קרב פלובצה
 | ||||||||||||||||||
| "פלובצה 1331", מאת יוליוס קוסאק | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפולנית-טווטונית (1326–1332) | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 27 בספטמבר 1331 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | פלובצה, פולין | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
52°36′56″N 18°38′38″E / 52.6156°N 18.6439°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון פולני טקטי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב פלובצה (בפולנית: Bitwa pod Płowcami) נערך ב-27 בספטמבר 1331 בין ממלכת פולין למדינת המסדר הטווטוני.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת המלחמה הפולנית-טווטונית אשר נמשכה בין השנים 1326 ל-1332 סביב השליטה בפומרליה (אזור העיר גדנסק של ימינו), ניסו הטווטונים לכבוש את אזור בז'שץ' קויאבסקי. מול כוחות המסדר הטווטוני, אשר מנו כ-7,000 לוחמים, ניצב הצבא הפולני, אשר מנה כ-5,000 לוחמים. לרשותו של ולדיסלב הראשון עמדו כמה אלפי נושאי נשק בלתי סדירים נוספים, אך מכיוון שהיו נחותים בחימושם לעומת האבירים הטווטונים, סירב המלך לפתוח בקרב, אך המשיך לעקוב אחר תנועתם. רק לאחר שב-27 בספטמבר 1331 פיצל המפקד הטווטוני דיטריך פון אלטנברג את כוחו לשלוש יחידות, תקף ולדיסלב הראשון את החלק החלש ביותר סמוך לעיירה פלובצה[1]. הפולנים, בפיקודם הישיר של המלך ובנו קז'ימייז', תקפו חזיתית, ואליהם הצטרפו יחידות פולניות נוספות שהסתתרו ביער הסמוך לעיירה. על פי אחד הדיווחים על הקרב, התבקש קז'ימייז' לנתק מגע ולסגת, על מנת שממלכת פולין לא תיוותר ללא יורש במקרה של תבוסה. אף על פי כן, הובסו האבירים הטווטונים לאחר קרב שנמשך כשלוש שעות, ומנהיגם נשבה. הפולנים ניצחו בשלב זה של הקרב, ובמהלכו לקחו בשבי 56 אבירים ושחררו אסירים פולנים רבים.
קולות הקרב בפלובצה הגיעו לאוזני היחידות הטווטוניות האחרות, אשר חשו לעזרת חבריהם האבירים ותוך זמן קצר הגיע לשדה הקרב שליש נוסף של הכוח הטווטוני. הקרב הארוך והעקוב מדם נמשך שעות, עד רדת החשיכה, ושני הצדדים ספגו אבדות כבדות. הפולנים ניצחו בקרב באופן ברור, לאחר שמפקד הצבא הטווטוני, רויס פון פלאואן (Reuss von Plauen), נפל בשבי ואיתו 40 אבירים נוספים. לאחר שנמלטו מפלובצה, נסוגו הטווטונים לטורון.
אף על פי שהפולנים ניצחו בשדה הקרב, מקובל כי לא היה זה ניצחון מכריע מכיוון שהצבא הטווטוני לא הושמד. עם זאת, נחשב הקרב לאבן דרך חשובה בתולדות ממלכת פולין, אשר החלה באותו הזמן לרכוש לעצמה מעמד בזירה הבינלאומית ועמדה בהצלחה כנגד אויב רב עוצמה.
תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הערכות, איבדו הצדדים היריבים ביחד כ-4,000 לוחמים, כולל 73 מהאבירים האחים של המסדר הטווטוני (דרגת האבירים הגבוהה ביותר של המסדר). יותר ממחצית מההרוגים השתייכו לטווטונים, כאשר שליש מכלל אבירי המסדר אבד בקרבות עד לאותו הזמן. הצבא הפולני, אשר סבל גם הוא מאבדות כבדות, לא רדף אחר הטווטונים הנסוגים.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1927 החלו הפולנים בהכנות להקמתה של מצבת זיכרון בגובה 20 מטרים בשדה בו נערך הקרב, לציון יום השנה ה-600 לקיומו. בניית המצבה הושלמה ב-1933, אך הושמדה על ידי הנאצים עם כיבוש פולין ב-1939, יחד עם פסל קטן יותר שהוקם לציון הקרב במאה ה-19. ב-1961 נבנתה במקום מצבת זיכרון חדשה[2].
בימינו מצוין קרב פלובצקה במצבה במתחם קבר החייל האלמוני בוורשה ועליה הכיתוב "פלובצה 27 IX 1331" (PLOWCE 27 IX 1331).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Strzyż, Piotr. Płowce 1331. Bellona, 2009. (בפולנית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Urban, William L. The Teutonic Knights: A Military History. Greenhill, 2003 . ISBN 1853675350. עמודים 128-129
- ^ Pluskowski, Aleksander. The Archaeology of the Prussian Crusade: Holy War and Colonisation. Routledge, 2013. ISBN 113616281X. עמוד 371
