אמדאו קאריסו

אמדאו קאריסו
Amadeo Carrizo
	קאריסו על שער המגזין "אל גראפיקו", 1961
מידע אישי
לידה	12 ביוני 1926; רופינו, סנטה פה, ארגנטינה
פטירה	20 במרץ 2020 (בגיל 93); בואנוס איירס, ארגנטינה
שם מלא	אמדאו ראול קאריסו לארטאפה
גובה	1.88 מטר
עמדה	שוער
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

אמדאו ראול קאריסו לארטאפה (בספרדית: Amadeo Raúl Carrizo Larretape;‏ 12 ביוני 1926 – 20 במרץ 2020) היה כדורגלן ארגנטינאי, שהיה לאחד מגדולי השוערים במאה ה-20.

קאריסו, שהיה מכונה "טרזן", שיחק לאורך רובה המוחלט של הקריירה בקבוצת ריבר פלייט. הוא היה לאחד מהשוערים החדשנים בעולם, ונטל חלק בפיתוחן של טכניקות וטקטיקות חדשות לתפקיד השוער. במדיה של ריבר הוא היה לשיאן ההופעות בליגת העל הארגנטינאית, ומחזיק רצף המשחקים הארוך ביותר ללא ספיגה (שני השיאים נשברו מאז). קאריסו ייצג את נבחרת ארגנטינה ורשם במדיה עשרים הופעות, בהן בטורניר מונדיאל 1958 בו היה השוער הראשון של הנבחרת.

קאריסו שימש דוגמה לשוערים דרום אמריקאים רבים ובולטים בתקופות מאוחרות יותר, ובהם הוגו גאטי, חוסה לואיס צ'ילאברט ורנה היגיטה. כיהן כנשיא הכבוד של ריבר פלייט, ומחזיק עד היום בשיא ההופעות במדיה.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאריסו עמד לראשונה בשערה של ריבר פלייט ב-6 במאי 1945, כשהיה בן 18, בניצחון קבוצתו 1–2 על אינדפנדיינטה. בארבע העונות הראשונות שלו במועדון, בין עונת 1945 לעונת 1948, שימש שוער מחליף וערך, במצטבר, עשרים הופעות ליגה. בתקופה זו זכה עם המועדון פעמיים באליפות ארגנטינה. תקופה זו הייתה למעשה שלהי התקופה המוצלחת של ריבר עם חמישיית ההתקפה שזכתה לכינוי "המכונה" ("La Maquina").

החל מעונת 1949 היה קאריסו לשוער הראשון של ריבר. הוא שמר על מקומו לאורך כל שנות ה-50, והיה לחלק משמעותי מהקבוצה שזכתה בחמש אליפויות בתוך שש עונות, בין עונת 1952 לעונת 1957 (בה זכה באליפות האחרונה שלו במדי ריבר), וזכתה לכינוי "המכונה הקטנה" ("La Maquinita"). בתקופה זו בלטה החדשנות והחלוציות של קאריסו בכל הנוגע לתפקיד השוער. הוא היה לשוער הדרום אמריקאי הראשון שמשחק באופן קבוע עם כפפות שוער, הראשון שיוצא מתוך רחבת ה-16 כדי להגן על שערו, וכן החל להשתמש בבעיטות שוער על מנת להתחיל התקפות מתפרצות. הוא ניחן במשחק רגל משובח, בתקופה בה שוערים לא עשו שימוש נפוץ במשחק הרגל שלהם. קאריסו היה גם בין הראשונים להשתמש בטכניקת הצלילה לרגלי החלוצים על מנת להשתלט על הכדור. בזכות חדשנותו הרבה, השתכללו באותן השנים הטכניקות והטקטיקות בהן נוקטים שוערים על מנת לשפר את משחקם. השפעתו הרבה על משחק השוער היוותה דוגמה לשוערים דרום אמריקאים רבים, ואף כאלה שהחלו את הקריירה שנים רבות לאחר פרישתו של קאריסו.

בשלהי שנות ה-50 ובמהלך שנות ה-60, סבלה ריבר מבצורת ארוכה וכשלה בניסיונותיה לזכות בתארים. בין היתר, היה קאריסו שותף להפסדה של ריבר 0–1 ליריבתה הגדולה בוקה ג'וניורס בסופר קלאסיקו במחזור האחרון של עונת 1962, הפסד שבעקבותיו הפסידה ריבר את האליפות. כמו כן, הוא היה שותף להעפלתה הראשונה בהיסטוריה של ריבר לגמר גביע ליברטדורס בעונת 1966. ריבר פגשה בשלב הגמר את פניארול מאורוגוואי, שבשש שנות קיומו של המפעל זכתה בתואר פעמיים והעפילה לגמר פעמיים נוספות. ריבר נוצחה 0–2 בחוץ, אך חזרה עם ניצחון ביתי 2–3 בו חזרה פעמיים מפיגור. הקבוצות נפגשו למשחק פלייאוף מכריע, בו הובילה ריבר בבטחה בתוצאה 0–2 עד לדקה ה-65, אז ספגה פעמיים והמשחק הלך להארכה. במהלך ההארכה ספג קאריסו פעמיים נוספות, וריבר הסתפקה במקום השני בלבד עם הפסד 2–4.

קאריסו סיים את דרכו בריבר פלייט בסיום עונת 1968, בסיומן של 24 עונות ומעל ל-500 הופעות ליגה במדיה. בעונתו האחרונה בקבוצה, כשהוא בן 42, קבע קאריסו שני שיאים בליגה הארגנטינאית - שיא ההופעות (513), ושיא המשחקים הרצופים ללא ספיגה (8). בשנים שעברו נשברו שני השיאים, אך קאריסו עדיין מחזיק בשיא ההופעות בקבוצת ריבר פלייט בכל הזמנים. קאריסו היה שותף לשבע אליפויות ארגנטינה והיה לאחד מהשוערים הבולטים בתולדות הכדורגל הארגנטינאי.

בשנת 1969, לאחר שעזב את ריבר פלייט, השתתף קאריסו בשני משחקי ראווה בפרו. הוא עמד בשערה של אליאנסה לימה במשחק ידידות מול דינמו מוסקבה, שגם בשערה עמד אז שוער אגדי, לב יאשין. מספר ימים אחר כך עמד בשערה של אוניברסיטריו דה דפורטס במשחק הידידות מול קורינתיאנס הברזילאית. על אף גילו המבוגר, המשיך קאריסו את קריירת המשחק ועבר למיונאריוס הקולומביאנית. הוא עמד בשערה במשך שתי עונות, ורשם 53 הופעות ליגה במדיה עד שפרש ממשחק פעיל בגיל 44.

לאחר פרישתו זכה קאריסו למספר מחוות מצד המועדונים בהם שיחק. ב-16 בדצמבר 2004 יזמה מיונאריוס משחק ידידות מול ריבר פלייט, שזכה לשם "גביע אמדאו קאריסו". המשחק הסתיים בשוויון 2-2. ב-17 באוגוסט 2008 קראה ריבר פלייט יציע על שמו של קאריסו באצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי, וב-27 בדצמבר 2013 זכה קאריסו להיות לנשיא הכבוד של המועדון.

נבחרת ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאריסו החל את דרכו בנבחרת ארגנטינה בשנת 1954, בשיאה של תקופת שלטונה של ריבר פלייט בליגה הארגנטינאית, ובשנה בה קבע נשיא ארגנטינה, חואן דומינגו פרון, כי הנבחרת לא תשתתף במונדיאל 1954. המאמן שהעניק לקאריסו את ההזדמנות הראשונה היה גיז'רמו סטאבילה, אך על אף הופעותיו המוצלחות בליגה, בחר סטאבילה פעמים רבות שלא להשתמש בשירותיו של קאריסו בשער הנבחרת. כך, החמיץ קאריסו את זכיותיה של ארגנטינה בשלושה טורנירי קופה אמריקה בין 1955 ל-1959, לאחר שסטאבילה העדיף שוערים אחרים ובהם חוליו מוסימסי, רוחליו דומינגס ואנטוניו רומה.

קאריסו זכה לזימון על ידי סטאבילה למונדיאל 1958 בשוודיה, שם אף היה לשוערה הראשון של הנבחרת. קאריסו פתח בכל משחקיה של ארגנטינה בשלב הבתים, אך הנבחרת כשלה כישלון חרוץ. היא נוצחה 1–3 על ידי גרמניה המערבית, הצליחה לגבור 1–3 על צפון אירלנד, אך הושפלה במשחק השלישי, 6-1 לצ'כוסלובקיה. הנבחרת התקבלה על ידי אוהדים זועמים בנמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני, וחיצי ביקורת רבים הופנו לכיוונו של קאריסו, שספג עשרה שערים במהלך הטורניר.

הביקורת והזעם של אוהדי הנבחרת פגעו וזעזעו את קאריסו, שבמרוצת השנים הבאות סירב למספר זימונים על ידי מאמניה הבאים של הנבחרת להגיע ולייצג אותה. הוא שב לייצג את ארגנטינה ב-1964, בטורניר "גביע האומות". הטורניר נערך בברזיל לכבוד חמישים שנים להיווסדה של קונפדרציית הכדורגל הברזילאית, והשתתפו בו, מלבד ארגנטינה, גם אנגליה, שזכתה שנתיים אחר כך במונדיאל 1966, פורטוגל שסיימה שלישית באותו המונדיאל, והמארחת ואלופת העולם המכהנת ממונדיאל 1962, ברזיל עם כוכבה הגדול פלה. קאריסו הפגין יכולת מצוינת במהלך הטורניר. הוא שמר על רשת נקייה בניצחון 0–2 על פורטוגל, היה מכוכבי הניצחון המרשים 0–3 על היריבה הגדולה והמארחת ברזיל כשהציל פנדל מרגליו של ז'רסון, והשלים טורניר נטול ספיגות בניצחון 0–1 על אנגליה. ארגנטינה זכתה בתואר הבינלאומי עם מאזן מושלם של שלושה ניצחונות ואפס שערי חובה.

בסך הכול בעשר שנות קריירה בינלאומית ערך קאריסו עשרים הופעות בלבד.

נפטר ב-20 במרץ 2020.^[1]