סלומון היינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סלומון היינה
Salomon Heine
סלומון היינה, דיוקן מאת פרידריך גרגר קרל
סלומון היינה, דיוקן מאת פרידריך גרגר קרל
לידה 19 באוקטובר 1767
הנובר, נסיכות הבוחר מהנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בדצמבר 1844 (בגיל 77)
המבורג, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת הנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סלומון (שלמה) היינה (גרמנית: Salomon Heine; אוקטובר 176723 בדצמבר 1844) היה סוחר ובנקאי ממוצא יהודי שחי בהמבורג. היינה, יליד הנובר, הגיע להמבורג בשנת 1784 כשהוא חסר כל, ושנים לאחר מכן רכש בה נכסים עצומים, והיה לאחד האנשים העשירים ביותר בגרמניה. הוא נודע בחייו כמיטיבו וכפטרונו של אחיינו המשורר היינריך היינה. הונו של היינה, שכונה "רוטשילד של המבורג", הוערך בעת מותו ב-110 מיליון אירו במושגי הימים ההם.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריסת ביתו של סלומון היינה על היונגפרנסטיג במהלך השרפה הגדולה בהמבורג (1842)

היינה למד את מקצוע הבנקאות בחברת Bankhaus Popert בהמבורג. בהמשך הקים עסק כברוקר המחאות, בשיתוף פעולה הדוק עם עמנואל אנטון פון האלי. בשנת 1797 ייסד יחד עם מרקוס אברהם הקשר (1770–1823) את הבנק למסחר "הקשר ושות'". בשנת 1818, כשהפך למנכ"ל היחיד בחברה, שינה את שמה ל"בנקהאוס סלומון היינה". במהלך השנים הבאות שגשג והיה לאחד הבנקאים המצליחים ביותר בהמבורג של אז.

עם זאת, היינה לא זכה לאזרחות בהמבורג ולא התקבל כחבר באיגוד המכובד של סוחרי המבורג. את ביתו על היונגפרנסטיג (Jungfernstieg), אותו נאלץ לרכוש באמצעות איש קש בשל אפליית היהודים, היינה פוצץ בעת השרפה הגדולה בהמבורג בשנת 1842 על מנת למנוע התפשטות נוספת של האש.

פטרונו של המשורר היינריך היינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים היהודי בהמבורג

סלומון היינה שילב את אחיינו היינריך היינה בבנק בבעלותו, ולאחר מכן הציע לו להקים את חברת הבגדים "הארי היינה". אך היינריך, שהתאהב אז באמלי ביתו של סלומון, התמסר בעיקר לשירה והתעניין מעט מאוד בעסקים, ועד מהרה נאלץ להכריז על פשיטת רגל. סלומון כעס על אחיינו על בחירתו בשירה כדרך חיים, והוא ביטא את מורת רוחו באמרתו: "Hätt er gelernt was Rechtes, müsst er nicht schreiben Bücher" (אילו היה לומד משהו אמיתי, לא היה עליו לכתוב ספרים).

היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות, אך לאורך רוב חייו סלומון תמך באחיו סמסון ובנו המשורר, ואף אשרר קצבה חודשית שתוענק לאחר מותו של היינריך לאשתו מתילדה. לאחר פטירתו של סלומון נפוצו שמועות שהיינריך עומד לפרסם קטעים מהממוארים שלו על חיי סלומון. היינה כתב לעיתים בסגנון חריף ועוקצני גם על מכריו, מה שגרם לבנו של סלומון, קרל, לחשוש מפניו ולבטל את הקצבה. על ערש דווי חתם היינה על התחייבות שלא לכתוב דבר שיפגע בכבוד המשפחה. עם זאת, יש מי שרואים בכמה משיריו כתיבה מוסתרת בגנות המשפחה.

הנדיב של המבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית היינה בהמבורג

נדיבותו של סלומון היינה ומעמדו בהמבורג באים לידי ביטוי באנקדוטה הבאה: נציגים של מסדר דתי שהתכונן לבנות בית חולים ביקשו תרומות מעשירי המבורג. הללו הפנו אותם לבנקאי היהודי, והוסיפו שהם יתרמו סכום זהה לתרומתו, ועוד טאלר נוסף. הנזירים סיפרו להיינה את תגובת הסוחרים, והוא ביקש מהם לנקוב במחיר הבנייה. היינה שילם את מחציתו, ולכן נאלצו שאר הסוחרים לממש את התחייבותם ולממן את השאר.

העיתונאי אדולף קוהוט (1917-1848) מסר גרסה שונה לחלוטין של הסיפור:

נציגים של מסדר נוצרי שגייסו כסף לבניית בית ספר ביקשו ממנו להיות הראשון שיפתח את רשימת התורמים. היינה חשב שזה ייראה מוזר אם שמו של בנקאי יהודי יתנוסס בראש הרשימה, ואמר לנציגים לפנות תחילה לסוחרי המבורג העשירים, ולשוב אליו כדי שישלים את החסר. הם פנו מיד לעשיר שגר בסמיכות והוא תרם מחצית מהסכום "מתוך האהבה הנוצרית". כששבו להיינה הוא נידב את המחצית השנייה "מתוך אהבת היהודים".

היינה השתתף במימון לשחזור העיר, לאחר השרפה הגדולה בשנת 1842. בנוסף ייסד את בית החולים היהודי הידוע של המבורג לזכר אשתו בטי, שנפטרה בשנת 1837. עם הנחת אבן הפינה בשנת 1841, שיבח היינריך היינה את מפעלו הפילנתרופי של דודו בשירו "Das neue israelitische Hospital zu Hamburg", שיצא לאור בכרך "Neue Gedichte". בית החולים נהרס כמעט לחלוטין לאחר מלחמת העולם השנייה ושוחזר בשנות השמונים. כיום הוא משמש כבניין ממשלתי.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלומון היינה הלך לעולמו בהמבורג. אלפי תושבים, יהודים ונוצרים כאחד, יצאו באופן ספונטני ללוותו בדרכו האחרונה לבית הקברות היהודי אוטנזן (Ottensen). בצוואתו הורה לתרום למושב הזקנים ולקרן האלמנות, לביקור חולים, לחברת לחם ומרק ולאגודה להוראת מלאכות מועילות ליהודים.

"בית היינה" בהמבורג, דירת גן שנבנתה בשנת 1832, הוא המבנה היחיד ששרד מעזבונו של הבנקאי, והוא שימש מאז 1962 כמקום הנצחה. מאז 1 בינואר 2001 המקום פועל כסניף של מוזיאון המתוחזק באופן שוטף על ידי עמותת "בית היינה", ומארח מדי פעם תערוכות מיוחדות בנושאים יהודיים, ספרותיים, מוזיקליים וטופוגרפיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Salomon Heine. Hamburgs Rothschild. Heinrichs Onkel. [Gebundene Ausgabe], Christians Verlag, (1994) (בגרמנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סלומון היינה בוויקישיתוף