צבי סנונית

צבי סנונית
	אין תמונה חופשית
לידה	8 באפריל 1933; קלינינגרד, גרמניה הנאצית
פטירה	14 בספטמבר 1966 (בגיל 33); כ"ט באלול תשכ"ו; גבעתיים, ישראל
שם לידה	האנס ואלטר ליכטנשטיין
מוקד פעילות	ישראל

צבי סנונית (ליכטנשטיין) (8 באפריל 1933 – 14 בספטמבר 1966) היה מלחין ומעבד מוזיקלי, מורה ומבקר מוזיקה ישראלי.

ביוגרפיה

סנונית נולד בשם האנס ואלטר ליכטנשטַיין בעיר קניגסברג שבגרמניה (כיום קלינינגרד, ברוסיה), בנם של לוטֶה (לבית הירשברג) וד"ר אֶרווין ליכטנשטיין, עורך דין, ולו שתי אחיות גדולות.^[1] סביב הולדתו עלו הנאצים לשלטון, ובילדותו, ב-1939, עלה לארץ ישראל עם משפחתו, שהתיישבה בתל אביב.

סנונית שימש מבקר המוזיקה של כתב העת "משא" מראשיתו ועד 1963, אז פרש מכך עקב מחלתו.^[2]

נפטר מהתקף לב בערב ראש השנה תשכ"ז (1966), בן 33 במותו. הותיר את אשתו ובתם. נקבר בבית העלמין קריית שאול.^[3] ארכיונו, ובו יצירותיו, שמור בספרייה הלאומית.^[4]

המלחין השווייצרי קלאוס הוּבֶּר (אנ') חיבר לכבודו ב-1967 את היצירה "לזכר צבי סנונית" לבריטון ושבעה כלים (מילים מאת נלי זק"ש).^[5]
שלוש שנים לאחר מותו הופיע ספר זיכרון לזכרו בשם "רשימות, שירים, לחנים" בעריכתם של בנימין עומר ויעקב פדן.

משפחה

סבו של סנונית (אבי אביו), מקס ליכטנשטיין (1860–1942), היה גם הוא דוקטור למשפטים ועורך דין. כיהן מ-1894 במשך שנים כחבר מועצת העיר קניגסברג, זמן קצר שימש בתפקיד נשיא מועצת העיר וכן כיהן כחבר הלנדטאג של פרוסיה (אנ') (לנדטאג, אספת נבחרים) במשך חודשים אחדים מ-1912 עד 1913. הוא היה ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר, נשיא הלשכה המקומית של "בני ברית" ונשא בתפקידים ציבוריים נוספים, והיה המנהיג השמאלי-ליברלי הבולט ביותר בהתקופה הווילהלמינית (אנ') (מפנה המאה). נספה בטרזיינשטט.^[1]^[6] גיסו שלו היה המשפטן והפוליטיקאי היהודי-גרמני הסוציאליסט הוגו האזה (Haase) (אנ'), יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית העצמאית של גרמניה (אנ') (שהתפצלה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה) ויו"ר-משותף של הממשלה הגרמנית הזמנית בעקבות המהפכה ב-1918.

דודו של סנונית (אחי אביו), היינץ ליכטנשטיין (1904–1990), היה פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי אמריקאי, מההוגים הבולטים בתאוריה של זהות.^[1]^[7]

יצירות בולטות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

פרסומים

מרים וצבי סנונית, בילא ברטוק: משורר העם, תל אביב: מ' ניומן, תשי"ז.

ממאמריו:

"מצבת זיכרון למחנך דגול"", תצליל, ו (תשכ"ו), עמ' 56–57. (על אלכסנדר אוריה בוסקוביץ')

ספר זיכרון

בנימין עומר, יעקב פדן (עורכים), רשימות, שירים, לחנים: מכתבים על בעיות חברה, ספרות, תיאטרון, מוזיקה מביכורי עטו של צבי סנונית בשנות חינוכו במשמר-העמק (1946-50), עיטורים: גיורא דיאמנט, משמר העמק: (מרחביה: דפוס השומר הצעיר), תשכ"ט.^[8]

לקריאה נוספת

משה גורלי, "צבי סנונית איננו", תצליל, ז (תשכ"ז), עמ' 136.

קישורים חיצוניים

צבי סנונית, דף שער בספרייה הלאומית
רשימת הפרסומים של צבי סנונית, בקטלוג הספרייה הלאומית – יצירות מפרי עטו
צבי סנונית בלקסיקון המוזיקאים והמוזיקאיות הנרדפים בתקופה הנאצית, אוניברסיטת המבורג (בגרמנית)
צבי סנונית באתר שירה עובדת
צבי סנונית, למרחב, 18 בספטמבר 1966 (נקרולוג)
צבי סנונית ז"ל, למרחב, 19 בספטמבר 1966 (הספד)
נתן מישורי, צבי סנונית, למרחב, 23 בספטמבר 1966 (הספד)
א. מ., לזכרו של צבי, למרחב, 4 בנובמבר 1966
רפאל ענבר, חוברת לזכר המלחין-המורה צבי סנונית ז"ל, על המשמר, 6 במאי 1969

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ "Lichtenstein, Erwin," in: Werner Röder, Herbert A. Strauss (eds.), Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933, vol. 1, München: K.G. Saur, 1980, pp. 442–443, on Google Books; Guide to the Papers of Erwin Lichtenstein (1901- ): 1926-1989, The Leo Baeck Institute; וראו גם תיק ההגירה של אביו בממשלת המנדט, בארכיון המדינה.
^ א. מ., לזכרו של צבי, למרחב, 4 בנובמבר 1966.
^ צבי סנונית באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ ארכיון צבי סנונית: רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.
^ In memoriam Zvi Snunit: für Bariton und sieben Instrumente (בזל: : פרטי היצירה באתר המוקדש לקלאוס הובר.
^ "Lichtenstein, Max, Dr. jur.," in: Joseph Walk, Kurzbiographien zur Geschichte der Juden: 1918–1945, herausgegeben vom Leo Baeck Institute, Jerusalem, Munich: K.G.Saur, 1988, p. 234; Peter Pulzer, Jews and the German State: The Political History of M minority, 1848–1933, Detroit: Wayne State University Press, 2003, p. 134; Ernest Hamburger, Juden im öffentlichen Leben Deutschlands. Regierungsmitglieder, Beamte und Parlamentarier in der monarchischen Zeit 1848–1918 (Schriftenreihe wissenschaftlicher Abhandlungen des Leo Baeck Instituts, 19), Tübingen: Mohr (Siebeck), 1968, pp. 376–377.
^ Norman H. Holland, "Heinz Lichtenstein (1904–1990)," The International Journal of Psycho-Analysis, 71 (1990), pp. 527–529.
^ רפאל ענבר, חוברת לזכר המלחין-המורה צבי סנונית ז"ל, על המשמר, 6 במאי 1969.

[לקסיקון_ההגירה-1] ¹ ² ³ "Lichtenstein, Erwin," in: Werner Röder, Herbert A. Strauss (eds.), Biographisches Handbuch der deutschsprachigen Emigration nach 1933, vol. 1, München: K.G. Saur, 1980, pp. 442–443, on Google Books; Guide to the Papers of Erwin Lichtenstein (1901- ): 1926-1989, The Leo Baeck Institute; וראו גם תיק ההגירה של אביו בממשלת המנדט, בארכיון המדינה.

[2] א. מ., לזכרו של צבי, למרחב, 4 בנובמבר 1966.

[קדישא-3] צבי סנונית באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[4] ארכיון צבי סנונית: רשומה בקטלוג הספרייה הלאומית.

[5] In memoriam Zvi Snunit: für Bariton und sieben Instrumente (בזל: : פרטי היצירה באתר המוקדש לקלאוס הובר.

[6] "Lichtenstein, Max, Dr. jur.," in: Joseph Walk, Kurzbiographien zur Geschichte der Juden: 1918–1945, herausgegeben vom Leo Baeck Institute, Jerusalem, Munich: K.G.Saur, 1988, p. 234; Peter Pulzer, Jews and the German State: The Political History of M minority, 1848–1933, Detroit: Wayne State University Press, 2003, p. 134; Ernest Hamburger, Juden im öffentlichen Leben Deutschlands. Regierungsmitglieder, Beamte und Parlamentarier in der monarchischen Zeit 1848–1918 (Schriftenreihe wissenschaftlicher Abhandlungen des Leo Baeck Instituts, 19), Tübingen: Mohr (Siebeck), 1968, pp. 376–377.

[7] Norman H. Holland, "Heinz Lichtenstein (1904–1990)," The International Journal of Psycho-Analysis, 71 (1990), pp. 527–529.

[8] רפאל ענבר, חוברת לזכר המלחין-המורה צבי סנונית ז"ל, על המשמר, 6 במאי 1969.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]