יעקב העליון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:26, 26 במאי 2012

יעקב העליון (נולד ב-1937) הוא עיתונאי וסופר ישראלי.

קורות חייו

יעקב העליון נולד ברמת גן, ליוסף ולמרים. לאחר שירותו הצבאי, החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "מעריב".

במלחמת ששת הימים התגייס למילואים, ולחם בגזרת רמת הגולן. קרב על מוצב תל פאחר נפצע קשה, איבד עין ורגל, ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מבית חולים כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. העליון בעקבות פרסום הספר הפך למרצה מבוקש, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-1970 קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של מסדר ז'בוטינסקי, על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר המועצה לביקורת סרטים ומחזות.

העליון היה נשוי ליעל העליון, בתו של יוסף פעמוני, שייסדה את בית הספר לאמנויות תל אביב, וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר 2002 התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות תלמידות מבית הספר אותו ניהלה, אחתן מהן בת 14.^[1] דבר מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן על רקע השמועות על נסיבות מותה.

בנובמבר 2008 הורשע יעקב העליון‏‏ בבעילה אסורה בהסכמה בקטינה ובמעשה מגונה באחותה.^[2] "בעילה" כאן היא במשמעותה בחוק העונשין, ובמקרה זה אין פירושה קיום יחסי מין מלאים. באפריל 2009 נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ו-6 חודשי מאסר על תנאי, פיצויים בסך 15,000 ש"ח לאחות הצעירה ו-5,000 ש"ח לאחות המבוגרת.‏‏^[3] העליון ערער על חומרת העונש, אך ערעורו נדחה.^[4]

יעקב העליון אב לשניים ומתגורר בתל אביב.

ספרו "רגל של בובה"

ב-1967 השתתף יעקב העליון במלחמה ברמת הגולן כלוחם חיל השריון, ובקרב על מוצב תל פאחר נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח הטנק, ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.^[5] הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם פרוטזה, ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם הקמיע שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני 1973, וחודשים ספורים אחר-כך הפך לרב-מכר, בין היתר בקרב פצועי מלחמת יום הכיפורים. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת של מלחמת ששת הימים, הוא ממשיך להיות אחד מספרי המופת שנקראים על ידי פצועי צה"ל, ונפגעי תאונות דרכים.

קישורים חיצוניים

"שאלה של חיים ומוות" - כתבה במקומון תל אביב.

הערות שוליים

^ יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה, באתר הארץ, 11.11.2008
^ ‏פ 6606/02 מדינת ישראל נגד יעקב העליון, ניתן ב-11.11.2008‏
^ ‏עדי שמחוביץ, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה!, 20.4.2009‏
^ ע"פ (ת"א) 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009
^ יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968המשך

[1] יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה, באתר הארץ, 11.11.2008

[2] ‏פ 6606/02 מדינת ישראל נגד יעקב העליון, ניתן ב-11.11.2008‏

[3] ‏עדי שמחוביץ, מאסר לעיתונאי יעקב העליון, באתר וואלה!, 20.4.2009‏

[4] ע"פ (ת"א) 7522/09 יעקב העליון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-9.12.2009

[5] יעקב העליון, חזרתי אליך תל-פאחר, מעריב, 7 ביוני 1968המשך

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 יעקב העליון נולד ב[[רמת גן]], ליוסף ולמרים. לאחר שירותו הצבאי, החל לעבוד כעיתונאי בעיתון "[[מעריב]]".
-ב[[מלחמת ששת הימים]] התגייס ל[[מילואים]], ולחם בגזרת [[רמת הגולן]]. במהלך הקרבות, נפצע קשה, איבד [[עין]] ו[[רגל]], ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מ[[בית חולים]] כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. העליון שב לעבוד במעריב, וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-[[1970]] קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של [[מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי#פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר|מסדר ז'בוטינסקי]], על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]].
+ב[[מלחמת ששת הימים]] התגייס ל[[מילואים]], ולחם בגזרת [[רמת הגולן]]. קרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע קשה, איבד [[עין]] ו[[רגל]], ואושפז לתקופה ממושכת. לאחר שחרורו מ[[בית חולים]] כתב את ספרו "רגל של בובה", על המלחמה האישית שלו. העליון בעקבות פרסום הספר הפך למרצה מבוקש, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן. הוא שב לעבוד ב"מעריב", וכתב בנושאי פלילים וצרכנות ובמוסף השבת. ב-[[1970]] קיבל את פרס שלמה מרץ לעיתונאות של [[מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי#פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר|מסדר ז'בוטינסקי]], על סדרת כתבות שפרסם. הוא היה חבר [[המועצה לביקורת סרטים ומחזות]].
 העליון היה נשוי ל[[יעל העליון]], בתו של [[יוסף פעמוני]], שייסדה את [[בית הספר לאמנויות תל אביב]], וניהלה אותו עד מותה. באוקטובר [[2002]] התאבדה יעל לאחר שגילתה כי בעלה קיים קשרים מיניים עם שתי אחיות תלמידות מבית הספר אותו ניהלה, אחתן מהן בת 14.{{הערה|{{הארץ||יעל העליון גילתה על מעשי בעלה והתאבדה|1.1360018|11.11.2008}}}} דבר מותה עורר הדים בציבור, הן בגלל היותה דמות מוערכת בקרב תלמידיה ובוגרי בית ספרה והן על רקע השמועות על נסיבות מותה.
@@ שורה 13: / שורה 13: @@
 ==ספרו "רגל של בובה"==
-ב-[[1967]] השתתף יעקב העליון במלחמה ברמת הגולן כלוחם [[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]], ובקרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח ה[[טנק]], ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.<ref>{{מעריב|יעקב העליון|חזרתי אליך תל-פאחר|1968/06/07|04302}}{{מעריב||המשך|1968/06/07|04401}}</ref> הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם [[פרוטזה]], ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם ה[[קמיע]] שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני [[1973]], וחודשים ספורים אחר-כך הפך ל[[רב-מכר]], בין היתר בקרב פצועי [[מלחמת יום הכיפורים]]. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת של מלחמת ששת הימים, הוא ממשיך להיות אחד מספרי המופת שנקראים על ידי פצועי צה"ל, ונפגעי תאונות דרכים. העליון עצמו נחשב מרצה מבוקש, בעקבות פרסום הספר, ואף נטל חלק במשך שנים בסיורים להנחלת מורשת הקרבות ברמת הגולן.
+ב-[[1967]] השתתף יעקב העליון במלחמה ברמת הגולן כלוחם [[חיל השריון הישראלי|חיל השריון]], ובקרב על מוצב [[תל פאחר]] נפצע פעמיים: בפעם הראשונה, כשעמד חשוף בצריח ה[[טנק]], ואחר-כך מפגיעה ישירה בטנק כאשר שכב לידו פצוע.<ref>{{מעריב|יעקב העליון|חזרתי אליך תל-פאחר|1968/06/07|04302}}{{מעריב||המשך|1968/06/07|04401}}</ref> הוא נזקק לניתוחים רבים ולתקופת אשפוז שנמשכה שנתיים, ונותר קטוע רגל, עיוור בעין אחת, וחבול מכוויות בכל גופו. העליון תיעד את חוויותיו האישיות מהקרבות ומהתקופה שאחריהן, את פציעתו, את ההתמודדויות היומיומיות שלו עם [[פרוטזה]], ואת התהליך הממושך של שיקומו. לספר קרא "רגל של בובה", על שם ה[[קמיע]] שנטל בצאתו לקרב - רגל של בובה של בתו הקטנה. הספר יצא לאור ביוני [[1973]], וחודשים ספורים אחר-כך הפך ל[[רב-מכר]], בין היתר בקרב פצועי [[מלחמת יום הכיפורים]]. הספר, שיצא ב-16 מהדורות, נחשב אחד מספרי המורשת של מלחמת ששת הימים, הוא ממשיך להיות אחד מספרי המופת שנקראים על ידי פצועי צה"ל, ונפגעי תאונות דרכים.
 ==קישורים חיצוניים==