נבחרת ארגנטינה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארגנטינה
Afa logo.svg
מידע כללי
כינוי "אלביסלסטה" (לבן וכחול שמיים)
התאחדות התאחדות הכדורגל הארגנטינאית
השתייכות CONMEBOL
דירוג פיפ"א
(15 בספטמבר 2016)
1      Steady2.svg
 - ניקוד פיפ"א 1,646
 - דרוג שיא 1 (נמדד במרץ 2007)
 - דרוג שפל 24 (נמדד באוגוסט 1996)
מאמן אדגרדו באוסה
קפטן ליונל מסי
מירב השערים ליונל מסי (58)
מירב ההופעות חבייר זנטי (145)
אצטדיון ביתי המונומנטל
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי 2 - 3 ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
(מונטווידאו, אורוגוואי; 16 במאי 1901)
הניצחון הכי גדול
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 12 - 0 אקוודור אקוודוראקוודור
מונטווידאו, אורוגוואי; 22 בינואר 1942
ההפסד הכי גדול
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה 6 - 1 ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
היינסבורג, שוודיה; 15 ביוני 1958
אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי 5 - 0 ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
גואיקיל, אקוודור; 16 בדצמבר 1959
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 0 - 5 קולומביה קולומביהקולומביה
בואנוס איירס, ארגנטינה; 5 בספטמבר 1993
בוליביהבוליביה בוליביה 6 - 1 ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה
לה פאס, בוליביה; 1 באפריל 2009
גביע העולם בכדורגל
הופעות 16 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון (פעמיים) 1978 ו-1986
קופה אמריקה
הופעות 41 (הראשונה ב-1916)
ההישג הטוב ביותר מקום ראשון (14 פעמים)

נבחרת ארגנטינה בכדורגל לגברים מייצגת את ארגנטינה מאז 1901. נבחרת הכדורגל מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הארגנטינאית. נבחרת ארגנטינה, המכונה "אלביסלסטה" (לבן ותכלת) כצבעי תלבושתה, נחשבת לאחת מנבחרות הכדורגל החזקות בעולם, ולזכותה שתי זכיות בגביע העולם - ב-1978 וב-1986, 14 זכיות בקופה אמריקה ושתי זכיות במדליית הזהב האולימפית.

הדירוג הנוכחי של נבחרת ארגנטינה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-1 בעולם, נכון ל-15 בספטמבר 2016 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[1] דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] במרץ 2007, והדירוג הכי נמוך 24 נמדד לראשונה[2] באוגוסט 1996. נבחרת ארגנטינה הייתה בראש הדירוג העולמי של פיפ"א לראשונה במרץ 2007 למשך חודש, ובפעם השנייה למשך עשרה חודשים בין אוקטובר 2007 לבין יולי 2008.

לזכייה במונדיאל 1986 עזר אחד מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים, דייגו מראדונה, שהיה קפטן הנבחרת עת זכייתה בטורניר. מלך שערי הנבחרת הוא ליונל מסי, ושיאן ההופעות הוא חבייר זנטי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ארגנטינה היא אחת הנבחרות הוותיקות בעולם. התאחדות הכדורגל הארגנטינאית הוקמה כבר ב-21 בפברואר 1893. ההתאחדות הארגנטינאית היא הוותיקה מבין ההתאחדויות בדרום אמריקה ואחת הוותיקות בעולם.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה הופיעה לראשונה בגמר המונדיאל הראשון ב-1930, שבו הפסידה לנבחרת אורוגוואי בתוצאה 4:2, אחרי שכבר הוליכה 1:2 במחצית.

באותן שנים נחשבו ארגנטינה ואורוגוואי לנבחרות הטובות בעולם. השתיים גם נפגשו בגמר אולימפיאדת אמסטרדם, שגם בו ניצחה אורוגוואי.

ארגנטינה השתתפה גם במונדיאל 1934 שנערך באיטליה, אך הודחה מהמשחקים אחרי שהפסידה 3:2 לשוודיה.

לאחר מכן באה תקופה שחורה עבור הנבחרת, שנמשכה קרוב ל-30 שנה. החונטה הצבאית ששלטה במדינה במהלך התקופה השתמשה בנבחרת ככלי פוליטי, ואף לא איפשרה לנבחרת להשתתף במונדיאלים שנערכו ב 1938, ב-1950 וב-1954, אף על פי שנבחרתה נחשבה לאחת הטובות בעולם. ארגנטינה שבה והשתתפה בגביע העולם רק ב-1958.

ארגנטינה זכתה במהלך אותן שנים בלא פחות מ-8 גביעי קופה אמריקה (ארגנטינה זכתה ב-12 גביעי קופה אמריקה עד שנת 1959 וסיימה כסגנית 9 פעמים).

מונדיאל 1966 - תחילת היריבות עם נבחרת אנגליה בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונדיאל שנערך באנגליה ב-1966 נכנס להיסטוריה בגלל משחק רבע הגמר של ארגנטינה מול אנגליה, שהחל את היריבות בין שתי הנבחרות. השופט הגרמני הרחיק את אנטוניו ראטין, קפטן נבחרת ארגנטינה, בטענה שראטין קילל אותו. השופט הגרמני שלא דיבר ספרדית נימק את החלטתו שהתרשם שמדובר בדברי נאצה "לפי הטון ולפי מבטו של השחקן". לאחר ההרחקה סירב ראטין להתפנות מהמגרש והתרצה רק לאחר שכנועים מרובים. מאמן אנגליה, אלף ראמזי, אסר על שחקניו ללחוץ את ידי הארגנטינאיים בתום המשחק וכינה אותם "חיות" בטענה שהם שיחקו בצורה ברוטלית.

הארגנטינאים, שהגיעו למונדיאל אחרי שזכו שנתיים קודם לכן בגביע בהשתתפות נבחרות ברזיל, אנגליה ופורטוגל, טענו לקיפוח מצידם של האירופאיים לאורך הטורניר.

1978 - 1993 - עידן הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 אירחה ארגנטינה את המונדיאל, וניצלה את הביתיות כדי לזכות בגביע בפעם הראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה את הולנד במשחק הגמר בתוצאה 3:1. השחקן המצטיין בנבחרת היה מריו קמפס, שכבש 6 שערים והוכתר למלך השערים בטורניר.

החונטה הצבאית ניצלה את הטורניר גם למטרות פוליטיות והציגה תמונה מעוותת של מצב אזרחי ארגנטינה באותן שנים.

מהסגל למונדיאל הודח ברגע האחרון דייגו ארמנדו מראדונה על ידי המאמן ססאר לואיס מנוטי בשל גילו הצעיר. כעבור שנה הוליך מראדונה את נבחרת ארגנטינה הצעירה לזכייה ראשונה במונדיאל הנוער, ובכך ביסס את מעמדו כאחד השחקנים החשובים של ארגנטינה.

במונדיאל 1982 שנערך בספרד היו נשואות העיניים למראדונה, אך ארגנטינה איכזבה והודחה על ידי ברזיל במשחק שבו הורחק מראדונה בשל פגיעה ללא כדור בשחקן יריב.

ב-1986 זכתה ארגנטינה בתואר בפעם השנייה. היא ניצחה במשחק הגמר את מערב גרמניה בתוצאה 3:2 לאחר שער ניצחון של חורחה בורוצ'גה. את ארגנטינה הנהיג דייגו ארמנדו מרדונה, שכבש חמישה שערים במהלך הטורניר. בעיקר זכורים שני השערים שכבש מול אנגליה במשחק רבע הגמר: את השער הראשון כבש מראדונה בעזרת ידו, בשער שמכונה "יד האלוהים". את השער השני כבש מרדונה לאחר שכידרר לאורך חצי המגרש של האנגלים, תוך שהוא עובר בדרך כמה שחקני הגנה אנגלים בדרך לכיבוש השער.

המשחק עצמו קיבל משמעות רבה הן בגלל היריבות הספורטיבית בין שתי המדינות שהחלה עוד מ-1966 והן בגלל המחלוקת בין שתי המדינות לגבי איי פוקלנד (איי מלבינס), מחלוקת שהביאה למלחמה בין שתי המדינות ב-1982.

ב-1990 הופיעה ארגנטינה בפעם הרביעית במשחק הגמר, אך הפעם הפסידה לגרמניה המערבית בתוצאה 1:0. ארגנטינה הציגה נבחרת בינונית באותה מונדיאל והצליחה להגיע לגמר בעיקר בזכותו של דייגו מראדונה. מראדונה שיחק בטורניר למרות פציעה ופרץ בבכי לאחר ההפסד בגמר.

ארגנטינה זכתה ב-1991 וב-1993 בשני טורנירי הקופה אמריקה שנערכו וב-1992 היא זכתה בגביע הקונפדרציות הראשון, שנערך בערב הסעודית, ובגביע ארטמיו פרנקי ב-1993. היו אלו הטורנירים האחרונים שבהם זכתה ארגנטינה.

1993 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחמשת המונדיאלים הבאים (1994, 1998, 2002, 2006 ו-2010) איכזבה נבחרת ארגנטינה ולא הצליחה להגיע מעבר לשלב רבע הגמר, כאשר לשיא השפל הגיעה במונדיאל 2002 שבו הודחה כבר בשלב הראשון. ארגנטינה הגיעה למונדיאל כפייבוריטית הגדולה לזכייה בגביע, נבחרתו של מרסלו בייאלסה נחשבה לטובה בעולם באותם ימים, אך לרוע מזלה היא הוגרלה ב"בית המוות" יחד עם אנגליה, שוודיה וניגריה. ארגנטינה הצליחה לנצח את ניגריה במשחק הראשון משער של גבריאל בטיסטוטה, אך נחלה הפסד במשחק השני מול אנגליה משער בבעיטת עונשין של דייוויד בקהאם. עבור בקהאם היה מדובר בנקמה על הרחקתו במשחק שמינית הגמר מול ארנגנטינה במונדיאל 1998. ארגנטינה התייצבה למשחק השלישי מול שוודיה בידיעה שרק ניצחון יעלה אותה. ארגנטינה שלטה לאורך כל המשחק אך לא יכלה לנצח וסיימה בתיקו 1:1 והארגנטינאים שקיוו לרגע של נחת שישכיח את הבעיות הקשות שפקדו את המדינה.

בנוסף, ארגנטינה הפסידה במשחקי הגמר של הקופה אמריקה לברזיל ב-2004 וב-2007, אף על פי שהגיעה למשחקים כפייבוריטית. היא גם הפסידה בשני גמרי גביע הקונפדרציות (ב-1995 לדנמרק וב-2005 לברזיל) ובגמר אולימפיאדת אטלנטה (1996) לניגריה. ב-2011 ארחה ארגנטינה את משחקי הקופה אמריקה, והודחה בשלב רבע הגמר על ידי נבחרת אורוגוואי.

במונדיאל 2014 הגיעה ארגנטינה לשלב הגמר, שם הפסידה 1-0 בדקה ה-112 לנבחרת גרמניה לאחר הארכה של המשחק .

בקופה אמריקה 2015 שנערכה בצ'ילה, הגיעה ארגנטינה לגמר ושיחקה כנגד צ'ילה. המשחק נגמר ב0-0 בתום הארכה והלך להכרעה בדו-קרב פנדלים. ארגנטינה הפסידה בדו-קרב לצ'ילה בתוצאה 4-1 ולפיכך סיימה במקום השני במפעל.

בקופה אמריקה 2016 שהתקיימה לציון 100 שנה להקמת המפעל בארצות הברית הגיעה ארגנטינה לגמר ושיחקה כנגד צ'ילה. המשחק נגמר ב0-0 בתום הארכה והלך להכרעה בדו-קרב פנדלים. ארגנטינה הפסידה בדו-קרב לצ'ילה בתוצאה 4-2 ולפיכך סיימה במקום השני במפעל. לאחר הטורניר נפרד אחד מגדולי שחקני ארגנטינה ושחקני העולם כלל ליונל מסי ממדי נבחרת ארגנטינה וסיים דרכו בה.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה זכתה 14 פעמים בטורניר הקופה אמריקה, פעם אחת פחות משיאנית הזכיות אורוגוואי. כמו כן, זכתה ארגנטינה בגביע הקונפדרציות בשנת 1992.

מאז 1993 ארגנטינה לא זכתה בתואר חשוב בכדורגל העולמי, למעט שתי מדליות זהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). באולימפיאדה באתונה השיגה ארגנטינה דאבל ייחודי כאשר זכתה במדליות זהב בכדורגל ובכדורסל לגברים.

נבחרות ארגנטינה ואורוגוואי מחזיקות בשיא המשחקים בין שתי נבחרות, לאחר ששיחקו זו מול זו 161 משחקים. המשחק הראשון בין שתי הנבחרות התקיים ב-1906, והיה המשחק הבינלאומי הראשון בין שתי נבחרות כדורגל שמחוץ לבריטניה (אף על פי שנבחרות קנדה וארצות הברית שיחקו ביניהן ב-1885 ו-1886, אך משחקים אלו אינם נחשבים למשחקים רשמיים).

גביע העולם בכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 - מקום שני
  • 1934 - סיבוב ראשון
  • 1938 - פרשה
  • 1950 - פרשה
  • 1954 - פרשה
  • 1958 - סיבוב ראשון
  • 1962 - סיבוב ראשון
  • 1966 - רבע גמר
  • 1970 - לא העפילה
  • 1974 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1978 - מקום ראשון
  • 1982 - סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 - מקום ראשון
  • 1990 - מקום שני
  • 1994 - שמינית גמר
  • 1998 - רבע גמר
  • 2002 - סיבוב ראשון
  • 2006 - רבע גמר
  • 2010 - רבע גמר
  • 2014 - מקום שני

קופה אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1916 - מקום שני
  • 1917 - מקום שני
  • 1919 - מקום שלישי
  • 1920 - מקום שני
  • 1921 - מקום ראשון
  • 1922 - מקום רביעי
  • 1923 - מקום שני
  • 1924 - מקום שני
  • 1925 - מקום ראשון
  • 1926 - מקום שני
  • 1927 - מקום ראשון
  • 1929 - מקום ראשון
  • 1935 - מקום שני
  • 1937 - מקום ראשון
  • 1939 - פרשה
  • 1979 - סיבוב ראשון
  • 1983 - סיבוב ראשון
  • 1987 - מקום רביעי
  • 1989 - מקום שלישי
  • 1991 - מקום ראשון
  • 1993 - מקום ראשון
  • 1995 - רבע גמר
  • 1997 - רבע גמר
  • 1999 - רבע גמר
  • 2001 - פרשה
  • 2004 - מקום שני
  • 2007 - מקום שני
  • 2011 - רבע גמר
  • 2015 - מקום שני
  • 2016 - מקום שני

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 - מקום ראשון
  • 1995 - מקום שני
  • 1997 עד 2003 - לא העפילה
  • 2005 - מקום שני
  • 2009 עד 2017 - לא העפילה

הנבחרות הצעירות של ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת עד גיל 17[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 17

הנבחרת עד גיל 17 של ארגנטינה זכתה פעמיים באליפות דרום אמריקה עד גיל 17 (1985, 2003). היא סיימה כסגנית 4 פעמים (1988, 1995, 1997, 2001) ובמקום השלישי פעמיים (1991, 1993). היא מעולם לא זכתה בגביע העולם עד גיל 17, מיקום השיא שלה בקטגוריית גילאים זו הוא המקום השלישי (1991, 1995, 2003).

הנבחרת עד גיל 20[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נבחרת ארגנטינה בכדורגל עד גיל 20

הנבחרת עד גיל 20 היא גאוות ההתאחדות הארגנטינאית. ארגנטינה מחזיקה בשיא הזכיות בגביע העולם בכדורגל עד גיל 20 עם 6 זכיות (1979, 1995, 1997, 2001, 2005, 2007). היא סיימה כסגנית פעם אחת (1983) ורביעית גם כן פעם אחת (2003). ארגנטינה זכתה באליפות דרום אמריקה עד גיל 20 5 פעמים (1967, 1997, 1999, 2003, 2015) וסיימה כסגנית 7 פעמים (1958, 1979, 1983, 1991, 1995, 2001, 2007). בין השחקנים שזכו בתואר ב-2005 ניתן למצוא את ליונל מסי, סרחיו אגוארו, פרננדו גאגו, אוסקר אוסטארי, פבלו זבאלטה, גבריאל פאלטה, נרי קרדוסו, לוקאס ביגליה, ואזקיל גאראי.

הנבחרת האולימפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגנטינה זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008). בנוסף, היא זכתה במדליית הכסף פעמיים (באולימפיאדת אמסטרדם 1928 ובאולימפיאדת אטלנטה 1996).

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-21 ביוני 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 חבייר זנטי 1994-2011 143 5
2 חאבייר מסצ'ראנו 2003-2016 128 3
3 רוברטו אז'אלה 1994-2007 115 7
4 ליונל מסי 2005-2016 112 55
5 דייגו סימאונה 1988-2002 106 11
6 אוסקר רוג'רי 1983-1994 97 7
7 דייגו מראדונה 1977-1994 91 34
8 אריאל אורטגה 1993-2010 87 17
9 סרחיו רומרו 2009- 78 0
10 גבריאל בטיסטוטה 1991- 2002 77 54

השחקנים עם מספר השערים הרב ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-22 ביוני 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 ליונל מסי 2005 - 2016 112 55
2 גבריאל בטיסטוטה 1991 - 2002 77 54
3 הרנן קרספו 1995 - 2007 64 35
4 דייגו מראדונה 1977 - 1994 91 34
5 סרחיו אגוארו 2009 - 2016 76 33
6 גונסאלו היגוואין 2009 - 62 30
7 לואיס ארטימה 1975 - 1981 25 24
8 דניאל פסארלה 1956 - 1962 70 23
9 לאופולדו לוקה 1976 - 1986 45 22
- חוסה סאנפיליפו 1935-1942 29 22

מאמני הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

# המאמן שנים משחקים ניצחונות תיקו הפסדים יחס שערים  % הצלחה
1 אנחל ואסקס 1924-1925 12 5 7 0 8-18 70.83
2 חוסה מיז'אן 1927-1928 13 8 3 2 15-44 73.08
3 פרנסיסקו אולסאר 1929 2 0 1 1 2-1 25
4 אולסאר וחואן טרמוטולה 1929-1930 9 7 1 1 11-28 83.33
5 פליפה פסקוצ'י 1934 1 0 0 1 3-2 0
6 מנואל סיואנה 1935-1937 10 7 1 2 8-20 75
7 אנחל רוקה 1938-1939 4 3 0 1 6-11 75
8 גיז'רמו סטאבילה 1939-1958, 1960 127 85 21 21 145-323 75.2
9 קרלוס קלוסרו 1940 2 2 0 0 1-7 100
10 ספינטו, דלה טורה ובאריירו 1959 6 5 1 0 5-19 91.67
11 חוסה מנואל מורנו 1959 5 2 1 2 13-11 50
12 ויקטוריו ספינטו 1960-1961 10 5 3 2 12-23 65
13 חוסה ד'אמיקו 1961, 1963 4 2 0 2 6-12 50
14 חואן קרלוס לורנסו 1962, 1966 11 4 4 3 10-9 54.55
15 נסטור רוסי 1962 1 1 0 0 1-3 100
16 ג'ים לופס 1962, 1967 7 5 1 1 4-14 78.57
17 הורסיו טורס 1963 8 4 1 3 17-20 56.25
18 חוסה מינלה 1964-1965, 1968 23 11 8 4 21-44 65.22
19 אוסבלדו סובלדיה 1965 1 0 1 0 1-1 50
20 כרמלו פראונה 1967 2 0 0 2 3-1 0
21 רנאטו ססריני 1967-1968 5 1 1 3 8-5 30
22 הומברטו מאסצ'יו 1969 4 1 3 0 3-4 62.5
23 אדולפו פדרנרה 1969 4 1 1 2 6-4 37.5
24 חואן חוסה פיסוטי 1970-1972 23 10 8 5 28-35 60.87
25 אומר סיבורי 1972-1973 13 8 2 3 16-26 69.23
26 מיגל איגנומירייז'ו 1973 3 1 2 0 2-3 66.67
27 ולדיסלאו קאפ 1974 10 3 3 4 19-15 45
28 ססאר לואיס מנוטי 1974-1982 85 46 21 18 83-161 66.47
29 מיגל חוארס 1975 3 2 1 0 1-9 83.33
30 פדריקו סאקי 1979 1 0 1 0 2-2 50
31 קרלוס בילארדו 1983-1990 81 28 30 23 74-91 53.90
32 אלפיו באסילה 1991-1994 48 25 17 6 44-75 69.79
33 ריינלדו מרלו 1993 1 0 0 1 2-1 0
34 דניאל פסארלה 1994-1998 56 33 13 10 42-101 70.54
35 מרסלו בייאלסה 1998-2004 69 43 16 10 61-127 70.05
36 נלסון ויוואס 1999 1 1 0 0 0-2 100
37 חוסה נסטור פקרמן 2004-2006 27 14 7 6 33-50 60.49
38 אלפיו באסילה 2006-2008 28 14 8 6 25-45 59.5
39 דייגו ארמנדו מראדונה 2008-2010
40 סרחיו בטיסטה 11/2010-07/2011
41 אלחנדרו סאבלה 07/2011- 08/2014
42 טאטה מרטינו 08/2014 -

מתבסס על נתונים מהאתר RSSSF

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת משחקי קופה אמריקה 2016:

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער סרחיו רומרו 22 בפברואר 1987 78 0 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
12 שוער נאוול גוסמאן 10 בפברואר 1986 6 0 מקסיקומקסיקו טיגרס
21 שוער מריאנו אנדוחאר 30 ביולי 1983 11 0 ארגנטינהארגנטינה אסטודיאנטס
2 הגנה ג'ונתן מאידנה 29 ביולי 1985 4 0 ארגנטינהארגנטינה ריבר פלייט
3 הגנה פקונדו רונקגליה 10 בפברואר 1987 12 0 ספרדספרד סלטה ויגו
4 הגנה גבריאל מרקאדו 18 במרץ 1987 9 2 ספרדספרד סביליה
2 הגנה רמירו פונס מורי 5 במרץ 1991 12 0 אנגליהאנגליה אברטון
15 הגנה ויקטור קואסטה 19 בנובמבר 1989 3 1 ארגנטינהארגנטינה אינדפנדיינטה
16 הגנה מרקוס רוחו 20 במרץ 1990 48 2 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
17 הגנה ניקולאס אוטמנדי 12 בפברואר 1988 37 2 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
5 קשר מתיאס קראנביטר 21 במאי 1993 6 0 ספרדספרד סביליה
6 קשר לוקאס ביגליה 30 בינואר 1986 43 1 איטליהאיטליה לאציו
8 קשר אוגוסטו פרננדס 10 באפריל 1986 15 1 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
14 קשר חאבייר מסצ'ראנו 8 ביוני 1984 128 3 ספרדספרד ברצלונה
18 קשר אריק לאמלה 4 במרץ 1992 21 3 אנגליהאנגליה טוטנהאם הוטספר
19 קשר אבר באנגה 29 ביוני 1988 46 5 איטליהאיטליה אינטר מילאנו
21 קשר חאבייר פסטורה 20 ביוני 1989 27 2 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
7 קשר אנחל די מריה 14 בפברואר 1988 75 17 צרפתצרפת פריז סן ז'רמן
9 חלוץ גונסאלו היגוואין 10 בדצמבר 1987 62 30 איטליהאיטליה יובנטוס
10 חלוץ ליונל מסי (קפטן) 24 ביוני 1987 112 55 ספרדספרד ברצלונה
11 חלוץ סרחיו אגוארו 2 ביוני 1988 76 33 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
20 חלוץ ניקולאס גייטן 23 בפברואר 1988 16 2 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
22 חלוץ אסקיאל לאבסי 3 במאי 1985 51 9 סיןסין חביי צ'יינה פורצ'ן

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות השפל (תום מלחמת העולם הראשונה ועד הזכייה בגביע העולמי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70 המאוחרות ושנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדור הנוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הניצחון הגבוה ביותר - 0:12 מול נבחרת אקוודור במסגרת הקופה אמריקה 1942.
  • ההפסד הגבוה ביותר - 6:1 מול נבחרת צ'כוסלובקיה במסגרת הגביע העולמי 1958.
  • רצף המשחקים הארוך ביותר ללא הפסד - 31 (18 ניצחונות, 13 תוצאות תיקו). מה-19 בפברואר 1991 עד 8 באוגוסט 1993.
  • רצף המשחקים הארוך ביותר ללא ניצחון - 9 (5 תוצאות תיקו, 4 הפסדים) מה-10 ביולי 1989 עד 8 במאי 1990.
  • רצף הניצחונות הארוך ביותר - 9. מה-29 בינואר 1941 עד 25 בינואר 1942.
  • רצף ההפסדים הארוך ביותר - 3.
  • ארגנטינה שיחקה 65 משחקים במסגרת הגביע העולמי. היא ניצחה 33 משחקים, סיימה בתיקו ב-13 ופסידה ב-19. יחס השערים עומד על 74:113.
  • גבריאל בטיסטוטה, הוא הכובש המצטיין של ארגנטינה במסגרת גביע העולם עם 10 שערים. בטיסטוטה מחזיק גם בשיא מיוחד - השחקן היחיד שכבש שלושער בשני מונדיאלים שונים.
  • דייגו מראדונה הוא שיאן ההופעות של ארגנטינה במשחקי הגביע העולמי עם 21 הופעות. הוא גם הארגנטינאי היחיד ששיחק בארבעה מונדיאלים שונים.
  • הרנן קרספו הוא מלך שערי ארגנטינה במוקדמות הגביע העולמי עם 19 שערים.
  • חבייר זנטי מחזיק בשיא כפול - שיאן ההופעות בתולדות הנבחרת (123 משחקים) ושיאן ההופעות במשחקי מוקדמות הגביע העולמי (41 משחקים), הוא שבר בכך את שיאו של רוברטו אז'אלה שעמד על 115 הופעות במדי הנבחרת מתוכם 40 במסגרת מוקדמות הגביע העולמי.
  • במשחקי גביע העולם נבחרת ארגנטינה קיבלה במהלך המשחקים 10 כרטיסים אדומים ובכך מחזיקה בשיא שלילי. היא מקדימה את נבחרת ברזיל לה 9 כרטיסים אדומים.
  • ארגנטינה שברה שלושה שיאים שליליים במהלך מונדיאל 1990 - 3 כרטיסים אדומים (ג'וסטי, דסוטי ומונסון) במהלך המשחקים ששניים מהם בגמר הגביע כאשר מונזון היה לשחקן הראשון שמורחק במשחק הגמר. בנוסף, ארגנטינה הייתה לנבחרת הראשונה שלא מצליחה להבקיע שער במשחק גמר.
  • חאבייר מסצ'ראנו הוא הספורטאי הארגנטינאי היחיד שזכה בשתי מדליות זהב. מסצ'ראנו זכה במדליות באולימפיאדת אתונה (2004) ובאולימפיאדת בייג'ינג (2008).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל