משתמש:Itaygur/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורטה סקוט נולדה בעיירה הייברגר (Heiberger) שבמרכז אלבמה, כשלישית מבין ארבעת ילדיהם של עובדיה סקוט ושל ברניס מקמרי סקוט. היא נולדה בבית הוריה, כאשר סבתא רבתא שלה מצד אביה, דליה סקוט, שפחה לשעבר, שימשה כמיילדת. אמה של קורטה נודעה בשל כשרונה המוזיקלי ויכולת השירה שלה. כילדה למדה ברניס סקוט בבית ספר כפרי מקומי, וחינוכה הסתיים לאחר שנת הלימודים הרביעית. עם זאת, אחריה הגדולים של ברניס למדו במכון טסקגיקי, שהוקם על ידי בוקר טי. וושינגטון. היא עבדה כנהגת אוטובוס תלמידים, כפסנתרנית בכנסייה, וסייעה לבעלה בעסקיו. היא הייתה בעלת תפקיד בלשכה המקומית של ארגון שהיה מסונף אל הבונים החופשיים, והייתה חברה במועדון המקומי לאוריינות.[1]

אביה של קורטה, אובי, היה אחד מהשחורים הראשונים בעיירה שהחזיק בבעלותו מכונית. לפני שהחל לנהל עסק משל עצמו, הוא עבד כשוטר. יחד עם רעייתו הוא ניהל חנות בגדים הרחק מביתם, ובהמשך פתח חנות כלבו. הוא גם היה בעלים של מנסרה, שהועלתה באש על ידי שכניהם הלבנים לאחר שהוא סירב למכור את המנסרה לאחד מהם.[2] סביה של קורטה מצד אמה היו מולי (לבית סמית') ומרטין ואן ביורן מקמרי, שניהם ממוצא אפרו-אמריקאי ואירי. מולי נולדה כשפחה לבעל האחוזה ג'ים בלקברן ואדלין (בלקברן) סמית'. סבה של קורטה מצד עביה, מרטין, נולד כעבד ממוצא שחור-אינדיאני, ואדונה הלבן מעולם לא הכיר במרטין כבנו. בסופו של דבר הוא היה בעלים של חווה בשטח של 280 אקרים. בשל מוצאו המעורב, הוא נראה לבן בחזותו, אך על כל פנים, הוא בז לאפשרות של מעבר גזע. כמי שלמד קריאה וכתיבה בכוחות עצמו עם חינוך פורמלי מועט, הוא היה ההשראה של קורטה לרכוש השכלה. סביה של קורטה מצד אביה היו קורה (לבית מקלוקלין) וג'פרסון פ. סקוט. קורה נפטרה לפני לידתה של קורטה. ג'ף סקוט היה חוואי ודמות בולטת בקהילה השחורה הדתית הכפרית, ובניהם של העבדים שלעבר, ויליס ודליה סקוט.[1]

בגיל עשר החלה קורטה לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה.[3] הייתה לה אחות גדולה בשם אדית', אחות גדולה יותר בשם יוניס שלא זכתה להגיע לבגרות, ואח צעיר בשם עובדיה לאונרד.[4] משפחת סקוט החזיקה בבעלות חווה מאז מלחמת האזרחים האמריקאית, אך לא הייתה אמידה במיוחד.[5] במהלך השפל הגדול, עסקו ילדי המשפחה בקטיף כותנה כדי לסייע בפרנסת המשפחה.[4] את חדר השינה היחידי בבית הם חלקו עם הוריהם.[6]

קורטה תיארה את עצמה כטום בוי במהלך ילדותה, בעיקר בשל יכולה לטפס על עצים ולהיאבק בבנים. היא זכרה שהיא הייתה חזקה יותר מבן דודה, ובאחד המקרים אף פצעה אותו בגרזן, אך עם התבגרותה הפכה לנשית יותר. היא לגלגה על כך שאף על פי שהיא הייתה מעורבת בפעילויות פיזיות, בבגרותה הייתה מעורבת בפעילות בלתי אלימה.[7] אחיה עובדיה סבר שהיא תמיד "ניסתה להצטיין בכל מה שהיא עשתה". אחותה אדית' האמינה שקורטה דמתה באישיותה לסבתם קורה מקלוקלין סקוט, שעל שמה היא נקראה.[8] אף על פי שלא רכשו לעצמם השכלה פורמלית, דחפו הוריה של קורטה את ילדיהם ללמוד. קורטה ציטטה את אמה באומרה, "הילדים שלי ילכו לקולג', גם אם משמעות הדבר שתהיה לי רק שמלה אחת ללבוש".[9]

ילדי משפחת סקוט התחנכו בבית ספר ששכן בחדר אחד במרחק של 5 מילים (8 ק"מ) מביתם, ובהמשך נסעו באוטובוס לבית הספר לינקולן, שעל אף היותו במרחק של 9 מילים (14 ק"מ) מביתם, היה בית הספר התיכון הקרוב ביותר לשחורים בעיר מריון, זאת בשל ההפרדה הגזעית בבתי הספר. באוטובוס התלמידים נהגה אמה של קורטה, ברניס, שהסיעה את כל בני הנוער השחורים באזור.[4] כאשר החלה קורטה ללמוד בבית ספר זה, הופסקה גביית שכר לימוד, והם חויבו בסכום של ארבעה דולרים וחצי לשנה.[10] בשנתיים האחרונות ללימודיה, הייתה קורטה למובילת קול הסופרן במקהלת התלמידים הבוגרים של בית הספר. היא גם ניצחה על המקהלה בכנסייה.[11] היא סיימה את לימודיה ב-1945, וזכתה לכבוד לשאת את הנאום בשם בוגרי כיתתה בטקס הסיום. בנוסף לשירה, היא ניגנה בחצוצרה ובפסנתר, השתתפה באירועים מוזיקליים בבית הספר ובסיום לימודיה נרשמה לאנטיוק קולג' (Antioch College) שבילו ספרינגס, אוהיו. לאחר שהתקבלה ללימודים בקולג', היא הגישה בקשה לקבלת מלגה בין-גזעית למימון לימודיה.[12] הקולג' העניק לסטודנטים לא-לבנים מלגות כדי לגוון את אוכלוסיית תלמידי המוסד, שמבחינה היסטורית הייתה בעבר לבנה. על אנטיוק אמרה קורטה:

לאנטיוק היה חזון להפוך את עצמו למעבדה בדמוקרטיה, אך לא למדו בו תלמידים שחורים. אחותי אדית' הייתה הסטודנטית האפרו-אמריקאית הראשונה שלמדה בו על בסיס שילוב גזעי מוחלט, ובסתיו 1943 הצטרפו לאיה שתי סטודנטיות שחורות נוספות. חלוציות היא אף פעם לא קלה, וכולנו שבאנו בעקבותיה כדי ללמוד באנטיוק חייבים לה טובה גדולה".[9]

קורטה למדה מוזיקה עם וולטר אנדרסון, הלא-לבן הראשון ששימש כראש מחלקה אקדמית באנטיוק. היא גם החלה להיות פעילה פוליטית, בין השאר בשל התנסותה באפליה גזעית מצד מועצת החינוך המקומית. היא הפכה לפעילה בתנועה לזכויות האזרח שהייתה אז בהתהוות. היא הצטרפה לסניף אנטיוק של NAACP ולוועדות ליחסים בין-גזעיים ולחרויות האזרח של הקולג'. מועצת הקולג' דחתה את בקשתה לקיים את התנסותה בהוראה בשנת הלימודים השנייה בבתי הספר הציבוריים המקומיים לצורך קבלת תעודת הוראה, ולא הייתה מוכנה לשנות את המצב במערכת החינוך המקומית. תחת זאת הועסקה קורטה במעבדות של הקולג'. בנוסף, עסקה קורטה באותה תקופה בשמרטפות בבית משפחת לית'גו, כאשר שמרה על ילד המשפחה, לימים השחקן ג'ון לית'גו.[13]

נישואיה למרטין לותר קינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורטה עברה מאנטיוק כדי ללמוד בקונסרבטוריון למוזיקה של ניו אינגלנד בבוסטון לאחר שקיבלה מלגת לימודים. היה זה כאשר למדה שירה בקונסרבטוריון עם מארי סנדליוס כשהיא הכירה את מרטין לותר קינג לאחר שידידה משותפת, מרי פאוול, נתנה לקינג את מספר הטלפון שלה לאחר שהוא התעניין בבנות בקמפוס.[14] בפגישתם הראשונה אמר לה קינג שהיא התברכה בכל התכונות שהוא חיפש עבור רעייה, אמירה שנדחתה על ידי סקוט בשל העובדה שהם נפגשו רק פעם אחת. היא השיבה לו, "אני לא מבינה איך אתה יכול לומר זאת. אתה אפילו לא מכיר אותי". אך קינג היה בטוח בעצמו וביקש לפגוש אותה שוב. ללא היסוס היא קיבלה את הזמנתו למסיבה בסוף השבוע.[15]

בחודשים הראשונים של 1952 המשיכו השניים להיפגש באופן קבוע. בפגישותיהם הם עסקו בעיקר בשיחות בנושאים פוליטיים וגזעיים, ובאוגוסט אותה שנה פגשה קורטה את הוריו של קינג, מרטין לותר קינג האב ואלברטה ויליאמס קינג. לאחר שנפגשה עם אחותה אדית', פירטה קורטה באוזניה את תחושותיה בנוגע לכומר השאפתן הצעיר ועל מערכת היחסים שלה איתו. אדית' הצליחה להבין שלאחותה היו תחושות כלפיו, והיא התרשמה ממנו באופן כללי.[16]

בסתיו ביקרו אצלם הוריו של קינג. כאשר סעדו ההורים עם קינג ועם סקוט, הסב האב את תשומת ליבו של קינג ורמז לו שתוכניותיה לקריירה מוזיקלית לא יתאימו לאשתו של כומר בפטיסטי. לאחר שקורטה לה השיבה לשאלת האב אם הרומן שלהם רציני, הוא שאל אותה אם היא לוקחת את בנו ברצינות, אמר לה שלבנו יש הרבה מה להציע לה, ובתשובה היא אמרה שגם לה יד הרבה מה להציע לו. בהמשך התקיימה פגישה של הוריו של קינג ושל אחותה של סקוט, אדית'.[17]

ביום ולנטיין, 14 בפברואר 1953 פרסמו השניים את כוונתם להינשא בעיתון Atlanta Daily World, ותאריך החתונה נקבע ליוני. קורטה עדיין לא חשה מחויבת לנישואים והתייעצה עם אחותה במכתב שנשלח לפני חופשת הפסחא.[17] אביו של קינג עדיין הביע את חוסר שביעות רצונו מהבחירה והאשים את בנו בילוי זמן רב מדי עמה ובהזנחת לימודיו. כאשר הוא הכריז על כוונתו לשאת את קורטה לאישה ולסיים את לימודי הדוקטורט שלו, התרצה האב ונתן לנישואים את ברכתו.

קורטה סקוט ומרטין לותר קינג נישאו ב-18 ביוני 1953 על מדשאת בית אמה. את טקס הנישואים ניהל אביו של קינג, שהיה גם הוא כומר, וקורטה השמיטה מנוסח שבועת הנישואים את ההתחייבות לציית לבעלה, צעד שהיה בלתי רגיל אז ואף בתקופות מאוחרות יותר. לאחר שהשלימה את לימודיה בשירה ובנגינה בפסנתר בקונסרבטוריון, עברו השניים בספטמבר 1954 למונטגומרי אלבמה. לימים נזכרה סקוט: "לאחר שנישאנו, עברנו למונטגומרי, אלבמה, שם בעלי קיבל הזמנה לשמש ככומר של הכנסייה הבפטיסטית בשדרות דקסטר. זמן לא רב לאחר מכן מצאנו את עצמו בעיצומו של חרם האוטובוסים של מונטגומרי, ומרטין נבחר כמנהיג תנועת המחאה. עם התמשכות החרם, חשתי יותר ויותר שהייתי מעורבת במשהו שהוא גדול יותר ממני, משהו בעל חשיבות היסטורית עמוקה. התחלתי להבין שנדחפנו לחזית של התנועה לשחרור האנשים המדוכאים, לא רק במונטגומרי, אלא גם בכל רחבי הארץ, ולתנועה זו היו השלכות ברחבי העולם. חשתי מבורכת על כך שנקראתי להיות חלק ממטרה כה אצילה והיסטורית.[18]

התנועה לזכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1954 היה מרטין לותר קינג לכומר במשרה מלאה בכנסייה הבפטיסטית של שדרות דקסטר. מסירותה של קינג למטרה במקביל לוויתור על שאיפותיה בתחום המוזיקלי הפכו לסמל למעשיהן של הנשים האפרו-אמריקאיות בתקופת פעילותה של התנועה לזכויות האזרח.[19] זמן קצר לאחר מכן עברו השניים להתגורר בבית הכומר ברחוב סאות' ג'קסון. קורטה הייתה לחברה במקהלת הכנסייה, לימדה בבית הספר של יום ראשון והשתתפה באגודת ההכשרה הבפטיסטית ובחברה המיסיונרית. את הופעתה הראשונה היא קיימה בכנסייה הבפטיסטית הראשונה שבמונטגומרי (אנ') ב-6 במרץ 1955 בקונצרט בו נכחו יותר מאלפיים איש.[20]

ילדתם הראשונה של בני הזוג קינגק נולדה ב-17 בנובמבר 1955, ולפי בקשתה של קורטה נקראה יולנדה.[21] לאחר שבעלה החל להיות מעורב בחרם האוטובוסים של מונטגומרי, קיבלה קינג לעיתים קרובות איומים שהופנו כלפיו. בינואר 1956 היא השיבה למספר רב של שיחות טלפון שבהן הובעו איומים על חייו, כאשר נפוצו שמועות שנועדו לגרום לאפרו-אמריקאים אי-שביעות רצון ממנו שהוא רכש עבורה מכונית סטיישן של ביואיק. לאחר סיום החרם, החלו בני הזוג קינג להאמין במחאות בלתי אלימות כאופן הבעת דעה שהייתה עקבית עם רוח כתבי הקודש.[22] ב-23 בדצמבר 1956, יומיים לאחר סיום חרם האוטובוסים, נורתה יריה לעבר דלת ביתה של משפחת קינג כאשר בני הבית ישנו, אך אף אחד מהם לא נפגע.

ב-25 באפריל 1958 קיימה קינג את הופעתה המוזיקלית הראשונה באותה שנה באולם של בית הספר פיטר בברמינגהאם, אלבמה. בקונצרט, שהיה בחסות סניף אומיקרון למבדא של אחוות אלפא פי אלפא, היא שינתה כמה מהשירים בחלק הראשון של המופע, אך עדיין המשיכה בתבנית הבסיסית של המופע בה היא עשתה שימוש שנתיים קודם לכן בערב גלה בניו יורק, וסיפרה את סיפורו של חרם האוטובוסים במונטגומרי. הקונצרט היה חשוב עבורה כדרך להמשיך את הקריירה המקצועית שלה ועדיין להשתתף בפעולות תנועת המחאה.

ב-3 בספטמבר 1958 התלוותה קינג לבעלה ולרלף אברנת'י (אנ') לבית המשפט. מרטין נעצר מחוץ לבית המשפט על "שוטטות" ועל אי-ציות להוראות שוטר. כמה שבועות לאחר מכן ביקרה קינג אצל הורי בעלה באטלנטה. באותו זמן נודע לה על כך שהוא נדקר ב-20 בספטמבר הוא כאשר חתם על עותקים של ספרו "הצעדה אל החירות" (Stride Toward Freedom). קינג מיהרה לראותו, ונשארה איתו עד לתום החלמתו בבית החולים.[23] ב-3 בפברואר 1959 יצאו בני הזוג קינג למסע של חמישה שבועות להודו יחד עם לורנס ד. רדיק (אנ'). השלושה הוזמנו למאות אירועים.[24] במהלך המסע, עשתה קינג שימוש ביכולת השירה שלה כדי להלהיב את ההמונים. ב-10 במרץ הם שבו לארצות הברית.

הפיצוץ בבית קינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בינואר 1956 שמעו קינג ומרי לוסי, אשת חבר קהילת דקסטר רוסקו ויליאמס, קול של לבנה שפגעה ברצפת הבטון של המרפסת הקדמית של ביתם. קורטה הציעה שהשתיים יצאו אל מחוץ לחדר החזיתי ויצאו לחדר האורחים, ואז זועזע הבית מפיצוץ שגרם לו להתנדנד ולחדר הקדמי להתמלא בעשן ובזכוכית מנופצת. השתיים עברו אל אחורי הבית, שם ישנה יולנדה, וקורטה התקשרה לכנסייה הבפטיסטית הראשונה ודווחה על הפיצוץ לאישה שענתה לטלפון. מרטין לותר קינג שב לבית, וכשמצא שאשתו ובתו לא נפגעו, יצא החוצה. הוא התעמת עם המון זועם של תומכיו, שהצטיידו בכלי נשק. הוא הצליח לגרום להם לשוב על עקבותיהם לאחר שנשא בפניהם נאם מאולתר.[25]

עד ראיה דיווח על אדם לבן שהלך עד למחצית המרחק מהרחוב לבית משפחת קינג וזרק משהו לכוון הדלת לפני ששב למכוניתו ונעלם משם במהירות. עד הראיה, ארנסט וולטרס, לא הצליח לקרוא את מספר לוחית הרישוי של המכונית בשל המהירות בה התרחש האירוע.[26] שני האבות של בני הזוג קינג התקשרו אליהם והגיעו זמן קצר לאחר הפיצוץ, יחד עם אימו של קינג ואחיו. אביה של קורטה הציע שהוא ייקח אותה ואת בתה למריון אם בעלה לא ייקח אותם לאטלנטה. קורטה סירבה לשתי האפשרויות ועמדה על כך שהיא תישאר עם בעלה. הסופרת אוקטביה ב. ויויאן כתבה, "באותו לילה איבדה קורטה את הפחד מפני המוות. היא הקדישה את עצמה באופן עמוק יותר למאבק לחירות, כפי שמרטין עשה ארבעה ימים קודם לכן כאשר נכלא בפעם הראשונה בימי חייו". בהמשך תיארה קורטה את האירוע כפעם הראשונה בה היא הבינה "כמה הייתי חשובה למרטין במונחים של תמיכה בו ובמה שהוא עשה".[27]

שיחת הטלפון עם קנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוקטובר 1960 נעצר מרטין לותר קינג בעת שהיה בחנות כלבו. לאחר ששלושה ימים לאחר מכן הוא שוחרר, הוא נעצר שוב ב-22 באוקטובר על נהיגה עם רשיון נהיגה של מדינת אלבמה בעת שהיה תושב ג'ורג'יה, ונשלח למאסר של ארבעה חודשים עם עבודת פרך. לאחר מאסרו, סברה קורטה שהוא לא ישרוד את המאסר, התקשרה לידידה האריס וופורד ובדמעות אמרה לו, "הם עומדים להרוג אותו. אני יודעת שהם עומדים להרוג אותו". זמן קצר לאחר השיחה, התקשר וופורד לסרג'נט שרייבר בשיקגו, שם קיים המועמד לנשיאות ג'ון פיצג'רלד קנדי את מסע הבחירות שלו, וסיפר לשרייבר על חששותיה של קינג. לאחר ששרייבר מצא את ההזדמנות להיות עם קנדי בארבע עיניים, הוא הציע שהוא שקנדי יתקשר לקינג ויביע את אהדתו. לאחר שהביע את הסכמתו התקשר קנדי לקינג.[28]

זמן קצר לאחר מכן השיג אחיו של קנדי, רוברט קנדי את שחרורו של קינג. אביו של קינג היה כה אסיר תודה על השחרור והחליט להצביע עבור קנדי בבחירות באומרו: "אצביע עבור קתולי או עבור השטן עצמו אם הוא ימחה את הדמעות מעיניה של כלתי".[29] לדבריה של קורטה, קנדי אמר, "ברצוני להביע את דאגתי לבעלך. אני יודע שזה קשה לך. אני מבין שאת עומדת ללדת, ואני רק רוצה שתדעי שאני חושב עלייך ועל דר' קינג. אם יש דבר שבו אוכל לסייע, אני הרגישי חופשיה להתקשר אלי". דבר השיחה הגיע עד מהרה לעיתונות, וקורטה הודתה "שזה אפשר לי לחוש טוב שהוא התקשר אליה באופן אישי וסיפר לי על תחושותיו".[30]

נשיאותו של קנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג קינג כיבדו את הנשיא קנדי והבינו את אי-רצונו להיות מעורב בגלוי בנושא זכויות האזרח. באפריל 1962 הייתה קינג נציגה בוועידת שביתת הנשים למען השלום בז'נבה, שווייץ. ב-28 במרץ 1963 הסיע קינג את קורטה לבית החולים, שם היא ילדה את ילדתם הרביעית, ברניס. לאחר שקינג וילדתם היו מוכנות לשוב הבייתה, מיהר קינג להסיעם.[31] לאחר מעצרו של בעלה ב-12 באפריל, ניסתה קינג ליצור קשר ישיר עם הנשיא קנדי בעצתו של ואייט ט. ווקר, והצליחה לדבר עם רוברט קנדי. הנשיא קנדי היה באותו זמן עם אביו ג'וזף קנדי, שלא חש בטוב.[32] במה שצוין כאירוע בו נראה קנדי רוחש רגשות אהדה פחותים כלפי בני הזוג קינג, הנחה הנשיא את קורטה להתקשר למרכזיית הבית הלבן.[33]

ביום המחרת דיווח קנדי לקינג שה-FBI נשלח לברמינגהאם בלילה הקודם ואישר לה שבעלה במצב טוב. הותר לו לשוחח עמה בטלפון וביקש ממנה לעדכן את ווקר על מעורבותו של קנדי.[34] היא סיפרה לו על סיועם של בני קנדי, עובדה שאותה פירש קינג כסיבה לכך "שכולם נעשו לפתע מאוד מנומסים".[35] בנוגע למצעד לוושינגטון, אמרה קורטה, "זה כאילו גן העדן ירד לארץ".[36] קורטה הייתה בבית עם ילדיה כל היום, מאחר ועקב לידתה של ברניס לא התאפשר לה להיות נוכחת בתפילות יום ראשון של הפסחא.[37] מאחר והיא פרסמה הצהרה משל עצמה בנוגע לסיוע של הנשיא במקום לעשות כפי שנתבקשה על ידי בעלה ולדווח לואייט ט. ווקר, על פי ההיסטוריון טיילור ברנץ', היא נצטיירה על פי הדיווחים כ"אם צעירה מודאגת שבלבלה את הפנטזיות שלה בנוגע לבית הלבן עם המציאות".[33]

בימים הראשונים של נובמבר 1963 יצאה קורטה לעצרת של שביתת הנשים למען השלום בניו יורק. לאחר שדיברה בפגישה שהתקיימה בכנסייה הבפטיסטית הלאומית, היא הצטרפה למצעד שיצא מהסנטרל פארק אל מטה האומות המאוחדות. הצעדה תוזמנה כדי לציין את יום השנה השני להקמת הקבוצה וכדי לחגוג את ההשלמה המוצלחת של האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. לבני הזוג קינג נודע על רצח קנדי כאשר בדיווחים הראשוניים צוין שהוא רק נפצע קשה. קורטה הצטרפה לבעלה וראתה בטלוויזיה את וולטר קרונקייט מודיע על מות הנשיא. היא ישבה לצידו של בעלה ההמום.

הקלטות ה-FBI[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-FBI תכנן לשלוח הקלטות על הרומנים שניהל לכאורה מרטין לותר קינג אל התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית מאז שבמעקב נחשף שקורטה הייתה זו שפתחה את הדואר של בעלה כאשר הוא היה בנסיעות. ה-FBI הבין שקינג יהיה מחוץ למשרדו בזמן בו ההקלטות יישלחו ושרעייתו תהיה זו שתפתח אותן. ג'ון אדגר הובר אף הציע שההקלטות יישלחו בדואר ממדינה דרומית.[38] קורטה מיינה את ההקלטות יחד עם שאר דברי הדואר, הקשיבה להן, ומייד התקשרה לבעלה, "וכך נתנה ל-FBI עונג רב מהטון של תגובותיה.[39] מרטין לותר קינג השמיע את ההקלטה בנוכחותה, יחד עם אנדרו יאנג, רלף אברנת'י וג'וזף לואורי (אנ'). קורטה אמרה בפומבי, "לא יכולתי לעשות מזה הרבה, זה כלל רק הרבה קשקושים".[40] ההקלטות היו חלק מניסיון נרחב יותר של הובר להכפיש את מרטין לותר קינג באמצעות גילויים על חייו הפרטיים.[41]

נשיאותו של ג'ונסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלה הבולט ביותר של קינג הייתה מאמציה להעברת חוק זכויות האזרח של 1964. כמה ימים לפני רציחתו, שוחחה קינג עם מלקולם אקס. הוא אמר לה שהוא לא היה באלבמה כדי לגרום לצרות לבעלה, אלא לגרום ללבנים להעריך יותר את המחאות של מרטין לותר קינג לאחר שייראו את החלופה אליו.[42] ב-26 במרץ 1965 הצטרף לבני הזוג קינג אביה של קורטה במצעדים מסלמה למונטגומרי. אביה "תפס מבט חטוף לפוטנציאל האמיתי של אמריקה" וכינה אותו "היום הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של אמריקה" לאחר ששמע שבחים בזכות חתנו הן מצד לבנים והן מצד אפרו-אמריקאים.[43]

בראיון בינואר 1966 במגזין New Lady מתחה קינג ביקורת על האפליה המינית של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, באומרה בין השאר, "לא ניתנה תשומת לב מספיקה לתפקידי הנשים במאבק. בדרך כלל, יצרו הגברים את שכבת המנהיגות במאבק לזכויות האזרח, אך... הנשים היו עמוד השדרה של התנועה לזכויות האזרח בכללותה".[44] מרטין לותר קינג עצמו הגביל את חלקה של רעייתו בתונעה, וציפה ממנה להיות עקרת בית.[45] קינג השתתפה בשביתת הנשים למען השלום בינואר 1968 בוושיגנטון די. סי. יחד עם יותר מ-5,000 נשים. היא הייתה יושבת ראש שותפה של ועידת קונגרס הנשים יחד עם פרל וילן ומרי קלארק.

רצח מרטין לותר קינג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – רצח מרטין לותר קינג
  1. ^ 1 2 Bagley, Edyth Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. Tuscaloosa, Alabama: The University of Alabama Press. pp. 17–19.
  2. ^ King, Coretta Scott and Rev. Dr. Barbara Reynolds (January 17, 2017). My Life, My Love, My Legacy. Henry Holt and Company. p. 11.
  3. ^ Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 17.
  4. ^ 1 2 3 "Coretta Scott King". Women's History. Gale Virtual Reference Library. Archived from the original on December 2, 2008.
  5. ^ Octavia B. Vivian (April 30, 2006). Coretta: The Story of Coretta Scott King. Fortress Press. p. 27.
  6. ^ Gelfand, Dale Evva (2006). Coretta Scott King: Civil Rights Activist. Chelsea Clubhouse, p. 15.
  7. ^ "Coretta Scott King: My Childhood as a Tomboy / Growing into a Lady". Visionaryproject. Archived from the original on December 6, 2013.
  8. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 7.
  9. ^ 1 2 King, Coretta Scott (Fall 2004). "Address, Antioch Reunion 2004". The Antiochian. Archived from the original on May 1, 2007.
  10. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 62.
  11. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, pp. 65-66.
  12. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 67.
  13. ^ Lithgow, John (August 24, 2017). "Upfront / What I Know Now: John Lithgow". AARP the Magazine. Archived from the original on August 25, 2017.
  14. ^ "Coretta Scott King Dies at 78". ABC News. January 31, 2006. Archived from the original on June 12, 2018.
  15. ^ Dyson, Michael Eric (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr. Free Press, p. 212.
  16. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 99.
  17. ^ 1 2 Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama PressBagley, p. 100.
  18. ^ "Coretta Scott King Biography and Interview". American Academy of Achievement. Archived from the original on August 18, 2019.
  19. ^ Nazel, Joseph (1997). Martin Luther King, Jr. Holloway House Publishing Companyl, p. 69.
  20. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 108.
  21. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 111.
  22. ^ Bagley, Edythe Scott (2012). Desert Rose: The Life and Legacy of Coretta Scott King. University Alabama Press, p. 144.
  23. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 46.
  24. ^ "India Trip (1959)". Archived from the original on December 11, 2019.
  25. ^ Burns, Stewart (1997). Daybreak of Freedom: The Montgomery Bus Boycott. The University of North Carolina Press, pp. 133-135.
  26. ^ Gibson Robinson, Jo Ann (1987). The Montgomery Bus Boycott and the Women Who Started It: The Memoir of Jo Ann Gibson Robinson. University of Tennessee Press, pp. 130-131.
  27. ^ Princess Weekes, Coretta Scott King: Author, Activist, and Civil Rights Leader, www.themarysue.com, Jan 21, 2019.
  28. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם שיחה
  29. ^ Kennedy, Nixon, Anti-Catholicism: the 1960 Presidential Election, The Reconstructionist, Sep 24, 2020.
  30. ^ Chris Matthews, Chris Matthews Complete Library E-book Box Set: Tip and the Gipper, Jack Kennedy, Hardball, Kennedy & Nixon, Now, Let Me Tell You What I Really Think, and American, Simon and Schuster, 2013
  31. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 56.
  32. ^ Mahoney, Richard D. (1999). Sons & Brothers: The Days of Jack and Bobby Kennedy. Arcade Publishing, p. 247.
  33. ^ 1 2 Branch, Taylor (1989). Parting the Waters: America in the King Years 1954–63. Simon & Schuster, p. 736.
  34. ^ Fairclough, Adam (1995). Martin Luther King, Jr. University of Georgia Press, p. 77.
  35. ^ Schlesinger, Arthur M. Jr. (1978). Robert Kennedy and His Times, p. 353.
  36. ^ Willis, Richard W. (2011). Martin Luther King, Jr., and the Image of God. Oxford University Press, p. 166.
  37. ^ McPherson, Stephanie Sammartino (2007). Coretta Scott King. Twenty-First Century Books, p. 57.
  38. ^ Gentry, Curt (2001). J. Edgar Hoover: The Man and the Secrets. W. W. Norton & Company, p. 572.
  39. ^ Gentry, Curt (2001). J. Edgar Hoover: The Man and the Secrets. W. W. Norton & Company, p. 575.
  40. ^ Dyson, Michael Eric (2000). I May Not Get There with You: The True Martin Luther King, Jr. Free Press, p. 217.
  41. ^ "The FBI's Ugly Obsession With Dr. Martin Luther King Jr". Amanpour & Company.
  42. ^ Robinson, Tom (2014). Malcolm X: Rights Activist and Nation of Islam Leader. Abdo. p. 54.
  43. ^ History of Coretta Scott King in Timeline - populartimelines.com
  44. ^ OKLA JONES, Remembering Coretta Scott King: The Impact Of The Author, Activist And Civil Rights Leader, Essence, APRIL 27, 2022.
  45. ^ Jennifer Bihm, Coretta Scott: The Queen Behind the King, Lasentinel, January 16, 2020.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Itaygur/טיוטה&oldid=38566222"