לדלג לתוכן

מלחמת הכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת הכדורגל
Guerra del fútbol
תאריכים 14 ביולי 196918 ביולי 1969 (100 שעות)
מקום אל סלוודור-הונדורס
עילה 1. ניצחונה של נבחרת אל סלבדור 3-0 על הונדורס
2. הגירה מרובה מאל סלבדור להונדורס דרך הגבול בין השתיים
תוצאה סטטוס קוו שלפני המלחמה
הצדדים הלוחמים

אל סלוודוראל סלוודור אל סלוודור

הונדורסהונדורס הונדורס

מפקדים
כוחות

20,000 (צבא)
1,000 (חיל האוויר)

12,000 (צבא)
1,200 (חיל האוויר)

אבדות

700 (כולל אזרחים)

1,200 (כולל אזרחים)

משחק הכדורגל לא היה הסיבה הישירה לפתיחת המלחמה, ההוכחה היא בכך שהמלחמה החלה רק חודש לאחר יום המשחק.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מלחמת הכדורגלספרדית: Guerra del fútbol, קרויה גם "מלחמת מאה השעות") הייתה מלחמה שנמשכה 100 שעות (כארבעה ימים) מ-14 עד 18 ביולי 1969 בין המדינות השכנות הונדורס ואל סלוודור.[1][2]

לכאורה, המניע למלחמה היה עימות שבא לאחר הפסד במשחק כדורגל; למעשה, הסיבות לפריצת המלחמה קשורות יותר להבדלים הפוליטיים בין המדינות, שהעיקרי בהם היא ההגירה בין אל סלוודור להונדורס. אף כי הקשר לכדורגל הוא לכאורה מועט, בפועל הוא היווה את הטריגר למלחמה.

הרקע למלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה, היה המצב החברתי בשתי המדינות על סף התלקחות, והממשלים הצבאיים בשתי המדינות חיפשו מטרה נוחה להפנות אליה את הדאגה הלאומית. מערכות התקשורת בשתי המדינות עודדו את השנאה של אזרחי מדינתם כלפי המדינה השנייה, דבר שבסופו של דבר גרם לגירוש מהונדורס של אלפי איכרים סלוודורים.

התסיסה הכללית במדינות הובילה לבסוף לעימות צבאי שהסיט את תשומת הלב של אזרחי שתי המדינות מענייניהם הפנימיים לעימות חיצוני, שישמור על רמת אימונים גבוהה של הצבא, ויוביל לחימוש מחודש של כל הכוחות הצבאיים (אחת מהמטרות של המשטרים הצבאיים בשתי המדינות).

בשנת 1969 הונדורס החליטה לחלק את חלקות האדמה לאיכרי המדינה, ולכן גורשו משם איכרים סלוודורים שחיו ועבדו את האדמות במשך מספר דורות. המוני האיכרים הסלוודורים שחזרו למדינתם גרמו למהפך חברתי והחלו להישמע קולות שדרשו רפורמה בחלוקת האדמות גם באל סלוודור. קולות אלו העלו חשש כבד אצל ראשי הצבא באל סלוודור שפחדו מהקמת מיליציות חמושות.

למרות המתחים הקיימים, התמודדו שתי המדינות במשחקים המוקדמים לקראת מונדיאל 1970. ב-15 ביוני 1969 התקיים באל סלוודור משחק כדורגל בין שתי המדינות, שבו ניצחה הנבחרת המקומית 3:0. בהשתלהבות יצרים תקף הקהל המקומי את האוהדים שבאו מהונדורס, בהתנגשויות שהתפתחו למעשי לינץ', ושלא זכו לגינוי מספק מצד הפוליטיקאים. חומרת מעשי הלינץ' באוהדי הכדורגל הגבירו אף יותר את המתיחות והתסיסה באל סלוודור. חודש לאחר מכן, ב-14 ביולי, יזם צבא אל סלוודור התקפה צבאית נגד הונדורס.

ביום הראשון ללחימה החלה אל סלוודור בהפצצת מקומות אסטרטגים בתוך הונדורס, כולל שדה התעופה בעיר הבירה טגוסיגלפה, מה שמנע ממטוסי חיל האוויר של הונדורס להמריא. אל סלוודור, שלה היה כוח צבאי עדיף, פתחה במתקפה דרך שתי דרכים מרכזיות עם טנקים קלים וחיילי רגליים. ההתקדמות של אל סלוודור הייתה מהירה, והם התקרבו במהירות לעיר הבירה של הונדורס טגוסיגלפה. ביום השני, דרש ארגון מדינות אמריקה מאל סלוודור להפסיק את הפלישה, ואל סלוודור סירבה. ביום השלישי למלחמה, תקף חיל האוויר של הונדורס את בסיסי חיל האוויר ומפעלי דלק של אל סלוודור בעזרתה של ניקרגואה. ההפצצות שיתקו את קו האספקה של אל סלוודור ועצרו את הפלישה. ביום הרביעי אל סלוודור איבדה את היתרון, והלחימה הגיעה למבוי סתום. ארגון מדינות אמריקה ביקש שוב להפסיק את הפלישה, והפעם אל סלוודור נענתה. לאחר מספר ימים, ב-18 ביולי, החל משא ומתן על הפסקת אש בתיווך ארגון מדינות אמריקה. הסכם הפסקת האש נחתם ב-20 ביולי, והחיילים הסלוודורים נסוגו מהונדורס בתחילת אוגוסט.

11 שנים לאחר מכן נחתם הסכם שלום בין המדינות ב-30 באוקטובר 1980, ומחלוקת שנותרה על מיקומו של קו הגבול עברה לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג.

תוצאות המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • בסופו של דבר, שתי המדינות "הפסידו" במלחמה: אף אחת מהן לא השיגה ניצחון צבאי ומספר ההרוגים (כ-2,000) התחלק כמעט שווה בשווה בין שתי המדינות.
  • המלחמה הובילה להשעייה של שתים עשרה שנים מהשוק המרכז אמריקאי המשותף, מפעל שיתוף פעולה אזורי שיזמה ארצות הברית בעיקר כדי לנטרל את תוצאות המהפכה בקובה.
  • הכוח הפוליטי של הצבא בשתי המדינות גדל.
  • המצב החברתי החמיר באל סלוודור כשהממשלה הוכיחה שהיא לא מסוגלת לספק את הצרכים הכלכליים של האזרחים שגורשו מהונדורס. לימים, הייתה המתיחות החברתית ששררה במדינה בין הסיבות לפרוץ מלחמת האזרחים במדינה.

המלחמה באוויר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמה זו נחשבת לעימות האחרון בהיסטוריה בו השתתפו מטוסי קרב עם מדחף - שני הצדדים השתמשו במטוסים אמריקאים ממלחמת העולם השנייה: ווט F4U קורסייר, P-51 מוסטנג מטוסי תובלה DC-3 דקוטה שהוסבו למפציצים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מלחמת הכדורגל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Luckhurst, Toby (27 June 2019). "The football match that kicked off a war". BBC News.
  2. ^ Mcnight, Michael (3 June 2019). "Soccer. War. Nothing More.". SI - Sport Illustrated.