צ'ארלס פרנסיס הול

צ'ארלס פרנסיס הול (אנגלית: Charles Francis Hall );‏ (1821 - 8 בנובמבר 1871) היה חוקר אמריקני של האזור הארקטי, הידוע בעיקר בנסיבות המסתוריות סביב מותו בעת שהוביל את "משלחת פולריס" בחסות ארצות הברית בניסיון להיות הראשון להגיע לקוטב הצפוני. הול חזר לאונייה ממסע חקר והתמוטט. לפני מותו הוא האשים את אנשי הצוות שהרעילו אותו. הוצאת גופתו מהקבר ב -1968 גילתה שהוא בלע כמות גדולה של ארסן בשבועיים האחרונים לחייו.

ראשית החיים

תמונתו של צ'ארלס פרנסיס הול, 1870

מעט ידוע על ראשית חייו של הול. הוא נולד ברוצ'סטר, ניו-המפשייר, או במדינת ורמונט לפני שעבר לרוצ'סטר בגיל צעיר, שם התמחה כנפח בגיל צעיר. בשנת 1840, הואהתחתן ונסע מערבה, והגיע לסינסינטי בשנת 1849, שם נכנס לעסקים כעושה חותמות וצלחות חרוטות. מאוחר יותר הוא פרסם עיתון משלו, שמאוחר יותר שינה את שמו ל"סינסינטי דיילי."

משלחת ארקטית ראשונה

החיים בין האסקימוסים, תמונה מספרו של הול

בסביבות 1857, הול התעניין באזור הארקטי ובילה את השנים שלאחר מכן בלימוד הדיווחים של חוקרים קודמים ועשה ניסיון לגייס כספים למשלחת, שנועדה בראש ובראשונה ללמוד את גורלה של המשלחת האבודה של ג'ון פרנקלין.

הול יצא למסע הראשון שלו על ספינה בפיקודו של קפטן סידני א. בודינגטון מניו בדפורד. הם הגיעו עד האי באפין. שם האוניה "ג'ורג' הנרי" נאלצה לעבור את החורף. האינואיטים המקומיים סיפרו להול על שרידים של מיזם הכרייה של מרטין פרובישר במפרץ פרובישר, אליו יצא הול לבדוק את הפרטים מקרוב. הוא נעזר במדריכי האינואיטים החדשים, הבעל והאישה איפרוביק וטאקוליטוק.

הול גם מצא את מה שהוא ראה כעדות לכך שחלק מחברי המשלחת האבודה של ג'ון פרנקלין עדיין עשויים להיות בחיים. בשובו לניו-יורק, גייס הול את הוצאת הספרים של האחים הארפר לפרסם את דיווחו על המשלחת - "מחקרים ארקטיים וחיים בין אסקימוסים". הספר נערך על ידי ויליאם פרקר סנואו. השניים הגיעו בסופו של דבר למחלוקת - בעיקר בגלל העריכה האיטית של סנואו. סנואו מאוחר יותר טען שהול השתמש ברעיונותיו לחיפוש אחרי פרנקלין בלי לתת לו קרדיט.

משלחת ארקטית שנייה

במהלך שנת 1863 תכנן הול מסע נוסף כדי לחפש רמזים נוספים על גורלו של פרנקלין, כולל מאמצים למצוא ניצולים או את רשומותיהם הכתובות. בניסיון הראשון, הוא תכנן להפליג באוניה גדולה אבל הפלגה לא התבצעה, כנראה בשל חוסר בתקציב שנגרם עקב מלחמת האזרחים האמריקאית ומערכת היחסים הגרועה עם המשתתף השני במשלחת פרקר סנואו. לבסוף, ביולי 1864, יצאה משלחת קטנה בהרבה באוניה "מונטיצ'לו".

במהלך המסע השני אל האי המלך ויליאם, הול מצא שרידים וחפצים ממשלחת פרנקלין, וערך חקירות נוספות על גורלם בעזרת ילידי המקום. הול הבין בסופו של דבר שסיפוריהם אינם מהימנים, או עקב הפרשנויות האופטימיות יתר על המידה שנתן לסיפורים אלה. הוא גם התאכזב מהאינואיטים על ידי הגילוי כי הגופות של שרידים משלחת של פרנקלין העידו כי הן הושארו לנפשם ומתו ברעב. הוא לא העלה על דעתו שהמקומיים לא היו יכולים לספק מזון לקבוצה כה גדולה נוספת של ניצולים.

משלחת פולאריס ומוות

כריכת הספר של צ'ארלס פרנסיס הול, 1865 "חקר הארקטי והחיים בקרב האסקימוסים"

ראה הערך מורחב: משלחת פולריס

המסע השלישי של הול היה שונה לחלוטין. הוא קיבל מענק של 50 אלף דולר מהקונגרס האמריקני לפקד על משלחת לקוטב הצפוני על אוניית הצי "פולריס". החבורה שיצאה איתו כללה 25 איש ביניהם גם את ידידו הוותיק של הול, בודינגטון, כמנהל השייט, ג'ורג' טייסון כנווט, ואת אמיל בסלס כרופא וראש הצוות המדעי. המשלחת נפגעה מהתחלה עקב התפצלותה לקבוצות יריבות. סמכותו של הול התערערה והמשמעת נשברה.

"פולאריס" הפליגה לתוך מפרץ הול - ב־10 בספטמבר 1871, ועגנה בחורף בצפון גרינלנד. בסתיו ההוא, בשובו לספינה ממסע במזחלת עם מדריך אינואיטי לפיורד שהם עגנו בו, שאותו כינה "ניומן ביי", חלה הול לפתע לאחר ששתה כוס קפה. הוא התמוטט, במה שתואר כהתקף. במשך השבוע שלאחר מכן, הוא סבל מהקאות, ואז נראה כי מצבו השתפר לכמה ימים. באותה תקופה הוא האשים כמה מחברי הספינה, כולל בסלס, שהרעילו אותו. זמן קצר לאחר מכן החל הול לסבול מאותם תסמינים, ומת ב -8 בנובמבר. הול נלקח לחוף ונקבר שם.

פיקוד המשלחת עבר אל בודינגטון, שארגן מחדש את התוכנית כדי לנסות להגיע אל הקוטב ביוני 1872. התוכנית לא הצליחה ופולריס פנתה דרומה. ב -12 באוקטובר, הספינה הייתה מוקפת בקרח בסמית' סאונד והייתה על סף מעיכה. תשעה עשר אנשי הצוות והמלווים האינואיטים נטשו את הספינה וירדו לקרח הסמוך, בעוד 14 איש נותרו על הסיפון. פולריס נמחצה ב -24 באוקטובר. לאחר ששהו את החורף על החוף, הצוות הפליג דרומה בשתי סירות וחולצו על ידי ציידי לווייתנים וחזרו הביתה דרך סקוטלנד.

בשנה שלאחר מכן, שאר החבורה ניסתה לחלץ את "פולריס" מהקרח ולפנות דרומה. הקבוצה של 19 איש נסחפה למעלה 2400 ק"מ על גוש קרח ענק במשך שישה חודשים, וניצלה על ידי אוניית צי ליד החוף של ניו פאונדלנד ב -30 באפריל 1873, וכנראה כולם היו נספים אלמלא הייתה איתם קבוצה של אינואיטים שהיו מסוגלים לצוד מזון.

חקירה

ציור הלוויה של צ'ארלס פרנסיס הול

החקירה הרשמית שבאה בעקבות האירועים האלה, קבעה כי הול מת מדימום פנימי. אולם ב -1968, הביוגרף של הול, צ'אנסי סי. לומיס, פרופסור במכללת דארטמות', ערך מסע לגרינלנד כדי להוציא את גופתו של הול. למזלו של הביוגרף שמרה האדמה הקפואה (פראמפרוסט) על הגוף של הול, על תכריכי הדגל, על בגדים ועל ארון מתים. בדיקות של דגימות רקמות של עצם, ציפורניים ושיער הראו כי הול מת מהרעלה ממנות גדולות של ארסן בשבועיים האחרונים לחייו.

אבחנה זו עולה בקנה אחד עם הסימפטומים שדיווחו עליהם חברי המשלחת. ייתכן שהול טיפל בעצמו על ידי הרעל, שכן ארסן היה מרכיב שכיח בתרופות באותה תקופה. לומיס חשב שייתכן והוא נרצח על ידי אחד מחברי המשלחת, אולי בסלס, אם כי אף פעם לא הוגשו כתבי אישום בנושא זה. לאחרונה, התגלו מכתבי אהבה שנכתבו על ידי הול ובסלס לפסלת האמריקנית וויני ריאם ( Vinnie Ream ) ששניהם פגשו בניו יורק בזמן שחיכו ליציאת "הפולאריס", ייתכן ומכתבים אלה מציעים מניע נוסף - רומנטי, שמצביע על בסלס כרוצח.

קריאה נוספת

• Barr, W., ed. (2016). Polaris: The Chief Scientist's Recollections of the American North Pole Expedition. UCalgary Press. ISBN 9781552388754. open access
• Berton, P. F. (1988). The Arctic Grail: The Quest for the North West Passage and the North Pole. New York: Viking Press. ISBN 9780670824915.
• Dodge, S. D. (1972). "Hall, Charles Francis". In Hayne, David (ed.). Dictionary of Canadian Biography. X (1871–1880) (online ed.). University of Toronto Press.
• Hall, C. F. (1865). Life With the Esquimaux: A Narrative of Arctic Experience. New York: Harper & Brothers. OCLC 890877389.
• Hartwig, G. (1874). The Polar and Tropical Worlds: A Description of Man and Nature. Guelph: J. W. Lyon. OCLC 669326526.
• Henderson, B. B. (2001). Fatal North: Adventure and Survival Aboard USS Polaris. New York: New American Library. ISBN 9780451409355.
• Loomis, C. C. (1971). Weird and Tragic Shores: The Story of Charles Francis Hall. Lincoln: UNP. ISBN 9780375755255.
• Mowat, F. M. (1973). The Polar Passion: The Quest for the North Pole. Toronto: McClelland & Stewart. ISBN 9780771066214.
• Nourse, J. E., ed. (1879). Narrative of the Second Arctic Expedition by Charles F. Hall. Washington: GPO. OCLC 681073322.
• Potter, R. (February 28, 2006). "Arctic Passage: Prisoners of the Ice". Nova. PBS. Transcript.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס פרנסיס הול בוויקישיתוף

• צ'ארלס פרנסיס הול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צ'ארלס פרנסיס הול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)