פרידריך פון הולשטיין
 | |
| לידה |
24 באפריל 1837 שוודט על האודר, ממלכת פרוסיה   |
|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1909 (בגיל 72) ברלין, הקיסרות הגרמנית  |
| מדינה |
ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה |
Invalids' Cemetery |
| השכלה |
אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
| תפקיד |
גהימרט |
  | |
פרידריך אוגוסט קרל פרדיננד יוליוס פון הולשטיין (בגרמנית: Friedrich August Karl Ferdinand Julius von Holstein; 24 באפריל 1837 – 8 במאי 1909) היה עובד מדינה של הקיסרות הגרמנית ושימש כראש המחלקה המדינית של משרד החוץ הגרמני במשך יותר משלושים שנה. הוא מילא תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות החוץ לאחר שביסמרק הודח ב-1890.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הולשטיין נולד בשוודט, פרובינציית ברנדנבורג ב-24 באפריל 1837, והיה בנם של קצין צבא פרוסי אוגוסט פרידריך קרל ארנסט לאופולד פון הולשטיין (1800–1863) וקרוליין פון ברינו (1791–1858). הוא למד משפטים באוניברסיטת אוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין, שם סיים את לימודיו ב-1856. הולשטיין הצטרף לשירות הדיפלומטי ובשנת 1860 הפך לנספח בשגרירות פרוסיה בסנקט פטרבורג בסמכותו של אוטו פון ביסמרק ולאחר מכן שימש כחבר במשלחות בריו דה ז'ניירו, לונדון, וושינגטון, פירנצה וקופנהגן. במהלך שהותו בוושינגטון, 1866–1867, יחסיו עם אליס מייסון הופר, אשתו של הסנאטור צ'ארלס סאמנר, היו מקור לספקולציות. לא ברור אם הקשר ביניהם הפך לרומנטי. עד מהרה נפרדו בני הזוג הנשואים. הולשטיין הוחזר לברלין בסביבות זמן הפרידה. האמינו שסאמנר שלח מכתב לביסמרק המודיע לו על יחסיו הקרובים של הולשטיין עם אליס; עם זאת, אין תיעוד של מכתב כלשהו בארכיון כלשהו, וסאמנר הכחיש מאוחר יותר ששלח מכתב כזה.
עם הקמת הקיסרות הגרמנית ב-1871, הפך הולשטיין למזכירו של השגריר בפריז, הארי פון ארנים. פון ארנים היה תומך של המלוכה הצרפתית ומתנגד חריף של הקנצלר ביסמרק, אשר כפה לבסוף את פיטוריו של ארנים והרשעתו בהפרת סודיות. הולשטיין חזר לברלין, שם נכנס לתפקידו כמזכיר הנציגות ב-Auswärtiges Amt ב-1876, גם מקורב חיוני וגם כנציג החשדן של ביסמרק, שמאחורי גבו כינה אותו "צבוע". הקריירה של הולשטיין קודמה על ידי פיטוריו של ביסמרק ב-1890. הקנצלר החדש, לאו פון קפריבי, לא הבין בענייני חוץ; והולשטיין, הפך למומחה רב השפעה למדיניות חוץ של האימפריה.
הולשטיין נשאר רווק כל חייו, נחשב לאדם מיומן אם כי ערמומי. חוסר הרצון שלו להתפרסם יוחס לתפקיד שמילא תחת ביסמרק בשערוריית ארנים, שהקימה לו אויבים רבי עוצמה; עם זאת, ייתכן שהדבר נבע מהתרחקות מאחריות התפקיד. אולם החולשה של מעמדו נעוצה רק בעובדה שהוא לא היה אחראי בסופו של דבר. הוא מחה נגד שליחת מברק קרוגר, אך מחה לשווא. מצד שני, היכן שהרעיונות שלו התקבלו, הוא הצליח בדרך כלל לממש אותם.
לפיכך, כמזכיר פוליטי של משרד החוץ הוא קבע את המדיניות בשנות ה-90 של המאה ה-19. כמעט לגמרי בזכותו רכשה גרמניה את צינגטאו (כיום צ'ינגדאו) וטענה לאינטרסים גרמניים בסין; גם רכישת סמואה הייתה בעיקר פרי עמלו. אם המיומנות והעקשנות שבהן ביצע הולשטיין את תוכניותיו בעניינים אלה נלמדו בבית הספר של ביסמרק, הוא לא רכש את יכולתו של ביסמרק לחזות את ההשלכות הסופיות שלהן. ניתן לראות זאת על ידי טעויות שנעשו על נטישת ברית ביטוח המשנה עם רוסיה ב-1890, על מדיניותו הסינית, וגם על חלקו במשבר המרוקאי שהוביל לוועידת אלחסיראס ב-1906. מסעו של הקייזר לטנג'יר נערך בעצתו, כמחאה נגד הניסיון כביכול לבידוד גרמניה. הולשטיין לא אישר את ההתפתחויות המאוחרות של המדיניות הגרמנית במרוקו, בטענה שהתוצאה תהיה רק חיזוק ההסכמה האנגלו-צרפתית. מ-12 במרץ 1906 ואילך הוא לא לקח חלק פעיל בעניין והתפטר חודש לאחר מכן.
עד הסוף הוא האמין שעמדתה של גרמניה תישאר לא בטוחה עד שתושג הבנה עם בריטניה, ואמונה זו היא שקבעה את יחסו להרחבת הצי הקיסרי הגרמני: מלבד זאת, הוא כתב בפברואר 1909, כי כל השאלות האחרות היו בעלי חשיבות פחותה. עמדותיו בשאלה זו סוכמו בתזכיר מדצמבר 1907, אשר ראת כותב בקורות חיים שלו: הולשטיין התנגד לתוכנית של אדמירל אלפרד פון טירפיץ וליגת הצי בשלושה נימוקים עיקריים: התחושה הרעה שעלולה לעורר בדרום גרמניה, ההוצאה הבלתי נמנעת של הכספים באמצעות החיובים הנוספים הכרוכים בכך, והחשד למניעים של גרמניה במדינות זרות, שיקשרו את בריטניה עוד יותר לצרפת. באשר לרעיון שכוחה של גרמניה יוגדל, כתב בתגובה למכתב של יריבו של טירפיץ אדמירל קרל גלסטר, זו הייתה שאלה פשוטה של חשבון: כי איך יגדל הכוח הימי של גרמניה אם על כל אונייה גרמנית חדשה בריטניה בנתה שתיים?
הולשטיין נפטר ב-8 במאי 1909 בברלין וגופתו נקברה בבית הקברות אינוואלידנפרידהוף. נכסיו כללו תיקים סודיים נרחבים הנוגעים למדינאים גרמנים שלא פורסמו עד 1956. שמועות שייתכן שהיה מודיע של העיתונאי מקסימיליאן הארדן בפרשת הארדן-אולנבורג מעולם לא הוכחו סופית.
בתרבות נפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרידריך פון הולשטיין הוצג על ידי השחקן פרדריק ייגר בסדרת הטלוויזיה "נפילת הנשרים" משנת 1974.
