ערבות מואב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־01:54, 26 בינואר 2014

ערבות מואב (או ערבת מואב) הוא אזור של ערבה בחלקו הדרומי-מזרחי של עמק הירדן בואכה ים המלח הגובל בארץ מואב מדרום-מזרח, ובנהר הירדן וערבות יריחו ממערב.

בנדודי ישראל במדבר

ערבות מואב נמנית כתחנה האחרונה בנדודי בני ישראל במדבר. אליה הגיעו לאחר שהקיפו ממזרח את ארץ אדום ואת ארץ מואב ולאחר שכבשו את ארץ סיחון ועברו דרכה. אמנם תחנה זו הייתה בפתח שערי ארץ כנען שהרי ניתן היה להיכנס לארץ דרך מעברות הירדן ולפגוש את ביצורי יריחו, אולם תחילה המשיכו בני ישראל צפונה וכבשו את מללכת עוג והבשן ואז חזרו אליה. תחנה זו נודעה חשיבות מיוחדת נוספת בין היתר מפני שלאחר שסיימו את כיבוש עבר הירדן המזרחי מנחל ארנון ועד החרמון, חזרו וישבו בני ישראל בערבות מואב ושם חזר משה ולימדם את כל התורה, בשנה האחרונה לחייו, בטרם כניסתם לארץ. כמו שנאמר בפתיחת ספר דברים אשר נאמר ע"י משה באותו זמן, כך: ”בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר”^[1] מחנה ישראל התפרס אז שכן בערבות מואב מבית הישימות מדרום ועד אבל השיטים מצפון. משם יצא משה אל מקום קבורתו בהר נבו.

בעת העתיקה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בעבר נשלט על ידי מואב לאחר מכן נכבש על ידי סיחון מלך האמורי אותו הורישו בני ישראל במלחמה בהנהגתו של משה. חלק זה נכלל בנחלת שבט גד אך גם לאחר מכן מכנה התורה את המקום בשם ערבות מואב. בתקופת השופטים ניסו המואבים לכבוש את המקום מחדש ולעיתים הצליחו בכך לפרק זמן.

הקמת אבנים

לפי דרישת המסורת של הרב מאיר מרוטנבורג, בערבות מואב הקים משה רבינו מצבת אבנים, למרות שלא כתוב על כך במפורש במקרא^[2]

ראו גם

נחל יבוק

הערות שוליים

^ ספר דברים פרק א' פסוק ה'.
^ טעמי המסורת להמהר"מ מרוטנבורג דף לד

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תחנה קודמת: הרי העברים	נדודי בני ישראל במדבר	תחנה הבאה: ---

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] ספר דברים פרק א' פסוק ה'.

[2] טעמי המסורת להמהר"מ מרוטנבורג דף לד

[1]

[2]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 ==בנדודי ישראל במדבר==
 ערבות מואב נמנית כתחנה  האחרונה ב[[נדודי בני ישראל במדבר]]. אליה הגיעו לאחר שהקיפו ממזרח את [[ארץ אדום]] ואת [[ארץ מואב]] ולאחר שכבשו את [[ארץ סיחון]] ועברו דרכה. אמנם תחנה זו הייתה בפתח שערי [[ארץ כנען]] שהרי ניתן היה להיכנס לארץ דרך [[מעברות הירדן]] ולפגוש את ביצורי [[יריחו]], אולם תחילה המשיכו בני ישראל צפונה וכבשו את [[מללכת עוג]] ו[[הבשן]] ואז חזרו אליה. תחנה זו נודעה חשיבות מיוחדת נוספת בין היתר מפני שלאחר שסיימו את כיבוש [[עבר הירדן המזרחי]] מ[[נחל ארנון]] ועד [[החרמון]], חזרו וישבו בני ישראל בערבות מואב ושם חזר משה ולימדם את כל התורה, בשנה האחרונה לחייו, בטרם כניסתם לארץ. כמו שנאמר בפתיחת [[ספר דברים]] אשר נאמר ע"י משה באותו זמן, כך: {{ציטוטון|בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר}}{{הערה|ספר דברים פרק א' פסוק ה'.}}
-מחנה ישראל התפרס אז שכן בערבות מואב מ[[בית הישימות]] מדרום ועד [[אבל השיטים]] מצפון.
+מחנה ישראל התפרס אז שכן בערבות מואב מ[[בית הישימות]] מדרום ועד [[אבל השיטים]] מצפון. משם יצא משה אל מקום קבורתו ב[[הר נבו]].
 ==בעת העתיקה==