משתמש:Avneref/מדע/מייקל ברוקס
< משתמש:Avneref | מדע
מייקל ברוקס, 13 תעלומות מדעיות
3. קבועים משתנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קבוע המבנה הדק (אלפא), קבוע בסיסי מאד באלקטרודינמיקה קוונטית: אחראי ל-2 מ-4 הכוחות היסודיים.
- פול דיראק תהה אם חוקי הפיסיקה נצחיים; ג'ון בארו (אנ') עורר מחדש.
- ג'ון וֶב (John K. Webb) גילה: פסים בספקטרום של אור בן 12 מיליארד שנה שנקלט במצפה הכוכבים קק בהוואי - לא במקום. תיקון (= אלפא גדל במיליונית) - מסביר את הסטיה. ברוקס: וֶב בדק את חישוביו יותר מהנדרש מתגלית ששוה נובל.
- אישוש: פרנסיס פרן (אנ') גילה שבאוקלו (מזרח גבון) היה לפני 2 מיליארד שנים כור טבעי (הכרזה שנתקלה בלעג, אבל מאז התגלו עוד). פרימן דייסון קפץ ובדק את אלפא לפי הקרינה - לא מצא שינוי. אבל למורו וטורגרסון (Steven Lamoreaux, Justin Torgerson, אין ויקיפדיה אנגלית) מהמעבדה הלאומית לוס אלמוס בדקו את החישובים תוך הערכות מדויקות, וגילו שאלפא פחת ב-45 חלקי מיליארד.
4. היתוך קר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרטין פליישמן (אנ'): הקרירה נהרסה בגלל שהעז לנסות, ודיווח על ניסוי למיזוג קר בסולט לייק סיטי[1]. הוא ושותפו, סטנלי פונס (אנ'), לא מתראיינים. האוניברסיטה אילצה אותם לפרסם שהתגלית "תציל את העולם". השקיעו 100 אלף דולר מכספם. הספיגו דאוטריום במוט פלדיום בכל שטבלוהו במים כבדים, והעבירו זרם חשמלי; מדדו חום עודף (כ-40%) שמקורו לא בסוללה. מעטים מאד הצליחו לשחזר, טוענים (צבי שקדי) שמקור החום העודף בהנחה שגויה שנצילות פאראדיי (אנ') של 100%.
- הכתב בנט דייויס: "מיזוג קר מכובד במדע, כפי שפורנוגרפיה בכנסיה." רק מקום אחד התייחס ברצינות: מעבדות המחקר של הצי NRL.
- פליישמן הוא אחד האלקטרוכימאים הטובים, חבר בהחברה המלכותית. מלווין מיילס (אין ויקיפדיה בכלל), שכתב כ-100 מאמרים מדעיים, דיווח שלא הצליח לשחזר את הניסוי, למעט פעם אחת. זה חיסל את הקרירה שלו - מצא עבודה רק כמחסנאי.
מדוע המדע הממוסד דחה את ההיתוך הקר, סרטון באתר יוטיוב - אפילו ג'וליאן שווינגר (נובל עם ריצ'רד פיינמן על אלקטרודינמיקה קוונטית), חשב שראוי לבדוק.
- בתוצאות של MIT (אחד מ-3 מוסדות מכובדים) הושמטו תוצאות תומכות. יוג'ין מאלוב, כתב מדעי של MIT, התלונן והתפטר. התוצאות צורפו לנספח.
- בגלאי פלסטיק CR39: ראיות לתגובה גרעינית. לראשונה מזה שנים, זה התפרסם במגזין מכובד: Naturwissenschaften ("מדע הטבע", בו פרסם גם איינשטיין).
- הכומר ג'וזף פריסטלי, מגלה החמצן: "במדע אנחנו חייבים למקרה, כלומר לתצפיות בארועים המתרחשים מסיבות לא ידועות, יותר מאשר לתאוריה מוכנה מראש." ברוקס: "המיזוג הקר החל בנסיון לבחון תאוריה רצינית... יצר שערוריה, תוך שגילה את הצדדים הפחות יפים של הטבע האנושי (וגם את טבעו האנושי של המדע). אבל הסיפור טרם נגמר... יש סימנים... שלפני שהפכו לבדיחה מדעית, פליישמן ופונס היו פשוט סקרנים."
7. אות מהחלל החיצון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-1959 פרסמו קוקוני (אנ') ומוריסון (אנ')[2] בNature, שמאפיין צפוי של אות תבוני יהיה: אות צר-פס בתדירות של 1420 הרץ, (של פליטה ממימן). ב-15 באוגוסט 1977 התקבל אות כזה בטלסקופ "אוזן גדולה" בדלאוור, אוהיו. מספר שעות אח"כ מת אלביס פרסלי, ורק 3 ימים אח"כ הדפיס טכנאי את הנתונים, ומחק את הדיסק (בן 1 מגה-בייט). ג'רי אהמן (אנ') הבחין באות, וכתב: Wow!
- כיום מחפשים כוכבי לכת ב"אזור זהבה" (אנ'), על פי זהבה ושלושת הדובים: לא חם ולא קר מדי.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "האמירה המרגשת ביותר במדע, זו שמבשרת את רוב התגליות, איננה אאורקה, אלא "זה מוזר..." - אייזק אסימוב
- עוד דוגמה לעיכוב במדע (ק1): אולה רמר[3] פגש את ג'ובאני דומניקו קאסיני, תלמיד של גלילאו. זה סיפר לו על אי סדירויות בזמני ההופעה של איו. שניהם שיערו שזה בגלל מהירותו הסופית של האור. לאחר 3 שנים של ניתוח התצפיות, חישב רמר שמהירות האור היא כ-190,000 ק"מ בשניה – 37% פחות מדי.
פרסם את התוצאה במאמר, ולא נתן קרדיט לקאסיני. עקב כך, קאסיני הפך לראש המבקרים של רמר. אלה טענו, שמהירות האור אינסופית. מדד אנומליות במסלולי הירחים של צדק (כוכב לכת) (הזמנים בין ליקוייים התקצרו כשכדור הארץ התקרב לצדק, ולהיפך), הסיק שמהירות האור סופית, וחישב שאיו יופיע ב-17:37 ב-9 בנובמבר 1676. לפי הנחת האינסופיות של המהירות, קבע ז'אן קסיני[4] קבע את זמן ההופעה ל-17:27. איו הופיע ב-17:37:49[5]. קסיני קבע שאין סתירה עם תחזיתו; כיוון שהיה בכיר מרמר, והאריך שנים - האישור למהירות האור המתין עוד 56 שנה, אחרי מותו של קסיני. משתמש:Avneref/פיסיקה/המפץ הגדול#מדידה של מהירות האור
- צ'ארלס דרווין: "אינני מצפה לשכנע חוקרי טבע מנוסים, שמוחם גדוש בשפע של עובדות... שבהן התבוננו מנקודת מבט הפוכה משלי... אני מצפה לחוקרים צעירים ומבטיחים, שיתבוננו משני צדי הבעיה, ללא משוא-פנים."[6]
- כשוילהלם רנטגן גילה את קרניו, מדען נוסף ראה אותן אך לא הבחין. ויליאם תומסון כינה אותן "תרמית מחוכמת", אך לבסוף חזר בו.
- אלברט אברהם מייקלסון (שבעצמו הוכיח שמהירות האור זהה בכל מערכת ייחוס) כתב ב-1894: "כל החוקים של הפיזיקה כבר התגלו." אפילו ב-1996 קבע ג'ון הורגאן, כתב מדע, שהמדע מגיע אל סופו[7].
- בעיית האופק: הפתרון - אינפלציה קוסמית משתמש:Avneref/פיסיקה/המפץ הגדול#פתרונות שהוצעו
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- ^ Electrochemically Induced Nuclear Fusion of Deuterium. M. Fleischmann and S. Pons, J. Electroanal. Chem. V.261 (1989) p. 301
- ^ תלמיד לדוקטורט של רוברט אופנהיימר; מדען בפרוייקט מנהטן, שהרכיב את פצצת הניסוי באי טיניאן, ופעיל בהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני; תרם גם ל-פרויקט סט"י (SETI).
- ^ מורהו של יורש העצר של לואי החמישה עשר, מלך צרפת; הוגה סולם הטמפרטורות שהיום הוא מעלות פרנהייט; שיפר את המדידה של קבועים תקניים; ייסד בתי ספר לניווט; שותף בתכנון המזרקות של ארמון ורסאי; מפקד משטרת קופנהגן, ממציא נורות הרחוב ויוזם רפורמות רבות בעיר. אסטרונום דני שעבד במצפה של בראהה, קיבל משרה באקדמיה למדעים בפאריס, כדי שיוכל להתפנות למחקר, חפשי מגחמותיהם של מלכים או אפיפיורים.
- ^ מנהל מצפה הכוכבים של פריז, שהחל דרכו באסטרולוגיה ועבר לאסטרונומיה בעקבות הרציונליזם של התקופה; הראשון שמדד מרחק לכוכב לכת (מאדים); מגלה הכתם האדום הגדול על צדק, ורווח קסיני על שבתאי (כוכב לכת). במדידה משותפת של זמני ליקויים של איו, מהאי ון ליד קופנהגן ומפריז, רמר וקסיני קבעו את קווי האורך של שני המקומות.
- ^ על בסיס מדידת ההפרשים בין 40 הקפות של איו, בין זמני התרחקות והתקרבות של כדור הארץ, הסיק רמר שהיחס בין מהירות האור לבין מהירות ההקפה סביב השמש הוא 9,300. הוא טעה ב-7.9%.
- ^ יש ביקורת של היסטוריונים על המתודה של מדענים, ודרווין בפרט; באוטוביוגרפיה, כתב: פעלתי לפי עקרונות בייקוניים... ליקטתי עובדות רבות... שיחות עם מגדלי חיות וגננים מיומנים, וקריאה מקיפה מאד." פיטר מדאוור (ריצ'רד דוקינס: "השנון בכותבים המדעיים") אמר על כך (ברדיו, 1967): זו לא הייתה הדרך שבה עבד מוחו." (אלא: יש גם הרבה דעות קדומות, רגשות, שיקולים חברתיים ופוליטיים.)
- ^ ברוקס פגש אותו ב-2005: איש נחמד ומוערך.