לדלג לתוכן

מוריס ראוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוריס ראוול
Maurice Ravel
לידה 7 במרץ 1875 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיבור, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 1937 (בגיל 62) עריכת הנתון בוויקינתונים
הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Levallois-Perret Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Joseph Maurice Ravel עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה אימפרסיוניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה אימפרסיוניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית, בסקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס רומא
  • היכל התהילה של גראמי (1991)
  • אביר בלגיון הכבוד
  • חבר כבוד באגודה הבינלאומית למוזיקה בת-זמננו עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוריס ז'וזף ראוול (בצרפתית: Maurice Joseph Ravel‏; 7 במרץ 1875 – 28 בדצמבר 1937[1]) היה מלחין צרפתי, נחשב לאחד משני המלחינים המרכזיים בזרם האימפרסיוניסטי של המוזיקה הצרפתית (ביחד עם קלוד דביסי).

מוריס ראוול נולד בסיבור (Ciboure), באזור ביאריץ (Biarritz) שבחלק הצרפתי של חבל הבסקים, על גבול ספרד. אימו הייתה עקרת בית בסקית ואביו היה ממציא ותעשיין שווייצרי, שכמה מהמצאותיו זכו להוקרה בינלאומית[2].

כאשר מלאו לראוול שבע שנים, עברה המשפחה לפריז ושם התחיל הילד מוריס ללמוד פסנתר. לאחר שש שנות לימוד החל להלחין יצירות שחשפו כישרון מוזיקלי יוצא דופן. הוריו, שהתגאו בבנם המוכשר, עודדו אותו לפתח את כישרונו ושלחו אותו ללמוד בקונסרבטואר של פריז, שם למד ארבע עשרה שנים תחת הוראתו של גבריאל פורה.

במהלך לימודיו בפריז הצטרף ראוול לקבוצה של אמנים צעירים ומרדניים, אשר כינו את עצמם "חוליגנים" ובילו את מיטב שעותיהם בשתיית אלכוהול ובבתי הזונות של פריז.

במהלך לימודיו המאוחרים, ניסה ראוול פעמים רבות לזכות בפרס רומא (פרס הניתן מדי שנה לתלמידים מצטיינים בתחומי האמנות, וכדי לקבלו יש לעבור סדרה של מבחנים קשים), אך ללא הצלחה. לאחר שהפסיד את הפרס לויקטור גלואה ב-1905, אף על פי שזכה בתואר "חביב הקהל", הקים ראוול סקנדל גדול והחליט לעזוב את הקונסרבטוריון.

ראוול היה פסנתרן מחונן, ויצירותיו הרבות לפסנתר ידועות בווירטואוזיות בלתי רגילה. הסונטינה שלו, הפאוואן לנסיכה שהלכה לעולמה ובייחוד "גספאר של הלילה", אחת היצירות הקשות ביותר ברפרטואר לפסנתר, ממחישות זאת. בנוסף, הוא היה בדומה לדביסי מתזמר מחונן (הוא תזמר את היצירה הידועה "תמונות בתערוכה" של המלחין הרוסי מוסורגסקי, שידועה היום בעיקר בזכות התזמור יוצא הדופן), והשתמש בצורה יצירתית מאוד בכלי העץ ובמיתרים כדי ליצור את הגוונים הצליליים שהפיק בפסנתר. בנוסף, הוא הרבה להשתמש בנבל ובכלי הקשה. דביוסי הביקורתי, שקטל בביקורותיו מלחינים גדולים ונערצים כמו צ'ייקובסקי וברהמס, אף הרחיק לכת וכתב עליו שיש לו את "האוזן הטובה ביותר בנמצא", מחמאה אדירה ממלחין ומתזמר כ-דביוסי, שבעצמו היה ידוע כחדשן.

יצירתו הגדולה ביותר היא הבלט "דפניס וכלואה" שכתב לכוריאוגרף הנודע סרגיי דיאגילב. יצירה זו, המורכבת ממערכה אחת בשלוש תמונות ומשכה הכולל כשעה, מציגה באופן הטוב ביותר את ההרמוניות הנועזות של ראוול, שאף התעלו על "אבי תנועת האימפרסיוניסטים", דביסי, וגם את תזמורו הנועז, תוך כתיבת תפקיד וירטואוזי ביותר לחליל. בשנת 1920 בסיום עבודתו עם דיאגילב, העניקה ממשלת צרפת לראוול את אות לגיון הכבוד, אך הוא סירב לקבלו בעקבות סכסוכו עם הממשלה.

ראוול ידוע בעיקר בזכות יצירתו הידועה יותר "בולרו". למרות שזו אינה מאפיינת את סגנון כתיבתו. זוהי ראשית ראשיתה של תנועת המינימליזם, אך בצורה קליטה ויפהפייה שבזכותה היצירה ידועה עד היום. היצירה מורכבת משתי נעימות נושא, שעוברות בין הכלים השונים, שבכל פעם הליווי לנושא הולך וגדל. בתחילה, הנושא עובר בין הכלים השקטים, כמו חליל, אבוב וטרומבון, ולאחר מכן עובר לכלים היותר חזקים, כמו הקלרינט והחצוצרה, וגם לכלים לא שגרתיים לתזמורת, כמו צ'לסטה. לבסוף, כל התזמורת מנגנת ביחד את נעימות הנושא, ובמעבר נועז (מסולם דו מז'ור לסולם מי מז'ור) ובמטח כלי הקשה וכלי נשיפה ממתכת, מסתיימת היצירה בעוצמה. היצירה שובצה וצוטטה בפעמים רבות מאז נכתבה, למשל בסרטים רשומון ו-"10". בשנת 1928 פתח ראוול בסיבוב הופעות ראשון שלו בארצות הברית. בניו יורק, כך סיפר, הוא זכה לתשואות ולהערצה גדולה יותר מבכל מקום בו הופיע בצרפת. באותה שנה, זכה לתואר כבוד מטעם אוניברסיטת אוקספורד.

במלחמת העולם (I) רצה ראוול לשרת כטייס, וכשלא נמצא כשיר התגייס כנהג משאית. ראוול מעולם לא נישא, ולא ידוע אם היה אי פעם במערכת יחסים אינטימית עם מישהי או בכלל. בשנת 1932 נקלע ראוול לתאונת מונית שבעקבותיה סבל מאפזיה, שמנעה ממנו לדבר ולהלחין. הוא נפטר בשנת 1937, בעקבות ניתוח כושל לתיקון נזק מוחי. סטרווינסקי העיר על כך: "דיאגילב מת בצרחות, גוגול מת בקול צחוק, אך ראוול מת בשקט ולאט, וזהו המוות הקשה מכול".

השפעות מוזיקליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראוול היה ביסודו מלחין קלאסיציסט, בכך שהשתמש בצורות המוזיקליות הקלאסיות (דוגמת הקונצ'רטו) כדי להציג את חידושיו ההרמוניים. ראוול ידוע במיוחד במוזיקה האימפרסיוניסטית שחיבר, שבה שילב מרכיבים של ג'אז אמריקני, שירי עם בסקיים ומוזיקה ממזרח אסיה. עם זאת, ראוול המשיך גם את המסורת הפסנתרנית הווירטואוזית של ליסט אל תוך המאה ה-20.

יש אומרים כי ראוול הושפע רבות מן המלחין קלוד דביסי, בעוד ראוול בחר לציין דווקא את השפעתם של מוצארט וקופרן מהתקופה הקלאסית ומתקופת הבארוק, על יצירתו, השפעה שבא לידי ביטוי, בין היתר, בבחירת הנושא ליצירה "קברו של קופרן". בזמנו עלו טענות כאילו גם ראוול וגם דביסי פיתחו את סגנונם התזמורתי בהשראת המלחין המבריק והשכוח ארנסט פנלי, אך הללו הכחישו את הדבר בתוקף.

יצירות מפורסמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Deborah Mawer, The Cambridge Companion to Ravel, Cambridge University Press, 2000.
  • Roger Nichols, Ravel, Yale University Press, 2011.
  • Stephen Zank, Maurice Ravel: A Guide to Research, Routledge, 2005.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]