פלדיום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלדיום
כסף - פלדיום - רודיום
Ni
Pd
Pt
   
 
46
Pd
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
     
                                         
נתונים בסיסיים
מספר אטומי 46
סמל כימי Pd
סדרה כימית מתכות מעבר
מראה
לבן כסוף
תכונות אטומיות
משקל אטומי 106.42 u
רדיוס ואן דר ואלס 163 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2,8,18,18
תכונות פיזיקליות
צפיפות 12,023 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת רתיחה 3,236K (2,962.85°C)
נקודת התכה 1,828.05K (1,554.9°C)
שונות
מוליכות חשמלית 105.4/m·Ω
מוליכות חום 71.8 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 804.4 kJ/mol
היסטוריה
מגלה ויליאם הייד וולאסטון עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1803 עריכת הנתון בוויקינתונים
נקרא על שם פאלאס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פלדיום (Palladium) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Pd ומספרו האטומי 46. שווי כל הפלדיום בעולם עמד על כ 356 מיליארד דולר (נכון לנובמבר 2021).

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדיום הוא מתכת רכה לבנה והוא מזכיר פלטינה, הוא אינו נכתם כשנחשף לאוויר ויש לו את נקודת ההיתוך הנמוכה ביותר בקבוצת הפלטינה. פלדיום הוא מתכת נוחה לריקוע כאשר מחממים אותה, ברגע שהוא מקורר הוא חוזר להיות קשיח. חומצה גופרתית וחומצה חנקתית מסוגלות לתקוף פלדיום, בעוד חומצת מימן כלורי ממיסה אותו באיטיות. פלדיום אינו מגיב עם חמצן בטמפרטורות נמוכות. פלדיום מתכתי מסוגל לספוח מימן עד פי 900 מנפחו, ייתכן כי מנגנון הספיחה קשור ביצירת ההידריד PdH2.
דרגות החימצון של פלדיום הן 2+ ו-4+. תרכובות פלדיום בעלות דרגת חימצון 6+ סונתזו בהצלחה. בדומה לשכניו לטור בטבלה המחזורית, ניקל ופלטינה, פלדיום במצב חמצון 2+ (8 אלקטרונים בקליפה d) יוצר קומפלקסים עם 4 ליגנדים בגאומטריה של ריבוע מישורי (ולא טטראדר).

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדיום הוא זרז מצוין וניתן להאיץ בעזרתו תגובות של הוצאת מימן או ספיחת מימן, הידרוגנציה-הקשיית שומן צמחי (להכנת מרגרינה) נעשית באמצעות קטליזה של פלדיום. שימושים נוספים:

  • לסגסוגות פלדיום שימוש בייצור תכשיטים.
  • "זהב לבן" היא סגסוגת שמכילה זהב ופלדיום.
  • בדומה לזהב, ניתן לרקע פלדיום לעובי של 100 ננומטר ולשלב אותו במגוון יישומים.
  • פלדיום משמש כאמצעי לטיהור מימן, מכיוון שהוא מסוגל לפעפע דרכו כשמחומם.
  • לפלדיום שימושים ברפואת שיניים, ייצור שעונים, מצתים במטוסים ועוד.
  • הממיר הקטליטי, רכיב בצנרת הפליטה במרבית כלי הרכב, כולל בתוכו פלדיום.
  • שימוש ב"זרז לינדלר" שפותח על ידי הרברט לינדלר לייצור ויטמין A

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלדיום זוהה על ידי ויליאם הייד וולאסטון (William Hyde Wollaston) בשנת 1803. בשנת 1804 הוא קרא ליסוד על שם האסטרואיד פאלאס.

וולאסטון מצא את יסוד 46 במחצב פלטינה גולמית מאמריקה הדרומית. הוא המס את המחצב בחומצת מלח (HCL), נטרל את התמיסה עם נתרן הידרוקסידי (NaOH), הוסיף NH4Cl וכספית ציאנית ויצר פלדיום ציאני שאותו חימם וקיבל פלדיום מתכתי.

התרכובת פלדיום כלורי שימשה בעבר בתור תרופה לשחפת והיא ניתנה בכמות של 0.065 גרם כל יום. לטיפול זה היו תופעות לוואי שליליות ולכן הוא הוחלף מאוחר יותר בתרופות יותר יעילות[1].

צורה בטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלדיום נמצא בטבע בצורתו החופשית ובסגסוגות עם פלטינה, זהב ומתכות אחרות מקבוצת הפלטינה. מרבצים עיקריים נמצאים בהרי אורל, אוסטרליה, אתיופיה, צפון ודרום אמריקה. פלדיום מופק מסחרית ממרבצי ניקל-נחושת בדרום אפריקה ובאונטריו שבקנדה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Garrett, Christine E.; Prasad, Kapa (2004). "The Art of Meeting Palladium Specifications in Active Pharmaceutical Ingredients Produced by Pd-Catalyzed Reactions". Advanced Synthesis & Catalysis. 346 (8): 889–900. doi:10.1002/adsc.200404071.