מרטי פלדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרטי פלדמן
Marty Feldman
לידה 8 ביולי 1934
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1982 (בגיל 48)
מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פארק הזכרון פורסט לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרטין אלן פלדמן (ידוע בשם מרטי פלדמן; 8 ביולי 1934[1] - 2 בדצמבר 1982) היה שחקן, סופר וקומיקאי בריטי, שהיה ידוע בעיניו הבולטות והפוזלות.[2][3][4][5] הוא כיכב במספר סדרות קומדיה טלוויזיוניות בריטיות, וזכה בשני פרסי BAFTA. הוא גם כתב תוכנית רדיו קומית ל-BBC.

הופעת הבכורה של פלדמן בקולנוע הייתה כחלק מקבוצת אנסמבל של שחקני קומיקס בריטים בסרט The Bed Sitting Room בשנת 1969. פלדמן היה הזוכה הראשון בפרס סאטורן, בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר, עבור תפקידו כאייגור בסרטו של מל ברוקס, פרנקנשטיין הצעיר, בשנת 1974.

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן נולד ב-8 ביולי 1934 באיסט אנד, לונדון, בנם של ססיליה (לבית קרוק) ומאייר פלדמן, יצרן שמלות.[6][7] הוריו היו מהגרים יהודים מקייב, אוקראינה. הוא זכר עצמו כילד בודד.[8]

פלדמן סבל ממחלה בבלוטת התריס בעטייה הפכו עיניו בולטות ופוזלות. אירועים שעבר בחייו: פציעה בילדותו, תאונת דרכים, תאונת שיט וניתוח שעבר לשיחזור מראה עיניו, ייתכן שאף הם תרמו למראה עיניו.[2][4][8][9][10] הוא הפסיק את לימודיו בגיל 15 והחל לעבוד ביריד בעיירת החוף מרגייט, אך שאף לקריירה כחצוצרן ג'אז, והופיע בתזמורת ג'אז.[11] פלדמן התבדח כי היה "נגן החצוצרה הגרוע ביותר בעולם". בגיל 20 החליט להמשיך בקריירה כקומיקאי.

תחילת דרכו המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שבתחילת דרכו לא בלט כאמן מבצע, הוא הפך לחלק משלישייה קומית - מוריס, מרטי ומיטש - אשר הופיעה לראשונה בטלוויזיה בסדרה Showcase של ה-BBC באפריל 1955.[1] בהמשך שנות ה-50 עבד פלדמן ככותב תסכיתים ותסריטים לתוכניות קומיות ברדיו ובטלוויזיה שלה יחד עם רונלד צ'סני, ובהמשך רונלד וולף.

בשנת 1954 פגש פלדמן לראשונה את הקומיקאי בארי טוק. עם טוק הוא יצר שותפות כתיבה שנמשכה עד 1974.[1] יחד הם כתבו כמה פרקים לסדרות קומיות רבות ובססו את מעמדו של פלדמן כאחד היוצרים הקומיים הבולטים בבריטניה.

בשנת 1968 פלדמן קיבל סדרה משלו ב- BBC בשם "מרטי".[8] פלדמן זכה בשני פרסי BAFTA. הסדרה השנייה בשנת 1969 הוחזרה בשם "זהו מרטי".

אחרי 1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1971–1972 הופיע בתוכנית האירוח "מכונת הקומדיה של מרטי פלדמן" אשר הופקה יחד על ידי חברת ATV הבריטית וחברת ABC האמריקאית ושודרה במשך עונה אחת.

פלדמן הופיע בסרט "פרנקנשטיין הצעיר" של מל ברוקס בתפקיד איגור. בארצות הברית הוא הופיע אף בתוכנית הטלוויזיה של דין מרטין.

בשנת 1976, פלדמן כיכב בסרט האיטלקי 40 gradi all'ombra del lenzuolo (מילולית: "40 מעלות תחת הסדינים), שהיה קומדיית מין. הוא הופיע בסרטו של ג'ין ויילדר "הרפתקאות אחיו הנבון של שרלוק הולמס" ובסרט אילם של מל ברוקס. בשנת 1977 ביים והופיע בקומדיה ההיסטורית The Last Remake of Beau Geste. הוא היה כוכב אורח במופע החבובות לצד כמה דמויות מרחוב סומסום, ובמיוחד לצד עוגיפלצת, והשווה את עיניו לעיניה של הבובה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1959 פלדמן נישא ללורטה סאליבן (29 בספטמבר 1935 - 12 במרץ 2010) אשר ליוותה אותו עד מותו בשנת 1982.[12] היא נפטרה בגיל 74 בלוס אנג'לס.[13] חבריו של פלדמן דיווחו במספר ביוגרפיות שהוא משך נשים למרות מראה פניו הבלתי שגרתי.

מבחינה פוליטית, מרטי פלדמן תואר כ"סוציאליסט מושבע"[14] באחד מראיונותיו אמר: "אני סוציאליסט באמונתי, אף אם לא באורח חיים" [15] ובהזדמנות אחרת אמר: "אני סוציאליסט מזה תקופה ארוכה, אבל כדי לשלם את חובות המיסים שלי מן העבר, אני צריך לחיות באמריקה כדי להרוויח מספיק כסף כדי לשלם את המס שאני חייב לממשלה הסוציאליסטית שלה הצבעתי."[8] מאוחר יותר הוא התבדח כי כאשר שר בממשלת לייבור הבריטית אמר לו "ברור שאתה מצביע לייבור", ענה פלדמן, "לא, כי אני סוציאליסט!" [16] עם זאת, בדרך כלל הוא לא דן באופן פומבי בדעותיו הפוליטיות.

פלדמן היה צמחוני מילדות. [17]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדמן נפטר מהתקף לב, בחדר במלון במקסיקו סיטי ב-2 בדצמבר 1982, בגיל 48, במהלך יצירת הקומדיה הבריטית "צהוב הזקן"; לאחר מותו הוקדש לו הסרט. בהערות של הבמאי מל ברוקס ל-DVD של הסרט פרנקנשטיין הצעיר, מספר ברוקס על אורח חיים שכלל עישון ותזונה לא בריאה כגורמים שייתכן ותרמו למותו של פלדמן. פלדמן נקבר בהוליווד סמוך לקברו של באסטר קיטון אותו העריץ.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרטי פלדמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Oliver, John. "Feldman, Marty (1934–1982)". BFI Screenonline. נבדק ב-19 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Marty Feldman: "Damn your eyes!", Amc.com(הקישור אינו פעיל)
  3. ^ Doonan, Simon (2 בנובמבר 2009). "Marty Feldman: Dead Cool". Thedailybeast.com. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד Martin Chilton, ‏The mad world of Marty Feldman, The Telegraph, 28 January 2016
  5. ^ Heathcote, Charlotte (13 בנובמבר 2015). "Book reviews: eyE Marty, Number 11 and Things That Nobody Knows". Express.co.uk. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Movie Memory: Marty Feldman 1977". New York Daily News. 4 באוגוסט 2002. נבדק ב-30 באוגוסט 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Took, Barry (בספטמבר 2004). Feldman, Martin Alan [Marty] (1934–1982), comedian and scriptwriter. Oxford Dictionary of National Biography. ISBN 978-0-19-861412-8. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 5 "Marty Feldman: Six Degrees of Separation". BBC Two. 13 באוגוסט 2011. נבדק ב-18 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Marty Feldman: My looks are my comic equipment". Dailymail.co.uk. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "The Unorthodox Comedian - The Official Marty Feldman website!". Theofficialmartyfeldman.com. 4 בינואר 2016. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ אתר למנויים בלבד Martin Chilton, ‏Marty Feldman - The Biography Of A Comedy Legend by Robert Ross: review, The Telegraph, 17 November 2011
  12. ^ "Marty Feldman". NNDB. נבדק ב-18 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Lauretta Sullivan Feldman". Los Angeles Times. 15 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Marty Feldman versus the Suits(הקישור אינו פעיל, August 2018)" by Mike Kuhlenbeck, Jewish Currents, June 29, 2016
  15. ^ "Feldman has 'ideal equipment'", The Pittsburgh Press, January 11, 1976
  16. ^ Marty Feldman: The Biography of a Comedy Legend by Robert Ross, chapter 15, footnote 17
  17. ^ Berry, Rynn (1979). "Marty Feldman". The Vegetarians. Brookline, MA: Autumn Press. p. 30. ISBN 0-394-73633-8.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרטי_פלדמן&oldid=37574731"