פצוע דכא וכרות שופכה

פצוע דכא או פצוע דכה וכרות שפכה הם אנשים שנפצע איבר המין שלהם בצורה כלשהי. פציעה כזו הופכת את הנפצע לסריס, ולאדם כזה אסור לשאת אישה יהודיה כשרה משום שאינו יכול להוליד ולקיים את מצוות פרייה ורבייה. מקור האיסור מופיע בספר דברים: ”לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּה וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'.” (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק ב').

ההבדל בין פצוע דכא לכרות שפכה

המשנה במסכת יבמות אומרת:

איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן. וכרות שפכה? כל שנכרת הגיד. ואם נשתיר מהעטרה אפילו כחוט השערה, כשר.

— משנה, מסכת יבמות, פרק ח', משנה ב'

כלומר: אם נשאר חתיכה קטנה בעובי של שערה של עטרה בהיקפו של כל האיבר - אינו נחשב כרות שפכה, אך אם גם זה לא נשאר - הוא כרות שפכה.

השולחן ערוך מוסיף עליהם עוד חלק באיבר שגורם בפציעתו לפסילת האדם, "השבילים שבהם נתבשל שכבת הזרע, והם הנקראים חוטי ביצים" דהיינו צינורות הזרע. גם פגיעה בחלק זה גורמת לאדם שלא יוכל להוליד, ולכן פוסלת אותו מלהנשא.

אמנון ותמר

מוכר הסיפור התנ"כי על אמנון ותמר בני דוד המלך. אמנון בכורו של דוד, אהב את תמר אחותו וחשק בה. בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת שהגישה לפניו את הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה.

ראו גם

• פסולי חיתון
• נישואים בהלכה
• סריס חמה