצב פסנתר כנף נדיר, מעץ רוזווד, מתוצרת יוליוס בלוטנר (Julius Bluthner). הפסנתר השתייך בעברו למלחין הצרפתי אריק סאטי.[2][8] חדר האורחים מקושט במגוון עשיר של וילונות ושטיחים מודרניים מיצירותיו של המעצב ההולנדי יאפ גידינג (Jaap Gidding). הצבעים בשטיחים נבחרו בהשראת ציורו של קס ואן דונג'ן - "החושבת".[9] השולחן וחיפוי הקירות בחדר האוכל נבנו על ידי נגר אומן בלגי מעצי שיקמה ורוזווד ברזילאי. על פי בחירתה של אליס ואן ביורן, בדי הריפוד של מושבי הכיסאות בחדר האוכל עשויים משיער סוס עדין ביותר. על קירות חדר האוכל מוצגות יצירות של גוסטב ואן דה וויסטינה, ובתקרה מותקנים גופי תאורה ייחודיים וגדולים בסגנון אמסטרדם. בחדר העבודה של דוד ואן ביורן מוצב שולחן שנבנה בהזמנה מיוחדת עם ציפויים של פורניר עץ אגוז ועליו משטח כתיבה המצופה עורות כרישים לבנים.[10] מתקרת אולם הכניסה תלויה נברשת בסגנון אר דקו שמשקלה למעלה מחמש מאות ק"ג ועוצבה על ידי יאן אייזנלפל (Jan Eisenloeffel). הנברשת נרכשה על ידי דוד ואליס ואן ביורן בשנת 1925 במהלך ביקורם בתערוכת עיצוב בפריז.[1]
ב-16 ביולי 2013 נגנבו מהמוזיאון 10 יצירות. ציור של הצייר הבלגי ג'יימס אנסור וציור של הצייר ההולנדי קייס ואן דונגן וכן שמונה עבודות קטנות של ציירים גדולים (Old Masters) נוספים. מערכת האזעקה במוזיאון הופעלה בעת השוד, אך הגנבים שהו במקום רק כשלוש דקות והספיקו להסתלק עם עבודות ערכן נאמד בלמעלה ממיליון אירו. בשנת 2015 התפרסם בעיתונות מידע כי המוזיאון מנהל משא ומתן עם השודדים להשבת היצירות תמורת תשלום כופר.[9] [11]
הגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגן, על כל חלקיו, השונים מהווה חלק בלתי נפרד מהבית. בתחילה היה שטחו של הגן מצומצם אך כיום הוא משתרע על למעלה מעשרה דונם. כיום מכל הגן שלוש חטיבות עיקריות. הגן הציורי, שתוכנן על ידי אדריכל הנוף ג'ולס בוסן (Jukes Buyssens) בשנת 1924, משקף רעיונות עיצוביים בסגנון אר דקו וכולל צמחייה אקזוטית עשירה. בשנת 1968 נוסף לגן מבוך (השני בלבד בבלגיה) בשטח שנרכש על ידי אליס ואן ביורן בשנת 1960 בצמוד לגן המקורי.[12] המבוך תוכנן בהשראת שיר השירים, וכולל שבעה פסלים אבסטרקטיים של הפסל הבלגי אנדרי ווילקט (Andre Willequet). החלק השלישי הוא גן הלבבות, בעל הנופך הרומנטי, שתוכנן בשנת 1970 על ידי אדריכל הנוף הבלגי רנה פשר (Rene Pechere).[1] בשנת 2012 שופץ הגן באורח יסודי ובשנת 2019 שופץ גם המבוך.[13][14]
הקשר הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במוזיאון מוצגות תמונות של דוד בן-גוריון ומכתב בכתב ידו אל אליס ואן ביורן. אליס ביקרה בישראל בשנת 1959 והייתה פעילה בקרב חוג ידידי האוניברסיטה העברית בבלגיה. בית בלגיה בקמפוס גבעת-רם נבנה, ב-1968, בשם "Collegium Belgium Fabiolanum", בכספי תרומתה של אליס ואן ביורן.[15] בחצר בית בלגיה מצוי שלט המציין את הקשר לדוד ואליס ואן ביורן.[16] כמו כן הבניין החדש של המכון לארכאולוגיה נבנה בהר הצופים, לאחר מלחמת ששת הימים, בכספי התורמים מבלגיה והוקדש למלכה אליזבת הבלגית.[17][7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון ואן ביורן (בצרפתית, בהולנדית ובאנגלית)- סרטון על ביקור המלכה אליזבת הבלגית בישראל בשנת 1959 באתר ארכיון סינמטק ירושלים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 האתר הרשמי של, מוזיאון ואן ביורן
- ^ 1 2 3 4 Museum Van Buuren, בבלוג Lia in Brussels, דצמבר 2018
- ^ 1 2 3 Claudia Teibler, Aus liebe zu den kunsten, Architectural Digest, מאי 2008, עמ' 195-183
- ^ Maisons et villas Uccle, Bruxelles, ville d’art et d’histoire, גיליון 28, עמ' 16
- ^ 1 2 Gert Jan Jansen, Pieter Pourbus en David van Buuren, Historische Vereniging Die Goude מרץ-אפריל 2018, עמ' 15-16
- ^ David Michel van Buuren, פרטים גניאולוגים, באתר geni.com
- ^ 1 2 3 Van Buuren, באתר Joelle Magazine, דצמבר 2009
- ^ Veronique Wintgens, Les Instruments de musique à Bruxelles et en Wallonie: inventaire descriptif, Liège: Mardaga Editions, 1992, עמ' 169
- ^ 1 2 "The Thinker", יצירתו של קיס ואן דונגן שנגנבה מהמוזיאון ב-2013
- ^ ראה הסבר ודוגמאות של, עורות כרישים Galuchat Cowhide, באתר חברת Townsend Leather
- ^ Hili Perlson, Van Buuren Museum Pays Ransom For Return of Stolen Art, news.artnet.com, אפריל 2015
- ^ Jean-Claude Pechère, Le soleil et l' ombre, Tielt: Lannoo, 2008, עמ' 163-162
- ^ מצגת אודות שיפוץ הגן באתר YouTube
- ^ מאמר על שיפוץ הגן במגזין Bruxelles Patrimoines מס' 9, דצמבר 2013
- ^ על הקמת בית בלגיה בירושלים, באתר בכספי ואן ביורן
- ^ שלט ההקדשה לוד ואליס ואן ביורן, באתר בית בלגיה, קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית
- ^ היסטוריה של המכון לארכיאולוגיה, באתר באוניברסיטה העברית
| בקרת זהויות |
|
|---|