נבחרת ברזיל בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נבחרת ברזיל בכדורגל
CBF logo.svg
מידע כללי
כינוי הסלסאו, הקנריות הקטנות, המובחרים
התאחדות קונפדרציית הכדורגל הברזילאית (CBF)
השתייכות CONMEBOL
דירוג פיפ"א
(23 בנובמבר 2017)
2      Steady2.svg
 - ניקוד פיפ"א 1,483
 - דירוג שיא 1 (נמדד בספטמבר 1993)
 - דירוג שפל 22 (נמדד ביוני 2013)
מאמן צ'יצ'ה
קפטן דני אלבס
מירב השערים פלה (77)
מירב ההופעות קאפו (142)
אצטדיון ביתי מרקנה עריכת הנתון בוויקינתונים
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
www.cbf.com.br
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 3:0 ברזיל ברזילברזיל
(בואנוס איירס, ארגנטינה; 20 בספטמבר 1914)
הניצחון הכי גדול
ברזילברזיל ברזיל 0:14 ניקרגואהניקרגואה ניקרגואה
מקסיקו; 17 באוקטובר 1975
ההפסד הכי גדול
נבחרת אורוגוואי בכדורגל אורוגוואי0:6ברזיל ברזילברזיל
(ויניה דל מאר, צ'ילה; 18 בדצמבר 1920)
ברזיל ברזילברזיל 7:1 נבחרת גרמניה בכדורגל גרמניה
(בלו הוריזונטה, ברזיל; 8 ביולי 2014חצי גמר מונדיאל 2014)
גביע העולם בכדורגל
הופעות 20 (הראשונה ב-1930)
ההישג הטוב מקום ראשון (זכייה בגביע) (5 פעמים): 1958, 1962, 1970, 1994 ו-2002 (שיא)
קופה אמריקה
הופעות 35 (הראשונה ב-1916)
ההישג הטוב מקום ראשון (8 פעמים): 1919, 1922, 1949, 1989, 1997, 1999, 2004, 2007
גביע הזהב של CONCACAF
הופעות 3 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב מקום שני (1996, 2003)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נבחרת ברזיל בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של ברזיל. הנבחרת מנוהלת על ידי קונפדרציית הכדורגל הברזילאית. נבחרת ברזיל היא הנבחרת המצליחה ביותר בתולדות גביע העולם בכדורגל. לזכותה 5 זכיות בגביע, כשהאחרונה שבהן בגביע העולם שהתקיים בשנת 2002. הנבחרת היא הנבחרת היחידה שהשתתפה בכל טורנירי הגביע העולמי.

הדירוג הנוכחי של נבחרת ברזיל ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-2 בעולם, נכון ל-23 בנובמבר 2017 - ללא שינוי לעומת דירוג קודם[1]. דירוג השיא 1 נמדד לראשונה[2] בספטמבר 1993, והדירוג הכי נמוך 22 נמדד לראשונה[2] ביוני 2013.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1958[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרת לא זכתה להצלחה גדולה בהופעותיה הראשונות במפעל, עקב סכסוכים פנימיים בכדורגל הברזילאי, שמנעו מהתאחדות הכדורגל להרכיב נבחרת חזקה. התאחדויות הכדורגל של מדינות ריו דה ז'ניירו וסאו פאולו דרשו שהנבחרת תורכב אך ורק מהכדורגלנים ששייכים אליהן.

בשני הטורנירים הראשונים של גביע העולם, ב-1930 וב-1934, הודחה הנבחרת כבר בשלבים המוקדמים, אך בטורניר של שנת 1938 הראתה הנבחרת סימן ראשון לעתיד לבוא, כשסיימה במקום השלישי, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לאיטליה האלופה. באותו טורניר נכנס להיסטוריה שחקן הנבחרת לאונידאס דה סילבה, כשחקן הראשון שכבש ארבעה שערים במשחק אחד במסגרת גביע העולם בכדורגל.

ברזיל אירחה את טורניר גביע העולם בשנת 1950, שהיה הטורניר הראשון שהתקיים אחרי מלחמת העולם השנייה. טורניר זה היה היחיד בהיסטוריה שלא התקיים בו משחק גמר. במקום משחק גמר, התקיים בית גמר של ארבע נבחרות, והנבחרת שסיימה את הבית עם המאזן הטוב ביותר הוכתרה כאלופת העולם. במשחק האחרון של בית הגמר שיחקו נבחרות אורוגוואי וברזיל. המשחק התקיים באצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו לעיני 199,854 צופים, מספר שיא של צופים במשחק כדורגל בכל הזמנים. לברזיל הספיק תיקו על מנת לסיים במקום הראשון בבית, אך היא הפסידה במפתיע לאורוגוואי בתוצאה 2:1, ובכך הפסידה את תואר אלופת העולם. משחק זה ידוע בברזיל בכינוי "אסון המרקנה".

כעבור ארבע שנים, ב-1954, הודחה ברזיל בשלב רבע הגמר על ידי הונגריה, במשחק שזכה לכינוי "הקרב של ברן" בשל האירועים האלימים שאירעו במהלכו ואחריו.

1958–1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ברזיל זכתה בגביע העולם הראשון שלה בטורניר שנערך בשנת 1958 בשוודיה. ברזיל ניצחה במשחק הגמר את הנבחרת המארחת שוודיה בתוצאה 5:2, והפכה לנבחרת הראשונה בהיסטוריה שזוכה בתואר מחוץ ליבשת שלה.

שבחים רבים והערכה קיבל מאמן הנבחרת ויסנטה פאולה, שהיה לעתים תופס תנומה במהלך אימוני הנבחרת, וכן עוצם את עיניו במהלך המשחקים, דבר שהיה נותן רושם כאילו הוא נרדם במהלך המשחקים. כמו כן, בטורניר זה התגלה לעולם ילד הפלא פלה, שעתיד להפוך לגדול שחקני הכדורגל בכל הזמנים.

נבחרת ברזיל זכתה בתואר גם בטורניר הבא שנערך ב-1962, לאחר שניצחה במשחק הגמר את צ'כוסלובקיה בתוצאה 3:1. בטורניר זה נפצע פלה כבר אחרי שני משחקים. בעקבות פציעתו של פלה, תפס גארינצ'ה את הנהגת הנבחרת, והוביל אותה עד לזכייה בתואר.

כעבור ארבע שנים, ב-מונדיאל 1966, שוב נפצע פלה, אך הפעם לא הצליחה הנבחרת בלעדיו, הודחה כבר בשלב הראשון, ונפרדה מהתואר לאחר שהחזיקה בו 8 שנים רצופות.

נבחרת ברזיל זכתה בגביע השלישי שלה בשנת 1970. יש הטוענים שהרכב הנבחרת בטורניר זה הוא הרכב הנבחרת הטוב בכל הזמנים, עם פלה בטורניר האחרון שלו, קרלוס אלברטו, ז'אירזיניו, טוסטאו וריבלינו. לאחר שזכתה הנבחרת בפעם השלישית בגביע ז'יל רימא, קיבלה הנבחרת את הזכות לשמור אותו לצמיתות.

1974–1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברזיל הגיעה למונדיאל 1974 שהתקיים בגרמניה המערבית כאלופת העולם, אך לא הצליחה להגן על תוארה והסתפקה במקום הרביעי, לאחר שהפסידה להולנד במשחק המכריע על העלייה לגמר, והפסידה לפולין במשחק על המקום השלישי.

טורניר גביע העולם בכדורגל בשנת 1978 ייזכר בברזיל כטורניר שערורייתי. במחזור האחרון של שלב הבתים השני התמודדה הנבחרת נגד פולין, וארגנטינה התמודדה מול פרו. נבחרות ארגנטינה וברזיל הגיעו למשחק במצב שבו יחס שערים יקבע מי מהשתיים תעפיל לשלב הגמר במקרה של ניצחון של שתי הנבחרות. במשחק הראשון ניצחה ברזיל את פולין בתוצאה 3:1. המשחק השני התקיים מספר שעות אחרי המשחק הראשון, עובדה שבזכותה ידעה נבחרת ארגנטינה בדיוק באיזה הפרש שערים עליה לנצח על מנת להעפיל למשחק הגמר. נבחרת ארגנטינה ניצחה את פרו בתוצאה 6:0, ועלתה על חשבון ברזיל למשחק הגמר. המחלוקת הייתה סביב העובדה ששוער נבחרת פרו, ראמון קווירוגה, שנולד בארגנטינה, ספג עד לאותו משחק שישה שערים בחמישה משחקים, ונבחרת ארגנטינה שהבקיעה רק שישה שערים עד לאותו משחק, הבקיעה את אותו מספר שערים במשחק נגד פרו.

אף על פי שלא זכתה בתואר, הייתה ברזיל לנבחרת הבלתי מנוצחת היחידה בטורניר. עד היום מרגישים תושבי ברזיל מרומים, בעקבות השערורייה בטורניר, שמנעה מהם לזכות בתואר.

בטורניר גביע העולם שהתקיים בספרד בשנת 1982 הציגה ברזיל יכולת מעולה, בהנהגת כישרונות כמו ז'ורז'יניו, זיקו, פלקאו, אדר, ואלדיר פרז בשער וסוקרטס. הנבחרת ניצחה בכל שלושת משחקי שלב הבתים הראשון והעפילה לשלב הבתים השני, שבו שובצה לבית אחד יחד עם נבחרות ארגנטינה ואיטליה. במשחק הראשון הביסה ברזיל את ארגנטינה בתוצאה 3:1, אך הפסידה לאיטליה במשחק השני בתוצאה 3:2. כוכב נבחרת איטליה פאולו רוסי כבש לזכות נבחרתו שלושער, וסייע לנבחרתו להדיח את ברזיל מהטורניר.

במונדיאל 1986 שנערך במקסיקו הודחה ברזיל ברבע הגמר על ידי צרפת בדו-קרב בעיטות עונשין, לאחר 1:1 בסיום המשחק.

במונדיאל 1990 שנערך באיטליה הייתה זו שוב ארגנטינה שעצרה את ברזיל, הפעם בשלב שמינית הגמר.

1994–עד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ברזיל בזמן הנפת גביע הקונפדרציות 2013
נבחרת ברזיל לפני משחק נגד פרגוואי בקופה אמריקה 2015

במונדיאל 1994, 24 שנים לאחר שזכתה בתואר האחרון שלה, זכתה ברזיל בתואר נוסף, והרביעי במספר. שוב התמודדה הנבחרת במשחק הגמר מול נבחרת איטליה. המשחק הסתיים בתוצאה 0:0 לאחר 120 דקות של משחק הגנתי מצד שתי הקבוצות, והפך למשחק הגמר הראשון בגביע העולם שהוכרע באמצעות בעיטות עונשין. חלוץ נבחרת איטליה רוברטו באג'ו החמיץ את הבעיטה האחרונה של נבחרתו, וברזיל הוכתרה כאלופת העולם.

בטורניר הבא, בשנת 1998, שוב הגיעה הנבחרת למשחק הגמר, אך הפעם הפסידה למארחת צרפת בתוצאה 3:0. כוכב הנבחרת רונאלדו סבל ערב המשחק ממחלה, ויש הטוענים שסבל מהתמוטטות עצבים. ביקורות קשות הוטחו כנגד מאמן הנבחרת, מאריו זגאלו, על החלטותיו במהלך הטורניר.

נבחרת ברזיל זכתה בתואר החמישי שלה בטורניר שנערך בשנת 2002 ביפן ובקוריאה הדרומית. משחק הגמר נערך בין שתיים מהנבחרות המצליחות ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי - ברזיל וגרמניה. היה זה המפגש הראשון אי פעם בין שתי הנבחרות במסגרת גביע העולם בכדורגל. ברזיל ניצחה בתוצאה 2:0 מצמד של רונאלדו, וזכתה בתואר החמישי בתולדותיה.

במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה העפילה ברזיל לשלב שמינית הגמר לאחר שניצחה בשלושת משחקיה את קרואטיה 1:0, אוסטרליה 2:0 ויפן 4:1. הייתה זו הפעם העשירית ברציפות שברזיל עלתה לשלב השני במונדיאל, והפעם השישית שהשיגה את מלוא הנקודות בשלב הבתים. בשמינית הגמר ניצחה ברזיל את גאנה 3:0, ועלתה לרבע הגמר. רונאלדו כבש את השער הראשון לזכות ברזיל במשחק זה, ועלה לראש דירוג המבקיעים בתולדות המונדיאל עם 15 שערים. ברבע הגמר נוצחה ברזיל 1:0 על ידי צרפת, הפסד שקטע רצף של 11 ניצחונות רצופים במשחקי גביע העולם מאז ההפסד לצרפת בגמר מונדיאל 1998.

לאחר מונדיאל 2006 מונה דונגה למאמן הנבחרת. צירופו כמאמן הנבחרת אמנם הביא תוצאות חיוביות, אך דרך משחק לא אטרקטיבית, לדעתם של אוהדים רבים. בקופה אמריקה 2007 זכתה ברזיל לאחר ניצחון 3-0 בגמר על נבחרת ארגנטינה, שהייתה הנבחרת המועדפת לזכייה בתואר. היא זכתה גם בגביע הקונפדרציות 2009, לאחר ניצחון בגמר 3:2 על נבחרת ארצות הברית. נבחרת ברזיל זכתה בגביע הקונפדרציות גם בשנים 1997 ו-2005.

במונדיאל 2010 הודחה ברזיל בשלב רבע הגמר בפעם השנייה ברציפות. ברזיל סיימה ראשונה בשלב הבתים לאחר ניצחון 1:2 על צפון קוריאה, ניצחון 1:3 על חוף השנהב ותיקו 0-0 מול פורטוגל. בשמינית הגמר הביסה ברזיל את צ'ילה 0:3, אולם בשלב רבע הגמר איבדה ברזיל יתרון מוקדם על הולנד והפסידה 2:1.

ב-2011 ברזיל הודחה ברבע הגמר של הקופה אמריקה. ב-30 ביוני 2013 זכתה בגביע הקונפדרציות 2013 שנערך בברזיל, לאחר שגברה במשחק הגמר על נבחרת ספרד בתוצאה 3:0.

ב-2014 אירחה ברזיל את משחקי המונדיאל בפעם השנייה בתולדותיה. במונדיאל זה ברזיל הודחה בחצי הגמר על ידי גרמניה בתוצאה 7:1, ההפסד הגדול בתולדותיה (לצד הפסד 6:0 לאורוגוואי בשנת 1920), משחק שקיבל את השם מינייראסו.

מקופה אמריקה 2015 הודחה ברזיל בשלב רבע הגמר לאחר שהפסידה לנבחרת פרגוואי בפנדלים. מקופה אמריקה 2016 הודחה ברזיל כבר בשלב הבתים, מה שהביא לפיטוריו של דונגה והחלפתו בטיטה.

ברזיל במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרתה האולימפית של ברזיל זכתה במדליית זהב אחת בלבד, באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) שנערכה בברזיל. הנבחרת שיחקה בגמר מול גרמניה, וניצחה בדו-קרב פנדלים 5:4 לאחר 1:1 בתום ההארכה. בנוסף על כך זכתה בשלוש מדליות כסף, בשנים 1984, 1988 וב-2012, ובמדליית ארד ב-1996.

ברזיל בגביעי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1930 – סיבוב ראשון
  • 1934 – סיבוב ראשון
  • 1938 – מקום שלישי
  • 1950 – מקום שני
  • 1954 – רבע גמר
  • 1958מקום ראשון
  • 1962מקום ראשון
  • 1966 – סיבוב ראשון
  • 1970מקום ראשון
  • 1974 – מקום רביעי
  • 1978 – מקום שלישי
  • 1982 – סיבוב שני (רבע גמר)
  • 1986 – רבע גמר
  • 1990 – שמינית גמר
  • 1994מקום ראשון
  • 1998 – מקום שני
  • 2002מקום ראשון
  • 2006 – רבע גמר
  • 2010 – רבע גמר
  • 2014 – מקום רביעי
  • 2018 – העפילה

קופה אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1916 – מקום שלישי
  • 1917 – מקום שלישי
  • 1919מקום ראשון
  • 1920 – מקום שלישי
  • 1921 – מקום שני
  • 1922מקום ראשון
  • 1923 – מקום רביעי
  • 1924 – פרשה
  • 1925 – מקום שני
  • 1926 עד 1935 – פרשה
  • 1937 – מקום שני
  • 1939 – פרשה
  • 1941 – פרשה
  • 1942 – מקום שלישי
  • 1945 – מקום שני
  • 1946 – מקום שני
  • 1947 – פרשה
  • 1949מקום ראשון
  • 1953 – מקום שני
  • 1955 – פרשה
  • 1956 – מקום רביעי
  • 1957 – מקום שני
  • 1959 – מקום שני
  • 1959 – מקום שלישי
  • 1963 – מקום רביעי
  • 1967 – פרשה
  • 1975 – חצי גמר
  • 1979 – חצי גמר
  • 1983 – מקום שני
  • 1987 – סיבוב ראשון
  • 1989מקום ראשון
  • 1991 – מקום שני
  • 1993 – רבע גמר
  • 1995 – מקום שני
  • 1997מקום ראשון
  • 1999מקום ראשון
  • 2001 – רבע גמר
  • 2004מקום ראשון
  • 2007מקום ראשון
  • 2011 – רבע גמר
  • 2015 – רבע גמר
  • 2016 – סיבוב ראשון

גביע הקונפדרציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 עד 1995 – לא העפילה
  • 1997מקום ראשון
  • 1999 – מקום שני
  • 2001 – מקום רביעי
  • 2003 – סיבוב ראשון
  • 2005מקום ראשון
  • 2009מקום ראשון
  • 2013מקום ראשון
  • 2017 – לא העפילה

סגל הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת לקראת משחקי ידידות נגד יפן ב-10 בנובמבר 2017 ואנגליה ב-14 בנובמבר 2017.

מספר ההופעות והשערים נכון ל-15 בנובמבר 2017

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער אליסון 2 באוקטובר 1992 22 0 איטליהאיטליה רומא
16 שוער קאסיו 6 ביוני 1987 1 0 ברזילברזיל קורינתיאנס
23 שוער אדרסון 17 באוגוסט 1993 1 0 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
2 מגן דני אלבס 6 במאי 1983 105 7 צרפתצרפת פריז סן ז'רמן
3 בלם מיראנדה 7 בספטמבר 1984 43 1 איטליהאיטליה אינטר
4 בלם ז'מרסון 24 באוגוסט 1992 2 0 צרפתצרפת מונקו
6 מגן אלכס סנדרו 26 בינואר 1991 10 0 איטליהאיטליה יובנטוס
12 מגן מרסלו 12 במאי 1988 50 6 ספרדספרד ריאל מדריד
13 בלם מרקיניוס 14 במאי 1994 24 0 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
14 בלם טיאגו סילבה 1 באוקטובר 1984 67 5 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
22 מגן דנילו 15 ביולי 1991 16 0 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
5 קשר קאסמירו 23 בפברואר 1992 7 0 ספרדספרד ריאל מדריד
8 קשר רנאטו אוגוסטו 8 בפברואר 1988 27 5 סיןסין בייג'ין גואואן
11 קשר פיליפה קוטיניו 12 ביוני 1992 32 8 אנגליהאנגליה ליברפול
15 קשר פאוליניו 25 ביולי 1988 46 11 ספרדספרד ברצלונה
17 קשר פרננדיניו 4 במאי 1985 41 2 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
18 קשר ג'וליאנו 31 במאי 1990 14 0 טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה
19 קשר ויליאן 9 באוגוסט 1988 53 8 אנגליהאנגליה צ'לסי
20 קשר דייגו 12 בפברואר 1993 34 4 ספרדספרד פלמנגו
7 חלוץ דוגלאס קוסטה 14 בספטמבר 1990 22 3 איטליהאיטליה יובנטוס
9 חלוץ גבריאל ז'סוס 3 באפריל 1997 13 7 ברזילברזיל מנצ'סטר סיטי
10 חלוץ ניימאר 5 בפברואר 1992 83 53 צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
21 חלוץ רוברטו פירמינו 2 באוקטובר 1991 18 5 אנגליהאנגליה ליברפול
24 חלוץ טייסון 13 בינואר 1988 5 1 אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק
25 חלוץ דייגו סוזה 17 ביוני 1985 7 2 ברזילברזיל רסיפה

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים נכונים ל-13 ביוני 2017. כתב מודגש מסמל שחקן פעיל בנבחרת.

שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 קאפו 1990–2006 142 5
2 רוברטו קרלוס 1992–2006 125 11
3 לוסיו 2000 - 2011 105 4
4 קלאודיו טפארל 1988 - 1998 104 0
5 רוביניו 2003 - 100 28
דניאל אלבס 2006 - 100 7
7 דז'למה סאנטוס 1952–1968 98 3
רונאלדו 1994–2011 98 62
9 רונאלדיניו 1999–2013 97 33
10 ז'ילמר 1953–1969 94 0

מלכי השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים ממוצע למשחק
1 פלה 1957- 1971 77 0.84
2 רונאלדו 1994–2011 62 0.64
3 רומאריו 1987 – 2005 55 0.79
4 ניימאר 2010 – 52 0.67
5 זיקו 1976 - 1986 48 0.67
6 בבטו 1985 – 1998 39 0.52
7 ריבאלדו 1993 - 2003 35 0.46
8 ז'אירזיניו 1964– 1982 33 0.40
רונאלדיניו 1999–2013 33 0.34
10 אדמיר 1945 - 1953 32 0.82
טוסטאו 1966 - 1972 32 0.59

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 2.0 2.1 החל מאוגוסט 1993 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל