ניהון שוקי
ניהון שוקי (ביפנית: 日本書紀 – דברי ימי יפן), או ניהונגי (日本紀), הוא הספר השני העתיק ביותר בהיסטוריה של יפן הקלאסית. זהו ספר מפורט ומסוגנן יותר מקוג'יקי, העתיק ממנו, והוא משמש כלי חשוב בידי היסטוריונים וארכאולוגים, מפני שהוא מתאר בפירוט את כרוניקות יפן העתיקה, אם כי החלק הראשון שלו נחשב בעיקר מיתולוגי. הספר נערך על ידי הנסיך טונרי, בנו של הקיסר טמו, ב-720, ובסיוע יסומארו פוטו נו אסון.[1]
הספר נפתח בתיאור מיתוס הבריאה היפני ושבעת הדורות הראשונים של יצורים אלוהיים, וממשיך בתיאור מיתוסים ואירועים היסטוריים עד המאה ה-8. מקובל שהחלק האחרון, שבו תיאור תקופת שלטונם של הקיסרים טנג'י, טמו וג'יטו, הוא תיאור היסטורי מהימן. הספר מתמקד במעלותיהם של קיסרי יפן הטובים, ובמגרעותיהם של אלה הפחות טובים, וסוקר גם קשרים דיפלומטיים עם מדינות אחרות. הוא כתוב בסינית קלאסית, כשם שהיה נהוג במסמכים רשמיים באותה עת. קוג'יקי, לעומתו, כתוב בשילוב של סינית ושל תעתיק פונטי של יפנית (בעיקר עבור שמות ושירים).
תהליך האיסוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]תורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן ללמוד על תהליך איסוף הסיפורים באמצעות ניתוח הסגנון שבו נכתב כל פרק. אף על פי שהטקסט כולו נכתב בכתב סיני, ניתן להבחין בין טקסטים שערכו כותבים יפנים, לבין טקסטים שנכתבו על ידי דוברי סינית כשפת אם.
הפניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניהון שוקי מתבסס על מסמכים עתיקים יותר, בעיקר על מסמכים שנשמרו בארמון הקיסר החל מהמאה ה-6. הוא מכיל אף מסמכים וסיפורים שנשלחו משבטים שונים ברחבי המדינה ששירתו את החצר הקיסרית. עם המסמכים עליהם מתבסס ניהון שוקי נמנים טנאוקי וקוקי, המוזכרים בטקסט ואשר נכתבו על ידי הנסיך שוטוקו וסוגה נו אומקו, אולם אלה אבדו בשרפה ב-645.
בתיאור יחסי החוץ, ניתוח טקסטואלי מעלה שהכותבים היפנים התבססו על מספר מסמכים שכתבו מלומדים קוריאנים מממלכת פקצ'ה שעברו ליפן, וזה עולה מהשימוש בשמות מקומות ובשמות מלכים בשפת פקצ'ה.[2]
תקופות שלטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק הראשון של ניהון שוקי, החל בתאריך ההיסטורי של יסוד יפן ב-660 לפנה"ס וכלה ברשימת הקיסרים הראשונים, הוא אגדי או מיתולוגי.[3] עם זאת, אין זה אומר שהדמויות המופיעות בו לא היו קיימות, אלא שאין בנמצא מספיק מקורות על מנת לבסס את המידע כאמת.
תקופות השלטון של קיסרים אלה, או מלכים, שכן יפן הייתה אז ממלכה, אינן ודאיות, וסביר שהמחברים הגזימו במניין שנותיהן על מנת להדגיש את המוצא העתיק של המשפחה הקיסרית, ולתת להן משמעות נומרולוגית. למשל, שנת היסוד 660 לפנה"ס נבחרה, ככל הנראה, מכיוון שבלוח השני הטאואיסטי שנה זו היא שנת "שין-יו", או שנה המתאימה להפיכות. מחברי ניהון שוקי קבעו ששנת 600 לספירה היא שנת הפיכה גם כן בעקבות הרפורמות של הנסיך שוטוקו, ומכיוון שהלוח הטאואיסטי פועל ביחידות זמן בנות 21 מחזורים בני שישה חלקים, ספרו המחברים 1260 שנה לפני השנה 600 והגיעו לשנת 660 לפנה"ס.
שמונה מלכים לא מתועדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרק הרביעי של ניהון שוקי מופיעים שמונה מלכים רק במניין שנות חייהם ושלטונם, שנת הפיכתם ליורשי עצר, שמות פילגשיהם ומקום קבורתם. מלכים אלה נקראים "קֶשי האצ'ידאי" (欠史八代, שמונה דורות ללא היסטוריה) מכיוון ששמם לא נקשר באגדות ובסיפורים. ייתכן שמלכים אלה נוספו לחיבור על מנת למלא את החלל בין המלכים האמיתיים לג'ימו, הקיסר הראשון של יפן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Aston, William G. Nihongi: Chronicles of Japan from the Earliest Times to AD 697. Cosimo, Inc., 2008. ISBN 9781605201443.
- Sakamoto, Tarō. The Six National Histories of Japan. UBC Press, 1991. ISBN 9780774803793.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תרגום לאנגלית של הניהון שוקי (אורכב 21.12.2014 בארכיון Wayback Machine).
- ניהון שוקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ניהון שוקי, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)