היגיינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משרתת יוצקת מים לרחצה על ידי גבירתה, ציור מאת Gerard ter Borch מסוף המאה ה-17

היגיינהעברית: גֵּהוּת) היא שמירה על הניקיון מההיבט הבריאותי והרפואי.

עצות להיגיינה של ארגון הדסה

מקור המילה הוא בשמה של אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית, היגיאה (מקבילתה במיתולוגיה הרומית נקראת סאלוס).

שמירה על היגיינה הכרחית למניעת מחלות רבות. למרות שעניין זה מובן כיום מאליו, בעבר היה המצב שונה; המודעות לחשיבות ההיגיינה התחזקה בצורה משמעותית בסוף המאה ה-19, עת זיהו חוקרים (בהם איגנץ זמלווייס, לואי פסטר וג'וזף ליסטר) את הקשר שבין מיקרואורגניזמים ומחלות.

השמירה על ההיגיינה מתבצעת בשתי רמות:

  • הסרה והרחקה של מיקרואורגניזמים מהגוף או מחפצים.
  • מניעת זיהום הגוף או חפצים על ידי מיקרואורגניזמים.

הדרך הנפוצה ביותר לביצוע הסרה והרחקה של מיקרואורגניזמים, היא באמצעות שטיפה במים: רחצת הגוף, שטיפת פירות וירקות לפני אכילתם, שטיפת כלי מטבח ועוד. ישנן גם פעולות עקיפות יותר לצורך היגיינה, למשל סימון תאריך התפוגה על-גבי מצרכי מזון.

כדי להגביר את יעילות השטיפה במים, משתמשים בסבונים ובדטרגנטים. לאלו פעולה כפולה: ראשית, הם יוצרים תנאי מחיה קשים למיקרואורגניזמים (בסיסיות גבוהה, למשל), ולעתים (כשמדובר בסבון אנטיספטי) הם גורמים ישירות להרג החיידקים. שנית, הם ממיסים שומנים ולכלוכים אחרים ומביאים להסרתם. שומנים אינם מזיקים לבריאות, אך הם מהווים כר נוח להתרבות חיידקים.

לצד השטיפה במים קיימות טכניקות רבות להרחקת מיקרואורגניזמים, בהן חיטוי ועיקור.

על פי "השערת ההיגיינה", תינוקות וילדים אשר גדלו בסביבה בה הונהגו כללי היגיינה מוגזמים, יפתחו מחלות אלרגיות בבגרותם. ההשערה עדיין שנויה במחלוקת ומהווה מושא למחקרים רבים.

ההיגיינה הטבעית (Orthopathy) היא תנועה שקמה במאה ה-19 בארצות הברית ובה רופאים שזנחו את שיטות הריפוי המקובלות ועברו לטפל בחולים בשיטות אחרות, ובעיקר ללא תרופות.

תחומי היגיינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיינה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-19 הייתה קדחת הלידה נפוצה מאוד בבתי חולים, והתמותה ממנה נעה מ-10% ועד ליותר משליש מהיולדות. הרופא ההונגרי איגנץ זמלווייס היה אחראי על אחת ממחלקות היולדות בבית החולים הכללי בווינה, ששיעור תמותת היולדות בה היה יותר מ-13% (לפי גרסה אחרת - 18%), לעומת 2% בלבד במחלקת היולדות השנייה בבית החולים. למחלקתו היו מוניטין בהתאם, ונשים רבות העדיפו ללדת ברחוב מאשר במחלקה זו. ב-1847 מת רופא אחר מבית החולים, מזיהום בחתך שנגרם לאצבעו במהלך נתיחה שלאחר המוות שביצע. הנתיחה שבוצעה בגופתו של קולצ'קה הראתה פתולוגיה דומה לתופעות בנשים שמתו מקדחת הלידה.

זמלווייס טען כי יש קשר בין זיהום בגופות שנותחו ובין תמותת היולדות. הוא ערך השוואה בין התמותה בשתי מחלקות היולדות והסיק כי התמותה באחת מהן גבוהה יותר בגלל "חלקיקים" שנשאו הסטודנטים על ידיהם - במחלקה השנייה היו מיילדות ולא רופאים שהדריכו סטודנטים בנתיחת גופות. היה זה לפני גילוי החיידקים כגורמי מחלות, וזמלווייס קבע כי קדחת הלידה נגרמה מזיהום על ידי חומר מסוים. הוא הנהיג נטילת ידיים בחומר מחטא שמכיל סידן תת-כלורי (חומר בעל מבנה מולקולרי הדומה לנתרן תת-כלורי, המרכיב החשוב באקונומיקה) בין נתיחת גופות לבדיקת חולים, ושיעור התמותה ירד ל-2.38% - דומה לתמותה במחלקת היולדות השנייה.

השערתו של זמלווייס לא הייתה פופולרית, שכן לא נתמכה על ידי התאוריות המדעיות דאז, ורמזה לקשר בין קדחת הלידה ובין גופות, רעיון שנתפס כדתי וכאמונה טפלה. בעקבות כך אף כונה בשם "הטיפש מפשט". ב-1848 הרחיב זמלווייס את הדרישות להיגיינה - הוא דרש לחטא את כל המכשירים שהסתייעו בהם בלידה, ובכך העלים לגמרי את קדחת הלידה ממחלקתו. למרות ההצלחה הדרמטית סירב זמלווייס לפרסם את שיטתו בכתובים, ופרדיננד פון אברה פרסם בשמו שני מאמרים, שלא זכו לתמיכה רבה למרות התרשמותם של הרופאים הבכירים בווינה. זמלווייס, שהיה ליברל פעיל, פוטר ממשרתו ב-1849 בעקבות הריאקציה האוסטרית לאירועי 1848. ב-1851 עבר לפשט שבהונגריה, כנראה בגלל קשיים כלכליים. הוא היה האחראי על מחלקת היולדות בבית חולים בעיר מ-1851 ועד 1857. נוהלי החיטוי שהנהיג במחלקה הקטינו את התמותה בה מקדחת הלידה ל-0.85%, והדבר הביא לקבלה של שיטתו בכל רחבי הונגריה. בווינה עדיין דחו את רעיונותיו: באותה המחלקה שבה הצליח להיפטר מאלח הדם לגמרי, המריאה תמותת היולדות ל-35% ב-1860.

ב-1861 פרסם זמלווייס את תגליתו בספרו "Die Ätiologie, der Begriff und die Prophylaxis des Kindbettfiebers" ("קדחת הלידה - אטיולוגיה, עקרונות וטיפול מונע"), ושלח עותקים ממנו לרופאים בגרמניה, בצרפת ובאנגליה. מספר ביקורות צוננות גרמו לו לפרסם מכתבים בעיתונות, שלא סייעו לרעיונותיו להתקבל. רעיונותיו של זמלווייס התקבלו באיחור של שנים רבות.

בתקופה המודרנית מקפידים על חיטוי ועיקור קפדני מאד של כל סביבת בתי החולים בדגש על חדרי ניתוח וחדרי לידה. כלי ניתוח עוברים עיקור קפדני, אנשי סגל והמטופלים עוברים רחצה מיוחדת ומשתמשים בחלוקים מיוחדים, סדינים סטריליים ובכפפות סטריליות כדי למנוע העברה או חדירה של חיידקים ווירוסים לגופו של החולה. למרות מאמצים רבים אחת הבעיות הרציניות בבתי חולים במאה ה-21 היא העברתם של חיידקים בין מטופלים והדבקות במחלות זיהומיות. זיהום נוזוקומי - זיהום הנרכש עקב אשפוז בבית חולים, הורג אלפי ישראלים בכל שנה.

היגיינה אישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקלחת וחפיפת שיער

היגיינה אישית היא הפעולות שנוקט האדם על-מנת לדאוג לבריאות גופו באמצעות ניקיון. המניעים לביצוע היגיינה אישית כוללים הפחתה של מחלות, ריפוי מחלות, בריאות שיפור הבריאות ותחושה של הקלה, קבלה חברתית ומניעה של התפשטות מחלות לאחרים. היגיינה אישית נכונה מושפעת מהתרבות והמנהגים בהם חי האדם, והיא יכולה להיות ספציפית ושונה מתרבות לתרבות, ויכולה להשתנות עם הזמן. לדוגמה, בתרבויות מסוימות הסרת שיער גוף נחשבת היגיינה נאותה. פעולות הנחשבות בדרך כלל להיגיינה אישית כוללות רחצה בפרקי זמן מקובלים, רחצת ידיים באופן קבוע ובמיוחד לפני הטיפול במזון, ניקיון ורחצת שיער הקרקפת, שמירה על שיער קצר או הסרת שיער, לבישת בגדים נקיים, צחצוח שיניים, קיצוץ ציפורניים, ופעולות נוספות. חלק מהפעולות נחשבות לספציפיות בעבור מגדר מסוים, כגון על ידי אישה במהלך המחזור החודשי שלה. אנשים נוטים לפתח שגרה לעיסוק בצורכי היגיינה האישית שלהם. פעולות אחרות להיגיינה אישיית יכללו כיסוי פיו של אדם בעת שיעול, סילוק של רקמות מלוכלכות כראוי, שמירה על ניקיון השירותים, וניקיון אזורי טיפול במזון וכלי מזון. בתרבויות מסוימות מקובל לשמור על היגיינה בהימנעות מנשיקות או לחיצות יד כדי להפחית את העברה של חיידקים על ידי מגע .

תחום הטיפוח האישי משיק להיגיינה אישית ומטרתו שמירה על מראה אישי וציבורי טוב, לאוו דווקא בהיבטים ההיגיינים. לדוגמה, שימוש בדאודורנטים או בושם, גילוח , או תסרוקת ועוד.

היגיינת הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטיפת רצפות עם חומר מחטא
בגדים, מגבות ומצעים תלויים לייבוש לאחר כביסה

מטרתה של היגיינה הבית היא למנוע או למזער מחלות וההתפשטותן בסביבת חברתיות, תחבורה ציבורית, מקום העבודה, במקומות ציבוריים וכדומה[1]. היגיינת הבית כוללת פעולות במגוון רחב של מצבים כגון היגיינת ידיים, היגיינה נשימה, היגיינת מזון ומים, היגיינה כללית בבית (היגיינה של אתרים ומשטחים סביבתיים), טיפול בבעלי חיים, וטיפול באלה הנמצאים בסיכון גבוה יותר לזיהום.

היגיינת מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחצת כלים במטבח, גן שמואל 1956

היגיינה מזון נוגעת לנהלים הקשורים לבישול והתנהלות עם מזון מתוך מטרה למנוע זיהום מזון, למנוע הרעלת מזון, ולצמצם את העברת מחלות למזונות אחרים, בני אדם או בעלי חיים. היגיינת מזון כוללת דרכים לטפל, לאחסן, להכין, להגיש ולאכול את האוכל. גישת HACCP משמשת לניתוח סיכון ונקודות קריטיות ביצור מזון[2]. תו תקן לפי ISO 22000 מוענק לארגונים שנבדקו ונמצאו עומדים בדרישות לניהול מערכות בטיחות המזון[3]. במספר מדינות נהוג לפרסם את ציון הניקיון שקיבלו מסעדות[4].

שיטות להיגיינת מזון כוללות :

  • ניקוי וחיטוי של אזורי אוכל הכנה וציוד (לדוגמה שימוש בקרשי חיתוך המיועדים להכנת בשרים או ירקות טריים). ניקוי עשוי להיות כרוך בשימוש באמצעי חיטוי שונים, כגון כלור אקונומיקה , אתנול, אור אולטרה סגול ועוד
  • הימנעות משימוש בבשר הנגוע בשערנת, סלמונלה, ופתוגנים אחרים; או בישול יסודי של בשר
  • זהירות והקפדה רבה בהכנת מזון גולמי, כמו סושי וסשימי
  • חיטוי כלי האוכל על ידי שטיפה עם סבון ומים נקיים
  • רחצת ידיים ביסודיות לפני נגיעה באוכל
  • רחצת ידיים לאחר נגיעה במזון לא מבושל
  • לא להשתמש באותם כלים כדי להכין מאכלים שונים
  • לא לשתף סכו"ם בין בני אדם
  • לא ללקק את האצבעות או הידיים תוך כדי או לאחר האכילה
  • לא לבצע שימוש חוזר בכלי הגשה שכבר ליקקו
  • אחסון נכון של מזון כדי למנוע זיהום על ידי מזיקים
  • קירור מזון (והימנעות ממזונות מסוימים שלא עברו קירור)
  • תיוג מזון לציין מתי הוא הופק (או הקפדה על "תאריך אחרון לשיווק")
  • סילוק נאות של פסולת מזון, מזון שלא נאכל, ואריזות מזון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.