המיתולוגיה של האינקה

המיתולוגיה של האינקה היא מיתולוגיה שהתפתחה בתרבות האינקה - התרבות שהתקיימה באזור פרו של היום, לפני הכיבוש הספרדי. ככל מיתולוגיה היא כוללת סיפורים שמאמיניה מחשיבים לתיאורים אותנטיים של ההיסטוריה והיא בסיס למערכת האמונות והסמלים של בני העם המאמין בה. מכיוון שככל הנראה לא הייתה לבני האינקה מערכת כתב, מקור הידע הקיים אודות עולמם הדתי הוא בכתבי הספרדים שצאצאי האינקה עזרו בכתיבתם לאחר כיבוש האימפריה ובעדויות ארכאולוגיות.

אגדות האינקה

מייסד השושלת הראשונה של ממלכת קוסקו היה מאנקו קאפאק. באגדה אחת הובא מאנקו קאפאק ממעמקי אגם טיטיקקה בידי אל השמש אינטי או שנולד לאל השמש. אגדה אחרת סיפרה כי היה בנו של טיקי ויראקוצ'ה. עם זאת, לא הותר לפשוטי העם לומר את שמו של ויראקוצ'ה, דבר המסביר את הצורך בשתי אגדות.

במיתוס אחד נולדו מאנקו קאפאק ואחיו פאצ'אקמק לאל השמש אינטי, הידוע גם בשם "אָפּוּ פּוּנְצָ'אוּ". מאנקו קאפאק עצמו נערץ כאל השמש והאש. על פי אגדה זו, מאנקו קאפאק, אחיו ואחיותיו נשלחו לארץ בידי אל השמש והופיעו מתוך מערת פאקאריטמבו, כשהם נושאים מטה זהב הקרוי "טאפאק-יאוּרי". הם הונחו להקים את מקדש השמש לכבודו של אל השמש אביהם, במקום בו ישקע המטה באדמה. כדי להגיע לקוסקו הם פסעו דרך מערות תת-קרקעיות. במהלך המסע אחד הפך אחד מאחיו (וייתכן שמדובר באחת מאחיותיו) לאבן ("הוּאקה" כינוי לחפץ קדוש בדת האינקה).

בגרסה אחרת של אגדה זו במקום לצאת ממערה בקוסקו הופיעו האחים והאחיות מתוך מימי אגם טיטיקקה.

באגדת טיקי ויראקוצ'ה, היה מאנקו קאפאק בנו של טיקי ויראקוצ'ה מ"פאקרי-טאמפו" הידועה כיום כ"פאקאריטמבו" (25 ק"מ דרומית לקוסקו). הוא ואחיו "אָיָאר אינקה", "איאר קאצ'י" ו"אייאר אוּצ'וּ" ואחיותיו "מאמא אוֹקלוֹ", "מאמא הוּאקוֹ", "מאמא ראאוּה" ו"מאמא קוּרה" חיו בקרבת קוסקו ואיחדו את עמם ואת עשרת ה"איילו" (קהילה המורכבת מכמה משפחות) שפגשם במסעם על מנת לנצח את השבטים של עמק קוסקו. גם באגדה זו מופיע מטה הזהב, שמקובל להניח כי ניתן למאנקו קאפאק בידי אביו. לאגדה כמה תיאורים, אך בהתאם לכמה מהגרסאות קנא מאנקו הצעיר באחיו הבוגרים, בגד בהם והרגם, וכך הפך לשליט יחיד על קוסקו. כדי לקיים את טוהר מוצאו האלוהי נשא מאנקו קאפאק את אחותו הבכורה מאמה אוקלו לאישה. בכך החל מנהג שנמשך עד שהאימפריה הגיעה לקיצה, ולפיו, אף על פי שלקיסר האינקה היו נשים רבות, האישה הרשמית הייתה על פי רוב אחת מאחיות הקיסר.

אלים

קובץ:Viracocha.jpg

ויראקוצ'ה

בדומה לרומאים התירו האינקה לתרבויות ששולבו בתוך האימפריה שלהם לשמר את דתם, ולכן יש כמה שמות לחלק מהאלים. ברשימה החלקית הבאה מופיעים האלים החשובים ביותר בפנתאון של האינקה.

• ויראקוצ'ה - החשוב בין אלי האינקה, היה הבורא, שיצר את הכול ולימד את בני האדם כיצד לעבוד וכיצד לחיות. בני האינקה היו מתפללים לויראקוצ'ה בעיקר בעתות משבר, וטקסים רבים נערכו לכבודו.
• אינטי אילפה - היה אל הרעם והגשם. האנשים נהגו להעלות לכבודו קורבנות ולקיים טקסים במקדשים שנבנו לכבודו, בעיקר בתקופת הגשמים.
• אינטי - אל השמש, היה האב המייסד של שושלת מלכי האינקה, והייתה לו חשיבות רבה בחיי היומיום. בתי התפילה והמקדשים המפוארים ביותר נבנו לכבודו. האדרת חשיבותו של אל השמש הוסיפה לכוחו החברתי של בית המלוכה. את דמותו עיצבו באומנות בתוך מדליון עגול עשוי זהב.
  המלך ה"אינקה" הוא צאצא של אינטי אל השמש "הבן היחיד של השמש" (Sapan Intiq Churin), ועל כן אף הוא נחשב לאל. באמנות הוא מתואר כדמות אצילית, נושא בידיו פסיל (טוטם) עשוי מעץ מגולף. לכל אדם ולכל משפחה היה טוטם כזה, ובו שכנה הנשמה המגינה עליהם. האינקה האמינו כי בתוך דברים מסוימים שוכנות נשמות- "הואקס". נשמות יכולות לשכון כמעט בכל דבר- מערה, הר, אבן, עץ או בית, או בגוף חי. את הנשמות ניתן לרצות בעזרת מנחות ומתנות.
  מוסד מיוחד שהוקם לכבודו של אל השמש היה "בתולות השמש" ("מאמקונאס") שהקדישו את חייהם לאינטי, חיו חיי פרישות ושרתו את מלך האינקה ואת הכוהנים. נערות מהאצולה או כאלו בעלות יופי יוצא מהרגיל עברו הדרכה במשך ארבע שנים כ"אקלה" ובסופה יכלו להחליט אם ברצונן להפוך לבתולות שמש או להינשא לאחד מאצילי האינקה, אחת הסיבות שבגללן מקדשיו היו מפוארים בזהב היא כי האמינו שיש קשר בין הזהב לשמש, והזהב כונה במספר דתות "זיעת השמש"/ "דם השמש"/ "דמעות אל השמש" כנראה בשל צבעו והמראה המבריק של הזהב(אגב גם באלכימיה).
• פאצ'אמאמא – אלת האדמה. היא הייתה אשתו של פאצ'אקמק והייתה אלת הפריון שפקחה על הזריעה והקציר. היא גרמה לרעידות אדמה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המיתולוגיה של האינקה בוויקישיתוף