סאנסה, המנזרים הבודהיסטיים ההרריים בקוריאה

סאנסה, המנזרים הבודהיסטיים ההרריים בקוריאה
산사, 한국의 산지승원
	בונגג'אונגסה באנדונג
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2018, לפי קריטריונים 3
שטח האתר	554.3 דונם
שטח אזור החיץ	13,231.1 דונם
מידע כללי
סוג	מכלול מבנים
מדינה	קוריאה הדרומית
מידות
שטח	55.43 הקטאר
קואורדינטות	34°59′48″N 127°19′52″E / 34.996581°N 127.331118°E
	בוסאוקסה בונגג'ונגסה באופג'וסה מגוקסה סאונמסה דאהונגסה טונגדוסה

סאנסה, המנזרים הבודהיסטיים ההרריים בקוריאה (בקוריאנית: 산사, 한국의 산지승원) הם קבוצה של שבעה מנזרים בודהיסטיים הרריים בקוריאה הדרומית שהוכרזו ב-2018 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. המקדשים שנבחרו הם טיפוסיים למקדשי ההרים הבודהיסטיים של קוריאה, כשכל מקדש מייצג סוג אחר. המקדשים שנבחרו ממוקמים בחמישה ממחוזות קוריאה הדרומית: צפון צְ'הוּנגצְ'הַאנג, דרום צ'הונגצ'האנג, צפון קיאנגסאנג, דרום קיאנגסאנג וצפון צַ'אלַּה. בשל הטופוגרפיה ההררית של המדינה והשורשים העמוקים של הבודהיזם בהיסטוריה שלה, ישנם מנזרים הרריים רבים הפרוסים על פני קוריאה הדרומית והצפונית.^[1]

המילה סאנסה היא הלחם בסיסים של שתי מילים: "סאן" (산) שמשמעותו הר ו"סה" (사) שמשמעותו מנזר או מקדש.

היסטוריה

הבודהיזם, שמקורו בהודו, הופיע לראשונה בקוריאה במאה ה-4 כאשר השפעתו התרחבה לקוריאה באמצעות ההשפעה הסינית באזור.^[2] במאות ה-7 עד ה-9, נבנו בחצי האי הקוריאני מקדשים רבים, שצמחו מאסכולות שונות של הבודהיזם מזרם המהאיאנה. חלק מהמקדשים נבנו באזורים עירוניים בעוד שאחרים נבנו בהרים נידחים. המנזרים ההררים של טונגדוסה, בוסאוקסה, בונגג'ונגסה ובאופג'וסה היו בין הראשונים מבין המקדשים הללו. הם התבססו על אסכולות וינאיה (אנ') (טונגדוסה), אוואטמסקה (אנ') (בוסאוקסה, בונגג'ונגסה) והדהרמה (באופג'וסה). לאחר עליית הזן בודהיזם (בקוריאנית: קון 선) בסין במאה ה-8, הוא התפשט לממלכת שילה של קוריאה במאה ה-9 בתגובה לשינויים חברתיים גדולים קודמים. לאחר מכן, נוסדו המנזרים מגוקסה, סאונמסה ודאהונגסה, שהיו במסורת זו. ההבדלים בין האסכולות השתמרו מהמאה ה-7 עד המאה ה-14, אך נעלמו מהמאה ה-15 ואילך.^[1] בעוד שהבודהיזם התפתח לראשונה לדת של מרבית התושבים, ואף עלה והפך לדת המדינה המרכזית בתקופת שושלת קוריאו (אנ'), מקדשים בודהיסטים חוו מאות שנים של דיכוי תחת המדיניות של שושלת ג'וסון (1392–1910), שהושפעה מאוד מהנאו-קונפוציאניזם, כך שהמקדשים העירוניים ביותר נעלמו.^[1]^[2] עם זאת, המקדשים באזורי ההרים, כולל המקדשים שבאתר המורשת, הצליחו לשרוד תקופה זו ולשמור על אופיים המקורי כאתרים של אורח חיים דתי ורוחני ועל חיי היום-יום של הנזירים. גם תפקידם כאתרים דתיים למאמינים גדל, ונוצרו עוד מרחבים ומתקנים הדרושים לפולחן. במהלך הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598), סבלו חלק מהמקדשים שבאתר המורשת העולמית מנזק משמעותי, ומקדשים אחרים, שאינם חלק מאתר המורשת העולמית, אף נהרסו לחלוטין או נשרפו. לאחר המלחמה השתפר מעמדם החברתי של נזירים בודהיסטים כתוצאה משירותם הצבאי המכובד.

עבודות השיקום הנרחבות של המנזרים הבודהיסטים שלאחר המלחמה קיבלו סיוע מאנשים מתחומי חיים שונים. חלק מהמבנים של המקדשים באתר המורשת ששוחזרו בתקופה זו מוכרים כעת כחלק מיצירות המופת הבולטות ביותר של האדריכלות הבודהיסטית בקוריאה. בתקופה זו החלה להופיע הצורה האופיינית של המנזרים ההררים. ההתמקדות הייתה באולם הדהרמה עם רצפת עץ ואולם בודהה בו נתלתה תמונה על מעמד. רבים מהמקדשים גם החלו לערוך פולחנים וטקסים בתקופה זו, בהשתתפות מספר גדול של מאמינים. באתר המנזר הוקמו מקדשים התואמים את אמונות הילידים, לזכר קורבנות המלחמה. טקסים בודהיסטים לפיוס נשמות המתים היו נפוצים שם ומילאו תפקיד חשוב במאמצי השיקום שלאחר המלחמה. עד המאה ה-19 עברו המקדשים שינויים מתמידים והורחבו עוד יותר.^[1]

כיום המנזרים הם אתרים ששימרו מסורות תרבותיות מוחשיות ובלתי מוחשיות עד ימינו. קהילות של נזירים (סנגהה) ושירותי דת, פולחנים, טקסים ומנהגים נזיריים המבוססים על אמונות בודהיסטיות, אך גם על אמונות ילידים שונות ממשיכות להתבצע. מספר רב של קבוצות מאמינים מהקהילות המקומיות והעיירות באזורים מעורבות גם כן בפעילות הנזירית. בכל אחד מהמקדשים מתקיימים גם מספר אירועים או פסטיבלים שגם המבקרים יכולים להשתתף בהם. המסורת של תרגול מדיטציה, כולל מפלטי קיץ וחורף, נמשכת גם היא. התרגול הרוחני כולל גם עבודה משותפת לשימור הקהילה הנזירית. למשל, במקדשים יש גן ירק או שדה תה.

מאפיינים כלליים

עיצוב השטח וסידור המבנים והשטחים הפתוחים נקבע על ידי התאמה לתנאים הטופוגרפיים הטבעיים. לב הקומפוזיציה המרחבית הוא המדאנג, אזור חיצוני פתוח השוכן מול אולם הבודהה הראשי. המרחב הפתוח נועד להדגיש את הכבוד והיופי של האולם הזה ומשקף את הפתיחות האופיינית לבודהיזם הקוריאני. בנוסף למרכזיותו הפיזית, הוא גם המרכז לפעילות דתית. הוא מציע מקום לקהל גדול ומשמש כחיבור למבנים בודדים בעלי פונקציות שונות. הבניינים הנותרים מסודרים סביב המדאנג, עם ביתן ליד הכניסה הפונה לאולם בודהה. הבניינים הנותרים כוללים מבנים לפולחן, אולמות מדיטציה, חדרי תפילה ומקדשים ומעונות לקהילות הנזירים, אקדמיה נזירית ומבני חוץ אחרים, ונמצאים משני הצדדים בין היכל בודהה לביתן. עם זאת, ישנם גם הבדלים מסוימים בבנייה, אשר ניתן לייחסם לדגשים באסכולות השונות. ישנם גם מנזרים העוברים לאורך ציר ראשי אחד או שניים ויש להם חצר פתוחה (מדאנג) או שיש להם שתי חצרות פתוחות. בשל המאפיינים הגאוגרפיים והאקלימיים של חצי האי הקוריאני, בנייני המקדשים בדרך כלל פונים דרומה כדי לחסום רוחות חורף צפון-מערביות קרות ולנצל את רוחות הקיץ הקרירות.^[1]

העיצוב הפתוח ברובו של המקדש כלפי חוץ נועד לסמל את היעדר גבולות אל הטבע. זה שונה במיוחד ממקדשים אחרים במזרח אסיה שכן ההרים שמסביב משמשים כגני מקדשים. העצים הנטועים לאורך שבילי היער המובילים למקדש נבחרו כך שישתלבו עם הצמחייה המקומית. המעבר החלק שנוצר מדגיש את העיקרון של צמיחה יחד עם הטבע. תוכנית המבנה של המנזרים א-סימטרית ברובה, שכן הרחבה צריכה להתבצע ללא התערבויות גדולות ובהרמוניה עם הסביבה הטבעית. המנזרים ממוקמים בדרך כלל בשיפוע מתון, כך שהמבנים מתנשאים מעט משער הכניסה. בהתאם למיקומם ולסביבתם, ניתן לחלק את המנזרים לשלושה סוגים: בתחתית עמק, הממוקמים על מדרון או על גוף מים שזורם במקדש. רק מספר קטן של נזירים מתגוררים במקדשי בוסאוקסה, בונגג'ונגסה, מגוקסה ודאהונגסה. רוב הנזירים חיים במקדש טונגדוסה (150 באזור השייך לאתר המורשת העולמית, 100 באזור החיץ).^[1]

הייחודיות של המנזרים

ישנם בסך הכל 952 מקדשים בודהיסטים המוכרים כחוק בקוריאה (נכון לספטמבר 2016), מתוכם 785 מקדשים, או 82 אחוז, ממוקמים באזורים הרריים. לא מוכרזים כחלק מהמורשת העולמית של אונסק"ו הם:

מקדשים הממוקמים במקומות מרוחקים ומורכבים מבניין בודד בלבד.
מקדשים שנוסדו במהלך התקופה המעצבת של הבודהיזם הקוריאני מהמאות ה-7 עד ה-9, אך נהרסו מאוחר יותר, והותירו רק שרידים ארכאולוגיים כיום.
מקדשים שהטופוגרפיה שלהם מסביב לאולם הבודהה נפגעה קשות או שונתה באופן דרסטי.
מקדשים שנהרסו ואין להם עוד עדויות לאותנטיות מהמאות ה-7 עד ה-9.
מקדשים הממוקמים באזורים עירוניים בזמן ההכרזה על אתר המורשת.

דרושה אפוא דרגה גבוהה של אותנטיות היסטורית על מנת לעמוד בקריטריונים של הצטרפות לאתר המורשת העולמית. בסך הכל זוהו 25 מקדשים העונים לדרישות סף אלו. שאר המקדשים שלא זכו הוצעו להיכלל באתר חסרים מתקנים נזיריים כגון מרכז מדיטציה, סמינר וינייה או אקדמיה נזירית (מקדש ג'אנגוקסה, מקדש גוונריונסה, מקדש יונגמונסה, מקדש ג'ונדונגסה, מקדש גוויסינה, מקדש גירימסה, מקדש מוריאנגסה ומקדש מוויסה). לאחרים יש בעיקר חצר מרכזית ששופצה באופן משמעותי, או שאין חצר מרכזית כלל (מקדש נאסוסה, מקדש בוריאונגסה, מקדש סאונונסה, מקדש אונמונסה, מקדש סודאוקסה, מקדש ג'יקג'יסה, מקדש גוויסינסה, מקדש גירימסה, מקדש גאומסנסה, מקדש בונגמסה, מקדש מוריאנגסה, מקדש מווויסה ומקדש באומאוסה).^[1]

אתרי המורשת העולמית הבודהיסטיים האחרים של אונסק"ו בקוריאה הדרומית הם: מערת סוקגוראם, מקדשי בולגוקסה והאינסה, אתרים היסטוריים של קיונגג'ו ופקצ'ה ומבצר נמהאנסאנסאונג. ניתן להשוות את מקדש בולגוקסה למנזרים ההררים הבודהיסטיים של סאנסה בקוריאה במונחים של המשכיות היסטורית. עם זאת, בנייתו שונה משמעותית ממנזרי סאנסה, בהיותו בנוי על טרסות אבן מסיביות מעשה ידי אדם. גם אולמות המקדש והמקדשים ממוקמים בחצרות סגורות ומתחם המקדש עצמו מוקף חומות. המשמעות המיוחדת של מקדש האינסה טמונה בעובדה שהוא מאכלס את הטריפיטקה קוריאנה (אנ') בספרייה שלו. הסיבה להכללתו ברשימת המורשת העולמית היא הבנייה המדעית שלו, שסייעה לשמור על גושי העץ במצב מושלם במשך מאות שנים. לכן הוא שונה מהאופי הנזירי של סאנסה. האתרים הנותרים מכילים רק שרידים בודהיסטים ואינם אתרי תרבות בודהיסטיים. הסאנסה הקוריאנית נבדלת ממקדשים בודהיסטים סיניים ויפניים בעיקר במיקומם למרגלות ההר ולא בגבהים ובבנייה הפתוחה יותר.^[1]

כל שבעת המקדשים הכלולים באתר המורשת העולמית הם מונומנטים מוגנים ומנוהלים בהתאם לחוק הגנת המורשת התרבותית (1962) ולפקודות הגנת המורשת התרבותית שהוצאו על ידי ממשלות המחוז בהתאמה. פרויקטי בנייה ליד המנזרים מוגבלים מאוד ויש מעט גורמים חיצוניים, מעשה ידי אדם או טבעיים, המאיימים על שלמות המנזרים. עלויות תחזוקה משוערות בחמש השנים הראשונות לאחר ההצטרפות לרשימת המורשת העולמית נאמדו ב-32.5 מיליון דולר.^[1]

רשימת האתרים

שם	מיקום	שנת בנייה	אסכולה	מאפיינים	שטח בדונם	אזור חיץ בדונם	מספר מבקרים (2011–2015)	אתר אינטרנט
טונגדוסה הנגול:통도사 הנג'ה:通度寺	יאנגסאן (אנ') 36°32′31″N 129°03′56″E / 36.541944°N 129.065556°E / 36.541944; 129.065556	646	כל האסכולות	מספר חצרות; ממוקם על קרקעית העמק	78.7	841.4	621,259 מבקרים	http://www.tongdosa.or.kr/
בוסאוקסה הנגול:부석사 הנג'ה:浮石寺	יאונגג'ו (אנ') 36°59′56″N 128°41′15″E / 36.998889°N 128.6875°E / 36.998889; 128.6875	676	אמיטאבהה	ציר ראשי; ממוקם על מדרון	70.8	470.9	759,020 מבקרים	http://www.pusoksa.org/
בונגג'ונגסה הנגול:봉정사 הנג'ה:鳳停寺	אנדונג (אנ') 36°39′12″N 128°39′47″E / 36.653333°N 128.663056°E / 36.653333; 128.663056	677	אמיטאבהה, שקיאמוני	שני צירים עיקריים; ממוקם על מדרון	53	750.5	73,035 מבקרים	http://www.bongjeongsa.org/
באופג'וסה הנגול:법주사 הנג'ה:法住寺	נפת בואון (אנ') 36°32′31″N 127°50′00″E / 36.541944°N 127.833333°E / 36.541944; 127.833333	אמצע מאה 8	מאיטריה, שקיאמוני	חצר; ממוקם על קרקעית העמק	112.2	1,900.3	692,310 מבקרים	http://www.beopjusa.org/
מגוקסה הנגול:마곡사 הנג'ה:麻谷寺	קונגג'ו (אנ') 36°33′32″N 127°00′43″E / 36.558889°N 127.011944°E / 36.558889; 127.011944	המחצית השנייה של המאה ה-9	שקיאמוני, אוואטמסקה (אנ')	חצר; שוכן על המים	39.1	626.6	348,514 מבקרים	http://www.magoksa.or.kr/
סאונמסה הנגול:선암사 הנג'ה:仙巖寺	סונצ'און (אנ') 34°59′45″N 127°19′52″E / 34.995833°N 127.331111°E / 34.995833; 127.331111	המחצית השנייה של המאה ה-9	שקיאמוני	מספר חצרות; ממוקם על קרקעית העמק	96.7	2,461.6	274,138 מבקרים	http://www.seonamsa.net/
דאהונגסה הנגול:대흥사 הנג'ה:大興寺	נפת האאנם (אנ') 34°28′32″N 126°37′01″E / 34.475556°N 126.616944°E / 34.475556; 126.616944	המחצית השנייה של המאה ה-9	שקיאמוני	מספר חצרות; שוכן על מים	103.8	6,179.8	189,964 מבקרים	http://www.daeheungsa.co.kr/