גירוד – הבדלי גרסאות
←היבטים מדעיים: תולעים שאוכלות ריזוטו וצריכות לנשום חמצן מנקבוביות ברגליים וואו וואו וואו שאפו תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
* {{סיינטיפיק אמריקן|סטפני סת'רלנד|גירוד: התחושה שמטריפה את הדעת|גירוד-התחושה-שמטריפה-את-הדעת|21 ביולי 2016}} |
* {{סיינטיפיק אמריקן|סטפני סת'רלנד|גירוד: התחושה שמטריפה את הדעת|גירוד-התחושה-שמטריפה-את-הדעת|21 ביולי 2016}} |
||
* {{הארץ|נטע סופר צור|למה מגרד לנו ואיך מפסיקים את זה?|1.7131305|16 באפריל 2019}} |
* {{הארץ|נטע סופר צור|למה מגרד לנו ואיך מפסיקים את זה?|1.7131305|16 באפריל 2019}} |
||
* {{בריטניקה}} |
|||
== הערות שוליים == |
== הערות שוליים == |
||
גרסה מ־04:10, 8 באוקטובר 2020
 | |
| תחום |
רפואת עור  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
1098029 |
| MeSH | D011537 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
L29 |
| ICD-11 |
EC90 |
  | |
גירוד או גֶרֶד (לטינית: Pruritus) הוא פעילות בתאי העצב התחושתיים הגורמת חישה בלתי-נעימה שמעוררת את הדחף לשרוט או לשפשף את העור. גירוד הוא, גם, פעולת שריטת-העור בתגובה לגירוי הנ"ל.
היבטים מדעיים
הגירוד הוא חוויה גופנית חושית שהמדע מתקשה לסווג. הגם שמובחנות נקודות דמיון רבות בינו לבין כאב, בהיות שניהם חוויות לא-נעימות מתחום המערכת החושית, הרי שהם שונים זה מזה בדפוסי התגובה ההתנהגותיים. בעוד שכאב יוצר רפלקס-נסיגה, גירוד, בהיותו פעילות של תאי-עצב שנקודות החיבור שלהם ממוקמות על-פני הגוף, מוביל להחזר בדמות הפעלתו של איבר סמוך (אצל האדם זו לרוב היד) לשם שפשוף האזור המגורה והעלמת העיקצוץ. החזר הגירוד נחקר זה לא כבר בצורה מקיפה במטרה להבין את תפקודן של רשתות עצביות בבעלי חוליות[1].
החומר שאחראי לתחושה האופיינית בעור בשעת גרד הוא היסטמין, שמופרש אל הדם על-פי רוב כתגובה אלרגית או דלקתית. המוליך העצבי הראשי בעת גירוד הם סיבי עצב לא-מבודדים, שמתהווים בעור. תאי עצב תחושתיים שפועלים בעת גרד עשויים להיות מופעלים באמצעות תמסורת עצבית שגורם עצם חיצוני, למשל טפיל שנמצא על פני העור; באופן דומה, הם יכולים להגיב לגירוי כימי (פנימי) שמפיק תחושת גירוד. מחלות עור טפיליות ואחרות, כדוגמת כינים, ולחלופין תופעות אלרגיות, יכולות להתבטא בסממנים שכוללים גירוד עז.
יובש והיגיינה לקויה יכולים גם הם להוות זרזים לגרד.
היבטים תרבותיים
מגרדי גב הם כלי עזר לגירוד אזורי גוף שהגישה אליהם קשה, בפרט הגב. באירופה של המאות ה-16 עד ה-18 השילוב בין ההגיינה הלקויה המקובלת באותה עת, ההידבקות המתמדת בכינים ואופנת הפאות הגבוהות, המסורבלות והמפודרות הפכו את מגרד הגב והקרקפת לפריט נחוץ ואופנתי.
בתקופת הפלמ"ח ההגיינה הלקויה של מגורי החיילים ומגוון החרקים שאפפו אותם הפכה את הגירוד לאחת מחוויות חיי הצבא, שאף הונצחה בשיר "מגרד לי פה"[2][3].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עוד על גירוד, באתר "גאמנון"
- עיינה לי, למה מגרד לנו?, באתר ynet, 14 במאי 2014
- סטפני סת'רלנד, גירוד: התחושה שמטריפה את הדעת, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 21 ביולי 2016
נטע סופר צור, למה מגרד לנו ואיך מפסיקים את זה?, באתר הארץ, 16 באפריל 2019- גירוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Stein, P. (2005). Neuronal control of turtle hindlimb motor rhythms. Journal of Comparative Physiology, A Neuroethology Sensory Neural Behavioral Physiology 191: 213-229.
- ^ "מגרד לי פה" מתוך "משפחת הפלמ"ח, ילקוט עלילות וזמר" מאת חיים חפר וחיים גורי. עמ' 60.
- ^ מילות השיר "מגרד לי פה" והאזנה לו, באתר זמרשת