ריבר פלייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ריבר פלייט
RIVERNORMAL.png
מידע כללי
כינוי לוס מיז'ונריוס (המיליונרים), לה בנדה (הרצועה)
תאריך ייסוד 1901
אצטדיון אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי, ה"מונומנטל",
בואנוס איירס
(תכולה: 61,321)
נשיא רודולפו דונופריו
מאמן מרסלו גז'ארדו
ליגה ליגת העל הארגנטינאית
תארים
מספר אליפויות 36
מספר גביעים לאומיים - 8; בינלאומיים - 15
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
"המכונה" (La Máquina), חמישיית ההתקפה של ריבר פלייט בשנות הארבעים

קלוב אתלטיקו ריבר פלייטספרדית: Club Atlético River Plate) הוא מועדון ספורט מהעיר בואנוס איירס הנחשב לאחד מהמובילים בארגנטינה. המועדון נוסד ב-25 במאי 1901, ועיקר פרסומו בשל קבוצת הכדורגל שלו המשחקת בפרימרה דיביסיון של ארגנטינה, ליגה שבה מחזיקה הקבוצה בשיא ההשתתפויות בעונותיה ובשיא הזכיות בה - 36.

לזכיות באליפות ארגנטינה מתווספים 8 גביעים לאומיים וחמישה עשר גביעים בינלאומיים, כשהחשובים ביניהם הם גביע הליברטדורס - 3 פעמים - והגביע הביניבשתי. ריבר פלייט הוא אחד משני המועדונים היחידים‏[1] שזכו בארבעת הטורנירים הנוכחיים של CONMEBOL - הליברטדורס, הסודאמריקנה, הרקופה והסורוגה; אלו מצטרפים לגביעי העבר בהם זכה המועדון - הביניבשתי, האינטראמריקנה והסופרקופה, וגביעי ריו דה לה פלאטה העתיקים - הקאפ טיי קומפטישן וגביע אלדאו; כל אלו בינלאומיים ורשמיים. המועדון מחזיק גם בשיא התארים הכללי בארגנטינה מאז תחילת העידן המקצועני, 56 במספר (ובתוספת העידן החובבני - 59). הקבוצה עומדת במקום הראשון בטבלת הנקודות ההיסטורית של ליגת העל הארגנטינאית, עם כמות הניצחונות הגדולה ביותר, כמות השערים הגדולה ביותר, ספיגת השערים הנמוכה ביותר והפרש השערים הטוב ביותר. שחקנים מפורסמים רבים שיחקו לאורך השנים במועדון, שגם תרם את מספר השחקנים הרב ביותר במדינה לנבחרות ארגנטינה במונדיאל. המועדון מדורג במקום התשיעי בעולם ובמקום הראשון בדרום אמריקה בדירוג הקבוצות בכל הזמנים של ההתאחדות הבינלאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה בכדורגל (IFFHS).‏[2]

אצטדיונה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי, הידוע בכינוי "המונומנטל" (El Monumental) והוא הגדול ביותר בארגנטינה. תכולת האצטדיון כיום היא 61,321 מקומות ישיבה. גמר מונדיאל 1978 שבו זכתה נבחרת ארגנטינה נערך באצטדיון זה. האצטדיון משמש בנוסף גם כאצטדיון הלאומי של ארגנטינה. במתחם האצטדיון מפעיל המועדון, בנוסף לקבוצת הכדורגל, קבוצות בענפי ספורט רבים נוספים, ביניהם כדורסל, כדוריד, הוקי שדה, אתלטיקה, שחייה, טניס, התעמלות מכשירים, התעמלות אמנותית, כדורעף, אגרוף, כדורגל אולמות, שחמט, גלגיליות, כדורמים, קראטה, טאקוונדו, טניס שולחן, הוקי גלגיליות, קרוספיט, MMA, ברידג', ספורט נכים וענפי ספורט מקומיים כמו בוצא'ס (ממשפחת כדורת הדשא והפטאנק), ססטובול (מין נטבול) ופלוטה פאלטה (מין כדור בסקי).

משחק הדרבי בין ריבר פלייט לבוקה ג'וניורס הוא אחד המשחקים המרתקים והטעונים בעולם הכדורגל וזכה לכינוי "הסופר קלאסיקו".

בשנת 2012 אוהדי הקבוצה שברו את שיא גינס ויצרו את הדגל הארוך בהיסטוריה באורך של 7,829 מטרים.‏[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה נוסדה ב-25 במאי 1901 בסמיכות לשכונת לה בוקה כמיזוג של שתי קבוצות, "סנטה רוסה" ו"לה רוסאלס". הקבוצה קיבלה את שמה לאחר שאחד ממיסדיה ראה מלחים בנמל בואנוס איירס מניחים ארגזים עם הכיתוב "The River Plate" (נהר הריו דה לה פלאטה שנשפך למפרץ בואנוס איירס נקרא לעתים באנגלית "River Plate"). בהמשך נדדה הקבוצה לשכונת פאלרמו ומאוחר יותר לשכונת נונייס בצפון העיר. היא נרשמה למשחק בליגת המשנה וב-1908 עלתה לליגת העל, החובבנית באותה העת, לאחר משחק גמר בו ניצחה את ראסינג קלוב בתוצאה 7-0. הסופר קלאסיקו הרשמי הראשון התקיים באוגוסט 1913, לאחר שבוקה הועלתה לליגת העל במסגרת היערכות מחדש של הליגה, ותוצאת הסיום בו הייתה 2-1 לריבר. בעידן החובבני זכתה הקבוצה בגביע הלאומי "קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב" ובגביע הבינלאומי "טיי קאפ קומפטישן" (מול בריסטול מאורוגוואי), שני אלו ב-1914, וכן באליפות הליגה ב-1920.

עם תחילת העידן המקצועני, בראשית שנות ה- 30, רכשה הקבוצה את ברנאבה פריירה מטיגרה תמורת 35,000 פסו ואת קרלוס פאוצ'לה מספורטיבו בואנוס איירס תמורת 10,000 פסו, ובשל כך זכתה הקבוצה לכינוי "המיליונרים" ( Los Millonarios). בעשור זה החלה הקבוצה להתעלות בהישגיה על פני יריבותיה, כשהיא זוכה בארבע אליפויות (בשנים 1932, 1936 - שתי אליפויות ו-1937), בשני גביעים לאומיים (קופה דה קומפטנסייה 1932, קופה איברגורן 1937) ובשני גביעים יבשתיים (קופה אלדאו 1936 ו-1937) בהם הביסה בגמר את פניארול אלופת אורוגוואי בתוצאות 5:1 (באורוגוואי) ו-5:2 (במגרש נייטרלי בארגנטינה).

סגנון משחקה ההתקפי והשוטף של הקבוצה בשנות ה- 40 גרם לרבים לכנותה "המכונה" (La Máquina) ויש הרואים בה את המודל עליו התבססה שיטת הטוטאל פוטבול של הולנד בשנות ה- 70. חמשת שחקני ההתקפה, חואן קרלוס מוניוס, חוסה מנואל מורנו, אדולפו פדרנרה, אנחל לברונה ופליקס לוסטו, האפילו על אלפרדו די סטפנו הצעיר, והוא שותף מעט יחסית בשנותיו הראשונות בבוגרים. בשנים הללו זכתה ריבר בארבע אליפויות (בשנים 1941, 1942, 1945, 1947, יחד עם ארבע סגנויות ופעמיים מקום שלישי), כשבאחרונה די סטפנו מוכתר כמלך השערים של הטורניר עם 27 שערים; בשלושה גביעים לאומיים (קופה איברגורן 1941 ו-1942, וקופה אסקובר 1941) ובשלושה יבשתיים מול אלופות אורוגוואי (קופה אלדאו 1941, 1945, 1947).

בין השנים 1952 ל-1957 זכתה ריבר בחמש אליפויות מתוך שש אפשריות, בשני גביעים לאומיים (קופה איברגורן 1952 וקופה אווה פרון - פרס שנקבע מראש עבור רצף אליפויות) ובאחד יבשתי (קופה אלדאו 1955). לאחר "מבול" תארים זה הגיעו 18 שנים שחונות ללא תארים שהסתיימו באליפות בשנת 1975. משנה זו ועד לסוף המאה זכתה הקבוצה ב-17 אליפויות נוספות, כאשר בשני העשורים האחרונים של המאה נוספו הצלחות בינלאומיות בדמותם של חמישה גביעים יבשתיים: גביע הליברטדורס בשנים 1986 ו-1996, בשתיהן לאחר ניצחון במשחקי הגמר על אמריקה קאלי הקולומביאנית; הגביע הביניבשתי ב-1986 לאחר ניצחון על סטיאווה בוקרשט אלופת אירופה; גביע האינטראמריקנה ב-1987 והסופרקופה סודאמריקנה ב-1997 לאחר ניצחון בגמר על סאו פאולו הברזילאית.

נורברטו אלונסו, משחקניה הבולטים של ריבר בשנות השבעים והשמונים, מניף את גביע הליברטדורס הראשון שלה ב-1986

שנות האלפיים נפתחו גם הן בזכיות מקומיות - ארבע במספר (בשנים 2000, 2002, 2003, 2004), אך מאז האליפות בשנת 2004 ובמשך עשור חלה ירידה בהישגי הקבוצה. תחילה, לא זכתה הקבוצה באף תואר במשך ארבע שנים. עקב קשיים כלכליים נאלצה הקבוצה למכור מדי שנה את כוכביה. גם מינויו של דניאל פסארלה כמאמן הקבוצה לא עזר לקבוצה להתאושש מהמשבר בו הייתה מצויה ולקראת סוף 2007 התפטר פסארלה מתפקידו. במקומו מונה דייגו סימאונה, משחקניה הגדולים של ארגנטינה בכל הזמנים ואחד המאמנים הצעירים העולים בכדורגל הארגנטינאי. מינויו של סימאונה השתלם והקבוצה הצליחה לזכות באליפות הקלאוסורה לשנת 2008. סימאונה שילב במהלך טורניר האליפות שחקנים צעירים כדוגמת דייגו בונאנוטה לצידם של שחקנים ותיקים שהבולט ביניהם היה אריאל אורטגה. אך היה זה הישג בודד בשנים אלו. בשנת 2011, לאחר שלוש שנים של תוצאות רעות בליגה הבכירה, הידרדרה הקבוצה למשחקי המבחן על הישארות בליגה הבכירה מול קבוצת בלגראנו מקורדובה. במשחק הראשון בקורדובה ניצחה הקבוצה המקומית 2:0 והשאירה לריבר פלייט סיכוי קלוש להישרדות. במשחק הגומלין באצטדיון המונומנטל, סיימו הקבוצות בתיקו 1:1 שקבע כי ריבר פלייט תרד לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה בארגנטינה לאחר 110 שנות קיומה. ביוני 2012, ניצחה ריבר פלייט את אלמירנטה בראון בתוצאה 2:0 במחזור האחרון של הליגה השנייה, ובכך העפילה למקום הראשון בליגה והבטיחה את עלייתה בחזרה לליגה הראשונה, שנה אחת בלבד לאחר שירדה לליגה השנייה.

בשנת 2014 חזרו גם ההישגים, כשהקבוצה זוכה ברצף חדש של טורנירים משמעותיים: אליפות ארגנטינה (פינאל 2014), גביע לאומי (קופה קמפאונטו) וגביע בינלאומי - גביע הסודאמריקנה, תוך שהיא מנצחת בחצי הגמר של טורניר יבשתי זה את "היריבה הנצחית", בוקה ג'וניורס (מולה התמודדה ריבר בשנה זו 8 פעמים ללא הפסד), ובגמר - את אתלטיקו נאסיונל הקולומביאנית. להישגים אלו הצטרפה זכייה ברקופה סודאמריקנה בתחילת 2015, כאשר היא מנצחת את אלופת הליברטדורס, סן לורנסו. גביע נוסף בו זכתה ב-2015 הינו הסופרקופה האירואמריקנה, שהפגיש אותה - אלופת הסודאמריקנה המכהנת - עם זוכת הליגה האירופית, סביליה. נכון ל-2015 גביע זה אינו רשמי, אם כי במועדון החלה שתדלנות אצל הקונפדרציות המתאימות כדי שיוכר ככזה, גם רטרואקטיבית.

ב-5 באוגוסט 2015 ריבר זכתה בגביע הליברטדורס השלישי בתולדותיה לאחר ניצחון ביתי בגמר מול טיגרס המקסיקנית בתוצאה 3-0 (0-0 במשחק הראשון). שישה ימים לאחר מכן ניצחה הקבוצה (בתור מחזיקת הסודאמריקנה) את גמבה אוסקה (מחזיקת גביע הליגה היפנית) ביפן וזכתה בגביע סורוגה בנק, ובכך רשמה תואר רשמי שישי בתוך 15 חודשים.

כינויי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה זכתה במהלך השנים למספר כינויים, הכינוי הנפוץ בתקשורת ובקרב אוהדיה הוא "המיליונרים" (Los Millonarios). הכינוי הודבק לקבוצה בשנות ה-30 בעקבות רכישתו של בראנבה פריירה וכן בשל היותה של הקבוצה העשירה מבין קבוצות הליגה. בנוסף, מרבית אוהדי הקבוצה נחשבים לבני המעמד העליון, בניגוד לאוהדי בוקה ג'וניורס הנחשבים לבני מעמד הפועלים.

אוהדי קבוצות יריבות מכנים את הקבוצה בלעג "התרנגולות" (Gallinas). הכינוי דבק בקבוצה בשנת 1966 אחרי משחק גמר גביע הליברטדורס מול קבוצת פניארול מאורוגוואי בו הפסידה הקבוצה 4:2 אחרי שכבר הוליכה 0:2. בנוסף, הקבוצה סיימה במקום השני בליגה 11 פעמים במהלך 18 שנות היובש ממנה סבלה הקבוצה משנת 1957 עד 1975. כיום אוהדי ריבר עצמם אימצו לעצמם גם את הכינוי הזה ברבים משיריהם, תוך שהם מייחסים לו משמעות חיובית.

הקבוצה זכתה גם לכינוי "הקבוצה עם הסרט האדום" (El Equipo de la Banda Roja) בשל תלבושתה הלבנה עם פס האדום האלכסוני ולכינוי "המכונה" (La Máquina) בשנות ה-40. באמצע שנות ה-90 הקבוצה כונתה "המכונה הקטנה" (La Maquinita) אחרי שהציגה סגל מרשים שזכה בשלוש אליפויות, גביע ליברטדורס ובסופרקופה סודאמריקנה.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938, לאחר שנים של נדודים בין אצטדיונים שונים, רובם בדרום העיר בסמיכות לשכונת לה בוקה, קבעה הקבוצה את משכנה באצטדיון ה"מונומנטל", או בשמו כיום, אצטדיון אנטוניו וספוצ'יו ליברטי. הוא נחנך רשמית ב-25 במאי 1938 במשחק בין ריבר פלייט לפניארול מאורוגוואי בו ניצחה ריבר פלייט 1:3, בנוכחות כ-68,000 צופים. במשך שנים הייתה לאצטדיון צורת פרסה, שכן עקב העלויות הגבוהות לא נבנה היציע הצפוני הפונה לים. לאחר 20 שנה, בשנת 1958, נכנסו לקופת המועדון 30 מיליון פסו תמורת מכירתו של אומר סיבורי ליובנטוס (קבוצה בה הוא עתיד להפוך לכדורגלן השנה באירופה), ובעזרתם ניתן היה לבנות את היציע הצפוני החסר, שנקרא מאוחר יותר על שם השחקן האמור. חלקו העליון של יציע זה נבנה 20 שנה לאחר מכן, במסגרת שיפוצים והרחבות לקראת מונדיאל 1978, טורניר בו נערכו באצטדיון תשעה משחקים, כולל הגמר שבו ניצחה נבחרת ארגנטינה. האצטדיון משמש גם כאצטדיון הלאומי של נבחרת ארגנטינה. זהו האצטדיון הגדול ביותר במדינה והוא מכיל כיום, לאחר ביטול כמה יציעי עמידה, 61,321 מקומות ישיבה. בשיאו כלל האצטדיון כ-100,000 מקומות, ועל פי ההערכה כמות כזו של צופים נכחה במשחק האליפות ב-1975, לאחר 18 שנים בהן לא זכה המועדון באליפות הליגה. אירועי שיא נוספים מבחינת כמות הצופים היו הגמרים של גביע הליברטדורס שבהם ניצחה ריבר, בשנים 1986 ו-1996, אז נכחו במקום כ-86,000 צופים. בקומפלקס האצטדיון קיימים מגרשים עבור ענפי ספורט רבים נוספים, וכן בתי ספר ואוניברסיטה הנושאים את שם המועדון.

אצטדיון המונומנטל במהלך משחק ליגה מול אינדפנדיינטה ב-2004

תלבושת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלבושת הקבוצה נחשבת לאחת המפורסמות בעולם. בשנותיה הראשונות שיחקה הקבוצה בתלבושת לבנה שהייתה נפוצה באותן שנים, כדי להבדיל את עצמה משאר הקבוצות עטו שחקני הקבוצה סרט אדום אלכסוני, דבר אשר גם הבליט את הרקע העשיר של הקבוצה לעומת שאר הקבוצות.

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבר פלייט ידועה במחלקת הנוער שלה, אשר ייצרה רבים משחקניה הבולטים של ארגנטינה בכל הזמנים. בקבוצה שיחקו גם שחקנים רבים אשר עברו ממנה למועדונים באירופה.

שנות ה-30, ה-40 ("המכונה") וה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

. .
  • פליקס לוסטו
  • נורברטו ז'אקונו
  • ריקרדו ואגי
  • אמדאו קאריסו
  • וולטר גומס

שנות ה-60 וה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריבר פלייט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השני הוא אינטרנסיונל, אם כי כל הזכיות של ריבר היו במקביל: באוגוסט 2015 הקבוצה היתה האלופה המכהנת בכל ארבעת המפעלים.
  2. ^ דירוג הקבוצות בכל הזמנים של IFFHS (באנגלית).
  3. ^ אוהדי ריבר פלייט מציגים: הדגל הארוך בעולם, באתר וואלה!, 08 באוקטובר 2012.


Flag of Argentina.svg ליגת העל הארגנטינאית, עונת 2015
אוניון | אולימפו | אינדפנדיינטה | אלדוסיבי | אסטודיאנטס לה פלאטה | ארחנטינוס ג'וניורס | ארסנאל | אתלטיקו ראפלה | באנפילד | בוקה ג'וניורס | בלגראנו | גודוי קרוס | דפנסה וחוסטיסיה | הוראקן | ולס סארספילד | חימנסיה לה פלאטה | טיגרה | טמפרליי | לאנוס | נואבה צ'יקגו | ניואל'ס אולד בויס | סן לורנסו | סן מרטין | סרמיינטו דה חונין | קולון | קילמס | קרוסרו דל נורטה | ראסינג קלוב | רוסאריו סנטראל | ריבר פלייט