צ'לסטה
 | |
| סיווג | אידיופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי מקלדת, כלי הקשה |
  | |
צֶ'לֶסטָה (Celesta) היא כלי הקשה אידיופוני המופעל באמצעות מקלדת. הקלידים מחוברים לפטישים המכים במערכת של לוחות מתכת (בדרך כלל פלדה), והלוחות מעבירים את תנודותיהם לגופי תהודה. דוושה (פדל) משמשת להחזקה ולעמעום של הצליל.
צליל הצ'לסטה דומה לצליל הגלוקנשפיל, אך בעל גוון רך יותר. אף שאינו עשיר בצלילים עיליים רבים, הוא מצטיין באיכות טהורה במיוחד שהקנתה לכלי את שמו, לפי המילה הצרפתית celeste שפירושה "שמימי".
הצ'לסטה היא כלי בטרנספוזיציה – הצליל שהיא מפיקה גבוה באוקטבה אחת מהצליל הכתוב בתווים. בכלי הצרפתי המקורי היו חמש אוקטבות, אך צליל האוקטבה הנמוכה ביותר לא נחשב מוצלח, והיא הושמטה בדגמים מאוחרים יותר. כיום מוחלפת הצ'לסטה בחלק מהתזמורות הסימפוניות בדגם גרמני גדול יותר, בעל חמש אוקטבות. אף שמקובל לשייך את הצ'לסטה לקבוצת כלי ההקשה בתזמורת, מנגנים בה בדרך כלל פסנתרנים. התווים כתובים בשתי חמשות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצ'לסטה הומצאה בשנת 1889 על ידי אוגוסט מוּסטֶל בפריז. קדם לה הטיפוֹפון או הדוּלציטון שהמציא אביו של מוסטל, ויקטור מוסטל, ב-1860. במקום לוחות מתכת היו בטיפופון קולנים, אך עוצמת הכלי הייתה נמוכה מכדי שישתתף בתזמורת.
צ'ייקובסקי היה אחד הראשונים שהשתמשו בכלי זה ביצירה לתזמורת מלאה; הצ'לסטה מופיעה בפואמה הסימפונית האחרונה שלו, "ווֹיֵווֹדָה", ובחלקים מהבלט האחרון שלו, מפצח האגוזים (1892), בין השאר ב"ריקוד פיית הסוכר".
יצירות שבהן משתתפת צ'לסטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מודסט מוסורגסקי: הגמד מתוך "תמונות בתערוכה" (1874). (בתזמור של מוריס ראוול – 1922).
- פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי: "ריקוד פיית הסוכר" מתוך מפצח האגוזים (1892)
- גוסטב מאהלר, סימפוניה מס' 6, (1906)
- איגור סטרווינסקי, פטרושקה (1911)
- מוריס ראוול, "דפניס וכלואה" (1912), בולרו (1928)
- גוסטב הולסט, "ונוס" ו"נפטון" מתוך כוכבי הלכת (1917)
- ריכרד שטראוס, "אביר הוורד", (1922)
- אוטורינו רספיגי, "אורני רומא" (1924)
- ג'ורג' גרשווין, אמריקאי בפריז, (1927)
- גוטפריד הופרטץ, "מטרופוליס", (1927)
- הייטור וילה לובוס, "טוקטה" מתוך "בכיאנאס ברזילראס מס' 2", (1933)
- בלה בארטוק, "מוזיקה לכלי-מיתר, כלי-הקשה וצ'לסטה", (1937)
- אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', "סוויטה שמית" (1945)
- אוליביה מסיאן, "סימפוניה טוּרָנגלילה", (1949)
- סרגיי פרוקופייב, סימפוניה מס' 6 (1947) וסימפוניה קונצרטנטית (1952)
- דמיטרי שוסטקוביץ', סימפוניה מס' 4, סימפוניה מס' 11 וקונצ'רטו לצ'לו מס' 1.
- ת'לוניוס מונק, "Pannonica", מתוך האלבום "Brilliant Corners"
- פינק פלויד, The Gnome, מתוך החלילן בשערי השחר (1967)
- סטיבן וילסון "no twilight within the courts of the sun" מתוך אלבום סולו שלו (2009)
- סיגור רוס, "se lést", מתוך האלבום "...Takk"
- ניק דרייק, "Northern Sky" מתוך האלבום "Bryter Layter"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צ'לסטה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
