מצודת ברסט (סרט)

מצודת ברסט
Брэсцкая крэпасць
Брестская крепость
	כרזת הסרט ברוסית
מבוסס על	על אירועים אמיתיים
בימוי	אלכסנדר קוט
הופק בידי	איגור אוגולניקוב,; רובן דישדישיאן,; ולדימיר זמטאלין
תסריט	Vladimir Yeryomin, Aliaksiej Dudaraŭ, Konstantin Vorobyov
שחקנים ראשיים	אלכסיי קופאשוב; אנדריי מרזליקין; פאבל דרוויאנקו; אלכסנדר קורשונוב; יבגני ציגאנוב
מוזיקה	יורי קרסאווין
צילום	ולדימיר בשטה
מדינה	בלארוס, רוסיה
חברת הפקה	בלארוספילם
חברה מפיצה	סנטרל פרטנרשיפ
הקרנת בכורה	2010
משך הקרנה	138 דקות
שפת הסרט	רוסית, גרמנית
סוגה	דרמת מלחמה
תקציב	225 מיליון רובלים
פרסים	Nika award for the best work of the artist Costume
	http://brestkrepost-film.ru
	דף הסרט ב־IMDb

"מצודת ברסט" (בבלארוסית: Брэсцкая крэпасць; ברוסית: Брестская крепость) הוא שמו של סרט עלילתי בלארוסי-רוסי משנת 2010 המגולל את קורות ההגנה של מבצר ברסט במהלך מלחמת העולם השנייה ביוני-יולי 1941. הסרט שווק בתור הפרויקט הקולנועי הראשון של איחוד רוסיה ובלארוס.

ב-22 ביוני 1941 כוחות צבא גרמניה חצו את הגבול אל ברית-המועצות. מבצר ברסט היה הראשון לספוג את הפלישה. לאחר ההפצצות מהאוויר מתחילים גלי ההסתערות של כוחות הרגלים והשריון הגרמנים. המגנים המועטים (יחידות הצבא האדום, יחידות משמר הגבול והנקוו"ד) על נשקם הדל מצליחים להדוף בקרבות פנים מול פנים את הפולש הנאצי, אך לא לאורך זמן. הסרט מספר את סיפורם ואת קרבות המגנים.

תסריט הסרט נכתב על בסיס עובדות היסטוריות והדמויות הראשיות מבוססות על אישים אמיתיים. הסרט מתמקד בסיפור הפלישה מנקודת מבטם של מפקד גדוד חיל-הרגלים ה-44, מייג'ור פיוטר גברילוב, קומיסר הצבא מגדוד חיל-רגלים ה-84, יפים פומין, וראש יחידת משמר הגבול התשיעית, לוטננט אנדריי קיז'וואטוב.

הסרט הוקרן בשתי גרסאות: סרט קולנוע, אשר שוחרר ב-2010, וגרסת הבמאי, ששודרה כמיני סדרה בת 4 פרקים בשם "המבצר", אשר שודר בטלוויזיה ב-2011.

רקע

מבצר ברסט ליטובסק היא מצודת ענק, שנבנתה בשנות הארבעים של המאה ה-19 בפאתי העיר ברסט-ליטובסק, במעין אי שיוצרים יובלי הנהר מוּחאבייץ לפני שהוא נשפך אל נהר בוג (המערבי). המבצר היווה מערכת מסועפת של מבנים, שבהם התגוררו אלפי חיילים ובני משפחותיהם. הייתה זו מעין עיר עצמאית שהשתרעה על פני כארבעה קמ"ר ולה ארבעה שערי כניסה.

ערב הפלישה הגרמנית התגוררו במבצר בין 8,000-7,000 איש וכשלוש מאות משפחות של אנשי צבא.

לקראת 22 ביוני 1941 במבצר ברסט נפרסו שמונה גדודי רובאים, גדוד סיור, אגד ארטילרי, שני גדודים ארטילריים (נ"ט ונ"מ) ויחידות נוספות של צבא והנקוו"ד.

בצד הגרמני ההתקפה הוטלה על דיוויזיית חי"ר ה-45 (כשבע עשר אלף איש) שקיבלה סיוע מהעוצבות הסמוכות. על פי התוכנית כיבוש המבצר היה אמור להסתיים בשעה 12 של היום הראשון למלחמה.

ב-22 ביוני בשעה 03:15 הארטילריה הגרמנית פתחה בהפגזה מסיבית על המבצר. כתוצאה מכך הושמדו מחסנים, תשתית מים, קשר ונגרמו אבדות קשות לחיל המצב. בשעת 03:45 החלה ההסתערות. גורם ההפתעה הביא לכך שהכוחות לא הצליחו לארגן מגננה כללית אלא בכמה מוקדים שונים. למרות זאת, חיל המצב החזיק מעמד עד ה-30 ביוני ומגינים בודדים גם מעבר לזה (עד תחילת אוגוסט על פי עדויות שונות).

תקציר עלילת הסרט

הסרט נפתח ביום שבת, 21 ביוני 1941. סשה אקימוב, הוא מוזיקאי בן 15 ויחד עם אחיו הבכור אנדריי (שהוריהם מתו במלחמת האזרחים בספרד) משרת בגדוד חיל הרגלים ה-333 של הצבא האדום במבצר ברסט ליטובסק. לא הרחק משם, הקומיסר יפים פומין מגלה שהוא לא יכול להביא את משפחתו למבצר בעקבות מחסור בכרטיסי נסיעה ברכבת. קצין אחר, גברילוב, ממשיך להביע את דאגותיו באשר למוכנות המבצר בפני מתקפות, חרף אזהרות חברו, קצין המחלקה המיוחדת בנקוו"ד, לויטננט ויינשטיין, לאפשרות למתקפה שכזו מצד גרמניה הנאצית. באותו הערב, במועדון של הגדוד מוקרן הסרט החבר'ה העליזים, כשלפתע החשמל במבצר מפסיק לעבוד בשל חבלה של הכוחות הגרמנים הפולשים.

בבוקר המחרת, בשעה 03:58, כוחות ורמאכט פולשים לברית המועצות. המבצר סופג הרעשה ארטילרית כבדה מצד הגרמנים ומצד מפציצי השטוּקה, שגורמים להרג חיילים ואזרחים סובייטים רבים. בשעה 06:30, חיל הרגלים הנאצי תוקף את המבצר, תוך השתלטות על בית חולים שדה שבו הם הורגים את הצוות והמטופלים. פומין נוטל את הפיקוד על הגנת המבצר סביב לשער חולם, בעוד גברילוב יוצא עם היחידה שבפיקודו לצד המזרחי של המבצר. כאשר יחידות משמר גבול בפיקוד לויטננט קיז'וואטוב חודרים למבצר בעוד ויינשטיין מנסה באמצעות יחידת 132 של הנקוו"ד לעצור את הקומנדו הנאצי. כאשר הנאצים מטילים מצור על המבצר, סשה מוצא את עצמו תקוע בתוככי המבצר. במהלך הלחימה בצד המזרחי, הלויטננט הצעיר אנדריי אקימוב (אחיו של סשה) נהרג בעודו משמיד שני פאנצרים סימן 3 בעזרת תותח נ"ט 45 מ"מ, תוך סיוע ליחידתו של גברילוב.

לקראת שעות הערב של ה-22 ביוני, המגינים הסובייטים התפצלו לשתי קבוצות: האחת בפיקודו של פומין התמקמה בשער חולם, השנייה בפיקודו של גברילוב, הגנה על הצד המזרחי. כאשר קיז'וואטוב הגן על עמדת המשמר התשיעית, יחד עם קבוצת אזרחים ולצד וויינשטיין וגדוד 132 של הנקוו"ד. ביום המחרת, הלחימה נמשכה וסשה הצליח להגיע אל שער חולם. מפציץ סובייטי מדגם I-16 של גדוד התעופה הלוחם ה-123 הופל מעל המצודה והטייס מחולץ על ידי אנשיו של פומין. הוא מגלה שהצבא האדום נסוג אל מינסק ופומין מבין שאנשיו הושארו במצודה למות וכי אין לצפות לתגבורת, ומתחיל לרקום תוכנית.

ב-24 ביוני סשה עוזב את השער כדי להודיע לשאר הגדודים באשר לתוכנית הפריצה של פומין. סשה מוצא את גדוד 132 נסוג ומגלה שויינשטיין מת. הוא מצליח להעביר את ההודעה לקיז'וואטוב וגברילוב. באותו הלילה, ניסיון הפריצה יוצא לדרך בידי שלוש הפלוגות הנותרות, אך הכוח הגרמני מתברר כחזק מדי והם סופגים אבדות כבדות. בבוקר המחרת, קיז'וואטוב מורה לאזרחים הנותרים (כולל אשתו בתו וסשה) להתפנות מהמצודה במהלך הפסקת האש, זאת לאחר שהוא מבין שאינו יכול להגן עליהם כראוי.

ב-26 ביוני, הגרמנים מטילים פצצת C-1800 במשקל שתי טונות על המצודה וגורמים להרס רב. הגרמנים נעים במהירות ומתחילים לטהר את כיסי ההתנגדות. המגינים בשער חולם נאלצים להיכנע ופומין מוצא להורג בידי כיתת יורים נאצית, בשל היותו יהודי, קומוניסט וקומיסר. גברילוב מורה ללוחמים הנותרים לנסות לפרוץ שוב. קיז'וואטוב ואנשיו מצליחים להצטרף אל גברילוב; סשה חוזר לפגוש אותם. לאחר שהוא פוקד על סשה לקחת את בגדי הגדוד ולזכור את האמת על המגינים הוא לוקח מכונת ירייה מדגם מקסים כדי לחפות על אנשיו בניסיון הפריצה. הפריצה נכשלת והמגינים הנותרים, וביניהם קיז'וואטוב, מוצאים את מותם. סשה מצליח להימלט.

לאחר מכן נשמע קולו של דמות המספר המספר כי מאוחר יותר נודע שגברילוב נלכד ב-23 ביולי 1941 אך שרד את השבי. בשנת 1965 קיז'וואטוב וגברילוב מוכרזים כגיבורי ברית המועצות בעוד לפומין מוענק לאחר מותו עיטור לנין. בשנת 2010 נראה אלכסנדר אקימוב, סשה המבוגר, צועד במוזיאון מבצר ברסט ליטובסק ומספר לנכדו, הלבוש במדי בית הספר הצבאי, שמשפחות המגינים הוצאו להורג על ידי הנאצים ב-1942. נכדו נראה צועד ודומה לו כשתי טיפות מים כפי שהיה סשה בצעירותו.

סצנת הפתיחה מתוך הסרט
סצנה מתוך הסרט
יפים פומין, בגילומו של פאבל דרביאנקו.
סצנה מתוך הסרט
סצנה מתוך הסרט
סצנה מתוך הסרט

שחקנים ודמויות

שם השחקן/ית	שם הדמות	אודות הדמות
אלכסיי קופאשוב	סשה אקימוב	חניך חוג המוזיקה של גדוד 333
גנאדי גרבוק	סשה אקימוב המבוגר	דמות המספר (מופיע באפילוג הסרט)
אלכסנדר ספצוב	לויטננט אנדריי אקימוב	אחיו הבכור של סשה
אנדריי מרזליקין	לויטננט אנדריי קיז'וואטוב	מפקד עמדת הגבול התשיעית. מבוסס על מפקד אמיתי בשם זה.
פאבל דרביאנקו	קומיסר יפים פומין	קומיסר בגדוד חיל הרגלים ה-84. מבוסס על דמות אמיתית בשם זה.
אלכסנדר קורושונוב	פיוטר גברילוב	מפקד הגדוד ה-44. מבוסס על דמות אמיתית בשם זה.
בניק אראקליאן	סמוול מטבוסיאן	סגן קומיסר גדוד חיל הרגלים ה-84. מבוסס על דמות אמיתית בשם זה.
סרגיי צפוב	איוואן זובאצ'יוב	סגן מפקד גדוד 44. מבוסס על דמות אמיתית בשם זה.
מיכאיל פאבליק	ויינשטיין	לויטננט בנקוו"ד, קצין המחלקה המיוחדת. מבוסס על דמות אמיתית בשם שמעון שניידרמן, סגן הפוליטרוק ועוזר מפקד גדוד התקשורת ה-132 וממפקדי גדודי ההגנה של המצודה.^[1]
ורוניקה ניקונובה
אנה צוקאנובה