רודולף וייגל
 | |
| לידה |
2 בספטמבר 1883 פז'רוב, צ'כיה  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוגוסט 1957 (בגיל 73) זאקופנה, רפובליקת פולין |
| ענף מדעי | ביולוגיה, אפידמיולוגיה |
| מקום מגורים | פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות ראקוביצקי |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Zofia Weigl |
| תרומות עיקריות | |
| חקר חיידקים, פיתוח חיסונים | |
  | |
רודולף סטפן יאן וייגל (בפולנית: Rudolf Stefan Jan Weigl; 2 בספטמבר 1883 – 11 באוגוסט 1957, זאקופנה, פולין) היה ביולוג פולני והממציא הראשון של חיסון יעיל כנגד טיפוס הבהרות. ייסד את מכון וייגל בלבוב (כיום באוקראינה) בו ערך ניסויים בחיסונים.
בתקופת השואה, הסתיר יהודים במכון שלו וסיכן את חייו בעשותו כן. החיסונים שייצר הוברחו לגטו לבוב ולגטו ורשה, סייעו להצלת חייהם של יהודים רבים, והוא הוכר כחסיד אומות העולם.[1]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייגל היה אוסטרי בעל שורשים גרמנים, יליד פז'רוב, מוראביה, דאז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. כשהיה ילד נהרג אביו בתאונת דרכים תוך כדי רכיבה על אופניים. אמו, אליזבת קרואסל, נישאה בשנית למורה פולני ויחד הם עברו ליאסלו שבפולין.
לאחר מכן עברה משפחתו ללבוב. בשנת 1907 סיים וייגל תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטה על שם יאן קז'ימייז'. לאחר קבלת התעודה המשיך בלימודיו, ובשנת 1913 היה לאסיסטנט של אחד ממרציו, פרופסור נוסבאום.
בשנה זו הוא השלים את הדוקטורט שלו והמשיך במחקר מבנה התא, פיזיולוגיה של התא, ואנטומיה השוואתית בחולייתנים. בשנים שלאחר מכן וייגל עסק בבקטריולוגיה רפואית בתחום שהיה לו קשר הדוק לשיטות אבחון של מחלות זיהומיות. כיוון מחקרי זה היה נחשב באותה תקופה לתחום דומיננטי ומבטיח במדעי הרפואה.
ב-4 באוגוסט 1914 הוא גויס לצבא האוסטרי בתור פרזיטולוג. בהוראה ישירה שקיבל ממשרד המלחמה האוסטרי, הוא חקר את הטיפוס במחנות של פליטים ושבויי-מלחמה.[2]
בין השנים 1915-1921 עבד וייגל במרכז הרפואי הצבאי בפשמישל, תחילה עבור אוסטריה, ולאחר שנת 1918 עבור הממשלה הפולנית. בתום מלחמת העולם הראשונה הוא המשיך במחקרו במכון מחקר שהקימה ממשלת פולין עבורו, תחילה בפשמישל ואחר כך בלבוב, שם החלה פריצת הדרך המחקרית שלו בפיתוח חיסון יעיל נגד הטיפוס.
התשפטות מגפת הטיפוס במרכז אירופה הגיעה לשיאה במלחמת העולם הראשונה בעקבות עוני, צפיפות ותנאי היגיינה ירודים. החשש הגרמני מפני התפרצות מחודשת של המגפה עודד את הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה להשתמש בידע והניסיון של אנשי מדע לטובתם. במהלך הכיבוש הנאצי של פולין, כאשר כבשו את לבוב הם איתרו אותו והורו לו להקים מפעל לייצור חיסונים במכון שלו. הם ציידו אותו ואת לודוויג פלאק במכשור, אמצעים וחופש יחסי על מנת שימשיכו במחקר אודות הטיפוס.
במהלך הכיבוש הנאצי של פולין במלחמת העולם השנייה, מחקריו של וייגל עוררו עניין אצל הנאצים. כאשר כבשו את לבוב איתרו אותו והורו לו להקים מפעל ליצור חיסונים במכון שלו. ביולי 1943 הועבר המפעל למחנה הריכוז בוכנוואלד. כאלף איש עבדו במכון זה. וייגל העסיק ובכך הגן על אינטלקטואלים פולנים, יהודים וחברי מחתרות פולנים. וייגל דרש וגם קיבל אסיסטנטים למחקר שלו, בהם הרופא הפולני מריאן צ'יפילובסקי (אנ') ולודוויג פלאק, רופא יהודי שהיה מעורב במחקר על טיפוס בגטו ורשה.
וייגל ועמיתיו התבקשו לייצר חיסון יעיל שהיה מיועד לחיילי האס אס, וחיסון פחות יעיל לאסירי המחנה. בהחלטה אמיצה, הם ביצעו את ההפך: הם ייצרו חיסון מזויף, שהיה מורכב ממים עם כמויות קטנות של דם ופורמלין, והעבירו אותו לחיילי האס אס, ובמקביל העבירו מספר רב של חיסונים איכותיים ויעילים לאסירי המחנה, והבריחו חיסונים נוספים לגטו לבוב ולגטו ורשה וסייעו להצלת חייהם של רבים, עד שהמכון נהרס על ידי הצבא האדום בעת מתקפת הנגד שלהם בגרמנים בשנת 1944.[3]
בשנת 1945 וייגל עבר לקרקוב. הוא מונה לעמוד בראש הפקולטה למיקרוביולוגיה באוניברסיטה היגלונית ובהמשך לראש הפקולטה לביולוגיה בפוזנן.
וייגל היה מועמד לפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה פעמיים. בשנת 1942 הוא היה מועמד עקב המצאת החיסון לטיפוס, אך הנאצים אילצו אותו לוותר על מועמדותו לאחר שסירב למסור לידיהם רשימת פעילים קומוניסטים. בשנת 1946 שקלה ממשלת פולין להמליץ עליו כמועמד, אך חזרה בה לאחר שנטען נגדו כי שיתף פעולה עם הנאצים. בשנת 1948 שוב היה מועמד לפרס נובל, אך הרפובליקה העממית הפולנית עצרה את התהליך, והפרס נמנע ממנו.
וייגל נפטר ב-11 באוגוסט 1957 באתר הנופש הפולני זאקופנה.
בשנת 2003, כחצי מאה לאחר מותו, הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.
חיסון נגד טיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1909 הוכיח רופא צרפתי בשם שארל ניקול שכינים מהוות וקטור להפצת החיידק ריקציה בבני אדם. בעקבות תגלית זו מספר חוקרים ברחבי העולם גילו ובודדו זנים שונים של החיידק אך לא הצליחו להבין את המכניזם הביולוגי העומד מאחוריהם ואת שיטת ההדבקה שלהם. במחקר שהחל מיד בתום מלחמת העולם הראשונה, וייגל בודד וחקר זנים לא מוכרים של ריקציה שהתגלו שנים ספורות לפני כן. ב-1918 וייגל הוכיח כי זן ה-rickettsia rocha-rima לא מזיק לבני אדם. ב-1920 הוא פרסם מחקר על תת-סוג נוסף בשם Rickettsia prowazekii ובו הוכיח כי מיקרואורגניזמים אלו גדלים ומתרבים בתוך תאי אפיתל במעיים של כינים. בהמשך, הוא הראה כי שני הזנים הללו זקוקים לחדור למערכת העיכול של הכינה על-מנת להתרבות ולהתחלק.
וייגל עמל קשות ופיתח טכניקה לייצור חיסון לטיפוס שבמרכזה גידול כינים הנושאות את הטיפוס, ומחיצתן למוות ליצירת דבק-חיסון. הוא שיפר את הטכניקה במהלך השנים עד לשנת 1933 בה החל בבדיקות בקנה מידה גדול. השיטה החדשה כללה ארבעה שלבים עיקריים:
- גידול כינים בריאות, במשך כ-12 ימים
- החדרת טיפוס לכינים
- גידול הכינים למשך 5 ימים נוספים
- מיצוי פלג הגוף האמצעי של הכינה (הבטן) למשחה
- דילול המשחה וניטרול הפתוגנים באמצעות פורמלין
וייגל פיתח שיטה להדביק את הכינים בצורה מלאכותית בטיפוס באמצעות החדרת החיידק דרך התעלה הרקטלית של הכינה עד למעי, על-מנת להבטיח את שגשוגו. גידול כינים משמעו האכלתן בדם. בתחילה בדק את הטכניקה שלו בעזרת דם של שרקנים, אך בתוך זמן קצר התברר שהכינים זקוקות לדם אנושי. לקראת שנת 1933 החל לבצע ניסויים עם בני אדם והאכיל את הכינים בדם מרגלי המשתתפים. כאשר כינה הנגועה בטיפוס מוצצת את דמו של אדם בריא היא יכולה להדביקו במחלה. וייגל פתר בעיה זו בכך שחיסן את המשתתפים בניסוי (אם כי חלקם חלו בטיפוס). וייגל בעצמו חלה בטיפוס בעת ביצוע הבדיקות אך הוא החלים. החיסון של וייגל, שנחשב לחיסון היעיל הראשון בהיסטוריה נגד הטיפוס, לא מנע הידבקות במחלה אך הוריד משמעותית את הסיכון למות ממנה.[4]
בחיסון של וייגל נעשה שימוש נרחב על ידי מיסיונרים בלגים בסין בשנים 1936 עד 1943. באותה תקופה הופץ החיסון גם במספר מדינות באפריקה. שיטת ייצור החיסון של וייגל הייתה מסוכנת, וכן היה קשה ליצור בעזרתה חיסונים בקנה מידה גדול. עם הזמן התפתחו שיטות טובות יותר לייצור חיסונים לטיפוס, ביניהם החיסון של הרלד קוקס (אנ') שהתבסס על חלמון ביצה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רודולף וייגל באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ Agnieszka Polak, Katarzyna Pawlikowska-Łagód, Anna Zagaja, Andrzej Grzybowski, Typhus works of Rudolf Weigl, PhD, Ludwik Fleck, MD, and Eugeniusz Łazowski, MD, against the Nazis, Clinics in Dermatology, Volume 40, Issue 5, 2022, Pages 567-572.
- ^ מירון רפופורט, המהפכן מנס ציונה, באתר הארץ, 8 בפברואר 2005.
- ^ Naomi BaumslagMurderous Medicine: Nazi Doctors, Human Experimentation, and Typhus, Greenwood Publishing Group, 2005, page 133 Archived 2014-06-27 at the Wayback Machine