הסכם בוקרשט (1913) – הבדלי גרסאות
מ r2.7.2+) (בוט: משנה mk:Букурешки договор, 1913 ← mk:Букурешки договор (1913) |
מ בוט: מעביר קישורי בינויקי לויקינתונים - d:q500067 |
||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
[[קטגוריה:חוזים והסכמים במאה ה-20]] |
[[קטגוריה:חוזים והסכמים במאה ה-20]] |
||
[[en:Treaty of Bucharest (1913)]] |
|||
[[ar:اتفاقية بوخارست]] |
|||
[[bg:Букурещки договор (1913)]] |
|||
[[ca:Tractat de Bucarest (1913)]] |
|||
[[de:Friede von Bukarest (1913)]] |
|||
[[el:Συνθήκη Βουκουρεστίου (1913)]] |
|||
[[es:Tratado de Bucarest (1913)]] |
|||
[[eu:Bukaresteko Hitzarmena (1913)]] |
|||
[[fa:پیمان بخارست (۱۹۱۳)]] |
|||
[[fr:Traité de Bucarest (1913)]] |
|||
[[gl:Tratado de Bucarest de 1913]] |
|||
[[id:Traktat Bukares (1913)]] |
|||
[[it:Trattato di Bucarest (1913)]] |
|||
[[ko:부쿠레슈티 조약 (1913년)]] |
|||
[[la:Pax Bucarestae (1913)]] |
|||
[[mk:Букурешки договор (1913)]] |
[[mk:Букурешки договор (1913)]] |
||
[[nl:Vrede van Boekarest (1913)]] |
|||
[[no:București-traktaten (1913)]] |
|||
[[pt:Tratado de Bucareste (1913)]] |
|||
[[ro:Tratatul de la București (1913)]] |
|||
[[ru:Бухарестский мирный договор (1913)]] |
|||
[[sq:Traktati i Bukureshtit, 1913]] |
|||
[[sr:Букурешки мир 1913.]] |
|||
[[tr:Bükreş Antlaşması (1913)]] |
|||
[[zh:布加勒斯特條約 (1913年)]] |
|||
גרסה מ־08:08, 27 בפברואר 2013
הסכם בוקרשט, שנחתם ב-10 באוגוסט 1913, בין בולגריה ובין יריבותיה במלחמת הבלקן השנייה, רומניה, סרביה, מונטנגרו, יוון והאימפריה העות'מאנית, סיים את מלחמת הבלקן השנייה וקבע גבולות חדשים בין המדינות. ההסכם נועד לחלוקת השטחים שנכבשו מידי האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת הבלקן הראשונה.
הגבול בין רומניה לבולגריה
בהתאם להסכם זה הוזז הגבול בין רומניה ובין בולגריה, כך ששטח בן 6,960 קילומטרים רבועים, עם אוכלוסייה של 286,000 תושבים, עברה משלטון בולגרי לשלטון רומני. החבל המדובר, שכונה ברומניה בשם קדרילטר ובבולגריה בשם דרום דוברוג'ה, על החוף המערבי של הים השחור, כלל את המצודה סיליסטרה והערים בלצ'יק (נמל לחוף הים השחור) וטוטראקאן (נמל לחוף הדנובה). בולגריה התחייבה גם להרוס ולא לבנות מחדש את המצודות שבין הערים רוסה ושומן, ברדיוס של 20 קילומטר מסביב לבלצ'יק.
הגבול בין בולגריה לסרביה
הגבול המזרחי של סרביה הועבר מפסגת פאטאריקה, אל נתיבי הנהרות וארדאר וסטרומה עד למפגש הגבול הבולגרי עם הגבול היווני, פרט לחלק העליון של נחל סטרומשניצה (יובל של הסטרומה), שנשאר בתחום הבולגרי.
סרביה קיבלה תוספת שטח במרכז מקדוניה, כולל אוחריד, ביטולה, קוסובו, שטיפ וקוצאני ואת החלק המזרחי של מחוז נובי פאזאר. סה"כ תוספת השטח שקיבלה סרביה הייתה 39,740 קילומטרים רבועים ותוספת אוכלוסייה של כמיליון וחצי תושבים.
הגבול בין יוון לבולגריה
הגבול בין יוון ובין בולגריה הועבר מפסגת בלסיצה אל שפך הנחל מסטה, על חוף הים האגאי. שינוי זה הגדיל את השטח של יוון ב- 4,395,000 קילומטרים רבועים וכלל את החבלים אפירוס, דרום מקדוניה והערים סלוניקי וקוואלה. שינוי זה השאיר בידי הבולגרים רצועה חוף אגאי באורך של 113 קילומטרים בלבד, בין שפך המסטה ובין שפך המריצה עם גישה לנמל אלכסנדרופולי.
שינויי גבולות נוספים
הגבול היווני הורחב גם בצפון והוכלל בו גם המבצר יואנינה. בנוסף לכך ההסכם העניק סופית ליוון את כרתים והשלטון היווני עליה הושת עליה מ-14 בדצמבר באותה שנה.
על פי ההסכם בולגריה קיבלה חלק ממקדוניה, כולל העיר סטרומיצה, הגדילה את שטחה ב-25,027 קילומטרים רבועים ואת אוכלוסייתה ב-129,490 תושבים.
תביעות בלתי מסופקות
בולגריה, שמטרת מלחמתה הייתה כיבוש מקדוניה כולה ובעיקר אוחריד וביטולה והשלטת הגמוניה בולגרית בחבל הבלקן נאלצה להיסתפק ברצועת חוף קצרה יחסית על חוף הים האגאי.
יוון, למרות זכייתה בסלוניקי החשובה ובקוואלה, לא קיבלה את מלוא מבוקשה - בראשית המלחמה העלתה תביעות לשטחים המאוכלסים בשלושה מיליוני יוונים. יוון עמדה גם בפני תביעותיה של איטליה באלבניה ובאיים הדודקאנסיים.