המלחמה העות'מאנית-רוסית (1676–1681) – הבדלי גרסאות

**המלחמה העות'מאנית-רוסית 1676–1681**
תאריכי הסכסוך	1676–1681 (כ־5 שנים)
מלחמה לפני	המלחמה העות'מאנית-רוסית (1568–1570)
מלחמה אחרי	המלחמה העות'מאנית-רוסית (1686–1700)
מקום	צ'יהרין, הטמאנות הקוזאקים
תוצאה	לא מוחלטת
הצדדים הלוחמים
רוסיה הצארית ; הטמאנות הקוזאקים	האימפריה העות'מאנית ; ח'אנות קרים ; הטמאנות הקוזאקים
מפקדים
איוון סמואילוביץ'; גריגורי רומודאנובסקי	קארה מוסטפה פאשה ; סלים הראשון גיראי ; פטרו דורושנקו ; יורי חמלניצקי
כוחות
70-80,000 חיילים ; 11,700 חיל מצב בצ'יהרין	120-130,000 חיילים

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־00:11, 10 ביולי 2018

שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ צד ראשון-אבידות, צד שני-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ ראש מדינה ראשון, ראש מדינה שני ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

המלחמה העות'מאנית-רוסית 1676–1681, הייתה מלחמה בין רוסיה הצארית לבין האימפריה העות'מאנית, והיא נגרמה על ידי ההתפשטות העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-17.

הקדמה

לאחר שתפסו הרוסים את האזור של פודוליה במהלך המלחמה העות'מאנית-פולנית (1672–1676), הממשלה העות'מאנית שאפה להרחיב את שלטונה על כל אוקראינה של הגדה הימנית עם תמיכתו של הווסאל (מאז 1669), ההטמאן פטרו דורושנקו. המדיניות הפרו-טורקית גרמה לאי שביעות רצון בקרב רבים מהקוזאקים האוקראינים, אשר בחרו בשנת 1674 באיוון סמואילוביץ' (ההטמאן של אוקראינה של הגדה השמאלית) להיות ההטמאן הכללי של כל אוקראינה.

למרות זאת, דורושנקו המשיך להחזיק בצ'יהרין, ותמרן בחוכמה בין מוסקבה לבין ורשה, ואף שימש כתומך של הצבא העות'מאני-טטרי. לבסוף, הכוחות הרוסים והאוקראינים תחת פיקודו של סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי בצ'יהרין הנצורה נאלצו להיכנע בשנת 1676. לדורושנקו, אשר שאיר את חיל מצב בצ'יהרין, ואילו הצבאות הרוסים והאוקראינים נסוגו מן הגדה השמאלית של הדנייפר.

המערכה ב-1677

הסולטן מינה את יורי חמלניצקי, שהיה שבוי של הסולטן באותה העת, להטמאן של הגדה הימנית של אוקראינה. ביולי 1677 הסולטן פקד על הצבא שלו (45,000 חיילים), שהיה תחת פיקודו של איברהים פאשה להתקדם לכיוון צ'יהרין.^[1] . ב-30 ביולי 1677 הגיעו יחידות החלוץ למבצר, וב-3 באוגוסט הגיע לשם עיקר הצבא העות'מאני. הכוחות של סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי הצטרפו ב-10 באוגוסט, ורק ב-24 באוגוסט הם חצו את הנהר סולה בדרך לצ'יגירין. ב-26–27 באוגוסט, התנגשו כוחותיהם עם יחידות הסיור והתצפית העות'מאנים, ובכך אפשרו את חציית שאר הכוחות האוקראינים לחצות את הנהר תחת אש ארטילרית חזקה. נסיונות הטורקים לשוב אל הנהר נהדפו על ידי כוחותיו של גנרל מיור שפלב. כוחות פרשים מוסקובאיים ואוקראינים תקפו את המחנה הצבאי הטורקי-טטרי והשתלטו עליו ב-28 באוגוסט, תוך שהם גורמים לנפגעים רבים. למחרת היום הסיר איברהים פאשה את המצור על צ'יהרין ונסוג בחופזה לנהר אינהול ומעבר לו.^[2] סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי נכנסו לעיר ב-5 בספטמבר. הצבא העות'מאני איבד בקרבות 20,000 איש, ובעקבות כך נכלא איברהים פאשה בשובו לקונסטנטינופול, בעוד החאן של קרים סלים הראשון ג'יראי איבד את כסאו.^[3]^[4]

המערכה ב-1678

מפת תכנית מבצר צ'יגירין ערב המצור בשנת 1678
I - המעוז המרכזית או "חומת המגן" של הטירה החדשה
II - המעוז ("צינוק") של דורושנקו
III - המעוז עם המגדל הקרימאי
IV - שער ספאסקי עם מגדל עץ כפול ומשולשי חזית בחזית
V - מגדל עץ על מסד אבן, "קרן עזים חדשה"
VI - מגדל וחומה
VII - מעוז אבן הפינה
VIII - מגדל האבן העגול
IX - מגדל קייב עם שער לגשר
X - מגדל נונומן (נבנה רק בשנת 1678)
XI - מגדל קורסון או מיל
XII - שער העיר התחתונה

ביולי 1678, הצבא העות'מאני (70,000 חיילים) בפיקוד הווזיר הגדול קארה מוסטפא עם צבא הטטרים של קרים (עד 50,000 חיילים) הטילו שוב מצור על צ'יהרין. הצבאות הרוסים והאוקראינים (70-80,000) פרצו דרך העמדה המבוצרת של כוח החיפוי הטורקי ופתחו במנוסה. לאחר מכן הם התבצרו על הגדה השמאלית של נהר טיאסימין, מול המצודות שהיו תחת המצור של הצבא הטורקי-קרימאי על הגדה השנייה. המעברים נהרסו והיה קשה לתקוף את הטורקים. אמנם החיילים יכלו להיכנס באופן חופשי לצ'יהרין, אבל הם כבר היו מוקפים בעמדות מצור אחרות מצוידות היטב, והביצורים שלהם נפגעו קשות. כאשר הטורקים פרצו לעיר התחתית של צ'יהרין ב-11 באוגוסט, הורה רומודאנובסקי לעזוב את המצודה ולנסיגת הכוחות לגדה השמאלית. הצבא הרוסי נסוג אל מעבר לדנייפר, ופגע בצבא הטורקי שרדף אחריו. מאוחר יותר תפסו הטורקים את קאנב וביססו את כוחו של יורי חמלניצקי על הגדה הימנית של אוקראינה, אולם לא העזו להמשיך לקייב, שם הוצבו הכוחות הרוסיים.^[5]

בשנים 1679–1680, הרוסים הדפו את התקפות של הטטרים של קרים, וב-3 בינואר 1681 נחתם הסכם באקצ'יסארי, אשר ביסס את הגבול העות'מאני-רוסי על הדנייפר.^[6]

הערות שוליים

^ Brian Davies, Empire and Military Revolution in Eastern Europe: Russia's Turkish Wars in the Eighteenth Century, (Bloomsbury Academic, 2013), 9.
^ Brian L. Davies, Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700, (Routledge, 2007), 160.
^ Brian L. Davies, Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700, 161.
^ Яфарова 2017, pp. 163-174.
^ Яфарова 2017, pp. 271-284.
^ John Paxton and John Traynor, Leaders of Russia and the Soviet Union, (Taylor & Francis Books Inc., 2004), 195.

[1] Brian Davies, Empire and Military Revolution in Eastern Europe: Russia's Turkish Wars in the Eighteenth Century, (Bloomsbury Academic, 2013), 9.

[2] Brian L. Davies, Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700, (Routledge, 2007), 160.

[ReferenceA-3] Brian L. Davies, Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700, 161.

[FOOTNOTEЯфарова2017163-174-4] Яфарова 2017, pp. 163-174.

[FOOTNOTEЯфарова2017271-284-5] Яфарова 2017, pp. 271-284.

[Paxton195-6] John Paxton and John Traynor, Leaders of Russia and the Soviet Union, (Taylor & Francis Books Inc., 2004), 195.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{סכסוך צבאי
+ | מערכה=
-}}'''המלחמה העות'מאנית-רוסית 1676-1681''', הייתה מלחמה בין [[רוסיה הצארית]] לבין [[האימפריה העות'מאנית]], והיא נגרמה על ידי ההתפשטות העות'מאנית במחצית השנייה של [[המאה ה-17]].
+ | מלחמה=
+ | תמונה=[[קובץ:Czehryn, by Jan Jansson, circa 1663.jpg|מרכז|250px]]
+ | כיתוב=
+ | תאריך התחלה=[[1676]]
+ | תאריך סיום= [[1681]]
+ | קרב/מלחמה=מלחמה
+ | קרב לפני=[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1568–1570)]]
+ | קרב אחרי=[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1686–1700)]]
+ | מקום=[[צ'יהרין]], [[הטמאנות הקוזאקים]]
+ | תוצאה=לא מוחלטת
+ | טריטוריות=
+ | עילה=
+ | קואורדינטות=
+ | צד ראשון={{דגל|רוסיה (1668)}} [[רוסיה הצארית]] {{ש}} [[קובץ:Flag of the Cossack Hetmanat.svg|22px]] [[קוזאקים|הטמאנות הקוזאקים]]
+ | ראש מדינה ראשון=
+ | מפקד ראשון={{דגל|רוסיה (1668)}} [[איוון סמואילוביץ']]<BR>{{דגל|רוסיה (1668)}} [[גריגורי רומודאנובסקי]]
+ | כוח ראשון=70-80,000 חיילים {{ש}} 11,700 חיל מצב בצ'יהרין
+ | צד ראשון-אבידות=לא ידוע
+ | צד שני={{דגל|האימפריה העות'מאנית||+}} {{ש}} [[קובץ:Flag of the crimeans.svg|22px]] [[ח'אנות קרים]] {{ש}} [[קובץ:Flag of the Cossack Hetmanat.svg|22px]] [[קוזאקים|הטמאנות הקוזאקים]]
+ | ראש מדינה שני =
+ | מפקד שני={{דגל|האימפריה העות'מאנית}} [[קארה מוסטפה פאשה]] <BR>[[קובץ:Flag of the crimeans.svg|22px]] [[סלים הראשון גיראי]] {{ש}} [[קובץ:Flag of the Cossack Hetmanat.svg|22px]] [[פטרו דורושנקו]] {{ש}} [[קובץ:Flag of the Cossack Hetmanat.svg|22px]] [[יורי חמלניצקי]]
+ | כוח שני=120-130,000 חיילים
+ | צד שני-אבידות=לא ידוע
+ | הערות=
+ | מפה=
+|שם=המלחמה העות'מאנית-רוסית 1676–1681}}
+'''המלחמה העות'מאנית-רוסית 1676–1681''', הייתה מלחמה בין [[רוסיה הצארית]] לבין [[האימפריה העות'מאנית]], והיא נגרמה על ידי ההתפשטות העות'מאנית במחצית השנייה של [[המאה ה-17]].
 == הקדמה ==
-לאחר שתפסו הרוסים את האזור של [[פודוליה]] במהלך המלחמה העות'מאנית-פולנית (1672-1676), הממשלה העות'מאנית שאפה להרחיב את שלטונה על כל [[אוקראינה של הגדה הימנית]] עם תמיכתו של הו[[וסאל]] (מאז [[1669]]), ההטמאן פטרו דורושנקו. המדיניות הפרו-טורקית גרמה לאי שביעות רצון בקרב רבים מה[[קוזאקים]] [[אוקראינה|האוקראינים]], אשר בחרו בשנת [[1674]] באיוון סמואילוביץ' (ההטמאן של [[אוקראינה של הגדה השמאלית]]) להיות ההטמאן הכללי של כל [[אוקראינה]].
+לאחר שתפסו הרוסים את האזור של [[פודוליה]] במהלך [[המלחמה העות'מאנית-פולנית (1672–1676)]], הממשלה העות'מאנית שאפה להרחיב את שלטונה על כל [[אוקראינה של הגדה הימנית]] עם תמיכתו של הו[[וסאל]] (מאז [[1669]]), ההטמאן פטרו דורושנקו. המדיניות הפרו-טורקית גרמה לאי שביעות רצון בקרב רבים מה[[קוזאקים]] [[אוקראינה|האוקראינים]], אשר בחרו בשנת [[1674]] ב[[איוון סמואילוביץ']] (ההטמאן של [[אוקראינה של הגדה השמאלית]]) להיות ההטמאן הכללי של כל [[אוקראינה]].
 למרות זאת, דורושנקו המשיך להחזיק בצ'יהרין, ותמרן בחוכמה בין [[מוסקבה]] לבין [[ורשה]], ואף שימש כתומך של הצבא העות'מאני-[[ח'אנות קרים|טטרי]]. לבסוף, הכוחות הרוסים והאוקראינים תחת פיקודו של סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי בצ'יהרין הנצורה נאלצו להיכנע בשנת [[1676]]. לדורושנקו, אשר שאיר את [[חיל מצב]] בצ'יהרין, ואילו הצבאות הרוסים והאוקראינים נסוגו מן הגדה השמאלית של [[דנייפר|הדנייפר]].
 == המערכה ב-1677 ==
-ה[[סולטאן|סולטן]] מינה את יורי חמלניצקי, שהיה שבוי של הסולטן באותה העת, להטמאן של הגדה הימנית של אוקראינה. ביולי [[1677]] הסולטן פקד על הצבא שלו (45,000 חיילים), שהיה תחת פיקודו של איברהים פאשה להתקדם לכיוון צ'יהרין.<ref>Brian Davies, ''Empire and Military Revolution in Eastern Europe: Russia's Turkish Wars in the Eighteenth Century'', (Bloomsbury Academic, 2013), 9.</ref> . ב-[[30 ביולי]] [[1677]] הגיעו יחידות החלוץ למבצר, וב-[[3 באוגוסט]] הגיע לשם עיקר הצבא העות'מאני. הכוחות של סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי הצטרפו ב-[[10 באוגוסט]], ורק ב-[[24 באוגוסט]] הם חצו את הנהר סולה בדרך לצ'יגירין. ב-[[26 באוגוסט|26]]-[[27 באוגוסט]], התנגשו כוחותיהם עם יחידות הסיור והתצפית העות'מאנים, ובכך אפשרו את חציית שאר הכוחות האוקראינים לחצות את הנהר תחת אש ארטילרית חזקה. נסיונות הטורקים לשוב אל הנהר נהדפו על ידי כוחותיו של גנרל מיור שפלב. כוחות פרשים מוסקובאיים ואוקראינים תקפו את המחנה הצבאי הטורקי-טטרי והשתלטו עליו ב-[[28 באוגוסט]], תוך שהם גורמים לנפגעים רבים. למחרת היום הסיר איברהים פאשה את המצור על צ'יהרין ונסוג בחופזה לנהר אינהול ומעבר לו.<ref>Brian L. Davies, ''Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700'', (Routledge, 2007), 160.</ref> סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי נכנסו לעיר ב-[[5 בספטמבר]]. הצבא העות'מאני איבד בקרבות 20,000 איש, ובעקבות כך נכלא איברהים פאשה בשובו ל[[קונסטנטינופול]], בעוד החאן של קרים [[סלים הראשון ג'יראי]] איבד את כסאו.<ref name="ReferenceA">Brian L. Davies, ''Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700'', 161.</ref>{{Sfn|Яфарова|2017|pp=163-174}}
+ה[[סולטאן|סולטן]] מינה את [[יורי חמלניצקי]], שהיה [[שבוי]] של הסולטן באותה העת, להטמאן של הגדה הימנית של אוקראינה. ביולי [[1677]] הסולטן פקד על הצבא שלו (45,000 חיילים), שהיה תחת פיקודו של [[איברהים פאשה]] להתקדם לכיוון צ'יהרין.<ref>Brian Davies, ''Empire and Military Revolution in Eastern Europe: Russia's Turkish Wars in the Eighteenth Century'', (Bloomsbury Academic, 2013), 9.</ref> . ב-[[30 ביולי]] [[1677]] הגיעו יחידות החלוץ למבצר, וב-[[3 באוגוסט]] הגיע לשם עיקר הצבא העות'מאני. הכוחות של סמואילוביץ' ו[[גריגורי רומודאנובסקי]] הצטרפו ב-[[10 באוגוסט]], ורק ב-[[24 באוגוסט]] הם חצו את הנהר סולה בדרך לצ'יגירין. ב-[[26 באוגוסט|26]]–[[27 באוגוסט]], התנגשו כוחותיהם עם יחידות הסיור והתצפית העות'מאנים, ובכך אפשרו את חציית שאר הכוחות האוקראינים לחצות את הנהר תחת אש ארטילרית חזקה. נסיונות הטורקים לשוב אל הנהר נהדפו על ידי כוחותיו של גנרל מיור שפלב. כוחות פרשים מוסקובאיים ואוקראינים תקפו את המחנה הצבאי הטורקי-טטרי והשתלטו עליו ב-[[28 באוגוסט]], תוך שהם גורמים לנפגעים רבים. למחרת היום הסיר איברהים פאשה את המצור על צ'יהרין ונסוג בחופזה לנהר אינהול ומעבר לו.<ref>Brian L. Davies, ''Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700'', (Routledge, 2007), 160.</ref> סמואילוביץ' וגריגורי רומודאנובסקי נכנסו לעיר ב-[[5 בספטמבר]]. הצבא העות'מאני איבד בקרבות 20,000 איש, ובעקבות כך נכלא איברהים פאשה בשובו ל[[קונסטנטינופול]], בעוד החאן של קרים [[סלים הראשון ג'יראי]] איבד את כסאו.<ref name="ReferenceA">Brian L. Davies, ''Warfare, State and Society on the Black Sea steppe, 1500-1700'', 161.</ref>{{Sfn|Яфарова|2017|pp=163-174}}
 == המערכה ב-1678 ==
@@ שורה 24: / שורה 51: @@
 XI - מגדל קורסון או מיל<br />
 XII - שער העיר התחתונה<br />]]
-ביולי [[1678]], הצבא העות'מאני (70,000 חיילים) בפיקוד הו[[וזיר גדול|וזיר הגדול]] קארה מוסטפא עם צבא הטטרים של קרים (עד 50,000 חיילים) הטילו שוב מצור על צ'יהרין. הצבאות הרוסים והאוקראינים (70-80,000) פרצו דרך העמדה המבוצרת של כוח החיפוי הטורקי ופתחו במנוסה. לאחר מכן הם התבצרו על הגדה השמאלית של נהר טיאסימין, מול המצודות שהיו תחת המצור של הצבא הטורקי-קרימאי על הגדה השנייה. המעברים נהרסו והיה קשה לתקוף את הטורקים. אמנם החיילים יכלו להיכנס באופן חופשי לצ'יהרין, אבל הם כבר היו מוקפים בעמדות מצור אחרות מצוידות היטב, והביצורים שלהם נפגעו קשות. כאשר הטורקים פרצו לעיר התחתית של צ'יהרין ב -[[11 באוגוסט]], הורה רומודאנובסקי לעזוב את המצודה ולנסיגת הכוחות לגדה השמאלית. הצבא הרוסי נסוג אל מעבר ל[[דנייפר]], ופגע בצבא הטורקי שרדף אחריו. מאוחר יותר תפסו הטורקים את קאנב וביססו את כוחו של יורי חמלניצקי על הגדה הימנית של אוקראינה, אולם לא העזו להמשיך ל[[קייב]], שם הוצבו הכוחות הרוסיים.{{Sfn|Яфарова|2017|pp=271-284}}
+ביולי [[1678]], הצבא העות'מאני (70,000 חיילים) בפיקוד הו[[וזיר גדול|וזיר הגדול]] קארה מוסטפא עם צבא הטטרים של קרים (עד 50,000 חיילים) הטילו שוב מצור על צ'יהרין. הצבאות הרוסים והאוקראינים (70-80,000) פרצו דרך העמדה המבוצרת של כוח החיפוי הטורקי ופתחו במנוסה. לאחר מכן הם התבצרו על הגדה השמאלית של נהר טיאסימין, מול המצודות שהיו תחת המצור של הצבא הטורקי-קרימאי על הגדה השנייה. המעברים נהרסו והיה קשה לתקוף את הטורקים. אמנם החיילים יכלו להיכנס באופן חופשי לצ'יהרין, אבל הם כבר היו מוקפים בעמדות מצור אחרות מצוידות היטב, והביצורים שלהם נפגעו קשות. כאשר הטורקים פרצו לעיר התחתית של צ'יהרין ב-[[11 באוגוסט]], הורה רומודאנובסקי לעזוב את המצודה ולנסיגת הכוחות לגדה השמאלית. הצבא הרוסי נסוג אל מעבר ל[[דנייפר]], ופגע בצבא הטורקי שרדף אחריו. מאוחר יותר תפסו הטורקים את קאנב וביססו את כוחו של יורי חמלניצקי על הגדה הימנית של אוקראינה, אולם לא העזו להמשיך ל[[קייב]], שם הוצבו הכוחות הרוסיים.{{Sfn|Яфарова|2017|pp=271-284}}
-בשנים [[1679]]-[[1680]], הרוסים הדפו את התקפות של הטטרים של קרים, וב-[[3 בינואר]] [[1681]] נחתם הסכם באקצ'יסארי, אשר ביסס את [[גבול|הגבול]] העות'מאני-רוסי על הדנייפר.<ref name="Paxton195">John Paxton and John Traynor, ''Leaders of Russia and the Soviet Union'', (Taylor & Francis Books Inc., 2004), 195.</ref>
+בשנים [[1679]]–[[1680]], הרוסים הדפו את התקפות של הטטרים של קרים, וב-[[3 בינואר]] [[1681]] נחתם הסכם באקצ'יסארי, אשר ביסס את ה[[גבול]] העות'מאני-רוסי על הדנייפר.<ref name="Paxton195">John Paxton and John Traynor, ''Leaders of Russia and the Soviet Union'', (Taylor & Francis Books Inc., 2004), 195.</ref>
 == הערות שוליים ==
 {{הערות שוליים}}
+{{המלחמות העות'מאניות-רוסיות}}
 [[קטגוריה:מלחמות האימפריה העות'מאנית-האימפריה הרוסית]]