קארינהאל

קארינהאל (בגרמנית: Carinhall) היה שם אחוזתו של הרמן גרינג שפוצצה בסיום מלחמת העולם השנייה.

רקע היסטורי

לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 קיבל גרינג מממשלת פרוסיה שטח של 1200 דונם ביער שורפהיידה (Schorfheide), 65 ק"מ צפונית לברלין. נוסף לזה הייתה לו אחוזת צייד ברומינטן (Rominten) בפרוסיה המזרחית, דירת שרד בברלין, בית באוברזלצבורג ושתי טירות באוסטריה שאותן "ירש" מסנדקו ומיטיבו הרמן פון אפשטיין.

גרינג בחר את המקום כי היה קרוב לברלין ואיפשר לו להמשיך בתחביבו - ציד. הוא הטיל את מלאכת תכנון ובניית בית אחוזת הציד על הארכיטקט הגרמני ורנר מארך, מתכנן האצטדיון האולימפי של ברלין. הוא החליט לקרוא למקום קארינהאל על שם אשתו המנוחה קארין (1888 - 1931) שעזבה למענו את בעלה ובנה, התחתנה איתו, וסעדה אותו לאחר פציעתו הקשה בפוטש בבית הבירה, כאשר היה מכור למורפיום, מרושש, מדוכא ולאחר ניסיון התאבדות.

קארינהאל

בית הציד היה עשוי מחומרים טבעיים מהאזור, עצים וסלעים. הבנייה הושלמה ב-אפריל 1934. בקומת הקרקע היה אולם קבלה גדול עם פוחלצים וקרניים של חיות, תבליט של היטלר ומעליו נשר. בקומה השנייה היה חדר עבודתו של גרינג כשציור שמן גדול של קארין תלוי על הקיר ומרפסתו משקיפה על אגם דלן.

גרינג הקים בשטח האחוזה מערת קבר לאשתו וביוני 1934 הוצאו עצמותיה מקברה בשוודיה והועברו לקבורה בקארינהאל בטקס ממלכתי בו השתתפו היטלר, הימלר ושאר הצמרת הנאצית.

ב-10 באפריל 1935 נישא גרינג לשחקנית אמי זוהנמן (1893-1973), בטקס נישואים ממלכתי בברלין. לאחר נשואיהם החליטו לגור באופן קבוע בקארינהאל ולהפוך אותה למעונו הרשמי והייצוגי של גרינג. לאחוזתו בפרוסיה המזרחית הוא קרא על שמה: "אמיהאל".

הרחבת קארינהאל

ב-1936 החלה הפיכת קארינהאל למעון ייצוגי של גרינג והוא נחנך ביולי 1937. המבנה הישן נבלע בתוך מבנה חדש גדול ממדים בן שתי קומות. במבנה החדש היה אולם קבלת פנים גדול. במרתף היה בית קולנוע, מתקני ספורט וסאונה. נבנה אגף לצוות העובדים. באגף מיוחד מוקמה מערכת רכבות מיניאטוריות עם פסי רכבת באורך של 600 מטר מתנת מדינת פרוסיה לגרינג שנהנה להפעיל אותה לאורחים מועדפים.

אורחים רבים ביקרו בקארינהאל וביניהם: הרברט הובר, צ'ארלס לינדברג, הדוכס מווינדזור ואשתו, בניטו מוסוליני, וילי מסרשמידט, מלכי בולגריה, רומניה, יוגוסלביה ועוד.

7 ק"מ מקארינהאל נבנה מבנה דמה של האחוזה כדי לבלבל את מפציצי האויב.

לאחר כישלונות הלופטוואפה במלחמת העולם השנייה החל גרינג לנתק עצמו מהפיקוד והסתגר בקארינהאל ביחד עם אשתו ובתו אדה. הוא נהג להשתעשע עם שני גורי אריות שהוחלפו מדי פעם כאשר גדלו. גרינג החרים אלפי יצירות אמנות ואחסן אותם בקארינהאל, שם תכנן לבנות מוזיאון גדול על שמו שיכיל את יצירות האמנות השדודות, ולחנוך אותו ב-12 בינואר 1953, ביום הולדתו ה-60.

החרבת קארינהאל

עם התקרבות החזית הרוסית החל גרינג לפנות את יצירות האמנות לאוסטריה. ב-20 באפריל 1945 עזב בפעם האחרונה את קארינהאל עם אשתו ובתו כדי להשתתף בחגיגת יום ההולדת של היטלר. לאחוזה נכנסה יחידת חבלה של הלופטוואפה שקבלה הוראה לפוצץ אותה. ב-21 באפריל 1945 פוצצה אחוזת קארינהאל. מה שנשאר עומד נהרס על ידי שלטונות מזרח גרמניה בשנות ה-50. שרידים שנמצאו ליד מערת הקבר של קארין גרינג הוברחו לשוודיה ושם נקברו. עם התפוררות גרמניה המזרחית התחדשו החיפושים במקום ונמצא שלד. בדיקות DNA של השלד והשוואה עם זה של בנה אישרו כי מדובר בעצמותיה של קארין והן נקברו שוב.

השריד היחיד לאחוזה כיום הוא שער הכניסה.

ראו גם

לקריאה נוספת

גידו קנופ: גרינג, סגנו של השטן, ספרית מעריב, 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קארינהאל בוויקישיתוף

ביקור בקארינהאל
קארינהאל, באתר יוטיוב