סרגיי דובלטוב
 | |
| תמונתו של דובלטוב על עטיפת אחד מספריו | |
| לידה |
3 בספטמבר 1941 אופה, ברה"מ  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוגוסט 1990 (בגיל 48) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Сергей Донатович Мечик |
| מדינה |
ברית המועצות, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט היברון |
| מקום לימודים |
School # 206, Graduate School of Journalism and Mass Communication |
| שפות היצירה |
רוסית, אנגלית |
| תקופת הפעילות |
מ-1960 |
| בן או בת זוג |
Asya Pekurovskaya |
  | |
סרגיי דונטוביץ' דובלטוב (רוסית: Сергей Донатович Довлатов; 3 בספטמבר 1941 – 24 באוגוסט 1990) היה סופר רוסי, ממוצא יהודי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם סרגיי מצ'יק בעיר אופה לאב יהודי ואם ארמנית. אביו, דונט מצ'יק, היה במאי תיאטרון ומחזאי. המשפחה פונתה מלנינגרד הנצורה לאופה כמה חודשים לפני לידתו של סרגיי. בשנת 1944, לאחר הסרת המצור, שבה המשפחה ללנינגרד. הוריו התגרשו כשהיה בן 5. הוא גדל עם אמו ובגיל 16 שינה את שם משפחתו לשם הנעורים שלה.
בשנת 1959 התחיל ללמוד פילולוגיה ופינית באוניברסיטת לנינגרד, אך פרש מהלימודים אחרי שנתיים. בילדותו למד פיסול לילדים באגודת הפיונירים בלנינגרד תחת הנחייתו של אלכסנדר נעי. בלנינגרד הכיר את אנשי הספרות היהודים סרגיי וולף ויוסף ברודסקי, המזוהים עם חוגי הדיסידנטים האנטי-סובייטיים.
לאחר שעזב את האוניברסיטה גויס לשירות חובה בצבא. הוא שירת במשך שלוש שנים ביחידה שאיבטחה בית סוהר בקומי. את תקופת שירותו תיאר לאחר מכן בספרו "אזור" (Зона, כינוי רוסי לבית כלא). לאחר הצבא חזר ללמוד באוניברסיטה בחוג לעיתונות והחל לכתוב סיפורים קצרים.
בשנים 1972–1975 גר בטאלין, בירת אסטוניה, ועבד בעיתונים הרוסיים סובייטסקאיה אסטוניה (Советская Эстония) וויצ'רניי טאלין (Вечерний Таллин). על התקופה הזו כתב את הספר "פשרה" (Компромисс), המתאר בהומור את הקושי שבעבודת העיתונאים בברית המועצות, הנקרעים בין יושר עיתונאי לבין הצורך להתאים את כתיבתם לדרישות המחמירות של הצנזורה הסובייטית. באותה תקופה עבד גם ב"שמורת פושקין" (מוזיאון אלכסנדר פושקין) ליד פסקוב; בהשראת האנשים שאתם עבד והתגורר בשמורה כתב את הספר "השמורה" (Заповедник).
אף על פי שהצליח בעבודתו כעיתונאי, הוא לא היה מוכן להתפשר על התוכן של ספריו, שחרגו מהנורמות המקובלות של ריאליזם סוציאליסטי. בספריו הוא הרבה לתאר אנשים משולי החברה - אלכוהוליסטים, עבריינים, אסירים, חולי רוח, זונות וכיוצא בזה. עקב כך ספריו לא פורסמו באופן רשמי, אך הוא הצליח להפיץ אותם באופן מחתרתי בסאמיזדאט וגם להבריח עותקים לקהילות של מהגרים רוסים בצרפת, גרמניה המערבית וארצות הברית. אחרי שהתייאש מהניסיון לפרוץ כסופר בברית המועצות היגר בשנת 1978 עם משפחתו לאוסטריה ובשנת 1979 השתקע בארצות הברית.
בארצות הברית עבד דובלטוב כעיתונאי בכתבי עת רוסיים ליברליים נוביי אמריקנייץ (Новый американец) וקונטיננט (Континент) והגיש תוכנית אישית ברדיו אירופה החופשית. שם גם זכה להכרה כסופר פרוזה. כמה מסיפוריו תורגמו לשפה האנגלית, פורסמו בכתב העת ניו יורקר וזכו לביקורות חיוביות.
לקראת סוף שנות השמונים, בתקופת הפרסטרויקה, דובלטוב קיבל הכרה גם ברוסיה, אך הוא לא זכה לראות את ספריו מתפרסמים באופן גלוי במולדתו. הוא נפטר בשנת 1990 מאי ספיקת לב ונקבר בניו יורק. בשנות התשעים מרבית חיבוריו יצאו לאור ברוסיה בארבעה כרכים. כמו כן, בשנת 1993 יצא הסרט "קומדיה עם משמעת חמורה" (Комедия строгого режима), המבוסס על אחד הסיפורים מתוך ספרו "אזור", המתאר אסירים שמעלים הצגה על חיי לנין.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]דובלטוב נישא פעמיים. היו לו ארבעה ילדים (שלוש בנות ובן).
סגנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים רבים של דובלטוב עושים רושם של אוטוביוגרפיה: הם כתובים בגוף ראשון ובחלקם המספר מזדהה בשמו של דובלטוב, דמויות רבות מבוססות על מקומות העבודה שלו, על בני משפחתו ועל מכריו, שחלקם אנשי ספרות ידועים. למרות זאת, שימוש בדמויות מוכרות ובכתיבה מעין-אוטוביוגרפית היו עבור דובלטוב אמצעי ספרותי ואין לראות בספרים האלה תיאור מהימן של התרחשויות אמיתיות. חוסר העקביות שבתיאור פרטיו האישיים ושל מוטיבים חוזרים בספריו היו לנושא של מאמרים רבים, ביניהם ההקדמה לכרך הראשון של חיבורי דובלטוב שנכתבה על ידי סמיון אלטוב ומאמרי ביקורת בעיתוני ספרות רוסיים, כגון אינוסטראנאיה ליטרטורה (Иностранная литература).
ספריו שראו אור בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתרגום שי מרקוביץ': "אנחנו ושכמותנו" (Наши), אשר דמויותיו מבוססות באופן חלקי על בני־משפחתו, "בארץ ניכר" (Иностранка; מילולית - "חו"לניקית"), על קורות אם חד הורית המהגרת מברית המועצות ומתקשה להשתלב בקהילת המהגרים הסובייטיים בניו יורק.
- בתרגום סיון בסקין: "המזוודה" (בהוצאת אחוזת בית, 2009). הספר כולל את הרומנים "השמורה" ו"המזוודה".
באמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו בסרט דובלטוב על חייו גולמה על ידי השחקן הסרבי מילאן מאריץ'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרגיי דובלטוב, ברשת החברתית Goodreads- אתר המוקדש ליצירתו של הסופר (ברוסית)
- פרקים ראשונים מתוך הספר "אנחנו ושכמותנו" באתר עם עובד
- סרגיי דובלטוב, פותחים ספר: המזוודה, באתר הארץ, 18 במאי 2010
- יעל טומשוב, אקרובטיקה על מזוודות, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2010
- תלמה אדמון, הצחוק הרוסי: על "המזוודה" של סרגיי דובלטוב, nrg, 7 ביוני 2010
- שירי לב-ארי, האיש ששרט את כדור הארץ, באתר ynet, 23 במאי 2010
- סרגיי דובלטוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
סרגי דובלטוב (1941-1990), דף שער בספרייה הלאומית
