מילאן באביץ'
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |||||||||
| צילום בעת בחירות בשנת 1992 | |||||||||
| לידה |
26 בפברואר 1956 קוקאר, חבל דלמטיה, הרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| התאבד |
5 במרץ 2006 (בגיל 50) סכוונינגן, האג | ||||||||
| מדינה |
יוגוסלביה קרואטיה | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות החדש בז'ניסקו בבלגרד | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת בלגרד | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית הסרבית בקראינה (1990–1995) ברית הקומוניסטים של יוגוסלביה (עד 1990) | ||||||||
| דת | נצרות אורתודוקסית (הכנסייה האורתודוקסית הסרבית) | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
מילאן באביץ' (בסרבית קירילית: Милан Бабић, בקרואטית וכתיב סרבי לטיני: Milan Babić; 26 בפברואר 1956 – 5 במרץ 2006) היה פוליטיקאי סרבי מקרואטיה שכיהן בשנים 1991–1992 כנשיא, בשנים 1994–1995 כשר החוץ, וביולי–אוגוסט 1995 כראש הממשלה של הרפובליקה הסרבית של קראינה, מדינה פלגנית לא מוכרת על ידי מדינות אחרות, שהוכרזה על שטחים בקרואטיה המאוכלסים בסרבים במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה, אחרי היפרדות קרואטיה מיוגוסלביה. באביץ' כיהן בשנים 1992–1995 כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית הסרבית בקראינה.
אחרי המלחמה, בשנת 2004, הורשע באביץ' בגין פשעי מלחמה על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY) והיה הנאשם הראשון שהודה באשמה וחתם על עסקת טיעון עם התביעה, ולאחריה נידון ל-13 שנות מאסר. באביץ' הביע בהכרזה פומבית "בושה וחרטה", הצהיר שעסקת הטיעון נועדה לטהר מאשמה קולקטיבית את הסרבים בקרואטיה ופנה ל"אחים הקרואטים למחול לאחיהם הסרבים" על מעשיהם. אחרי גזר הדין בשנת 2004 נכלא באביץ' במקום בלתי ידוע, ואחרי שהוחזר להאג כדי להעיד נגד מילאן מארטיץ', נמצא במרץ 2006 תלוי למוות בתאו בבית הסוהר בסכוונינגן בהאג, אחרי מעשה התאבדות.
באביץ', רופא שיניים במקצועו, כיהן גם כראש העיר קנין בקרואטיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילאן באביץ' נולד בשנת 1956 כבנו של בוז'ו באביץ' בכפר קוקאר על יד הערים ורליקה וסין בחבל דלמטיה שהיה אז חלק מהרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה, במסגרת הפדרציה הסוציאליסטית היוגוסלבית. בשנת 1981 הוא סיים את הפקולטה לרפואת שיניים בבלגרד, בירת סרביה ויוגוסלביה עם תעודת רופא שיניים.
פעילותו בתקופה שלפני המלחמה ביוגוסלביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1989 התמנה לאחד ממנהלי המרכז הרפואי בקנין, עיר בדרום-מערב קרואטיה עם אוכלוסייה סרבית חשובה. בשנת 1990 כשהתחילה יוגוסלביה להתפרק, הפסיק באביץ' את חברותו במפלגה שהייתה עד אז היחידה והשלטת, ברית הקומוניסטים של יוגוסלביה, ושלוחתה, ברית הקומוניסטית של קרואטיה ובפברואר 1990 הקים יחד עם יובן ראשקוביץ' ואחרים את המפלגה הדמוקרטית הסרבית בקרואטיה. כעבור זמן קצר הוא נבחר לראש העיר קנין מטעם מפלגה זאת. באותה תקופה היוו הסרבים 12.2% מאוכלוסיית קרואטיה, אולם הם היו רוב בחבל "קראינה", רצועה לאורך הגבול בין קרואטיה לבוסניה. בשלהי שנת 1990, אחרי בחירתו של פרניו טוג'מן (תוג'מן) כנשיא קרואטיה, נעה קרואטיה אל העצמאות. הממשל הקרואטי החדש ראה עצמו בעימות עם המיעוט האתני הסרבי בארצו שחשש כי עצמאות קרואטיה תנתק אותו מהמולדת הסרבית ותדכא את הסרבים. הסרבים שמרו זיכרונות קשים מתקופת מדינת-הלוויין הפרו-נאצית של האוסטאשה בימי מלחמת העולם השנייה שביצעה בשם הלאומנות הקרואטית תוכנית של רציחות מכוונות נגד הסרבים. המנהיג הסרבי של יוגוסלביה, סלובודן מילושביץ' והצבא העממי היוגוסלבי, שנשלט על ידי סרבים ומונטנגרים, תמך בהתנגדות הסרבים המקומיים לשאיפת קרואטיה לעצמאות מוחלטת. הסרבים הלאומיים בקראינה הקימו מועצה לאומית סרבית, גוף שנועד לארגן את התנגדותם לעצמאות קרואטיה. מילאן באביץ' נבחר ליושב ראש שלה.
הסרבים בקראינה והמאבק לעצמאות של קרואטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי בחירתו של טוג'מן נחקקה החוקה הקרואטית הדמוקרטית הראשונה, לפיה הסרבים במדינה, שחיו עד אז במדינה רב-לאומית הפדרלית, ראו עצמם יורדים למעמד של מיעוט אתני בשטחה של קרואטיה. בספטמבר 1990 נקראו הסרבים על ידי מנהיגיהם המקומיים להשתתף במשאל עם, שבו 99.7 % מתוכם הצביעו בעד ריבונות ואוטונומיה סרבית בחבל קראינה. ההצבעה הוכרזה לבלתי חוקית ובטלה על ידי ממשלת קרואטיה. אולם ב-21 בדצמבר 1990 הכריזה ההנהגה הסרבית בראשות באביץ' שהתכנסה בקנין על "החבל האוטונומי הסרבי של קראינה" SAO Kraijna. ב-1 באפריל 1991 היא הביעה את רצונה להיפרד מקרואטיה ולהצטרף לסרביה. גם קהילות סרביות אחרות במזרח קרואטיה הודיעו שתצטרפנה לחבל האוטונומי הסרבי. ב-30 באפריל 1991 נבחר באביץ' ליושב ראש המועצה הפועלת של החבל האוטונומי הסרבי והאספה הסרבית של קראינה מינתה אותו למפקד עליון של הכוחות הסרבים בחבל. בתוקף תפקיד זה ארגן באביץ' מיליציה סרבית חמושה שהתחילה להציב מחסומים בכבישים בשטח החבל ("מהפכת בולי העץ"). על ידי כך הם גרמו לניתוק קרואטיה מהחלק הדרומי שלה, החוף הדלמטי. מיד עם הכרזת העצמאות של קרואטיה ב-25 ביוני 1991 פרצו קרבות בין הסרבים של קראינה לכוחות הביטחון הקרואטים. נספרו עשרות פגיעות בנפש.
בסביבות אוגוסט 1991 היה מעורב באביץ' בתוכנית שנועדה לסלק את התושבים הלא סרבים משטח חבל קראינה שהיה בשליטת הסרבים, על מנת ליישם את יעד הקמתה של מדינה סרבית חדשה באזור. בתוכנית, לפי כתבי האישום בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה שהוקם אחר כך בהאג, היו מעורבים נשיא סרביה, סלובודן מילושביץ', מנהיגים אחרים של הסרבים בקראינה כמו מילאן מארטיץ', המנהיג הפארא-צבאי הלאומני הסרבי ווייסלב ששל ומפקדים של הצבא העממי היוגוסלבי, כמו הגנרל רטקו מלאדיץ' שפיקד באותה תקופה על כוחות הצבא היוגוסלבי בשטחי קרואטיה.
כולם הורשעו בגין פשעי מלחמה, וכמה מהם נידונו לעונשי מאסר. לפי עדותו של באביץ' במשפט, בקיץ 1991, מיליציה חשאית סרבית – בשליטתו של מילושביץ' עצמו – הייתה מעורבת יחד עם משטרת החבל קראינה בפעולות מלחמה על שליש משטח קרואטיה וביזימת רציחות וטיהור אתני נגד התושבים הלא-סרבים. עיקר הקרבות התנהלו באוגוסט–דצמבר 1991. בין אוגוסט 1991 – 15 בפברואר 1992 מאות אזרחים קרואטים נרצחו, או נאסרו בתנאים לא אנושיים, אלפים גורשו או הוגלו, נהרסו בתים פרטיים, ציבוריים, מוסדות תרבות, מונומנטים וכנסיות של הקרואטים. בנוסף נהרגו והוגלו אלפי לא-סרבים גם במזרח החבל סלאבוניה, אולם שם עיקר הפעולות בוצעו על ידי הצבא העממי היוגוסלבי.
הקהילה הבינלאומית בראשות מעצמות המערב ניסתה לפתור את הסכסוך בנובמבר 1991 על ידי הצעת תוכנית שלום שקודם על ידי השליח המיוחד של האו"ם סיירוס ואנס. תוכנית זו כללה את פירוזה של קראינה והעמדתה תחת חסות כוחות או"ם במקביל למשא ומתן על עתידה. באביץ' הננגד בחריפות להצעה זו וב-19 בדצמבר 1991 הגיב בהכרזת חבל קראינה לרפובליקה הסרבית של קראינה – RSK. בפברואר 1992 סופחו לרפובליקה זאת שטחים המוחזקים על ידי הסרבים במזרח קרואטיה. הוא האיץ באספה של קראינה הסרבית קראינה לדחות את תוכנית ואנס. עם זאת מילושביץ' לא הסכים עם עמדה זו: יעדיו האסטרטגיים בקרואטיה הושגו במידה רבה והוא נזקק לצבא העממי היוגוסלבי בחרחורי המלחמה בבוסניה והרצגובינה. אחרי מותו של יובן רשקוביץ' הפך באביץ' בשנים 1992–1995 ליושב ראש המפלגה הדמוקרטית הסרבית. עם זאת, בסופו של דבר, השפעתו של באביץ' נוטרלה וב-16 בפברואר 1992 הצביעה האספה של הרפובליקה הסרבית של קראינה בעד תוכנית ואנס. ב-26 בפברואר 1992 יזם מילושביץ את החלפתו של באביץ' על ידי גוראן האג'יץ', דמות גמישה יותר, שלפי עדויות אחדות התגאה שהוא "שליחו של מילושביץ'". כראש ממשלה התמנה זדראבקו זצ'ביץ'. באביץ' ותומכיו לא הסכימו עם החלטת אספת קראינה ובחבל התנהלו זמן מה שני מוקדי שלטון מקבילים. מעמדו של באביץ' נחלש. הוא טען שקראינה נשלטה על ידי בלגרד באמצעות המשטרה החשאית של סרביה. מילושביץ' הכחיש זאת וטען שדברי באביץ' נבעו מפחדיו. ב-3 ביולי 1992 דיווח ה"וושינגטון פוסט שאחד מעוזריו של באביץ' נורה "על ידי שומרי ראש של יריב שלו ונאבק על חייו". בסוף שנת 1993 עדיין היה באביץ' פופולרי בקרב תושבי קראינה וניצח את מארטיץ' בבחירות לנשיאות קראינה. אולם בהתערבותו של מילושביץ' תוצאות הבחירות בוטלו. בבחירות חוזרות ניצח מארטיץ'.[1] באפריל 1994 – יולי 1995 כיהן כשר החוץ של רפובליקת קראינה. הקריסה הצבאית של כוחות הסרבים בבוסניה ביולי–אוגוסט 1995 השפיעה על בחירתו של באביץ' לראש ממשלת הרפובליקה הסרבית של קראינה. הוא החזיק מעמד בתפקיד זה רק שבועות ספורים. הוא נתן הפעם את הסכמתו לתוכנית שהבטיחה להעניק לשטחים המאוכלסים בסרבים בסמגרת קרואטיה אוטונומיה נרחבת. אולם מכנותו לפיוס אייתה מאוחרת. בתחילת אוגוסט 1995 יזמה ממשלת קרואטיה מתקפת בזק בשם "מבצע סופה " שהצליח להחזיר לשליטתה את כל השטחים של קרואטיה שנשלטו על ידי הסרבים (פרט לרצועה במזרח סלאבוניה, שנותרה תחת שליטה סרבית עד 1998). באביץ' נמלט לסרביה יחד עם כל ההנהגה הסרבית של קראינה ועם 200,000 פליטים סרבים מהאזור[1] (רוב האוכלוסייה הסרבית של קראינה). בהמשך פרש לחווה לשם גידול עופות או פטריות.
המשפט ועסקת הטיעון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 הסכים באביץ' להעיד נגד מילושביץ' בבית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה. בדצמבר 2002 התחיל במתן עדות עבור בית הדין שבה חשף בפני שמילושביץ' היה אישית מעורב במלחמה בקרואטיה. בנובמבר 2003 הוא הסגיר את עצמו כשהואשם בחמשה סעיפים של פשעים נגד האנושות והפרות חוקי המלחמה ומנהגיה. בינואר 2004 חתם על עסקת טיעון. ב-27 בינואר 2004 הוא הודה באשמה בנוגע לסעיף אחד של פשעים נגד האנושות, במסגרת מה שנראתה כעסקת טיעון עם תובעיו כששאר סעיפי האשמה הוסרו. בהצהרה פומבית הוא הביע "בושה וחרטה" והכריז שפעל כדי לטהר את האשמה הקולקטיבית של הסרבים מקראטיה וביקש מ"האחים הקראטים למחול לאחיהם הסרבים" על מעשיהם. הודאתו בביצוע פשע נגד האנושות ציינה ניצחון גדול לתובעי בית הדין הבינלאומי כשבאביץ' היה המשתתף היחיד במלחמת קרואטיה שהודה באשמה. עדותו שקלה הרבה מאוד בעיני התביעה בחיזוק טענתה כי מילושביץ' מילא תפקיד מפתח ב"פעולה הפושעת המשותפת" בקרואטיה.
במשפטו נתן באביץ' עדות שנועדה לשמש להרשעתו של מילושביץ'. הוא הופיע גם במשפט של מילושביץ' על מנת להעיד. מילושביץ' הכיחש שתמך בבאביץ' וציטט תמלילי שיחות טלפוניות בהן דיבר על באביץ' כעל "אידיוט", "חלאה מצויה", "נכס של טוג'מן". ב-29 ביוני 2004 באביץ' נידון ל-13 שנות מאסר אחרי שבית המשפט דחה את המלצת התובעים לגזור עליו 11 שנות מאסר. בית המשפט מצא כי נשא באחריות יותר גדולה ממה שטען התובע, אבל עם זאת התחשב בהסגרתו מרצון ובהודאתו באשמה. בית המשפט מצא שאם הוא לא היה ההאחראי הראשי, בכל זאת בחר להישאר בשלטון ותמך באופן משמעותי ברדיפות האתניות והדתיות.[2] אחרי דחיית ערעורו ב-18 ביוני 2005 באביץ' נשלח לרצות את העונש במקום מסתור בבריטניה,[3] צעד ללא תקדים בהתנהלות בית המשפט. צעד זה נתן מקום לספקולציות שנהנה מיחס פריבילגי בתמורה לעדותו נגד הנאשמים האחרים. הנימוק הרשמי היה הצורך להגן עליו מפני אלו שהוא העיד נגדם. עם המנהיגים והמפקדים הסרבים שבאביץ' האשים אותם בעת משפטו בהאג בפשעי מלחמה בקרואטיה נמנו סלובודן מילושביץ', מילאן מארטיץ', יוביצה שטאנישיץ', פרנקו סימאטוביץ' ומומצ'ילו קריישניק.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-5 במרץ 2006 נמצא מילאן באביץ' מת בתאו ביחידת המעצר של בית הדין הבינלאומי בהאג, אחרי שהתאבד בתליה באמצעות חגורתו. הוא הובא להאג כדי להעיד המשפט של מילאן מארטיץ', ראש מיליציה לשעבר ויורשו בתפקיד כנשיא של קראינה וויסלב ששל, מנהיג המפלגה הרדיקלית הסרבית שהוחזק כאסיר יחד עם באביץ', טען שתרם להתאבדותו של באביץ' על ידי התנכלויות בכלא. ששל הוסיף שהתביעה הבטיחה לבאביץ' ביטול כל ההאשמות נגדו אם יסכים להעיד נגד חבריו הסרבים האחרים, ולבסוף לא עמדו בהבטחותיהם. הובא לקבורה בבית הקברות החדש בבלגרד ב-21 במרץ 2006 בנוכחות כ-500 אנשים. משפחתו שנמצאה במקום מסתור לא העזה להשתתף בלווייה. השאיר אישה, בן ובת.[1][4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
Gabriel Partos 7.3.2006
- באתר trial international(הקישור אינו פעיל)
- בערוץ You Tube הצהרה של באביץ' במשפט בהאג
- קטע מעדותו בבית המשפט
- ביוגרפיה באתר BBC
- מילאן באביץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 G.Partos The Independent 2006
- ^ גזר הדין ב-29 ביוני 2004
- ^ צו נשיא בית הדין בהאג מ-16 באוגוסט 2005
- ^ בעל בריתו לשעבר של מילושביץ' התאבד בתאו, באתר הארץ, 6 במרץ 2006
| בקרת זהויות |
|
|---|