מזון חלל
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בעיית תרגמת, ניסוחים לא מובנים, ויקיזציה, חוסר במקורות.
| ||
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: בעיית תרגמת, ניסוחים לא מובנים, ויקיזציה, חוסר במקורות. | |
מזון חלל הוא מוצר מזון, שנוצר ומעובד כך שיתאים לאריזה ואחסון בטיסות לחלל, יוכל לשמש לצריכה של אסטרונאוטים בחלל החיצון ויספק את צורכי התזונה שלהם.
מזון החלל מאוחסן בשקיות ואקום מיוחדות. הוא קיים בצורה מוצקה המוכנה לאכילה, או בצורה נוזלית שניתנת לשתייה ישירות מהאריזה. עם זאת, חלק מהמזון מיובש לפני המשלוח ועל כן מצריך הוספת מים לפני הצריכה. בנוסף למנות אלו, מקבלים האסטרונאוטים גם מזון טרי שמגיע בחלליות אספקה מכדור הארץ.
בשנים האחרונות, נעשה שימוש במזון חלל על ידי מדינות שונות העוסקות בתוכניות חלל, כדרך להציג ולחלוק את הזהות התרבותית שלהן, מתוך מטרה להקל על תקשורת בין-תרבותית. אף על פי שהאסטרונאוטים צורכים מגוון רחב של מאכלים ומשקאות בחלל, הוחלט ב"ועדת האדם בחלל" של מועצת מדעי החלל ב-1963 לספק לאסטרונאוטים נוסחה דיאטטית שתספק את כל הויטמינים והרכיבים התזונתיים הדרושים.
היסטוריה ופיתוח מזון החלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים ומטיילים לאורך ההיסטוריה נאלצו לפתח שיטות לשימור מזון ולנשיאת מזון לנסיעותיהם. בעיה זו הייתה קשה במיוחד בתקופה שבה אנשים הפליגו לזמן ארוך על ספינות מפרש. חוקרים גדולים כמו קולומבוס, מגלן וג'יימס קוק נשאו מזונות יבשים ומזונות שנשמרו במלח ובתמלחות. מאוחר יותר נוספו פתרונות של קירור המזון ושימורים. אולם, טיסות לחלל דורשות שיטות חדשות לשמירה על מזון: מזון שנלקח לחלל חייב להיות קל, קומפקטי, טעים ומזין. הוא חייב גם להישמר לתקופות ארוכות ללא קירור.
הטיסה הראשונה לחלל נמשכה רק כמה דקות ולכן לא היה צורך לשאת מזון על החללית. בתחילת שנות השישים, ג'ון גלן והאסטרונאוטים של פרויקט מרקורי שהו בחלל למשך זמן רב יותר והיו צריכים לאכול. באותו זמן לא היה ידוע אם בליעה וקליטה של חומרים מזינים היו אפשריים במצב של אפס כבידה. טבליות גלוקוז עם מים, הוכיח כי אנשים יכולים לאכול, לבלוע, ולעכל מזון בסביבה חסרת משקל. אוכל החלל של מרקורי בתחילת שנות השישים התבסס על מנות הישרדות של הצבא, והורכב מאוכל "טהור" שנארז לתוך צינורות אלומיניום ונמצץ דרך קש.
באוגוסט 1961, הקוסמונאוט הסובייטי גרמן טיטוב הפך לאדם הראשון שחווה מחלת חלל על ווסטוק 2. הוא היה האדם הראשון אשר הקיא בחלל. לדברי ליין, האירוע הזה "בישר את הצורך בתזונת חלל."
אחת המטלות הרבות של ג'ון גלן, כאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ בשנת 1962, הייתה להתנסות באכילה בתנאים נטולי משקל. היו מומחים שחששו שחוסר המשקל יפגע בבליעה. גלן לא חווה קשיים כאלה, ונקבע כי מיקרוסקרבציה אינה משפיעה על תהליך הבליעה הטבעי, המאופשר על ידי הפריסטלים של הוושט.
אסטרונאוטים במשימות מרקורי מאוחרות יותר (1959–1963) לא אהבו את המזון שסופק. הם אכלו קוביות בגודל ביס, אבקות מיובשות והקפאה. האסטרונאוטים תארו את המזון כלא מעורר תיאבון, חוו קשיים בהתייבשות של מזון מיובש בהקפאה, ולא אהבו לסחוט צינורות או לאסוף פירורים. לפני השליחות, האסטרונאוטים זכו גם לארוחות בוקר דלות סיבים לפני השיגור, כדי להקטין את הסיכויים שהם יעשו את צורכיהם בעת הטיסה[1].
כאשר יצאה לפועל תוכנית ג'מיני בשנת 1965, המזון היה משופר באופן משמעותי, לאסטרונאוטים ניתנה אפשרות בחירה מתוך מגוון מזונות, כגון שרימפס, נגיסות הודו ומרק עוף. המזון היה מיובש בהקפאה, תהליך המשמר את המזון למשך הטיסה מבלי להתפשר על הטעם. כדי לרענן את המזון, האסטרונאוטים פשוט הזריקו מים לתוך החבילה עם אקדח מים. לארוחת צהריים בתוכנית ווסטוק (1961) יורי גגארין אכל משלוש שפופרות במשקל 160 גרם כל אחת. שתיים מהן הכילו מנות של בשר, ואחת הכילה רוטב שוקולד.
פרויקט ג'מיני (1965–1966)
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה מנושאי המזון ממשימות מרקורי הועברו למשימות ג'מיני המאוחרות יותר (1965–1966). ציפוי של ג'לטין עזר למנוע קוביות בגודל של פירור. שיטות רדיאציה פשוטה יותר פותחו. התפריטים התרחבו גם כדי לכלול פריטים מגוונים יותר כגון קוקטייל שרימפס, עוף וירקות, ריבות, טוסטים, ואפילו מיץ תפוחים.
הצוות של ג'מיני השלישי הגניב סנדוויץ' למעבורת המשימה. מפקד המשלחת גאס גריסום אהב כריכי בקר מבושלים, כך שהטייס ג'ון יאנג הביא אחד מהם, לאחר שעודד אותו האסטרונאוט וולטר שיירה. עם זאת, יאנג היה אמור לאכול רק מזון מאושר. קערות לחם צפות עודדו את גרייסום להעלות את הכריך למעבורת. האסטרונאוטים ננזפו על ידי נאס"א בגלל המעשה. נקרא שימוע בקונגרס, ואילץ את הסגן של נאס"א, ג'ורג' מילן לפרוש מתפקידו. לאחר המקרה, נאס"א טיפלה והקפידה במה שהביאו אסטרונאוטים למשימות עתידיות.
מזון שלרוב נבחר לאכילה בחלל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מזון האסטרונאוטים השתנה רבות במהלך השנים מאז החלו טיסות החלל.
בחלל מערכת הבליעה והעיכול עובדות בצורה נורמלית, ולכן המזון הנבחר לשימוש בחלל הוא לרוב מזון רגיל ולא מעובד לצורות נוזליות או מוצקות שונות כפי שהיה בעבר. טייסי החלל לרוב ניזונים ממזון רגיל במהלך השהות בחלל, שהוכן בצורת מנות קטנות לצורך אכילה נוחה. לצורך התזונה בחלל נלקחים בעיקר מוצרי מזון שונים, חלקם מזון מעובד, שלרוב אינו עובר התאמה מיוחדת כלשהי.
מוצרי המזון האלו צריכים לעמוד בשלושה תנאים:
- מזונות שאינם מכילים לחות (מוצרי מזון יבשים)
- מזונות שניתן לאחסן ולצרוך בטמפרטורת החדר
- מוצרי מזון שלא נוטים להתפורר או להשפריץ נוזלים
לרוב למשל תהיה העדפה לטורטיות במקום לחם, שנוטה יותר להתפורר.
מזונות נוספים שלרוב נלקחים לחלל: ממרחים שונים, מעדני חלב, נקניקים, פירות יבשים, דגנים, שוקולד, וכמו כן מנות מבושלות המכילות כמות תבלינים גבוהה הנשמרות בשקיות ואקום מיוחדות.
תנאי חוסר הכבידה והצטברות הנוזלים בחללי הפנים בחלל משפיעים על חוש הטעם, ולכן כמות התבלינים הגבוהה שמשתמשים בה במנות המוכנות מראש.
בתחנת החלל הבינלאומית יש תנור חשמלי שמגיע ל-180 מעלות ומחמם אוכל, ויש גם מקרר שמכיל ציוד רפואי ולעיתים מאוכסנת בו גם גלידה[2].
לפני הטיסה בוחרים האסטרונאוטים לעצמם תפריט מתוך מגוון רחב של פריטי מזון. ניתנות דיאטות כדי לספק לכל אסטרונאוט כמות המינרלים והוויטמינים הדרושים להם להתמודד במהלך השהות בחלל. המזונות הנבחרים להילקח בטיסות מאוישות נחקרים ומעובדים במעבדת מערכות מזון חלל אשר במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון. מעבדה זו מאוישת במדעני מזון, דיאטנים, ומהנדסים. במעבדה עוברים מוצרי המזון אנליזות תזונתיות, נערכים מחקרים לגבי השהות באחסנה, נעשות הערכות לגבי עטיפה ואריזה אופטימאלית של דברי המזון ועוד[3].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- החדשות - מה שותים אסטרונאוטים בחלל? אל תשאלו, באתר mako, 2008-11-16
- [1]
- אבי בליזובסקי, נאס"א וחברה מטקסס בוחנות את האפשרות של שימוש במדפסת תלת־ממדית להכנת מזון במשימות לחלל העמוק באתר הידען
- מה שותים האסטרונאוטים בחלל?, באתר ynet, 22 ביולי 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ארוחות בחלל, באתר הידען, 2005-12-16
- ^ 50 Years After Apollo 11, Here's What (And How) Astronauts Are Eating, NPR.org (באנגלית)
- ^ מה אוכלים בחלל, באתר ynet, 19 בדצמבר 2005