רנה היגיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רנה היגיטה
René Higuita, 2007.jpg
מידע אישי
שם מלא חוסה רנה היגיטה ספאטה
תאריך לידה 27 באוגוסט 1966 (בן 50)
מקום לידה מדיין שבקולומביה
גובה 1.75 מטר
עמדה שוער
מועדוני נוער
1981-1985 אתלטיקו נסיונל
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1985
1986-1992
1992-1993
1994-1997
1997-1998
1999-2000
2000-2001
2001-2002
2002-2003
2003-2004
2004
2007
2008
2008
מיונאריוס
אתלטיקו נסיונל
ריאל ויאדוליד
אתלטיקו נסיונל
וראקרוס
אינדפנדיינטה מדיין
ריאל קרטחנה
אתלטיקו ג'וניור
דפורטיבו פריירה
באחו קאוקה
אאוקס
חוארוס דה לארה
דפורטיבו ריונגרו
דפורטיבו פריירה
-
-
15 (0)
69 (3)
30 (2)
20 (4)
21 (2)
4 (0)
13 (0)
-
35 (0)
-
-
-
נבחרת לאומית כשחקן
1987-1999 קולומביה 68 (3)
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

חוסה רנה היגיטה ספאטהספרדית:José René Higuita Zapata; נולד ב-27 באוגוסט 1966 במדיין) הוא כדורגלן עבר קולומביאני ששיחק בעמדת השוער. היגיטה שיחק ב-68 משחקים במדי נבחרת קולומביה, בהם הבקיע שלושה שערים.[1] היה השוער הראשון שביצע את "עצירת העקרב" המפורסמת, אותה הדיפה מרשימה שביצע בעזרת עקביו במשחק ידידות מול אנגליה באצטדיון ומבלי הישן.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981 החל היגיטה את הקריירה שלו באתלטיקו נסיונל הקולומביאנית, עימה שיחק במשך רוב הקריירה שלו. תחילה, שיחק בקבוצת הנערים (עד גיל 16) של הקבוצה. בזכות יכולותיו בקבוצה, זומן למשחק ראשון בנבחרת הלאומית הצעירה של קולומביה, ב-1985. באותה שנה הוא גם הושאל למיונאריוס, בה הייתה לו עונה מוצלחת. ב-1986 חזר היגיטה לאתלטיקו נסיונל, ותחת אימונו של פרנסיסקו מטוראנה הגיעה הקבוצה להישגים. ב-31 במאי 1989 זכתה אתלטיקו נסיונל בקופה ליברטדורס, ובכך הייתה הקבוצה הקולומביאנית הראשונה שזוכה בתואר. במשחק הגמר שנערך באצטדיון אל קמפין שבבבוגוטה, ניצחה נסיונל את אולימפיה 0-2, מה שהישווה את התוצאה הבסיכום שני המשחקים והמנצחת נקבעה בבעיטות הכרעה. לאחר 19 בעיטות של שתי הקבוצות, שלחלקן היה היגיטה אחראי עם כמה הדיפות קריטיות, ניצחה נסיונל וזכתה בגביע.[2] באותה שנה זכתה הקבוצה גם בגביע אינטראמריקנה.[3]

ב-1992 עבר היגיטה לקבוצה הספרדית ריאל ויאדוליד יחד עם חבריו לנבחרת, קרלוס ולדרמה ולאונל אלבארס, שוב תחת אימונו של המאמן מטוראנה.[4] היגיטה לא מצא את מקומו בספרד, ולאחר עונה מאכזבת הוא חזר לאתלטיקו נסיונל עימה זכה באליפות הליגה ב-1994. שנה לאחר מכן, בחצי גמר גביע ליברטדורס מול ריבר פלייט הבקיע היגיטה שער מבעיטה חופשית במשחק הראשון. לאחר הפסד באותה תוצאה בגומלין, המשחק המשיך לדו-קרב בעיטות עונשין, בו היגיטה הציל בעיטה מכרעת והוביל את אתלטיקו נסיונל לגמר הטורניר.[5] בגמר, הפסידה קבוצתו לגרמיו הברזילאית.

לאחר מכן, עבר היגיטה לוורקרוז שבמקסיקו, אך חזר לקולומביה לאחר שנה בלבד. כעבור מספר שנים בקולומביה, בהן שיחק במספר מועדונים, עבר לאקוואדור ולמועדון אאוקס. לאחר שהוגדיע על פרישה, הוא שימש כמאמן השוערים של נבחרת אקוודור לצידו של המאמן הראשי דאז, לואיס פרננדו סוארס.

היגיטה חזר מהפרישה ב-2007 והצטרף למועדון גוארוס מונצואלה.[6] כעבור שנה שיחק במדי קבוצת דפורטיבו ריונגרו וב-2009 הצטרף לדפורטיבו פריירה שאתה אז בליגה הראשונה, כשהוא בן 43. לאחר אותה עונה פרש סופית מכדורגל.

משנת 2011 ועד פברואר 2016, שימש כמאמן השוערים של קבוצת אל-נאסר מערב הסעודית.[7]

היגיטה הצהיר שלאחר פרישתו, ברצונו לשמש כמאמן נבחרת הקולומביאנית או להיות מעורב בחיים הפוליטיים.[8]

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיטה החל את דרכו במדים הלאומיים בנבחרת עד גיל 20 ששיחקה בבגביע העולם בברית המועצות ושנתיים מאוחר יותר היה השוער של הנבחרת האולימפית ששיחקה במוקדמות אולימפיאדת סאול 1988 תחת אימונו של פרנסיסקו מטוראנה. למרות שקולומביה לא השיגה את הכרטיס לסאול, היגיטה הראה כבר אז את הפוטנציאל הטמון בו, כאשר קולומביה סיימה רביעית, ניצחה לראשונה בהיסטוריה את נבחרת ברזיל, כשהיגיטה אף הודף פנדל של החלוץ הברזילאי, בבטו. כמה חודשים מאוחר יותר, זימן מטוראנה, שהיה גם מאמן הנבחרת הבוגרת, את היגיטה בפעם הראשונה לטורניר הקופה אמריקה 1987 בארגנטינה. בטורניר הפגין היגיטה יכולת מרשימה ועזר לנבחרתו להגיע למקום השלישי.

היגיטה במונדיאל באיטליה 90

בשנת 1989, העפילה נבחרתו למונדיאל 1990, בעקבות ניצחון במשחקי הצלבה על נבחרת ישראל. בטורניר, שנערך באיטליה, היה היגיטה דמות מרכזית בעלייתה של נבחרתו משלב הבתים לשמינית הגמר. אולם, בשמינית הגמר, טעות אופיינית שלו הובילה להדחת נבחרתו מהמונדיאל. היגיטה כדרר במחצית המגרש, דבר שאיפיין אותו לאורך כל הקריירה, אך איבד אותו ברשלנות לחלוץ הקמרוני רוז'ה מילה שהבקיע שער בסוף המהלך.[9] היגיטה נודע על המצאת "בעיטת העקרב", הדיפה בה השוער קופץ קדימה, מעקל את רגליו מעל ראשו ובועט בכדור בעקביו. בהדיפת ניסיון מסירה של ג'יימי רדנאפ במשחק ידידות מול נבחרת אנגליה בספטמבר 1995 בבעיטת עקרב[10], זכה היגיטה לפרסום רב. בשנת 2002 דורגה ההדיפה הזו במקום ה-94 על ידי Channel 4, ערוץ טלוויזיה בריטי, ברשימת "100 רגעי הספורט הגדולים".[11]

משחקו האחרון של היגיטה בנבחרת היה בקופה אמריקה 1999 בניצחון 1-2 על אקוודור.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיטה היה ידוע הודות לסגנון המשחק החריג שלו, לקיחת סיכונים לא נחוצים ועקב ניסיונותיו החוזרים להבקיע שערים. הוא התאפיין מאוד ביציאותיו התכופות מהרחבה, בין אם לעזור לקבוצתו לפתח התקפה או לשמש מעין ליברו נוסף בהגנה. לרוב פעולות אלו הצליחו לו, אך לעתים הוא כשל בהן וקבוצתו שילמה את המחיר, כמו במקרה משחק שמינית גמר מונדיאל 1990 מול קמרון. הוא גם היה בועט לעתים תכופות את הפנדלים שהיו נשרקים לזכות קבוצתו וכן את הבעיטות החופשיות, כפי שכבש באותו משחק מפורסם מול ריבר פלייט בגביע הליברטדורס. בעקבות סגנון משחקו הלא שגרתי, זכה לכינוי "אל לוקו" שפירושו בספרדית "המשוגע".

בסך הכל, הבקיע היגיטה 44 שערים - 37 מבעיטות עונשין ו-7 נוספים מבעיטות חופשיות.

שערוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיטה לא נחשב לאדם בעייתי ולדעת הרוב מוגדר כאדם טוב, אך לרעתו עמדה העובדה שהיה אחד מחבריו של ברון הסמים הגדול בעולם, פבלו אסקובר. השניים לא הסתירו את קשרי הידידות שלהם והיגיטה אף נצפה בפומבי מבקר את אסקובר בבית הסוהר שבו שהה.[12] לרוע מזלו, ידידות זו עלתה לו במקום למונדיאל 1994. ב-4 ביוני 1993, שבוע וחצי בלבד לפני פתיחת הקופה אמריקה 1993, נעצר היגיטה בידי המשטרה המקומית. הסיבה למעצר הייתה תיווך של היגיטה בפרשת חטיפת בתו של אחד מחבריו של אסקובר, לואיס קרלוס מולינה. היגיטה נתבקש להעביר דמי כופר בסך שלושה מיליון דולרים לשחרור בתו של מולינה. באותה תקופה החוק בקולומביה לגבי תיווך בפרשת חטיפות היה שנוי במחלוקת ובעצם אסר על התערבות בכל דרך שהיא. היגיטה נעצר ונשלח לבית הסוהר, שם שהה למעלה מחצי שנה.[13]

את המקום שלו בנבחרת הוא איבד לטובתו של אוסקר קורדובה ואת משחקי המוקדמות למונדיאל ראה בכלא. כדי שהמקרה שלו לא ייעלם מעיני הציבור, הוא אף פתח בשביתת רעב. הוא גם לא איבד את החשק לשחק ושמר על כושר במשחקי כדורגל עם שאר האסירים. כעבור שבעה חודשים שוחרר מהכלא מבלי שעמד למשפט.[14]

היגיטה אף היה מעורב בתקרית אלימה עם איש התקשורת ססאר אוגוסטו לונדוניו, לאחר שחבט בפניו בעת שפגש אותו בשדה התעופה. היגיטה כעס על שאלות ששאל אותו לונדוניו לגבי קשריו עם פבלו אסקובר. מאז הספיקו השניים כבר להסתפייס והיגיטה אף הגיע להתארח בתוכניתו של לונדוניו.[15]

ב-23 בנובמבר 2004 הוא הושעה לחצי שנה על ידי ההתאחדות של אקוודור בגין שימוש בקוקאין בעת ששיחק באאוקס.[16]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היגיטה נשוי למגנוליה. לזוג נולדו שני ילדים. להיגיטה יש גם ילדה מנישואים קודמים.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


נבחרת קולומביה - מונדיאל 1990

1 היגיטה | 2 אסקובר | 3 ח. גומס | 4 הררה | 5 וייה | 6 פרס | 7 אסטרדה | 8 ג. גומס | 9 גררו | 10 ולדרמה | 11 רדין | 12 ניניו | 13 הויוס | 14 אלבארס | 15 פראה | 16 איגוארן | 17 קסיאני | 18 קבררה | 19 רינקון | 20 פחרדו | 21 מנדוסה | 22 הרננדס | מאמן: מטוראנה

קולומביהקולומביה
נבחרת קולומביה - קופה אמריקה 1995 (מקום שלישי)

1 היגיטה | 2 סנטה | 3 מנדוסה | 4 פרננדס | 5 ברמודס | 6 גאביריה | 7 גררו | 8 לוסאנו | 9 ארבולדה | 10 ולדרמה | 11 אספרייה | 12 קלרו | 13 קבררה | 14 אלבארס | 15 מוסקרה | 16 אריסטיסאבאל | 17 לאון | 18 קרדונה | 19 רינקון | 20 קיניונס | 21 קסיאני | 22 קורדובה | מאמן: גומס

קולומביהקולומביה