פרנקיה התיכונה

פרנקיה האמצעית (בלטינית: Francia media) הייתה ממלכה פרנקית קצרת ימים שנוצרה בשנת 843 בעקבות חוזה ורדן שחילק את האימפריה הפרנקית בין בניו של לואי החסיד. פרנקיה האמצעית מוקמה בין שתי אחיותיה המערבית והמזרחית, באזור שבין נהרות הריין והסכלדה בנוסף ללותרינגיה, החוף הפריזי של הים הצפוני, את שטחי ממלכות בורגונדי, פרובאנס ואיטליה.

את שטחי פרנקיה האמצעית ירש לותר הראשון, בנו הבכור של לואי החסיד לאחר מלחמת אזרחית תקופתית עם אחיו הצעירים לודוויג הגרמני ושארל הקירח. הממלכה של לותר כללה ערים חשובות מאוד באותה התקופה - אאכן, שהייתה מושבו של קרל הגדול ורומא. לפרנקיה האמצעית לא הייתה שום זהות היסטורית או אתנית שקשרה את אנשיה יחד.

בשנת 855, על ערש דווי, חילק לותר הראשון את ממלכתו בין בניו בשנית. הוא הוריש את איטליה ואת רומא לבנו הבכור לודוויג. רוב האדמות שמצפון לאלפים (לותרינגיה) ניתנו לבנו לותר השני, ופרובנס ובורגונדי ניתנו לבנו שארל, עד למותו בשנת 863, עת חולקה ממלכתו בין אחיו. לאחר מותו של לותר השני בשנת 869, חולקו אדמותיו בין דודיו.

שלא כמו אחיותיה המערבית והמזרחית שיצרו את צרפת וגרמניה בהתאמה המודרניות, פרנקיה האמצעית נותרה על תילה למשך תקופה קצרה מאוד. בהמשך השנים ישולבו אדמות הממלכה באימפריה הרומית הקדושה - תחילה לותרינגיה בשנת 880, לאחר מכן איטליה בשנת 952 ובורגונדי ב-1033. במאה ה-15 דוכסי בורגונדי רכשו אדמות רומיות קדושות וצרפתיות בשטח שבין בורגונדי לארצות השפלה בניסון ליצור ממלכה פרנקית אמצעית חדשה. אולם אמביציות אלו של שארל הראשון, דוכס בורגונדיה התנפצו בשנת 1477 בקרב ננסי.