רפי וקנין

קובץ:Rafi Vaknin.jpg

רפי ועקנין

רפאל (רפי) ועקנין (1930 – יולי 1961) היה הרוג מלכות יהודי-מרוקאי שנהרג כתוצאה מעינויים ממושכים בכלא המרוקאי בגין פעילותו הציונית.

ביוגרפיה

רפי ועקנין נולד בקזבלנקה בשנת 1930. גדל והתחנך בבית ספר של כל ישראל חברים בעיר. בשנת 1947, בעודו בן 17, עלה לארץ ישראל לבדו דרך אלג'יר, התגייס לכוחות היישוב היהודי (המח"ל), ונלחם במלחמת העצמאות. בתום המלחמה חזר למרוקו בשירות "המסגרת" - שלוחתו של המוסד במרוקו. "המסגרת" הייתה אחראית על העלייה, מאמצי ההגנה העצמית וריכוז פעולות תנועות הנוער הציוניות במרוקו. ועקנין עבד במסווה כמנהל חשבונות, אך בחשאי הכשיר צעירים יהודים לשימוש בנשק ולהגנה עצמית.

לאחר עצמאות מרוקו בשנת 1956 נאסרה עלייתם של יהודים ממרוקו לישראל. בעקבות זאת נאלצו יהודים לברוח ממרוקו בחשאי בנתיבים ימיים ויבשתיים. בשנת 1961 אחד ממבצעי ההברחה נגמר בטרגדיה, לאחר שספינה שהבריחה עולים יהודים ממרוקו, ספינת "אגוז" ("פיסס"), טבעה במימי הים התיכון. באסון נהרגו כל 44 העולים שנמצאו על הספינה, האלחוטן הישראלי שלה, ואחד מעובדי הצוות הספרדי. טביעת הספינה הייתה לשערורייה בינלאומית שהובילה ללחץ על מרוקו להתיר את כבלי העלייה ולאפשר ליהודים לצאת מהמדינה כחוק. במקביל, "המסגרת" התארגנה ובמבצע חשאי גדול שכונה מבצע "בזק" חילקה אלפי כרוזים בקרב הקהילה היהודית. בכרוזים נכתב:

לאחינו היהודים במרוקו ארבעים וארבעה מאחינו בעלי דחף עז לחיות בארץ הקודש, מלאי תקוות לעתיד טוב יותר נעלמו במצולות ים. רק מעטים זכו להיקבר לפי מנהגינו, כאשר היתר נעלמו במעמקי הים. משפחותיהם, כל העם היהודי מבכים את אובדנם. תיקווה עתיקת יומין מזה 2000 שנים, דוחפת את היהודים לעזוב בכל דרך אפשרית ובכל האמצעים העומדים לרשותם, לכיוון ציון וירושלים. אבדה כל אפשרות למצוא ביטחון במרוקו העצמאית. קיימת אפשרות, שארמון בית המלוכה אינו מעורב בגל האנטי יהודי המתפתח ברגעים אלה. אנחנו יודעים שהאנטישמיות נוגדת את עקרונות האסלאם. אבל, ישנם גורמים שהחליטו בסוד לרדוף אותנו ולהעליב אותנו. על כל אלה לדעת, שסופם יהיה מר מעמלק והמן עד היטלר ואייכמן. הדרך הינה ארוכה, מאלה שהוכו על ידי הגורל. אנחנו לא לבד! כל קהילות ישראל ברחבי העולם, מבכים את המתים ונלחמים למען זכויותינו וחירויותינו. ראו נא! את עוצמת תגובת העיתונות בעולם כולו ובארגונים היהודים והלא יהודים בבתי המחוקקים. מחר יום השלושים לאבל, הבה נתאחדה בשתים עשרה בצהריים, במשך שתי דקות דומייה, לזכרם של החללים. זו הפגנתנו הראשונה! אל תאבדו את אומץ לבכם! הישארו חזקים ונועזים! הקרב למען זכויותינו וחירויותינו ממשיך!

בעקבות חלוקת הכרוזים התעורר זעם במשטר המרוקאי, והמשטרה החשאית עשתה מאמץ רב כדי לתפוס את מחלקי הכרוזים תוך חקירה בעינויים של רבים מהם. רפי ועקנין, שהיה ממארגני המבצע וממחלקי הכרוזים, נעצר בחודש ינואר במכוניתו ונשלח לכלא המרוקאי, שם נחקר בעינויים קשים. בחקירתו התעקש לא להסגיר את שותפיו למבצע ולכן נחקר בעינויים חריפים במיוחד. מצבו בכלא הוחמר, ולאחר ששוחרר הועבר לבית חולים בפריז, ושם נפטר ביולי 1961 עקב נזקים בלתי הפיכים שנגרמו לו בכל חלקי גופו. גופתו של ועקנין הועלתה למדינת ישראל באותה שנה ונקברה בטקס ממלכתי תוך הכתרתו ל"הרוג מלכות", תואר שהוענק ליהודים שהוצאו להורג בגלל יהדותם או תפיסתם הלאומית. בהלווייתו השתתפו יו"ר הסוכנות היהודית משה שרת, ראש המוסד איסר הראל וראש מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות ברוך דובדבני.

ועקנין הותיר מאחוריו אישה ושלוש בנות. אשתו, מרים, הייתה פעילה גם כן ב"המסגרת" לצד בעלה, והייתה ידועה בשם הקוד "כרמלה". בזמן שועקנין קיבל טיפול רפואי בצרפת, הוחזקו אשתו ובנותיו במרוקו כ"בנות ערובה", כדי להבטיח את חזרתו למרוקו לאחר הטיפול כדי שיוכל לעמוד לדין במשפט ראווה. לאחר מותו בבית החולים הצרפתי התאפשר למשפחה לעזוב את מרוקו, וכעבור הזמן הן עלו לישראל והשתקעו בה.

רחוב בתל אביב ופארק עירוני באשקלון קרויים על שמו.

פעיל "המסגרת" נוסף שנתפס בעקבות מבצע "בזק", נהרג כתוצאה מהעינויים בכלא המרוקאי והוכתר כהרוג מלכות היה מרסל רוימי.

לקריאה נוספת

• מאיר קנפו, המחתרת היהודית במרוקו: מבצעי "המסגרת" – הרשת החשאית של יהודי מרוקו (1955–1964) – הכשלונות וההצלחות, נתניה: ארגון פעילי המחתרת, ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה, תשס"א 2001.

קישורים חיצוניים

• שמואל שגב, "מבצע יכין" של עליית יהודי מרוקו, מעריב, 16 באפריל 1984