פיונירים

תנועת פיונירים היא תנועת נוער לילדים המופעלת על ידי מפלגה קומוניסטית. בדרך כלל, התנועה כוללת ילדים בגיל בית ספר יסודי - בגיל מבוגר יותר הם עוברים לתנועה הקומוניסטית המיועדת לנערים ולצעירים (בברית המועצות הייתה החברות בקומסומול מוגבלת לגילאי 14-28). בברית המועצות הילדים התקבלו לתנועה בגיל 10-11 והיו חברים עד להגעתם לגיל 14. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 היה מקובל שכמעט כל הילדים היו חברים בתנועה. רק ילדים בעלי התנהגות גרועה במיוחד והמסרבים מטעמי דת לא היו חברים בתנועה.

ברוב המדינות חברות בתנועה היא באופן רשמי חופשית. ישנם הבדלים רבים בין תנועות מסוג זה לתנועות נוער אחרות. יש מדינות בהן תנועות פיונירים מנוהלות על ידי הממשלה. ישנם גם קווי דמיון - פיתוח כישורי ספורט ושדאות. חלק מתלבושת התנועות כולל בדרך כלל צעיף אדום, או כחול בהיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה בין השנים 1917-1921 רוב מנהיגי תנועת הצופים ברוסיה לחמו בשורות הצבא הלבן נגד הצבא האדום. בין 1918 ל-1920, הקונגרסים הכל-רוסיים של האיחוד הרוסי לנוער הקומוניסטי (קומסומול) החליטו למגר את תנועת הצופים וליצור ארגון קומוניסטי שיאסוף אליו את הילדים ובני הנוער הסובייטים. ארגון זה דומה לתנועת הצופים במבנה שלו אך יחנך את הילדים על פי ערכי הקומוניזם.

מטעם מועצת הקומיסרים העממיים של ברית המועצות, נאדז'דה קרופסקיה (אשתו של ולדימיר לנין ונציבת המדינה לחינוך) הייתה אחת התורמות העיקריות למען תנועת הפיוניר. בשנת 1922 היא כתבה מאמר בשם "האיחוד הרוסי של הנוער הקומוניסטי והצופים הבנים". עם זאת, היו אלה מנהיגי הצופים הנותרים עצמם שתמכו בקומסומול ובצבא האדום, שהכניסו את השם "פיוניר" ושכנעו את הקומסומול להתאים את סמלי הצופים והטקסים.

ארגון הפיוניר הראשון נוסד ברוסיה הסובייטית בשנת 1922. בהמשך הוקמו ארגונים דומים במדינות הגוש המזרחי ובמדינות קומוניסטיות אחרות.

תנועת הפיוניר עוצבה בהיבטים רבים על פי תנועת הצופים. שתי התנועות חולקות כמה עקרונות כמו פיתוח כישורי יציאה לטבע וספורט. המוטו "תמיד מוכן!" הותאם על ידי תנועת הפיוניר מהמוטו של תנועת הצופים "היה נכון".

גם המילה פיוניר - חלוץ - נובעת מפעילות ה- Pioneering (בנייה מחנאית) של הצופים. העניבה הצופית, בדרך כלל אדומה, אך לפעמים תכלת - היא פריט הלבוש המסורתי של תנועת הפיוניר, וגם מסורת זו נלקחה מתוך מדי הצופים.

אבל ישנם כמה הבדלים ברורים בין שתי התנועות. ההבדל המרכזי הוא בכך שתנועת הצופים אינה תלויה בשליטה ממשלתית ובמפלגות פוליטיות. לעומת זאת, תנועת הפיוניר נשלטת על ידי המפלגה הקומוניסטית וכוללת לימוד עקרונות קומוניסטים. מתנגדי הקומוניזם טוענים שזו סוג של אינדוקטרינציה.

תנועת הפיוניר קיימת במדינות בהן המפלגה הקומוניסטית נמצאת בשלטון וכן במדינות מסוימות בהן המפלגה הקומוניסטית נמצאת באופוזיציה, אם המפלגה גדולה דיה כדי לתמוך בארגון נוער. במדינות הנשלטות על ידי מפלגות קומוניסטיות, חברות בתנועת הפיוניר היא אופציונלית באופן רשמי. עם זאת, החברות מספקת יתרונות רבים, ולכן הרוב המכריע של הילדים מצטרף בדרך כלל לתנועה (אם כי בגילאים שונים). במהלך קיומה של ברית המועצות, אלפי מחנות ומבנים של תנועת הפיוניר נבנו אך ורק עבור חניכי התנועה, כאשר כולם היו ללא תשלום, בחסות הממשלה והאיגודים המקצועיים. היו עיתונים ומגזינים רבים שפורסמו עבור הפיונירים הצעירים במיליוני עותקים.

ארגון פיוניר ארצי נקרא לעיתים קרובות על שם חבר מפלגה מפורסם שנחשב מודל לחיקוי מתאים לצעירים קומוניסטים, כמו למשל ולדימיר לנין בברית המועצות, אנוור הוג'ה באלבניה, גאורגי דימיטרוב בבולגריה, חוסה מארטי בקובה, ארנסט תלמאן במזרח גרמניה, דמדין סוחבאטאר במונגוליה, והו צ'י מין בווייטנאם.