דה-סטליניזציה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''דה-סטליניזציה'''- (ב[[רוסית]]:'''Десталинизация''') תהליך שהיה מתרחש ב[[ברית המועצות]] בקתופת שלטונו של [[ניקיטה כרושצ'וב]] במהלכו |
'''דה-סטליניזציה'''- (ב[[רוסית]]:'''Десталинизация''') תהליך שהיה מתרחש ב[[ברית המועצות]] בקתופת שלטונו של [[ניקיטה כרושצ'וב]] במהלכו בוטלו סממני [[פולחן אישיות]] של [[יוסף סטלין]] וכמה יסודות שהיו בבסיס משטרו. התהליך הביא גם ל[[דמוקרטיזציה]] מסוימת של החיים ב[[ברית המועצות]] המכונה "הפשרה של כרושצ'וב". |
||
==רקע== |
==רקע== |
||
כבר בשנת [[1953]] מייד עם פטירת [[יוסף סטלין]] החלו סממנים של שינויים שלטוניים |
כבר בשנת [[1953]] מייד עם פטירת [[יוסף סטלין]] החלו סממנים של שינויים שלטוניים והפסקת מדיניות דיכוי פוליטי רחב. הסממנים הראשונים היו בשחרור אסירי [[גולג]], תחילת זיכוי חלק מהאסירים, סגירת [[פרשת הרופאים]] ועוד. |
||
ב[[פברואר]] [[1956]] התקיימה הוועידה ה-20 של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] בה [[ניקיטה כרושצ'וב]] נאם את [[הנאום הסודי]]. בנעום זה הוא האשים את סטלין במדיניות דיכוי וסימן שנת [[1934]] כשנת התלחת הדיכוי. בתהאם לכך, [[חיסול מעמד הקולאקים]] ומשפטים של תחילת שנות ה-30 לא נכללו בפשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל הכוח לבדל את עצמו ממדיניות קודמו ולכן העברת מידע היה סלקיטיבי. מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת [[1961]] כאשר גופת סטלין הוצא מ[[המאוזוליאום של לנין]] ושמה של העיר [[וולגוגרד|סטלינגרד]] שונתה ל[[וולגוגרד]]. |
ב[[פברואר]] [[1956]] התקיימה הוועידה ה-20 של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] בה [[ניקיטה כרושצ'וב]] נאם את [[הנאום הסודי]]. בנעום זה הוא האשים את סטלין במדיניות דיכוי וסימן שנת [[1934]] כשנת התלחת הדיכוי. בתהאם לכך, [[חיסול מעמד הקולאקים]] ומשפטים של תחילת שנות ה-30 לא נכללו בפשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל הכוח לבדל את עצמו ממדיניות קודמו ולכן העברת מידע היה סלקיטיבי. מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת [[1961]] כאשר גופת סטלין הוצא מ[[המאוזוליאום של לנין]] ושמה של העיר [[וולגוגרד|סטלינגרד]] שונתה ל[[וולגוגרד]]. |
||
ראוי לציין שעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים להספקת מדיניות של סטלין, לפיה הם היו בסכנה מתמדת לכליאה או אף להוצאה להורג במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגלמאות. |
|||
בשנת [[1964]] עם סיום שלטונו של כרושצ'וב התהליך הופסק. |
בשנת [[1964]] עם סיום שלטונו של כרושצ'וב התהליך הופסק. |
||
==יישום דה-סטליניזציה== |
==יישום דה-סטליניזציה== |
||
===שחרור אסירי גולג=== |
===שחרור אסירי גולג וטיהור שמם=== |
||
עוד בשנת [[1953]] בתקופה ש[[לברנטי בריה]] היה בראש המערכת של שרותי הביטחון החל שחרור הדרגתי של אסירי [[גולאג]]. בהתאם לצו [[חנינה]] מ-[[27 במרץ]] [[1953]] שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון) אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת [[1954]]-[[1956]] שוחררו כ-300 אלף איסים פוליטיים ומספר אסירים פוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתיחלת [[1956]] מספר האסירים לראשונה היה פחות ממליון אסירים. |
עוד בשנת [[1953]] בתקופה ש[[לברנטי בריה]] היה בראש המערכת של שרותי הביטחון החל שחרור הדרגתי של אסירי [[גולאג]]. בהתאם לצו [[חנינה]] מ-[[27 במרץ]] [[1953]] שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון) אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת [[1954]]-[[1956]] שוחררו כ-300 אלף איסים פוליטיים ומספר אסירים פוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתיחלת [[1956]] מספר האסירים לראשונה היה פחות ממליון אסירים. |
||
| שורה 28: | שורה 30: | ||
* Stalinsk, 1932–1961 - [[נובוקוזנצק]], [[רוסיה]] |
* Stalinsk, 1932–1961 - [[נובוקוזנצק]], [[רוסיה]] |
||
במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו |
במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שם של מפעלים ורוחובות רבות שונה. [[המנון ברית המועצות]] שמילותיו כללו אזכור של סטלין החל להתבצע ללא מילים והושמעה מנגינה בלבד. מוזיאונים של סטלין שהיו רבים ברחבי ברית המועצות נסגרו ונותר רק מוזיאון בעיר [[גורי]] בה הוא נולד. |
||
==דה-סטניליזציה כיום== |
==דה-סטניליזציה כיום== |
||
בתקופת [[נשיא רוסיה]] [[דמיטרי מדבדב]] היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית |
בתקופת [[נשיא רוסיה]] [[דמיטרי מדבדב]] היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין. |
||
לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות. לפיהם יש לקדם את תוכנית ההנצחה אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם ספגה מדיכוי של סטלין. לעומת זאת, עם בשנת [[2007]] רק 15% מהנאשלים ציינו שמדיניות של סטלין הייתה פוזיטיבית, אז באפריל [[2011]] לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים. |
לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות. לפיהם יש אומנם לקדם את תוכנית ההנצחה אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם ספגה מדיכוי של סטלין. לעומת זאת, עם בשנת [[2007]] רק 15% מהנאשלים ציינו שמדיניות של סטלין הייתה פוזיטיבית, אז באפריל [[2011]] לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים. |
||
גרסה מ־14:01, 14 באוקטובר 2013
דה-סטליניזציה- (ברוסית:Десталинизация) תהליך שהיה מתרחש בברית המועצות בקתופת שלטונו של ניקיטה כרושצ'וב במהלכו בוטלו סממני פולחן אישיות של יוסף סטלין וכמה יסודות שהיו בבסיס משטרו. התהליך הביא גם לדמוקרטיזציה מסוימת של החיים בברית המועצות המכונה "הפשרה של כרושצ'וב".
רקע
כבר בשנת 1953 מייד עם פטירת יוסף סטלין החלו סממנים של שינויים שלטוניים והפסקת מדיניות דיכוי פוליטי רחב. הסממנים הראשונים היו בשחרור אסירי גולג, תחילת זיכוי חלק מהאסירים, סגירת פרשת הרופאים ועוד.
בפברואר 1956 התקיימה הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בה ניקיטה כרושצ'וב נאם את הנאום הסודי. בנעום זה הוא האשים את סטלין במדיניות דיכוי וסימן שנת 1934 כשנת התלחת הדיכוי. בתהאם לכך, חיסול מעמד הקולאקים ומשפטים של תחילת שנות ה-30 לא נכללו בפשעי המשטר של סטלין. כרושצ'וב ניסה בכל הכוח לבדל את עצמו ממדיניות קודמו ולכן העברת מידע היה סלקיטיבי. מדיניות זו הגיעה לשיאה בשנת 1961 כאשר גופת סטלין הוצא מהמאוזוליאום של לנין ושמה של העיר סטלינגרד שונתה לוולגוגרד.
ראוי לציין שעובדי המנגנון המפלגתי ופקידי ממשל בכירים היו מעוניינים להספקת מדיניות של סטלין, לפיה הם היו בסכנה מתמדת לכליאה או אף להוצאה להורג במעמד הדחתם מהתפקיד ואף בהיותם בגלמאות.
בשנת 1964 עם סיום שלטונו של כרושצ'וב התהליך הופסק.
יישום דה-סטליניזציה
שחרור אסירי גולג וטיהור שמם
עוד בשנת 1953 בתקופה שלברנטי בריה היה בראש המערכת של שרותי הביטחון החל שחרור הדרגתי של אסירי גולאג. בהתאם לצו חנינה מ-27 במרץ 1953 שוחררו כחצי (כ-1.2 מיליון) אסירים, בעיקר אסירים שתקופת מאסר הייתה 5 שנים או פחות. אומנם בין המשוחררים כמעט ולא היו אסירים פוליטיים. בתקופת 1954-1956 שוחררו כ-300 אלף איסים פוליטיים ומספר אסירים פוליטיים הצטמצם לכ-114 אלף. בתיחלת 1956 מספר האסירים לראשונה היה פחות ממליון אסירים.
במקביל לשחרור האסירים החלו לעבוד וועדות לזיכוי הנאשמים. אלפי אסירים זוכו לאחר מותם.
מספר עובדים בכירים של נ.ק.וו.ד הואשמו בהפרות משמעת, ניהול לא תקין של חקירות ואף פעילות נגד המדינה. חלקם הואשמו ואף הוצאו להורג, חלקם הוצאו לגמלאות.
שינוי שמות
בתקופת שלטונו של סטלין מקומות רבים נקראו על שמו. להלן מספר דוגמאות של ערים שהוחזר להם את השם המקורי:
- Oraşul Stalin, 1950–1960 - ברשוב, רומניה
- Stalin, 1949–1956 - וארנה, בולגריה
- Stalinabad, 1929–1961 - דושנבה, טדג'יקיסטן
- Stalingrad, 1925–1961 - וולגוגרד, רוסיה
- Staliniri, 1934–1961 - צחינבלי, גאורגיה
- Stalino, 1924–1961 - דונצק, אוקראינה
- Stalinogród, 1953–1956 - קטוביץ, פולין
- Stalinsk, 1932–1961 - נובוקוזנצק, רוסיה
במקביל פורקו פסלים של סטלין שהיו מוצבים בכיכרות הערים, שם של מפעלים ורוחובות רבות שונה. המנון ברית המועצות שמילותיו כללו אזכור של סטלין החל להתבצע ללא מילים והושמעה מנגינה בלבד. מוזיאונים של סטלין שהיו רבים ברחבי ברית המועצות נסגרו ונותר רק מוזיאון בעיר גורי בה הוא נולד.
דה-סטניליזציה כיום
בתקופת נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב היה ניסיון לחדש את התהליך. מספר פקידים בכירים דיברו על הצורך ב"דה-סטליניזציה של התודעה הציבורית". כמו כן דיברו על הצורך באישור תוכנית כלל ארצית להנצחת קורבנות הטרור של סטלין.
לצד דעות אלו היו גם דעות אחרות. לפיהם יש אומנם לקדם את תוכנית ההנצחה אך תוכנית זו עלולה לפלג את הציבור ולא להביא לפיוס חברתי. בהתאם לסקר שבוצע, כ-24% מהנשאלים ציינו שמשפחתם ספגה מדיכוי של סטלין. לעומת זאת, עם בשנת 2007 רק 15% מהנאשלים ציינו שמדיניות של סטלין הייתה פוזיטיבית, אז באפריל 2011 לעמדה זו הצטרפו כבר 26% מהנשאלים.