עמלה

עמלה או "קומיסיון", הוא תשלום כספי לנותן השירות או למוכר המוצר, אשר ניתן לו בתמורה על העבודה הכרוכה בביצוע העיסקה. תשלום העמלה אינו חלק אינטגרלי מהתשלום על העיסקה הוא מצטרף אליה בנפרד או נכלל בה בצורה הסמויה בפני הלקוח. בדרך כלל, העמלה מחושבת בתור אחוזים משווי העיסקה אך יש גם הקובעים אותה בסכום קבוע.

העמלות השכיחות במשק

מוכרות לציבור העמלות הנהוגות בענפי המשק הבאים:

• בבנקים - בעת מתן שירות בנקאי. לפי החוק, חובה להציג את לוח עמלות בפומבי וובדרך כלל יש להודיע ללקוח, מראש, מה העמלה שעליו לשלם תמורת הפעולה שהוא מבקש לעשות.
• במסחר - בעת מכירה של מוצר ושרות. בדרך כלל, העמלה שהמוכר מתוגמל בה, הלקוח אינו רואה אותה בחשבון המוגש לו. אבל המוכר מודע היטב לגמול שהוא זוכה לו בגין העיסקה. לעיתים, היא מהווה חלק ניכר משכרו. עמלה או כפי שהיא מכונה קומיסיון מקובלת במכירת רכב, דירה, ביטוח ועוד.

אפשר לעמוד על גובה העמלות ולקבל הנחה, פטור חלקי או פטור מלא מכולן או מחלקן, בהתאם לנפח הפעילות של הלקוח או של קבוצת הלקוחות: עובדים בחברות גדולות נהגו להנות מתעריף עמלות מוזל בבנקים ובעסקי ביטוח - ביטוח רכב וביטוח דירה ואנשי צבא הקבע זכו גם להנחות בקניית רכב או דירה.

עמלות הבנקים

עמלות אלו נגבות בידי הבנקים בתמורה למתן שירותים. הם מרכיב נפרד בעלות של הלקוח בעת ביצוע עיסקה פיננסית: על הלוואה הלקוח משלם ריבית - בגובה המושפע משיעורי הריבית בשוק הכספים. בנוסף לכך הוא משלם עמלה על העבודה שהושקעה בביצוע ההלוואה. לעיתים, הוא משלם מראש על הנכונות להעמיד לרשותו הלוואה או משיכת יתר בעת הצורך. ככל שמתן ההלוואה מורכב יותר כך מספר העמלות וסכומם ניתן לשינוי. לדוגמא, במתן הלוואה לרכישת דירה או למימון פעילות של עסק יש קיימת עמלה בהקשר לשמאות הנכס.

הבסיס לחישוב העמלה הבנקאיים הוא העלות הכרוכה בביצוע הפעולה. חישובי העלות של פעולה בנקאיית נדרשו על הרשויות המפקחות על הבנקים. אך קיים קושי אובייקטיבי בעריכת החישוב. בכל תמחיר מבחינים בין "הוצאות ישירות" לבין "הוצאות כלליות". את הראשונות קל לזקוף לחובת הפעילות המבוצעת. לעומת זאת, את ההוצאות הכלליות, בגין אוסף רחב של פעולות (כולל למשל הוצאות פירסום) קשה לאמוד את החלק היחסי שלהם בגין הפעילות הפעילות הפיננסית הספציפית.

כמובן, קיים גם החישוב כלכלי באיזה עיסקה יש תחרות רבה יותר ורצוי לזקוף לחובתה פחות "הוצאות כלליות".

לוח העמלות

בנק ישראל שהוא המפקח על הבנקים הגיע למסקנה כי הדרך היעילה לפיקוח על העמלות הוא אישורם מראש של חלק מהעמלות וחובת פירסומם בציבור. האישור מראש כרוך בהגשת חישוב העלויות והוא אינו חד-משמעי. כמו כן, לא ניתן להתעלם משיקולים תחרותיים בעת קביעת העמלות. לפי-כך הפירסום בפומבי של לוח העמלות נשאר המכשיר החשוב העומד לרשותו של הצרכן.

צעד חשוב שהונהג בבנקאות, בהתאם להוראות החוק, הוא החובה ליידע את הלקוח - לפי ביצוע העיסקה - בכמה עמלה כרוכה ביצוע העיסקה. לדוגמא, ניתן לראות במסכי המכשירים האוטומטיים בבנקים הודעה האומרת מה התשלום הנדרש עבור מסירת מידע בנקאי באמצעות המכשיר האוטומטי.

סוגי העמלות

העמלות הראשונות היו על פעולות הקשורות בביצוע עיסקות סחר בינלאומי כמו אשראי דקומנטרי. תפקיד הבנק בעיסקות אלה הוא הכרחי שכן לא נעשית עיסקה בתחום זה ללא הבנק. יחד עם זאת, המומחיות הדרושה לביצוע העיסקה הוא רב ולכן ניתן היה לדרוש תשלום מיוחד מהעוסק בסחר הבילאומי. בעיסקאות ייצוא שהמדינה בקשה לעודד היה נהוג לתת פיצוי ממשלתי עקיף, אשר נועד בין השאר לכסות על העמלות הבנקאיות ושאר העמלות, כמו של עמילי המכס וחברות הביטוח בתחום זה.

העמלות על עיסקות במטבע חוץ החלו כאשר הבנקים ביקשו להבחין בין העלויות של רכישת מטבעות ומכירתם הנקבעות בהתאם לתנאי השוק לבין ההוצאות שלהן בגין ביצוע העיסקות. בעוד שהעלויות הראשונות היו ברורות וניתן היה לראות אותן בפומבי בכל עת, בעבר במכשירי רויטרס ובהווה באינטרנט, הרי העלויות מהסוג השני היו נתונות לשיקולים מסחריים כמו שאר העמלות.

העמלות בעיסקות ניירות הערך הן מסוגים אחדים: על ביצוע עיסקות קנייה ומכירה, על ניהול הפקדון למשמרת של ניירות הערך ועמלות מיוחדות הקשורות בפעולות בניירות ערך. בתחום זה קיימת תחרות רבה שכן הפעילות של הגופים מחוץ לבנקים בשוק ההון היא רבה. לקוחות אשר להם תיקי השקעות גדולים עשויים לשלם עמלות נמוכות יותר בגין ניהול חשבונם. יחד עם זאת, הם עשויים לשלם תשלום גבוהה על ניהול תיק ההשקעות ובכך המוסדות הפיננסיים מפצים עצמם על העלויות.

עמלות על פעולות בחשבון הלקוח הפרטי בבנקאות הונהדו רק אחרי משבר מניות הבנקים בשנות ה-80 למאה הקודמת. עד אז השירותים ניתנו בחינם, בפועל "סובסדו" על ידי גביית העמלות בתחומים אחרים. לשם המחשה, הלקוח הפרטי לא היה מודע כי במחיר עבור הסוכר שהוא קונה בחנות כלולה עמלת ייבוא, אשר מכסה לבנק את השרות ללקוח הפרטי. לאחר משבר המניות הונהגה בבנקים מדיניות של "רציונליציה" והוחל בגביית עמלות מלקוחות פרטיים: תחילה בשיעורים נמוכים ובהמשך, עדיין בשיעורים נמוכים, אבל על היקף רחב יותר של שירותים.

במהלך השנים הונהגו עמלות שלא היו מקובלות בעבר: "דמי ניהול חשבון" - תשלום קבוע שנגבה מדי חודש, "רישום שורה" - סכום שנגבה על כל פעולה המבוצעת בחשבון ודמי "הקצאת אשראי" - תשלום על הנכונות להעמיד מסגרת אשראי ללקוח.