לשכות המודיעין של יק"א בתחום המושב – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== [[הגירה לארצות הברית|ההגירה היהודית הגדולה לאמריקה]] == |
== [[הגירה לארצות הברית|ההגירה היהודית הגדולה לאמריקה]] == |
||
[[קובץ:Happynewyearcard.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Happynewyearcard.jpg|שמאל|ממוזער|353x353 פיקסלים|[[איגרת שנה טובה|גלוית שנה טובה]] מתחילת המאה ה-20 בה מהגרים יהודים מרוסיה לבושים בלבוש מסורתי עם מטלטליהם בוהים בקרובי משפחתם האמריקאים הקוראים להם לעבור לארצות הברית. קרוב לשני מיליון יהודים היגרו לארצות הברית בין השנים 1881 - 1924.]] |
[[קובץ:Happynewyearcard.jpg|קישור=https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Happynewyearcard.jpg|שמאל|ממוזער|353x353 פיקסלים|[[איגרת שנה טובה|גלוית שנה טובה]] מתחילת המאה ה-20 בה מהגרים יהודים מרוסיה לבושים בלבוש מסורתי עם מטלטליהם בוהים בקרובי משפחתם האמריקאים הקוראים להם לעבור לארצות הברית. קרוב לשני מיליון יהודים היגרו לארצות הברית בין השנים 1881 - 1924.]] |
||
מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881-1924, כ-שני מיליון איש לערך, בחרו להגר לארצות הברית של אמריקה והיתר נדדו |
מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881-1924, כ-שני מיליון איש לערך, בחרו להגר [[ארצות הברית|לארצות הברית של אמריקה]] והיתר נדדו ל[[ארץ ישראל]], [[ארגנטינה]], [[קנדה]], [[דרום אפריקה]] ו[[אוסטרליה]].<ref name=":5" /> ההגירה היהודית הייתה חלק מתנועת הגירה רחבה הרבה יותר אשר כללה את מעברם של למעלה מ-50 מיליון מהגרים מרחבי מזרח אירופה בין השנים 1865-1915.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=גור אלרואי|שם=ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי|כתב עת=מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012)|עמ=463}}</ref> ההגירה היהודית ההמונית שינתה באופן משמעותי את העם היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופת ההגירה הגדולה כ-72% מהמהגרים היהודים יצאו מגבולות האימפריה הרוסית, 16% יצאו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, 4% מרומניה והיתר מאנגליה, קנדה וגרמניה.[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[3]]] את ההגירה היהודית ההמונית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מייחסים החוקרים למספר סיבות עיקריות: גידול דמוגרפי משמעותי של האוכלוסייה בשטחי האימפריה הרוסית[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[4]]] וכתוצאה מכך היווצרות של עוני ודלות משאבים למשפחות[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[5]]], תחילתו של תהליך תיעוש נרחב בשטחים האלה החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-19[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[6]]], מהפכה בתחום התחבורה ההמונית ופיתוח תעשיית הרכבות, והספינות[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[7]]], וכן אנטישמיות ופוגרומים שהלכו והתרחבו בראשית המאה ה-20.[[:קובץ:///C:/Users/arik/Desktop/תוכנית רודרמן/ההגירה היהודית לארצות הברית ולארץ ישראל - גור/עבודה הכי מעודכן/עבודה אריק לידרמן.docx|[8]]] בניגוד לימינו, שבהם המהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד, בימים ההם לא היה צורך במסמכים אלה כלל. המהגר נדרש להוכיח שמצב בריאותו תקין ושיש בידו סכום כסף |
||
== ימי נעוריה == |
== ימי נעוריה == |
||
גרסה מ־14:04, 30 ביולי 2016
במהלך השנים 1881-1924, היגרו למעלה משניים וחצי מיליון יהודים ממזרח אירופה ותחום המושב אל ארצות היעד שמעבר לים. בשנים אלה קמו, בחסות מספר ארגונים יהודיים, לשכות מודיעין אשר פעלו במוקדי ההגירה השונים. לשכות אלה פעלו בכדי לסייע למהגר היהודי לקבל החלטה לאן להגר. אנשי הלשכות לא עודדו הגירה אל אחת מארצות היעד אלא פעלו בכדי לסייע למהגר לממש את החלטתו בהתאם לשיקולים
פרקטיים.[1] החברה להתיישבות יהודית (יק"א), הצליחה להקים ברחבי תחום המושב רשת ענפה של לשכות מודיעין והייתה הגורם המרכזי אשר הפעיל משרדים אלה.[2]
ההגירה היהודית הגדולה לאמריקה
מרבית המהגרים היהודים במהלך השנים 1881-1924, כ-שני מיליון איש לערך, בחרו להגר לארצות הברית של אמריקה והיתר נדדו לארץ ישראל, ארגנטינה, קנדה, דרום אפריקה ואוסטרליה.[1] ההגירה היהודית הייתה חלק מתנועת הגירה רחבה הרבה יותר אשר כללה את מעברם של למעלה מ-50 מיליון מהגרים מרחבי מזרח אירופה בין השנים 1865-1915.[3] ההגירה היהודית ההמונית שינתה באופן משמעותי את העם היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, חברתית ותרבותית. בתקופת ההגירה הגדולה כ-72% מהמהגרים היהודים יצאו מגבולות האימפריה הרוסית, 16% יצאו מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, 4% מרומניה והיתר מאנגליה, קנדה וגרמניה.[3] את ההגירה היהודית ההמונית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מייחסים החוקרים למספר סיבות עיקריות: גידול דמוגרפי משמעותי של האוכלוסייה בשטחי האימפריה הרוסית[4] וכתוצאה מכך היווצרות של עוני ודלות משאבים למשפחות[5], תחילתו של תהליך תיעוש נרחב בשטחים האלה החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-19[6], מהפכה בתחום התחבורה ההמונית ופיתוח תעשיית הרכבות, והספינות[7], וכן אנטישמיות ופוגרומים שהלכו והתרחבו בראשית המאה ה-20.[8] בניגוד לימינו, שבהם המהגר נדרש לדרכון ולאשרת כניסה לארץ היעד, בימים ההם לא היה צורך במסמכים אלה כלל. המהגר נדרש להוכיח שמצב בריאותו תקין ושיש בידו סכום כסף
ימי נעוריה
ימי נעוריה של בר אדון היו מלאים בעושר חומרי רב, בזכות העסק המשפחתי המשגשג. לבר-אדון ולאחותה הייתה משרתת צמודה בבית, והמשפחה התגוררה בשכונה אמידה במרכז העיר. הוריה של בר אדון היו יהודים מתבוללים אשר שמרו וקיימו חגים ומנהגים נוצריים ולא התייחסו לעברם היהודי. בנות המשפחה הלכו בשנים האלה בהמשך לדרכם של ההורים והיו מתבוללות גם כן. בשנת 1924, נפטר אבי המשפחה ג'ורג' ממחלה פתאומית ואם המשפחה, שרה, המשיכה במלאכת גידול הבנות. היה זה זעזוע משמעותי שכן אבי המשפחה, היה גם מפרנסה העיקרי.[4]
במהלך שנות נעוריה, בר אדון הייתה פעלתנית ונמרצת, והייתה מקובלת מאוד מבחינה חברתית. עושרה הכלכלי היחסי של משפחתה וכן יחסי האנוש והקשרים שאותם יצרה, אפשרו לה להיטמע בתוך הקהילה בה חייה. עוד במהלך ימי בית הספר הצליחה בר אדון להתקבל לאחוות נחשבות[5] והייתה הולכת לעתים קרובות לנשפי ריקודים ולמפגשים יוקרתיים.[4] בזכות יכולותיה החברתיות, חוותה בר אדון מעט מאוד מקרים של אפליה או אנטישמיות.[6]
עם סיום לימודי התיכון התקבלה בר אדון לעבודה בעיתון 'אטלנטיק סיטי' פרס – 'Atlantic City Press' שם הפכה להיות כתבת מן המניין.[7] במסגרת עבודתה בעיתון כתבה על נושאים מגוונים ובין היתר עסקה גם בסוגיות פוליטיות וחברתיות.[8]
היה זה עיסוק חריג וייחודי באותה התקופה שכן נשים בדרך כלל עסקו בכתיבה רק על סוגיות של חיי היום יום וכן בתרבות הצריכה ומשק הבית.[9]
חיבור ליהדות לאור משברים אישיים ועלייה לארץ ישראל
לקראת סיום לימודיה בבית הספר החלה בר אדון לנהל קשר רומנטי משמעותי. כעבור שנתיים, כאשר שוחחה עם בן זוגה על האפשרות להתחתן, נפרד הוא ממנה בגלל יהדותה.[10]
הייתה זאת התקרית האנטישמית המשמעותית הראשונה שחוותה בר אדון והיא יצרה אצלה זעזוע ובלבול רב.
לאחר הפרידה מבן הזוג, החלה בר אדון להתחבר מחדש לשורשיה היהודיים ופיתחה קשרים אישיים עם מספר אישים ומשפחות יהודיות.[11]
בשנת 1933, החליטה לבצע עלייה לארץ ישראל. לפני צאתה למסע, קיבלה בר אדון המלצות חמות מדמויות בולטות בציבוריות היהודית אמריקנית, ובין היתר קיבלה הפנייה מהרב סטיבן שמואל וייס (Stephen Samuel Wise)[12]
העלייה לארץ והמגע עם העיר העברית הראשונה
רגע ירידתה של בר אדון בחופי יפו היה מרגש מאוד עבורה. מדובר היה בהתחלה חדשה.
במקום להמשיך ישירות לירושלים, שם הייתה אמורה להתקבל לעבודה, בחרה בר אדון להישאר בשבועות הראשונים להגעתה בתל אביב. תיאור אחד חזר על עצמו פעם אחר פעם בכל כתביה שהתפרסמו: עובדת היותה מוקפת בבני עמה.[13]
אחד הכינויים שבהם תיארה בר אדון את תל אביב היה ה-"שער לציון" (The Gate to Zion)[14] תחושת הבית ומקום המפלט התחזקו אצל בר אדון לנוכח המאורעות באירופה. ניכר כי מעשיי היטלר ושלטון הנאצים העצימו את תחושותיה כלפי הארץ בכלל וכלפי העיר העברית הראשונה בפרט.[15]
עבודה עיתונאית בארץ
עם עלייתה לארץ, הצליחה בר אדון להתקבל לעבודה בעיתון 'הפלסטיין פוסט'.[7] בר אדון החלה לעבוד בעיתון חודשים ספורים לאחר השקתו. במסגרת עבודתה העיתונאית, בה שימשה במשך תקופה ככתבת היחידה[16] בעיתון היחיד בשפה האנגלית בארץ ישראל,[17] סיקרה בר אדון מגוון רחב של אירועים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לצד כתבות 'הומוריסטיות' וקלילות על חיי היום-יום, סיקרה בר אדון גם נושאים אקטואליים ופוליטיים.
בין יתר הדברים ובנוסף לעיסוק בעיר תל אביב, דווחה ותיעדה בר אדון את מאמצי העלייה וההעפלה לארץ, עסקה במאבק בצורר הנאצי, בחיי החלוצים בקיבוצים ובמושבים, במאבק המתפתח בין הערבים והיהודים וכן באירועים פוליטיים וחברתיים במרחב המזרח התיכון ובארצות הברית.[7]
תחושות כלפי ההתיישבות
בספרה האוטוביוגרפי וכן בשלל מכתביה וכתביה שיצאו לאור, התגלתה בר אדון כאישה בעלת רגשות עזים, ואמונה בדרך שבה בחרה. המפגש שלה עם מתיישבי וחלוצי הארץ, ואנשי הקיבוץ בפרט, יצר אצלה כמיהה להיות חלק מהמעשה החלוצי. כחלק מהזדהותה עם המתיישבים, בחרה בר אדון לעבור ולהתגורר בקיבוץ גבעת ברנר. במסגרת חיי הקיבוץ עבדה בר אדון חלק מהיום בעבודת האדמה ובחלק אחר המשיכה בעובדתה העיתונאית.
בר אדון תיארה בכתביה את היישובים החלוציים השיתופים כגון בין אלפה ועין חרוד "כשיא ההגשמה הציונית"[18] ואף ציינה בצורה ברורה כי ההגשמה במקומות האלה היא משמעותית יותר מ"תל אביב, חיפה ואפילו יותר מהאוניברסיטה בהר הצופים".[18] באחד התיאורים הציוריים ביותר שלה, השוותה בר אדון את החלוץ לדמות המושלמת, לשיא הציונית: "ראיתי את החלוץ, משמע ראיתי את הים!".[18]
בר אדון ומעמד האישה העברית
באוסף המאמרים שלה, 'זיפ זיפ' – 'Ziff Ziff', אשר מעולם לא יצא אל האור, התייחסה בר אדון לתרומה האדירה שיש לחיים השיתופיים של החלוצים על מעמד האישה.
בר אדון ציינה כי הנשים בקבוצות עזרו להקים "סדר חברתי חדש" וכי "אין דבר בקבוצה שהאישה לא שותפה לו!".[19]
בר אדון וההבדל בין הקיבוץ למושב
בספרה: 'הכפרים התאומים של מרחביה' - 'The Twin Villages of Merhavia', התייחסה בר אדון בהרחבה לבדלים בין חיי הקיבוץ והמושב.
לאחר תקופה שבה גרה בקיבוץ גבעת ברנר, עברה בר אדון להתגורר במושב מרחביה (אשר היה צמוד לקיבוץ בעל אותו השם).
ברגע של כנות ובהסתכלות לאחור, הדגישה בר אדון את הייחודיות של כל צורות ההתיישבות ולא ראתה יתרון בקיבוץ על פני המושב או להיפך.
חיי משפחה ומותה
בשלהי שנת 1939, הכירה דורותי את פסח בר אדון, שהיה חוקר בדואים וארכאולוג ידוע. בשנת 1940 התחתנו בני הזוג ובאותה השנה הביאו לעולם את בנם היחיד דורון. בשנת 1950 נפטרה דורותי בר אדון ממחלה קשה והיא בת 43 שנים בלבד.[7]
פרסומים
בשנות חייה הקצרים יחסית, הספיקה דורותי בר אדון לפרסם מספר ספרים וספרונים וכן לכתוב מאות מאמרים ואלפי דפי הגות ומכתבים. חלק מהמאמרים מעולם לא יצאו לאור ונותרו בארכיון המשפחתי.
הספרים אותם פרסמה בר אדון:
- ahn, Dorothy, Spring Up O Well, London, 1936; New York, 1938
- Bar Adon, Dorothy, A trip through Upper Galilee, Tel Aviv, 1942
- Bar Adon, Dorothy, New Life in Galilee, New York, 1943
- Bar Adon, Dorothy and Pesach, Seven Who Fell, Tel Aviv, 1947
- Bar Adon, Dorothy Gesher shel maʻlah, Tel Aviv, 1947
- Bar Adon, Dorothy, The Twin Villages of Merhavia, Tel Aviv, 1948
- Bar Adon, Dorothy, Bar Adon, Doron, Sept qui tombèrent, Jerusalem, 1951
לקריאה נוספת
- דורון בר אדון, הבגד של ההורים, 2005
- אסתר כרמל-חכים, שנת אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר, 39, 2009
- Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, 1936
- Writing Palestine 1933-1950: Dorothy Kahn Bar-Adon, Edited by Ester Carmel-Hakim & Nancy Rosenfeld, 2016
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
בהשוואה הזאת בין חיים בקיבוץ לחיים במושב, ביקשתי להראות את המושבניקים חורשים את תלמיהם ורוקדים הורה באותו הקצב של הקיבוצניקים, אם כי בארגון שונה. לא עשיתי כל מאמץ להיות אובייקטיבית או חסרת משוא-פנים כי לדעתי המאמץ אינו נחוץ. חייתי בקיבוץ וחייתי במושב. אינני רואה שום מקום לשאלה איזה צורת חברה טובה יותר. הן שונות. אבל שתיהן גידלו דור של בנים ובנות, נטועים בקרקע המולדת על הבסיס המכובד של עבודה-עצמית
— Dorothy Bar Adon, The Twin Villages of Merhavia, Israel, 1948,
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- ^ 1 2 גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 9-21, 55-56
- ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה: ההגירה היהודית מהאימפריה הרוסית 1875-1924, ירושלים, 2008, עמ' 133
- ^ גור אלרואי, ההגירה היהודית לארץ ישראל ולארצות הברית בראשית המאה ה-20: ניתוח דמוגרפי, מגמות: רבעון למדעי ההתנהגות, 48 (2012), עמ' 463
- ^ 1 2 דורון בר אדון, הבגד של ההורים, 2005, עמ' 9-34
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 32-33
- ^ Dorothy Ruth Kahn,, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 32-33
- ^ 1 2 3 4 אסתר כרמל חכים, שנה אחת מתוך מאה: תל אביב בשנת 1933 על פי כתבותיה של דורותי קהן, קשר 39, 2009, עמ' 114
- ^ אידה דוידוביץ, הפרשנית של חיי הארץ, שנה למותה, דבר הפועלת, 7-8, 1951, עמ' 154
- ^ Jean Marie Lutes (2006). Front Page Girls: Women Journalists in American Culture and Fiction, 1880–1930. pp. 17–18.
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 37-41
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 44-62
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 63-66
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 10
- ^ Dorothy Kahn, "Palestine's Ellis Island: Scenes at the Gate to Zion", The Palestine Post, 22 December 1939, pp 5-6.
- ^ Dorothy Kahn, "What Hittler has done to Tel Aviv: A Bewildered Visitor's Impression" The Palestine Post, 4 August 1933, pp 8-9.
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 2-3
- ^ גרשון אגרון, אסיר הנאמנות, 1964, עמ' 64,79
- ^ 1 2 3 Dorothy Ruth Kahn, Spring Up, O Well, H. Holt and Co, 1936, עמ' 11-18
- ^ Dorothy Ruth Kahn, Zif Zif, Doron Bar Adon's private archive, עמ' 27-29