אינדפנדיינטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינדפנדיינטה
Independiente Arg logo.svg
מידע כללי
כינוי Los diablos rojos (השדים האדומים)
Rey de Copas (מלכי הגביעים)
El Orgullo Nacional (גאווה לאומית)
Los Rojos de Avellaneda (האדומים של אבז'אנדה)
תאריך ייסוד 1 בינואר 1905
אצטדיון אצטדיון ליברטדורס דה אמריקה, אבז'אנדה, בואנוס איירס, ארגנטינה
(תכולה: 52,823)
נשיא הוגו מוז'נו
מאמן מאוריסיו פלגרינו
ליגה ליגת העל הארגנטינאית
תארים
מספר אליפויות 16
מספר גביעים לאומיים: 9, בינלאומיים: 18
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

קלוב אתלטיקו אינדפנדיינטהספרדית: Club Atlético Independiente; אינדפנדיינטה בספרדית: עצמאי) הוא מועדון ספורט ארגנטינה, מהעיר אבז'אנדה אשר נמצאת בפרובינציית בואנוס איירס .

המועדון ידוע בעיקר בזכות קבוצת הכדורגל שלה המשחקת בליגת העל הארגנטינאית ונחשבת לאחת מחמשת המועדונים הגדולים במדינה . בנוסף מכונה מלכי הגביע (Rey de Copas) וזה בשל זכיותיה בגביעים בינלאומיים רבים וביניהם שבעה זכיות בגביע הליברטדורס כולל רצף מרשים של ארבעה זכיות בין השנים 1972 ל1975 .

אינדפנדיינטה מחזיקה ב-16 זכיות בגביעים בינלאומיים המוכרים על ידי פיפ"א ו-CONMEBOL הכוללות בין היתר 2 גביעים ביניבשתיים (לאחר ניצחונות על יובנטוס וליברפול), והיא השלישית בעולם בהישג זה (יחד עם בוקה ג'וניורס) כשמעליהם רק קבוצת מילאן עם 18 זכיות וריאל מדריד עם 17 זכיות.

ענפי ספורט נוספים בהם מפורסם המועדון הם כדורסל, אתלטיקה, טניס, שחיה, כדורעף אגרוף, שחמט, הוקי שדה, כדוריד, התעמלות, אמנויות לחימה, וכדור מים .

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904, עובדי חנות הממוקמת במונסראט ייסדו את מועדון הכדורגל "מאיפו" (FC Maipu). העובדים הצעירים הורשו לצפות במשחקים אך לא לשחק, ולכן החליטו להתאגד עם העובדים הוותיקים מקבוצת FC מאיפו ולהקים קבוצה מאוחדת בשם אינדפנדיינטה ("עצמאי" בספרדית).

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדפנדיינטה שיחקה את המשחק הראשון ב-15 בינואר 1905, נגד מועדון הכדורגל אטלנטה, במגרשה של אטלנטה. המשחק הסתיים בתוצאה 1-0 לטובת המארחת. משחקה הבא של הקבוצה, שהתקיים בחצר המפעל היה מול קבוצת מאיפו באנפילד. המשחק הסתיים בתוצאה תיקו 0-0. הניצחון הראשון של הקבוצה הגיע ימים ספורים לאחר מכן ב-7 במאי 1905 נגד קבוצת אלביון בתוצאה המרשימה 0-11.

התאחדות הכדורגל הארגנטינאית באותן שנים לא אפשרה לקבוצה החדשה להשתתף בליגה הבכירה, לכן היא שיחקה בליגות המשנה. באחד המשחקים ספגה תבוסה גדולה של 21-0 ממועדון הכדורגל אטלנטה. אך הקבוצה המשיכה בפעילותה והחליטה לארגן את "הקלאסיקו של אבז'אנדה" נגד ראסינג קלוב, למרות שראסינג הייתה בליגה הראשונה ונחשבה לקבוצה מקצוענית לכל דבר, דווקא הקבוצה הצעירה של אינדפנדיינטה יצאה עם ידה על העליונה וגברה עליה בתוצאה 2-3.

עידן חובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1909 הקבוצה זכתה בתואר הראשון שלה, גביע בורליץ, כשהיא עדיין בליגה השנייה. ב-9 ביולי 1911 עברה הקבוצה למגרשה בפעם השישית בהיסטוריה הקצרה (רוב האצטדיונים היו למעשה חצרות של מפעלים). באותו משחק גברה הקבוצה על מועדון הכדורגל אסטודינדיל פורטניו בתוצאה 0-1 ולעלתה לראשונה לליגה הבכירה בארגנטינה. בעידן החובבני, אינדפנדיינטה זכתה בשתי אליפויות, בשנת 1922 (הגביע הרשמי הראשון שלה בליגה) ובשנת 1926 (שבו סיימה הקבוצה עם מאזן של ניצחונות בלבד). שחקנים בולטים באותן השנים היו זליו קאנאבארי ומנואל סאונה שנחשבים לפורצי הדרך במועדון עד היום. באותה עונה מושלמת קיבלה הקבוצה את הכינוי Los Diablos Rojo כאשר עיתונאי מהעיתון הפופולרי Crítica הגדיר את החלק ההתקפי של אינדפנדיינטה "משהו מעולם אחר, שמשחק כמו דיבוק ויכריע אותך בכל מקרה" [דרוש מקור].

העידן המקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1931 החל למעשה העידן המקצועי של הכדורגל בארגנטינה. את המשחק הראשון של הקבוצה בעידן זה היא סיימה בתיקו 1-1 מול קבוצת ארחנטינוס ג'וניורס. את ניצחונה הראשון השיגה במשחקה השני, אחרי שגברה 1-3 על קבוצת הורקאן. באותה עונה חוותה את הפסדה הקשה ביותר בדרבי של אבז'אנדה כשנכנעה לראסינג קלוב בתוצאה 7-4.

בשנת 1937, השחקן ויסנטה "אל קאפוטה" דה לה-מאטה , שנבחר לאחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה, הגיע למועדון ואיתו זכה בתארים הראשונים שלו בעידן המקצועני, שתי אליפויות בשנים 1938 ו-1939. בחוד ההתקפה של הקבוצה היה את השחקן הפראגוואני, ארסניו אריקו שעם ממוצע של 40 שערים לעונה ו-295 בכל הזמנים, נחשב לשיאן הכיבושים של הליגה האגנטינאית עד היום. אריקו סיים כמלך השערים בשנים 1937, 1938 ו-1939.

שנות ה-40[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים אלו ויסנטה דה לה מאטה שהיה לכוכב הקבוצה הוביל אותה ביחד עם סלסטינו מרטינס, קרלוס קאסונוטו וארנסטו חריליו הובילו את הקבוצה לניצחונות מרשימים כמו 1-8 על אסטודיאנטס, 1-7 על בוקה ג'וניורס ו0-7 על ראסינג קלוב שגם היום היא נחשבת לתוצאה היסטורית במשחקי הדרבי של אבז'אנדה .

שנות ה-50[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 הקבוצה יצאה למספר משחקי ראווה באירופה שהבולט מהם הוא ניצחון 0-6 על קבוצת ריאל מדריד . למרות ההצלחה בתקופה זו אלו הקבוצה לא הצליחה לזכות בתואר משמעותי בשנים אלו .

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדפנדיינטה החלה את שנות השישים עם זכייה באליפות, וזכתה שוב באליפות בשנת 1963. באותה עת, היו לקבוצה מעל 4,500 חברי מועדון, כמות שנחשבה לגדולה באותן שנים. שנת השיא של הקבוצה הייתה בשנת 1964, אז הפכה אינדפנדיינטה לקבוצה הארגנטינאית הראשונה שזוכה בתואר גביע הליברטדורס. אינדפנדיינטה שמרה על תוארה גם בשנת 1965. בשנת 1967, זכתה הקבוצה באליפות הליגה. הקבוצה הייתה מבין הקבוצות האחרונות שהשתמשו במערך של 5-3-2 (שני שחקני הגנה, שלושה קשרים וחמישה חלוצים).

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-70 היו המוצלחות מבחינת הקבוצה, היא זכתה בתארים רבים ביניהם תואר האליפות מטרופוליטנו בשנים 1970 ו-1971, גביע הליברטדורס בשנים 1972, 1973, 1974 ו-1975, הגביע הביניבשתי בשנת 1973 עם ניצחון על יובנטוס וגביע אינטראמריקנה בשנים 1973, 1974 ו-1976. ריקרדו בוצ'יני, שהתפרסם בזכות יכולת המסירה שלו (מסירותיו זכו לכינוי "מסירות בוצ'יניות"), היה כוכב הקבוצה בשנים אלו. הוא שיתף פעולה עם דניאל ברטוני והשניים הרכיבו צמד ההתקפה שנחשב לאחד הטובים בעולם.

למרות הישגיה המרשימים של הקבוצה בעת ששיחקו בה, המשחק הזכור ביותר מאותה תקופה היה בגמר של אליפות הנסיונל בשנת 1978 מול קבוצת טאז'רס דה קורדובה. המשחק הראשון נערך ב-25 בינואר נערך באצטדיונה של אינדפנדיינטה והסתיים בתיקו 1:1. במשחק הגומלין בקורדובה הצליחה טאז'רס לעלות ליתרון 1:2 כשנותרו 15 דקות לסיום. בעקבות השער, התפתח ויכוח בין שחקני הקבוצה לשופט המשחק בסיומו הרחיק השופט שלושה שחקנים. למרות שנותרה עם 8 שחקנים בלבד ונותרו דקות אחדות לסיום המשחק, הצליחה אנדפנדיינטה להשיג את השוויון בזכות שער של בוצ'יני מבישול של ברטוני. בסיום חגגה הקבוצה את הזכייה בתואר הודות לחוק שערי החוץ.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1983 זכתה הקבוצה פעם נוספת בתואר אליפות המטרופוליטנו. בשנת 1984 השיגה הקבוצה את אחד מניצחונותיה המפורסמים ביותר לאחר שגברה בגמר הגביע הביניבשתי על קבוצת ליברפול, אז אלופת אירופה והקבוצה החזקה באירופה בתוצאה 0:1. התואר החשוב האחרון של הקבוצה בשנים אלו היה אליפות ארגנטינה בעונת 1988/1989.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרישתו של כוכב הקבוצה ריקרדו בוצ'יני, החלה דעיכתה של הקבוצה. הקבוצה לא הצליחה לזכות באף תואר משמעותי עד שנת 1994 אז זכתה באליפות הקלאוסורה, גביע הסופרקופה סודאמריקנה בשנים 1994 ו-1995 והרקופה סודאמריקנה גם כן ב-1995. זכייתה בתואר הרקופה ב-1995 הייתה התואר ה-15 של הקבוצה בזירה הבינלאומית ובכך הישוותה שיא שהיה שייך למילאן, ריאל מדריד ובוקה ג'וניורס.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבע שנים בהן לא הצליחה לזכות באליפות, הצליחה הקבוצה בהנהגתו של אמריקו גאז'גו לזכות פעם נוספת בתואר האפרטורה של שנת 2002. הקבוצה הציגה שחקנים צעירים רבים כדוגמת דניאל מונטנגרו, גבריאל מיליטו פדריקו אינסואה ואנדרס סילברה. למרות הזכייה בתואר סבלה הקבוצה ממשבר ואף עמד בפני פירוק בשל חובות ענק שהסתכמו ב-50 מיליון דולר. הקבוצה ניצלה ב-ינואר 2006 הודות לקביעת בית המשפט הארגנטינאי שהקטין את חובתיה של הקבוצה. עם העברתו של הכוכב הצעיר סרחיו אגוארו לאתלטיקו מדריד תמורת 23 מיליון אירו, ההעברה הגדולה בהיסטוריית הכדורגל הארגנטינאי, קיוותה הקבוצה להתאושש. בשנת 2010 זכתה הקבוצה בגביע בינלאומי נוסף, גביע סודאמריקנה.

העשור השני של שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 ביוני 2013 ירדה הקבוצה, בפעם הראשונה בתולדותיה, לליגה השנייה בארגנטינה. ב-11 ביוני 2014 חזרה הקבוצה לליגה הבכירה לאחר שניצחה את הורקאן 0-2 במשחק שובר שיווין‏[1].

האצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד עונת 2005 שיחקה הקבוצה באצטדיון הדובלה ויסרה המיושן שנחנך ב-4 במרץ 1928, במשחק נגד קבוצת פניארול מאורוגוואי והיה לאצטדיון הראשון בדרום אמריקה העשוי מבטון. ב-28 באוקטובר 2009, נחנך האצטדיון החדש של הקבוצה הליברטדורס דה אמריקהספרדית: Estadio Libertadores de América) על חורבות הדובלה ויסרה במשחק מול קולון שאותו ניצחה אינדפנדיינטה 2-3.

הדרבי של אבז'אנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריבתה המושבעת של אינדפנדיינטה היא השכנה מאבז'אנדה ראסינג קלוב. המרחק בין אצטדיונה של ראסינג לאצטדיונה של אינדפנדיינטה הוא כ-100 מטרים בלבד. באחד המשחקים המפורסמים ביותר, דרש דייגו מיליטו, אז שחקן ראסינג, את הרחקתו של אחיו גאבי במשחק בו צפתה אימם של השניים.

תלבושת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסמל הראשון של המועדון, עדיין משתמשת בו במשחקי החוץ

החולצה המקורית של אינדפנדיינטה הייתה חצי כחולה וחצי לבנה, עם מכנסיים קצרים כחולים, אבל בשנת 1907, כאשר הנשיא אריסטידס הניגון צפה בקבוצת נוטינגהאם פורסט האנגלית, התלבושת האדומה משכה את תשומת לבו והוא החליט להעניק לקבוצה הצעירה מראה חדש וצעיר. ב-10 במאי 1908 שיחקה הקבוצה לראשונה בצבע האדום במשחק ביתי נגד באנפילד אותה הביסה בתוצאה 2-9. מאותו המשחק הצבע האדום אומץ גם בגלל זיהוי של מרבית ממייסדיה עם הסוציאליזם. באותה שנה במשחק מול קבוצת בריסטול מאורוגוואי שיחקה לראשונה הקבוצה עם המדים שמזוהים איתה עד היום (חולצה אדומה ומכנסים בצבע כחול). הקבוצה משתמשת עד היום בסמל המקורי בתלבושות החוץ והתלבושת השלישית שלה.

מייצרת המדים ונותנת החסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופה מייצרת המדים ספונסר
1979–1981 אדידס ללא
1982–1985 טופאר
1985–1986 מיאטה
1986–1988 התרנגול הספורטיבי
1988–1992 אדידס
1992–1997 אדאס
1997–1998 טופאר טופאר
1999–2000 טרימדור
2000–2001 אדאס
2001–2002 independiente.com*
2002–2004 טאראנטו
2004–2005 יומברו
2005–2006 פורחאר סאלוד
2006–2009 גרופו מרקס
2009–2011 פומה מוטומל ופוואראד
2011–2012 מוטומל ואיבופירק
2012–2014 TCL ואיבופירק
–2014 OCA ובנקו סיודאד

* independiente.com הופיעה כספונסר של החולצה כדי לקדם את האתר החדש של הקבוצה

סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונות בליגה הראשונה: 83
  • עונות בליגה השנייה: 1
  • הניצחון הגבוה ביותר: 1-11 על פלטנסה (1971)
  • ההפסד הגבוה ביותר: 0-8 לולס סארספילד (1945)
  • מיקום הכי גבוה: 1 (16)
  • מיקום הכי נמוך: 20 (2, קלאסורה 2002 ואפרטורה 2010)
  • מלך השערים: Flag of Paraguay.svg ארסניו אריקו - 295 שערים (מלך שערי הליגה בכל הזמנים)
  • מלך השערים בעידן החובבני: Flag of Argentina.svg מיגל סאונאה - 199 שערים
  • מלך השערים בעידן המקצועני : Flag of Paraguay.svg ארסניו אריקו - 295 שערים
  • מלך השערים בעונה אחת : Flag of Argentina.svg מיגל סאונאה - 55 שערים (עונת 1922)
  • ממוצע השערים הגבוה לשחקן Flag of Argentina.svg מיגל סאונאה - 199 שערים ב-208 משחקים (0.96 שערים למשחק)
  • מלך השערים בגביע ליברטדורס : Flag of Argentina.svg לואיס ארטימה - 26 שערים
  • שיאן ההופעות: ריקרדו בוצ'יני - 638 משחקים
  • השחקן עם הכי הרבה תארים: ריקרדו בוצ'יני - 13 תארים

סגל נוכחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-28 ביוני 2015

מס' עמדה שם
1 Flag of Argentina.svg שוער דייגו מתיאס רודריגס
2 Flag of Argentina.svg מגן הרנן פז'ראנו
3 Flag of Argentina.svg מגן לוקאס ויז'אלבה ‏[2]
4 Flag of Argentina.svg קשר חורחה אורטיז
5 Flag of Argentina.svg קשר פרנקו בלוק
6 Flag of Argentina.svg בלם עמנואל אגילרה
7 Flag of Argentina.svg חלוץ פרנסיסקו פיסיני ‏[3]
8 Flag of Argentina.svg קשר חסוס מנדס
9 Flag of Uruguay.svg חלוץ דייגו ורה
10 Flag of Uruguay.svg קשר כריסטיאן רודריגס
11 Flag of Argentina.svg קשר פדריקו מאנקוז'ו (קפטן)
12 Flag of Argentina.svg שוער פרונדו דפונצ'יו
13 Flag of Argentina.svg שוער גונסלו רהאק ‏[4]
14 Flag of Argentina.svg בלם ויקטור קואסטה
15 Flag of Argentina.svg בלם חורחה פיגל
16 Flag of Argentina.svg קשר כריסטיאן אורטיז
17 Flag of Argentina.svg קשר חואן מנואל טרחו
מס' עמדה שם
18 Flag of Argentina.svg חלוץ לוקאס אלברטנגו
19 Flag of Argentina.svg חלוץ חואן מרטין לוסרו
21 Flag of Argentina.svg קשר אמיליאנו פאפא
22 Flag of Argentina.svg שוער חרמן מונטוז'ה
24 Flag of Paraguay.svg בלם כריסטיאן באהס ‏[5]
25 Flag of Argentina.svg בלם אלכסיס סאראטה
26 Flag of Argentina.svg מגן גוסטבו טולדו
27 Flag of Uruguay.svg קשר דייגו מרטין רודריגס
28 Flag of Argentina.svg חלוץ חורחה פריירה דיאס
29 Flag of Argentina.svg חלוץ מרטין בניטס
30 Flag of Uruguay.svg מגן מאוריסיו ויקטוריניו
31 Flag of Argentina.svg מגן ניקולס טאגלפיקו ‏[6]
32 Flag of Argentina.svg קשר מתיאס פיסאנו ‏[7]
33 Flag of Argentina.svg קשר קלאודיו אקינו ‏[8]
34 Flag of Argentina.svg קשר חוליאן ויטאלה ‏[9]
24 Flag of Argentina.svg קשר ליאונל אלבראס ‏[10]
36 Flag of Argentina.svg חלוץ אסקייל וידאל ‏[11]

צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עוזר מאמן: קרלוס קומפאגונצ'י
  • עוזר מאמן: צ'אבי טאמאריט
  • מאמן כושר: גבריאל מאקאז'ה
  • מאמן מילואים: פרננדו בראון
  • מפתח נוער: חואן גראפה
  • ציוד: דניאל סולטאלו
  • ציוד: מריאנו בוגאטאנו

שחקני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן חובבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליפות הליגה (2): 1922, 1926
  • גביעים לאומיים (6): 1914 קופה קומפטנסיה לה נסיון, 1917 קופה דה קומפטנסיה ג'וקיי קלוב, 1918 קופה דה אונור, 1924 קופה דה קומפטנסיה, 1925 קופה דה קומפטנסיה, 1926 קופה דה קומפטנסיה
  • גביע לאומי - ליגה שנייה: גביע ברוליץ' 1909

עידן מקצועני[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורנירים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 ליגיז'ה פרה-ליברטדורס, 1936 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1941 קרטאמן אינטרנסיונל נוקטורו (רוסאריו), 1963 גביע סן מרטין של טוארס, 1975 גביע צ'וקאבמבאה (בוליביה), 1980 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1981 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1985 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1993 גביע דריו לה גאסטה (טוקומן), 1994 גביע הנשיא קרלוס סאול מנם, 1995 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 1996 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע הזהב (מאר דל פלאטה), 1997 גביע החורף, 1999 גביע הזהב (מנדוסה), 2000 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2000 גביע החורף, 2001 גביע Revancha (הגומלין) (מאר דל פלאטה), 2001 גביע פרובינציה (אזור) ריו נגרו, 2002 גביע פרובינציה (אזור) מנדוסה, 2002 גביע אינטרפרוניסל (סלטה/טוקומן), 2002 גביע אבז'אנדה, 2003 גביע אבז'אנדה, 2004 גביע מאר דל פלאטה, 2004 גביע דאדיאה (איטליה), 2005 גביע סלטה, 2005 גביע דפנסיו (גביע מאה שנה, ניצחון על אינפנדיינטה דה מדיין), 2006 גביע המאה (טאז'רס ר.א.), 2007 גביע מאר דל פלאטה, 2008 גביע סלטה, 2010 גביע סלטה, 2012 גביע הזהב מאר דל פלאטה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Argentina.svg ליגת העל הארגנטינאית, עונת 2015
אוניון | אולימפו | אינדפנדיינטה | אלדוסיבי | אסטודיאנטס לה פלאטה | ארחנטינוס ג'וניורס | ארסנאל | אתלטיקו ראפלה | באנפילד | בוקה ג'וניורס | בלגראנו | גודוי קרוס | דפנסה וחוסטיסיה | הוראקן | ולס סארספילד | חימנסיה לה פלאטה | טיגרה | טמפרליי | לאנוס | נואבה צ'יקגו | ניואל'ס אולד בויס | סן לורנסו | סן מרטין | סרמיינטו דה חונין | קולון | קילמס | קרוסרו דל נורטה | ראסינג קלוב | רוסאריו סנטראל | ריבר פלייט