שאול שמאי
 | |
| לידה |
2 בנובמבר 1925 ט"ו בחשוון תרפ"ו בגדאד, עיראק |
|---|---|
| פטירה |
29 ביוני 1972 (בגיל 46) י"ח בתמוז תשל"ב ישראל |
| מקום קבורה |
בית העלמין קריית שאול  |
| תאריך עלייה | 1942 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1948–1972 (כ־24 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות  מבצע קדש מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה | |
| עיטורים | |
 פרס ביטחון ישראל צל"ש הרמטכ"ל | |
| הנצחה | |
| על שמו נקרא בניין במפקדת 8200 | |
  | |
שאול שמאי (ט"ו בחשוון תרפ"ו, 2 בנובמבר 1925 – י"ח בתמוז תשל"ב, 29 ביוני 1972) היה איש צבא ומודיעין ישראלי בדרגת סגן-אלוף, עוטר בצל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו וחתן פרס ביטחון ישראל[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמאי נולד בבגדאד שבעיראק לציון ולולו שמאי. בשנת 1942 עלה באופן בלתי לגאלי לארץ ישראל והצטרף להכשרה של תנועת "הנוער העובד והלומד" בקיבוץ מעוז חיים, ממנו נשלח לסמינר שליחים של "החלוץ" במטרה לשמש שליח התנועה באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר שנתפס בפעילות לקליטת מעפילים בחוף ניצנים הוגלה למחנות המעצר בקפריסין, ועסק שם בהדרכת נוער.
היה חבר הפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות, תחילה כאלחוטן במפקדת חזית הדרום. באחריותו היה תרגום חומרים גלויים, אך הוא ניסה את כוחו בפענוח מברקים מוצפנים, ובעקבות הצלחתו, לאחר מבצע דני הועבר ליחידת האזנה באזור. יכולות הפענוח שהפגין הביאו עוד בתקופת הלחימה לכך שהשתלם בתחום כתבי סתר. בעיצומה של ההפוגה השנייה במלחמת העצמאות באוקטובר 1948 הצליח שאול שמאי לפענח את הצופן המצרי. אחד המברקים שפיענח איפשר למטכ"ל לכבוש את באר שבע ללא קרב (מבצע משה), כיוון שהמברק שנקלט ופוענח הורה לכוחות המצרים לסגת ולייצב קו חדש מדרום לבאר שבע. לאחר המלחמה ביקש להשתחרר וללמוד אך התבקש להישאר ולעבוד בצה"ל כאזרח ולעסוק בתחום שבירת צפנים.
שמאי שירת באגף המודיעין תחילה כאזרח ומדצמבר 1959 כקצין. הוא פיתח שיטות מקוריות לפענוח והתקדם עד לתפקיד מפקד תחום פיצוח צפנים ביחידה 8200. על הישגיו זכה ב-1963 בפרס ביטחון ישראל.
לדברי יואל בן-פורת, מפקד יחידה 8200 בשנות ה-70, שמאי הוא שהציע לברור בוגרי תיכון מצטיינים, ללמדם ערבית, ולהפנות אותם ליחידה 8200, שעד אז סבלה מבעיית כוח אדם שלא היה איכותי מספיק.[2]
בשנת 1972 נפטר שמאי מהתקף לב בעת שירותו, בגיל 46. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי קריית שאול. לטענת יואל בן-פורת, שמאי, שהיה על סף גאונות, סבל משחיקה בגלל השעות הרבות שהקדיש לעבודתו, לעיתים – 18 שעות ביום, ללא חופש וללא הפסקה מ-1955.[2]
לאחר פטירתו זכה בצל"ש הרמטכ"ל. בעיטור זה זכה:
על תרומתו ועל הישגיו המובהקים בתחום חיוני לפעולות של צה"ל. בכל פעלו הצטיין במסירות ללא סייג, בכושר המצאה, במחשבה מקורית ובדבקות במשימה, שהיו לברכה ולתועלת לבטחון המדינה.
במפקדת יחידה 8200 נקרא בניין על שמו.
שמאי היה נשוי לשלומית הר-שפר, אף היא שירתה כאלחוטנית במלחמת העצמאות ביחידת שפ"ן - שירות פענוח נסתרות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות החיים של שאול שמאי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- מנחם בידרמן, שאול שמאי: מקור הסמכות בשבירת הצפנים ב-8200, מבט מל"מ 55, ינואר 2010, עמ' 19
- 60 שנה לאמ"ן: צפנת פענח - סא"ל שאול שמאי ז"ל, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון, 16 בדצמבר 2013
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קורות החיים של שאול שמאי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ 1 2 עדות יואל בן-פורת בפני ועדת אגרנט, באתר ynet, אוקטובר 2014, עמ' 33-32