מוקצה מחמת חסרון כיס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־14:42, 17 בפברואר 2011

מוקצה מחמת חיסרון כיס, הוא החמור מבין סוגי המוקצה^[1], חפץ שעקב ערכו היקר אין מטלטלים אותו בשבת ובחגי ישראל ומועדיו.

גדר המוקצה

הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מדעתו של האדם, שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, ובניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית על ידי אלהים - ולא מהחלטת האדם, ומוקצה מחמת גופו - דבר שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם.

במסכת שבת^[2] מכנה הגמרא את סיבת האיסור ”דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום”, ורש"י מפרש "דקפיד עלייהו" - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו, מייחד להם מקום - מקצה להן בידים. ומכאן יתכן לפרש, שהקצאת מוקצה מחמת חיסרון כיס היא דווקא כאשר ההקצאה נעשית על ידי שמייחד מקום מיוחד לכלי היקר^[3], אך יתכן שהעיקר היא ההקפדה ולא יחוד המקום.

כלי שמלאכתו להיתר

רבי עוזיאל מייזליש^[4], האם מוקצה מחמת חיסורן כיס, הוא רק בכלי כזה שאותו תשמיש שלכך הוא מיועד, הוא מלאכת איסור, או שמדובר אילו כאשר הדבר מיועד למען מלאכת היתר. שכן, הסברא אומר שהאיסור הוא דווקא כאשר הכלי משמש למלאכת איסור, וכן הם הדוגמאות המובאות בפוסקים, כמו סכין של שחיטה וברית מילה, קנה העומד לכתיבה, אבל כאשר מלאכתו היחידה היא מלאכת היתר, כמו למשל כלי של כסף יקר שמשתמשים בו רק לעיתים נדירות למעמדים מיוחדים, במקרה כזה מסתבר שמכיון שמלאכת ההיתר הוא מלאכה שיכול לעשות אותה בשבת, נמצא שאינו מסיח דעתו לגמרי מהתשמיש בכלי.

רבי שניאור זלמן מלאדי^[5] מביא רק את סוגי המוקצה שמשמשים לאיסור, וכן מובא בשם הרא"ש^[6]. ”ויש מוקצה אחרת שמוקצה מחמה מלאכתו של איסור והוי כמוקצה מחמת גופו, והוא מוקצה מחמת חסרון כיס”. ולמרות שיש שהעירו^[7] שלפי הגירסא שלפנינו אין המילים "...מחמת מלאכתו של איסור", מבאר הפוסק רבי מאיר ברנדסדורפר^[8] כי ממשמעות דברי הרא"ש מוכח כי במילים מחמת מלאכתו" הוא מתכוין מחמת מלאכתו של איסור, וכן משמע גם מדברי הרמב"ם והשוחן ערוך, שמביאים רק דוגמאו של כלים של מלאכתו להיתר, וכן גם פסק החזון איש בפשטות^[9].

כלי שאינו מיועד לטלטול כלל

המשנה ברורה^[10] פוסק שכלי שמחמת יקרו מקפידים שלא לטלטלו כלל, הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס גם אם מלאכתו להיתר. רבי מאיר ברנסדורפר ^[11] מסביר כי אין סתירה בין פסק המשנה ברורה לפסק הקודם, שכלי שמוקצה מחמת חיסרון כיס אינו נחשב ככזה אם מלאכתו להיתר, שכן דווקא אם הכלי משמש לטלטול לצורך ההיתר, אז הוא אינו מוקצה, שכן למרות יוקרו הוא עדיין משמש לטלטול לצורך מלאכת ההיתר, אבל כלי שאינו משמש לטלטול כלל, הוא מוקצה גמור, שהרי מקצה דעת ממנו מלטלטלו.

קישורים חיצוניים

שיעור בנושא באתר "עולמות - תכנית לימוד בעיון"

הערות שוליים

^ בית יוסף סימן ש"ח.
^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד א'.
^ רבי בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו חלק י"א.
^ מתלמידי המגיד ממזריטש, בספרו מנורה הטהורה סימן ש"ח סק"א.
^ בשולחן ערוך הרב סימן ש"ח סעיף ג'
^ תוספת שבת בפתיחה לסימן ש"ח בשם שו"ת הראש כלל כ"ב
^ תהלה לדוד סימן ש"ח.
^ שו"ת קנה בושם.
^ סימן מ"ג ס"ק י"ז, ועל פי המבואר בקנה בושם שם.
^ שם ס"ק ז'
^ קנה בושם שם.

[1] בית יוסף סימן ש"ח.

[2] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ג, עמוד א'.

[3] רבי בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו חלק י"א.

[4] מתלמידי המגיד ממזריטש, בספרו מנורה הטהורה סימן ש"ח סק"א.

[5] בשולחן ערוך הרב סימן ש"ח סעיף ג'

[6] תוספת שבת בפתיחה לסימן ש"ח בשם שו"ת הראש כלל כ"ב

[7] תהלה לדוד סימן ש"ח.

[8] שו"ת קנה בושם.

[9] סימן מ"ג ס"ק י"ז, ועל פי המבואר בקנה בושם שם.

[10] שם ס"ק ז'

[11] קנה בושם שם.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==גדר המוקצה==
-הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מדעתו של האדם, שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, ובניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית על ידי האלקים - ולא מהחלטת האדם, ומוקצה מחמת גופו - דבר שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם.
+הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מדעתו של האדם, שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, ובניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית על ידי אלהים - ולא מהחלטת האדם, ומוקצה מחמת גופו - דבר שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם.
 ב[[מסכת שבת]]{{הערה|{{בבלי|שבת|קכג|א}}.}} מכנה הגמרא את סיבת האיסור {{ציטוטון|דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום}}, ו[[רש"י]] מפרש "דקפיד עלייהו" - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו, מייחד להם מקום - מקצה להן בידים. ומכאן יתכן לפרש, שהקצאת מוקצה מחמת חיסרון כיס היא דווקא כאשר ההקצאה נעשית על ידי שמייחד מקום מיוחד לכלי היקר{{הערה|1=רבי [[בנימין יהושע זילבר]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=884&hilite=f2677317-492b-4fe8-bda6-322c9a7670a3&st=%D7%9E%D7%95%D7%A7%D7%A6%D7%94+%D7%9E%D7%97%D7%9E%D7%AA+%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%95&pgnum=36 שו"ת אז נדברו חלק י"א].}}, אך יתכן שהעיקר היא ההקפדה ולא יחוד המקום.