שבט גד

בול המוקדש לשבט גד

תבליט של שבט גד בבית הכנסת ברחובות

שֵׁבֶט גָּד הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט גד בן זלפה, שפחת לאה ובן יעקב. לפי המקרא, מקור שמו בדברי לאה: "בא גד" (בא מזל טוב).

השבט מוזכר בכתובת מישע מלך מואב: "וְאִש גָד יָשַב בְּאֶרֶץ עֲטָרֹת מֵעֹלָם".

ברכות לשבט

ברכת יעקב

"גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב" (בראשית, מ"ט, י"ט).

הברכה המבטאת יכולת צבאית. לפי רש"י "יצאו ממנו גדודים" ו"גדודיו יחזרו על עקבם וישובו לבתיהם" (יש מפרשים גדודיו ירדפו בעקבות האויבים וישמידום). מרמז על תולדות השבט בכניסה לארץ ישראל, שבט גד (יחד עם שבט ראובן) ביקש לשבת בעבר הירדן מזרחה. בתמורה התחייב השבט ללכת בראש העם ולעזור לשאר השבטים לכבוש את ארץ כנען. לאחר שמלאו את התנאי הזה שבו על עקבותיהם וחזרו לבתיהם אשר בעבר הירדן.

ברכת משה

בברכת משה ששבטים בפרשת וזאת הברכה נאמר "וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל " (דברים, ל"ג, כ').

השבט במדבר

סימלי השבט: אבן החושן והדגל

על פי פירוש רבינו בחיי, האבן שמייצגת אותו היא אבן האחלמה שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו בחושן ועל פי במדבר רבה האבן שלו היא שבו..

ה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של מחנה צבא על רקע אפור.

הדגל של שבט גד

נשיאי השבט

בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט גד במדבר: אֶלְיָסָף בֶּן דְעוּאֵל. הוא מוזכר 4 פעמים בספר במדבר. בציונו בפרק ב' יש שינוי וכתוב בן רעואל; זה יכול להיות בגלל טעות העתקה או סיבה קבליסטית. הוא הקריב את קורבנות הנשיאים ביום השישי לחנוכת המשכן.

גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי, מנשיאי שבט גד בתקופת הנדודים במדבר, היה אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ (במדבר יג, טו).

מרשימת הנשיאים בפרשת מסעי נשמטו נשיאי ראובן וגד, מאחר שהרשימה נועדה לפרט את הנשיאים שיהיו נציגי השבטים בחלוקת ארץ כנען, ואילו שבטי ראובן וגד כבר קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי.

המסע במדבר

בזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט גד במחנה ראובן, שהיה מדרום למשכן ואחרון.

במפקד הראשון שערך משה בין הזכרים מבני עשרים ומעלה נמנו 45,650 איש מבני השבט, ובמפקד השני 40,500 איש.

נחלת השבט

ערך מורחב – נחלת שבט גד

נחלות שבטי ישראל

שבט גד היה אחד משניים וחצי השבטים שחנו בצד המזרחי של הירדן. נחלת השבט כללה את הגלעד, באזור צפון עבר הירדן, והיא גבלה בדרומה בנחלת שבט ראובן, בצפונה בנחלת חצי המנשה, במערבה בנהר הירדן ובמזרח בבני-עמון.

בין הערים בנחלתו: סוכות, יגבהה, יעזר, בית הרם ובית נמרה.

"וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל-עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד-עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי רַבָּה. וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד-רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד-גְּבוּל לִדְבִר. וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל עַד-קְצֵה יָם-כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה." (יהושע יג כד)

השבט בארץ ישראל

בני העיר סוכות בנחלת השבט, מאנו לעזור באוכל ומים לגדעון בן יואש במרדפו אחר מלכי מדין ונענשו על כך .

במצבת מישע מלך מואב מוזכר "ואיש גד ישב בארץ עטרות מעולם" ומתואר כיצד כבש מישע את עירם עטרות והרג את תושביה. בסוף ימי הבית הראשון הוכיח הנביא ירמיהו את בני עמון על השמדת שבט גד:

"לִבְנֵי עַמּוֹן, כֹּה אָמַר ה', הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל, אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד, וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב" (ירמיהו מט, א).

גיבורי דוד משבט גד

בתנ"ך נזכרים שנים עשר הגיבורים משבט גד שהצטרפו ללוחמי דוד בעיר המבצר צקלג בנגב. הם מתוארים כגיבורים בעלי 'פני אריה', בדומה לברכת משה לגד: וּמִן-הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל-דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל, אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה--עֹרְכֵי צִנָּה, וָרֹמַח; וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, וְכִצְבָאיִם עַל-הֶהָרִים לְמַהֵר. הקטן מביניהם שקול למאה לוחמים והגדול-לאלף.

לקריאה נוספת

• הערך: גד, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 191–192.
• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.
• רפי יעקובי, "שבט גד -יחודו ויעודו", מתוך "כתלינו" י"ד תשנ"ב, "אתר דעת".
• גדעון צור, איפכא מסתברא – מי אתה שבט גד

קישורים חיצוניים

• מפת נחלת שבט גד, אדריכם, 1590. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.
• מפת נחלת שבט גד, פולר, 1650, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.