שוד ימי לחופי סומליה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש צורך באיחוד סגנוני ומחיקת כפילויות הנובעות ככל הנראה משימוש בכמה מקורות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש צורך באיחוד סגנוני ומחיקת כפילויות הנובעות ככל הנראה משימוש בכמה מקורות. | |
|
|
שוד ימי לחופי סומליה מהווה איום על נתיבי מים בינלאומיים מאז תחילת מלחמת האזרחים בסומליה ב-1991. מאז שנת 2005 הביעו ארגונים בינלאומיים רבים ובהם ארגון הימאות הבינלאומי ותוכנית המזון העולמית הפועלת במסגרת ארגון המזון והחקלאות דאגה באשר לעלייה במקרי שוד ימי באזור זה. אירועי שוד ימי הביאו לעלייה בהוצאות ההובלה הימית ועכבו משלוחי מזון במסגרת הסיוע הבינלאומי לאזורי מצוקה בסומליה. תשעים אחוז ממשלוחי המזון במסגרת הסיוע הבינלאומי, נשלחים בדרך הים וספינות אלה זקוקות לליווי צבאי.
השוד הימי באזור התפתח החל בשלב השני של מלחמת האזרחים הסומלית בשנות ה-2000, כאשר ספינות זרות ניצלו את היעדרו של משמר חוף לאומי יעיל ופלשו לאזור הדיג. בכך הם איימו על מקור אספקת המזון ועל הכלכלה, ובנוסף זיהמו את שטחה הימי של סומליה בצורה לא חוקית. בתגובה, קהילות הדיג גיבשו קבוצות חמושות שנועדו להרתיע את הפולשים על ידי חטיפת ספינות מסחריות. בהמשך, פעולות אלו גדלו לכדי סחר רווחי עם תשלומי כופר גדולים והפכו למניע העיקרי לפיראטיות. מפעולות אלו קיבלו הפיראטים יותר ממיליון דולר, סכום משמעותי בכלל ולתושבי סומליה בפרט.
כך, התפתחה הפיראטיות בעשורים האחרונים, עקב האפשרות לרווח גדול בסיכון נמוך יחסית, שנבע מהמצב הפוליטי בסומליה (להלן, התפוררות השלטון המרכזי, התמוטטות מוסדות המדינה וחוסר סדר אזרחי) ועקב העובדה שמפקדי האוניות חששו לדווח על השוד כדי לא לפגוע בשם החברה ולהימנע מהגדלת את תעריפי הביטוח שלה.
השוד ימי לחופי סומליה משבש את הסחר הבינלאומי, מממן את המלחמה בסומליה, מהווה נתיב נוח לכלכלות בלתי חוקיות, עלול לגרום לנזק סביבתי חמור,[1] מאיים על הביטחון הלאומי ועל היציבות האזורית ועלול לפגוע ברבים שאף עשויים לחוות תת-תזונה ועינויים.[2]
בחודש אוגוסט 2008 החל כוח משימה משולב מספר 150 - כוח ימי רב לאומי המהווה חלק מכוחות הקואליציה הבינלאומית שהתארגנה למלחמת עיראק - לקיים פעילות נרחבת למלחמה בשוד הימי לחופי סומליה, וזאת על ידי הקמת אזור סיור ימי ביטחוני במפרץ עדן. בספטמבר 2008 הכריזה רוסיה כי תצטרף למאמצים הבינלאומיים למלחמה בתופעת השוד הימי, אולם ספינות המלחמה הרוסיות תפעלנה באופן עצמאי ולא כחלק מכוח המשימה הפועל כבר באזור.
ב-7 באוקטובר 2008, לאחר עלייה במקרי חטיפת אוניות, אימצה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 1838 הקוראת להילחם בשוד הימי לחופי סומליה על ידי משלוח ספינות מלחמה ומטוסים לאזור. בכינוס ה-101 של ארגון הימאות הבינלאומי קראה הודו להקמת כוח לשמירת שלום של האומות המאוחדות שמטרתו תהא להילחם בשוד הימי בסומליה.
עליית תופעת השוד הימי לחופי סומליה אף עוררה חששות בהודו כיוון שרוב נתיבי הספנות לנמלי הודו חוצים את מפרץ עדן. בתגובה לחששות אלה, הציב הצי ההודי ספינת מלחמה באזור מפרץ עדן ב-23 באוקטובר 2008. בנובמבר 2008 החלו שודדי ים סומלים לתקוף אף אוניות ששייטו הרחק מחוץ לתחומי מפרץ עדן.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שוד ימי לחופי סומליה תועד כבר לפני שנים רבות, אך צבר תאוצה בשנות ה-2000. עוד מהעת העתיקה, פיראטים שדדו רכוש על ספינות וחטפו אנשים חשובים או עשירים ששוחררו תמורת תשלום כופר-נפש. בתקופת האימפריה הרומית, פעילות הפיראטים גברה מאוד עד כדי כך פגיעה במשלוח הרומי שאילץ את תגובתם. הרומאים פתחו בפעילות צבאית שבמהלכה נהרגו כ-10,000 פיראטים ונהרסו כ-500 ספינות. כתוצאה מכך, עד לנפילתה של רומא הפיראטיות לא הרימה ראש.[3] שורשיה של הבעיה הנוכחית לעומת זאת, טמונים בקריסתה של המדינה הסומלית בשנת 1991, כאשר המאבקים להשפעה פוליטית ולעליונות שבטית התפתחו למלחמת אזרחים.[4]
מלחמת האזרחים הסומלית, שצמחה בשנות השמונים (1986–1989) מתוך התנגדות לחונטה הצבאית בהנהגתו של סיאד בארה, נמשכת זמן רב. הרקע להתנגדות נבע מערעור שלטונו של בארה, לאור מצבו הרפואי, שהוחמר עקב תאונת דרכים קשה וגילו המתקדם. אל מול ערעור זה, כמאמץ להיאחז בשלטון, הפכה המועצה המהפכנית העליונה של בארה (SRC) לטוטליטרית ושרירותית, מה שעורר את ההתנגדות שבהמשך הובילה למלחמת אזרחים.
כך, כנגד התנגדות זו החלו לפעול מספר קבוצות מורדים חמושות, מול כוחות חמושים של סומליה.[5] בשנת 1991 ארגוני האופוזיציה החמושים הצליחו בסופו של דבר להפיל את ממשלת בארה.[6] שיטות הלחימה והטקטיקה של בארה לחיזוק שלטונו חיזקו עוד יותר את ערעורן של תנועות המורדים השונות על שלטונו, אם כי המטרה המשותפת היחידה של הקבוצות הללו הייתה הפלת ממשלתו של בארה.[7] מטרה זו מילאה תפקיד מרכזי גם בהתפתחות השוד הימי בסומליה.
בהיעדר השלטון, פלגים חמושים שונים החלו להתחרות על השפעה בתוך הוואקום שנוצר, בעיקר בדרום סומליה.[8] בשנים אלו גם התמוטטה מערכת המשפט באופן זמני.[9] בשל לחימה בהיעדר ממשלה מרכזית, הפכה סומליה ל"מדינה כושלת".[10] מצב זה עורר את בואם של משקיפי צבא האו"ם ב-1992, ואחריהם כוחות שלום גדולים יותר. הלחימה נמשכה למרות זאת. האו"ם נסוג ב-1995, עם נפגעים משמעותיים. אף רשות מרכזית לא הוקמה מחדש במדינה באותה העת.[11]
לאור כל זאת, סומליה נחשבת אחת מהמדינות הפחות מפותחות באפריקה: שלטון מפורר, חוסר סדר אזרחי, מחסור חמור במזון. כל אלו היוו קרקע לעליית מקרי השוד הימיים באזור. על מנת להתמודד עם המחסור החמור במזון, בשנת 1980 משרד הדיג הסומלי והסוכנות לפיתוח החוף (CDA) השיקו תוכנית קואופרטיבית לפיתוח החקלאות והדגה. כחלק מכך, הממשלה התירה לדייגים זרים לדוג באזור באמצעות רישיונות רשמיים או הסכמי מיזמים משותפים ויצרה שני מיזמים כאלו - העיראקי-סומלי נקרא Siadco והאיטלקי-סומלי נקרא Somital.[12]
גם חיל הים הסומלי התפרק בעקבות התמוטטות השלטון. בעקבות כך, החל דיג לא חוקי בחופי סומליה וספינות זרות החלו להשליך לעבר חופי סומליה פסולת תעשייתית, מה שגרם להמוני דגים למות כתוצאה מהרעלה.דבר זה פגע בפרנסתם של הדייגים המקומיים, שהחלו להתאגד ולנסות להגן על המשאבים שלהם ועל פרנסתם.
עניינם הראשוני של שודדי הים הסומלים היה בסילוק ספינות אלה מאזורי הדגה הסומלים, זאת בטרם החלה מעורבות של אנשי עסקים ואנשי מיליציות חמושות בפעילות השוד הימי. בהמשך, החלה הסלמה שהובילה לשימוש בנשק ובטקטיקות פיראטיות (כגון השתלטות על ספינות זרות עד שישלמו כופר).[13]
כך, חלק משודדי הים הם דייגים לשעבר הטוענים כי אוניות דיג זרות מאיימות על מקור מחייתם בכך שהן דגות במימי סומליה. עם זאת, לאחר שאלו ראו את הרווחים הקלים הבאים ממעשי שוד ימי, בדמות דמי כופר המשולמים לידי השודדים, הם החלו להיעזר בראשי כנופיות עברייניות, כשהם חולקים ברווחי השוד עמם. ברוב מקרי חטיפת האוניות לא פגעו השודדים באנשי הצוות, זאת כדי שלא לפגוע בסיכוי לגבייה מהירה של דמי כופר בתמורה לשחרורם.[14]
מצב זה התקיים כמעט 15 שנה, עד שבשנת 2006 הייתה רגיעה זמנית במקרי השוד הימי. זאת לאור יסודם של בתי הדין האסלאמיים על פי השריעה. דרוש הסבר אולם, לאחר פלישת אתיופיה לתחומי סומליה, בדצמבר 2006, חלה עלייה מחודשת במקרי השוד כיוון שבעקבות הפלישה מרבית מהאוכלוסייה נותרה ללא מקורות הכנסה.
ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה עשתה מאמצים רבים להילחם בתופעת השוד הימי, והתירה לעיתים לאוניות מלחמה זרות להיכנס לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה על מנת לסייע למניעתה. אולם, לעיתים קרובות, אוניות מלחמה זרות המנהלות מרדף אחר שודדי ים נאלצו בכל זאת להפסיק את המרדף בעיצומו כאשר השודדים נכנסו לתחום המים הטריטוריאליים של סומליה. במשימת הגנה זו התערבו ציי המערב המרכיבים את כוח המשימה המשולב 150 (CTF 150).[15] במקור, כוח זה אמון על מעקב אחר משלוחים חשודים מהחוף הסומלי ומפרץ עדן מבסיסם בג'יבוטי מאז מאי 2002. המשימה העיקרית שלהם הייתה לתמוך בפעולות ארצות הברית בעיראק, לכן לכוח המשימה המשולב 150 לא הייתה בהתחלה משימת פיראטיות ספציפית. כאמור, ספינות מלחמה התערבו רק מדי פעם וזאת על מנת לספק סיוע לספינות שהותקפו בקרבתן. עם זאת, תפיסה זו החלה להשתנות עם התקפות פיראטיות על ספינות הסיוע של האו"ם שהגיעו לסומליה בשנת 2006 ובשנת 2007, ולאור עלייה דרסטית בחטיפות בשנת 2008. אלו הובילו ליישום שטח הסיור הימי באוגוסט 2008 על ידי ה-CTF 150
בספטמבר 2008, נחטפה הספינה MV Faina (ספינה אוקראינית שנשאה נשק וטנקים) והוחזקה כמעט חמישה חודשים. לפני כן, היו חששות כבדים כי כלי נשק כבדים ותחמושת, עלולים ליפול לידיהם של הכוחות האסלאמיים הסומליים, שחלקם היו קשורים לאל-קאעידה. לאור זאת, ספינות מלחמה אמריקניות ליוו את הפאינה ומנעו את פריקת המטען. חטיפתה של ה-MV Faina הגיעה בעקבות החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם באוקטובר 2008, אשר נתנה בסיס חוקי לפעולות נגד פיראטיות ימיות נרחבות מחוץ לקרן אפריקה. החלטות האו"ם אפשרו לכוחות הצי ללכוד שודדי ים במימיה הטריטוריאליים של סומליה, במקום להיות מוגבלים לרדיפת הפיראטיות "בים הגבוה".[16]
בשנת 2008, דווחו כיותר מ-120 התקפות, דבר שגרם לתפיסה של מעל 40 ספינות וחטיפה של יותר מ-600 אנשי צוות. מעבר לכך כ-30 מיליון דולר של כופר שולמו.
גם בין השנים 2008 ל-2010 רשם הארגון הימי הבינלאומי עלייה משמעותית במקרי שוד מול חופי סומליה. בתוך כל הסלמה זו, ב-20 בינואר 2009, הוכשר כוח המשימה המשולב כדי להרתיע באופן פעיל, לשבש ולדכא את השוד הימי על מנת להגן על הביטחון הימי העולמי.
עם הזמן, כוחות ימיים ממדינות אחרות כולל הודו, סין ורוסיה בנו גם כן נוכחות במפרץ עדן ושיתפו פעולה עם הבריתות המערביות. כיום, כיותר מ-30 מדינות מיוצגות במפרץ עדן. תהליך זה נתמך כאמור על ידי התהליך הבא, שהחל בחודש יוני 2008. בחודש זה פנתה ממשלת המעבר הפדרלית של סומליה לנשיא מועצת הביטחון של האו"ם וביקשה סיוע מן הקהילה הבינלאומית במאמצים להילחם בתופעת השוד הימי החמוש בחופי סומליה. בתגובה קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה, שהתקבלה בפה אחד, להעניק הרשאה למדינות שלהן הסכם עם ממשלת המעבר לחדור לתחום המים הסומליים כדי להילחם בשוד הימי.
תוקף החלטה זו היה למשך שישה חודשים. בהמשך, בדצמבר 2008, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה נוספת פה אחד, המאשרת לתקוף את שודדי הים גם בבסיסיהם על אדמת סומליה. החלטה זו נעשתה בהסכמתה של ממשלת סומליה שניצבה חסרת אונים למול התופעה של המיליציות האסלאמיות.[17]
חוסר אונים זה מתמשך עד היום. כאמור, כבר משנים מוקדמות בהיסטוריה של סומליה, היה ברור כי במוקדם או במאוחר העדר של שליטה ממשלתית מקומית יעילה תוביל לבעיות בלתי נסבלות, שמכריחות את הקהילה הבינלאומית לפעול.[18] ניתן לראות כיצד טענה זו הוכיחה עצמה לאורך השנים בסומליה, הן כפי שניתן היה לראות בתיאור את המעורבות הבינלאומית בסוגיה והן מהיעדר יכולת השלטון המקומי להתמודד עם הסוגיה בעצמו, מה שעורר את אותה מעורבות בינלאומית.
מבחינת השלטון המקומי - בשנת 2004 הוקמה ממשלת המעבר הפדרלית, אותה ציינו קודם, אך היא עדיין לא תמכה בסומליה. ב-2006, הצבא האתיופי התערב על מנת להניע את איחוד המורדים האסלאמיים מחוץ למוגדישו (בה התקיימה מלחמה עמם) ולקדם את השליטה של ממשלת המעבר הפדרלית באזור.
בהמשך לכך, כיום, ממשלת המעבר הפדרלית מוכרת באופן בינלאומי כממשלה הרשמית של סומליה, וכיום מייצגת את סומליה באו"ם ובעוד גופים בינלאומיים. עם זאת, היכולת שלה לפעול ברמה הבינלאומית היא ללא ספק גדולה יותר מהיכולת שלה לפעול בתוך סומליה עצמה. מועצת הביטחון המותאמת הגיעה למסקנה שממשלה זו לא מסוגלת לשמור על סדר בתוך סומליה, במקומות בהם ישנם קונפליקטים חמושים לא בינלאומיים (דוגמת הפיראטיות). זאת, כיוון שהאופוזיציה לממשל זה מופצת במגוון רחב של קבוצות חמושות. קבוצות אלו חולקות כמה מטרות משותפות, אך חסרה להם אחידות בפיקוד, והם מפוצלים בנוגע למספר סוגיות. הכוח הכולל של האופוזיציות הללו לא ידוע. קבוצות הניטור של סומליה מעריכות שהקבוצות הללו שולטות או מפעילות בפועל השפעה קולקטיבית באזורים של יותר מ-90% מסומליה.
הקשר בין המצב באדמת סומליה והעלייה של הפיראטיות בחופי סומליה מתועד ונוכח. כך, גם קבוצת "אנשי הקשר עם הפיראטיות בחופי סומליה", מכניזם מורכב שהתבסס בשנת 2009, ציין שתופעת השוד הימי היא סימפטום של היעדר שלטון וחקיקה רחבים יותר במדינה וכך ממשיך להתקיים האיום על היציבות האזורית. מצב זה אינו חדש כאמור, והועלה כבר במועצת הביטחון ב-1872. במועצה זו הגיעו למסקנה ש"חוסר היציבות המתמשכת בסומליה תורמת לבעיית הפיראטיות ושוד חמוש בחופי סומליה, מה שמדגיש את ההכרח בתגובה מקיפה על ידי הקהילה הבינלאומית, לפתרון בעיה זו הבעיות שעומדות בבסיסה". בנוסף, המזכירות הכללית ציינה שהפתרון ארוך הטווח לבעיית השוד הימי יכול לבוא רק מביסוס מחודש של החוק בסומליה, מה שדורש פעולות פנימיות, ורחוק מלקרות כעת".[19]
בזכות הפעולות הרבות שנעשו להדיפת השוד הימי, מספרם של שודדי הים ירד משמעותית. עד שנת 2010, הסיורים של כוח המשימה המשולב השתלמו, עם ירידה מתמדת במספר התקריות. עד סוף שנת 2011 נחטפו רק 4 כלי שיט לעומת 17 בשנה שקדמה לה. בתגובה לכך, פיראטים נקטו פעולות חטיפה מוגברות ביבשה.[20] על פי הלמ"ס הימי הבינלאומי, התקפות פיראטים באוקיינוס ההודי פחתו משמעותית.[21] נכון לנובמבר 2017, לא נותרו כלי שיט גדולים או שבויים שנותרו בשבי הפיראטים.
אספקט נוסף אליו יש להתייחס, בהקשר היחס של השלטון לשוד הימי הוא יחס זה מצד סומלילנד שהיא מעין מדינה השייכת לסומליה, אך מתפקדת דה פקטו כמדינה עצמאית לכל דבר.
לשוד הימי יש משמעות רבה עבור סומלילנד. לאור זאת שהפכה להיות תחת אור הזרקורים של החדשות הבינלאומיות, המפגש עם הפיראטים היווה תפקיד מרכזי כחלק מהמאמץ של סומלילנד להוכיח את ריבונותה. היוזמות להתמודדות עם השוד הימי מתאימות לפרויקט רחב יותר של סומלילנד בהעלאת ההכרה בה כמדינה, פרויקט שהחל לאחר נפילתו של ממשלת בארה. כיום סומלילנד ממשיכה לתפקד כמדינה עצמאית, למרות היעדר הכרה רשמית, שלא מנעה מסומלילנד לפתח את כל הסממנים של המדינה, המשותפים למדינות אפריקניות רבות פוסט-קולוניאליות. היא נהנית מיציבות יחסית וצמיחה כלכלית, שמעורבים בה השקעות חוץ, וכלכלה ימית משגשגת המתמקדת בנמל ברברה. סומלילנד היא סיפור הצלחה בהשוואה לדוגמאות אחרות באזור.
הופעתה של פיראטיות מול חופי סומליה באוקיינוס ההודי המערבי הייתה בעלת השלכות בלתי צפויות על סומלילנד, כולל התערבות של גופים בינלאומיים שונים, כגון האו"ם. בהתאם, מאז שנת 2008, ממשלת סומלילנד הוגדרה כבעלת עניין בפעולות נגד פיראטיות בהנהגת האו"ם ונהנתה מצורות שונות של סיוע בבניית יכולות, כולל משאבים לפיתוח מערכת שיפוטית ושיטורית לטיפול בתביעות פירטיות. בסומלילנד אין כל בסיס פיראטי ידוע, ולדברי הלשכה הימית הבינלאומית, לא היו פיגועים פיראטיים מחוץ לחוף סומלילנד ב-2010.
אנשים בקשת רחבה של החברה הדגישו בגאווה את היעדר הפיראטיות של סומלילנד וייחדו את משמר החופים כדוגמה לשיטור מוצלח. משמר החופים הוקם בשנת 2005, בתמיכת בריטניה, והוא מורכב מ-12 בסיסים המשתרעים לאורך קו החוף בין ג'יבוטי לצפון ופונטלנד לדרום, החולקים חמש עד שבע סירות עבודה בכל זמן נתון. התקציב השנתי של משמר החופים, בסך 200 אלף דולר, עומד בניגוד מוחלט לכ 2 מיליארד דולר שהושקעו מדי שנה על ידי הקואליציות הימיות הבינלאומיות המסיירות במפרץ עדן.
השוד הימי, או היעדרו, כמו השלום היחסי בסומלילנד, תוארו כסימפטומטיים של הבדל מהותי בין סומלילנד לסומליה. הסבר אחד להבדל זה יוצא ממסגרת תרבותית, שנובעת מהיסטוריות הקולוניאליות השונות של סומלילנד ושאר סומליה. כמגנה בריטית לשעבר, פיתחה סומלילנד כבוד "בריטי" מובהק למשפט ולסדר, לעומת "מרכיב המאפיה" בסומליה, שהפכה את סומליה הדרומית למרכזית יותר באלימות, דוגמת פיראטיות[22]
מניעים לפיראטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיראטים סומליים מציגים את פעילותם בתור הגנה על הריבונות ואיכות הסביבה, והם טוענים כי מטרתם לשמור על הריבונות הסומלית במים הטריטוריאליים של המדינה, על מנת להפסיק את הדיג הלא חוקי ולמנוע השלכת פסולת רעילה.[23] בהתאם לכך, שליח האו"ם לשעבר בסומליה אחמד וולד עבדאללה טוען כי "הדיג והשלכת הפסולת הבלתי חוקיים ממריצים את מלחמת האזרחים בסומליה, כיוון שהדייגים הזרים הבלתי חוקיים נוהגים לשלם לפקידים מקומיים מושחתים או לאנשי מלחמה לטובת הגנה או אישורים מזויפים לדיג".[24]
דיג בלתי חוקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיראטים בסומליה היו במקור דייגים שניסו להגן על הטריטוריה שלהם. בזמן הפלת השלטון בסומליה, החלו ספינות זרות בדיג בלתי חוקי של טונה, שרימפס ולובסטרים, בהיקף של כ-300 מיליון דולר. הם עשו שימוש בשיטות דיג אסורות על פי החוק, כמו: רשתות עם חורים מאוד קטנים והפעילו מתחת למים מערכות תאורה, המושכות את הדגים לתוך הרשתות, וכך הגדילו את כמות הציד. כל אלה גרמו לסומלים הפסדים כספיים ופגעו בכמות הדגה באזור.[25]
בעקבות התרחבות השוד הימי באזור, עזבו ספינות הדיג הזרות שחששו מהסיכונים, דבר שהגדיל את כמות הדגה, ואפשר לדייגים הסומליים להתפרנס שוב מדיג.[26] לדברי חוקר מאוניברסיטת לונדון אמדאופוליקנטה, כמעל 30 מיליון אנשים תלויים במשאבים הימיים והחופיים בפרנסתם היום יומית. עם זאת, אמנת האומות המאוחדות על חוק הים המבטלת את היתר הדיג והטלת הפסולת הרעילה, לא נאכפה באופן משמעותי,[27] שכן בעקבות התמוטטות השלטון בסומליה בשנת 1991, החלו מספר חברות (שהקימה המאפיה האיטלקית) לשלוח טונות של פסולת תעשייתית רעילה מאירופה לחופי סומליה. הן מצאו שזו דרך מאוד זולה להיפטר מפסולת רעילה: רק 2.5 דולרים לטון בסומליה בהשוואה ל-1,000 דולרים באירופה.[28]
הדבר התגלה לאחר הצונאמי שהתרחש באוקיינוס ההודי בשנת 2004, אז הגלים הציפו טונות של פסולת גרעינית ורעילה באזור. הטמנת הפסולת היא סכנה סביבתית חמורה, וגרמה להרס סביבתי ולפגיעה בבריאות התושבים: ריבוי זיהומים בדרכי הנשימה, כיבים בפה ודימום, דימומי בטן ודלקות עור חריגות בסומליה ובאזור מזרח אפריקה.[29]
הזדמנות להגירה לאירופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדינות בעולם נלחמות בתופעת השוד הימי באמצעות העמדה למשפט. העמדה למשפט באירופה גוזרת את דינם של שודדי הים למספר שנות מאסר, אבל לאחר מכן הם נשארים ומקבלים אזרחות אירופאית, כיוון שהם מוגדרים בסיכון גבוה לחזור לסומליה. קיים החשש כי ההעמדה לדין בבתי המשפט דווקא יעודדו את פעולתם של הפיראטים.[26]
כלי נשק ומימון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיראטים משתמשים במגוון רחב של אמצעי לחימה כדי לבצע את ההתקפות שלהם. כלי הנשק זמינים בסומליה לכלל צורכיהם, לאחר כמעט עשרים שנות עימות.[30] את רוב כלי הנשק שלהם הם מקבלים מתימן, אך מספר משמעותי מגיע ממוגדישו בירת סומליה.[31]
לעיתים קרובות הם משתמשים בנשק קל כמו קלצ'ניקוב או רימונים, וארטילריה גדולה יותר כמו משגרי רקטות. כלי נשק אלו לעיתים קרובות מיד שנייה, במצב גרוע מאוד.[32]
כמו כן דווח על שימוש במערכות הגנה אווירית (MANPADS או MPAD) של Man-Portable, שימוש במערכות מסוג זה הוא נדיר ועלול לגרום לנזק רב, דבר המעיד על תוקפנות הולכת וגוברת.[33] בהתאם לאופן שבו קבוצת הפיראטים מאורגנת, שודדי הים מצטיידים בכלי הנשק שלהם בעצמם או באמצעות המנהיג שלהם.[34] יתר על כן, פיראטים מבצעים שימוש במכשירים טכנולוגים רבים במהלך שהותם בים, ביניהם ג'י־פי־אס ומשקפי ראיית לילה. השימוש בטכנולוגיות מודרניות מסוג זה נותר עדיין נדיר, שכן רק הקבוצות הגדולות יכולות להרשות זאת לעצמן.[34] לבסוף, הכלי הנפוץ ביותר, שהפך לסמל של פיראטיות בחלק זה של העולם, הוא סולם. כאשר הפיראטים נעצרים על ידי כלי שיט השייכים לכוחות בינלאומיים, נוכחות של סולם על הסיפון נחשבת לעיתים קרובות כעדות חותכת לאשמתם.[32] תפקידו המרכזי של סולם בכלי שיט ימיים הוא בתור אמצעי הצלה. אך כשזה נוגע לשוד הימי, הסולם שימש את שודדי הים לעלייה בחשאי מן הסירות המכונות Skiffs לסיפון הספינה שעלייה מעוניינים להשתלט ביתר קלות.
תשלום הכופר לפיראטים נמסר בשקים שנפלטים ממסוקים או במזוודות עמידות במים באמצעות סירות. בינואר 2009, תשלום כופר בסך 3 מיליון דולר הועבר לפיראטים באמצעות מצנח, כדי לשחרר את הספינה עם הצוות.[35] בדרך כלל, בני ערובה שנתפסו על ידי הפיראטים נדרשים לחכות 45 יום ויותר לתשלום הכופר לשחרורם.[36]
פרופיל הפיראטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיראטיות היא אחד המקצועות העתיקים ביותר בעולם.
במיוחד לאורך החוף הסומלי, שודדי הים ניצלו את עידן המודרניזציה ועברה שדרוג משמעותי בסוגים של כלי נשק, כלי שיט ובשיטות שהם נוקטים. הנשק החדיש ביותר שלהם כולל בין היתר מערכות הגנה אווירית, ג'י־פי־אס, משקפי ראיית לילה, נשק חם וסירות מנוע מהירות. לדוגמה, החצץ הוחלף בנשק אוטומטי ובראשו רובה סער קלשניקוב הנקרא AK-47 והפריגטות (אוניות מלחמה קטנות או בינוניות) הישנות ששומשו בעבר הוחלפו בסירות מהירות.
יתרה מכך, על מנת להגדיל את טווח ההתקפה שלהם, פיראטים סומליים נהגו להשתמש גם ב"ספינות האם" שכללו כיבוש של ספינות מסחר.[13] פיראטיות סומלית כיום כוללת רצח, אונס ושיטות מתוחכמות יותר של חטיפה וסחיטה. השוד הימי ביסס את עצמו בתור עסק מרכזי באזור פונטלנד של סומליה. כיום, הפיראטים מנצלים את הזמינות הקלה של כלי נשק וגברים מאומנים, כמו גם את הכניעה של הממשלה בפונטלנד.[37]
קהילות מקומיות היו מועסקות בשמירה ובהאכלה של בני ערובה, במשא ומתן על כופר ואף היו נהנות מהשפעות משניות של פיראטים המבזבזים את כופרם על סחורות ושירותים המיוצרים מקומית (כמו גם על כלות יפות).
פיראטים 'מוצלחים' הם מודל לחיקוי בקרב הגברים שאינם מועסקים באזור והרווחים מושקעים מחדש בעסקי הפיראטיות המתרחבים.[4]
הפרקטיקות של פיראטיות סומלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסגנון הבסיסי של התקפות פיראטיות סומליות היה קבוע לאורך זמן, אם כי הציוד וכלי הנשק שודרגו לאורך הזמן ופותחו טקטיקות כדי להכות רחוק יותר מן החוף הסומלי.
הפיראטים תוקפים את קורבנותיהם מתוך סירות דיג קטנות ומהירות המכונות Skiffs. בדרך כלל, הפיראטים משתמשים בספינה אחת כזו או בשתיים בשביל לתקוף את הספינה שעליה מעוניינים להשתלט, ובאמצעות סולמות נכנסים אל הספינה. ברגע שהם עולים על הסיפון, הפיראטים לוקחים את הצוות כבני ערובה ומצווים עליהם לנווט את הספינה לעבר החוף פונטלנד.[37] עם ההגעה, חלק מהצוות מורד מן הספינה (לרוב זה כולל את הקפטן) כדי להרתיע נגד מרד בקרב בני הערובה וניסיונות הצלה פוטנציאליים על ידי כוחות הצי הבינלאומי. לאחר מכן, הפיראטים יוצרים קשר עם בעל הספינה ודורשים כופר מופקע, שסכומו פוחת בחודשים הבאים עד להגעה להסכם.[4]
הפיראטים הסומלים פועלים לפי קוד התנהגותי מחמיר שמחייב אותם לשמור על בני הערובה בחיים ובמצב סביר. ה"סחורה" העיקרית בפשיטות הפיראטים הם הצוות הנתפס, לרוב הפיראטים מקבלים כופר גבוה במיוחד עבור אזרחים מערביים. מדי פעם מתרחש טיפול קשוח כשנעצר המשא ומתן. רק כאשר הכסף המזומן מועבר (על ידי סירה מהירה) הספינה והצוות משוחררים, לעיתים קרובות בליווי כוחות הצי.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קפטן פיליפס: סרט קולנוע המבוסס על סיפורו האמיתי של קפטן ריצ'רד פיליפס, שנלקח בשבי על ידי פיראטים סומלים שחטפו את אונייתו ב-2009.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אריה גלוזמן, הים ראה וינוס, באתר News1 מחלקה ראשונה, 17 ביוני 2011, פורסם במקור ראשון
- שוד ימי בסומליה: איום על הסחר העולמי וחומר בעירה למלחמות מקומיות (באנגלית)
- החיים הקשים של הפיראטים, באתר הארץ, 13 בנובמבר 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Middleton, R, Piracy in Somalia: Threatening global trade, feeding local wars, Chatham House, 2008
- ^ PRESS, THE ASSOCIATED. "Torture by Somali pirates detailed at Va. trial". telegram.com (באנגלית). נבדק ב-2018-03-25.(הקישור אינו פעיל, 7.12.2022)
- ^ אברהם מזרחי, אפרים דוד, רחל צלניק-אברמוביץ, בנימין שמרון, אביבה קציר & ישראל שצמן, תולדות התקופה ההלניסטית, Open University of Israel Vol. 1, 1988
- ^ 1 2 3 Shortland, A., & Vothknecht, M., Combating “maritime terrorism” off the coast of Somalia, European Journal of Political Economy, 2011, עמ' S133-S151
- ^ R. Blench, Archaeology, Language, and the African Past, Rowman Altamira, 2006. (באנגלית)
- ^ Dalya Alberge, UK archaeologist finds cave paintings at 100 new African sites, the Guardian, 2010-09-17 (באנגלית)
- ^ Jeremy Black, Cambridge illustrated atlas, warfare: Renaissance to revolution, 1492-1792, Cambridge University Press, 1996, עמ' 9
- ^ Raphael Chijioke Njoku, תרגום: 29-31, The History of Somalia, ABC-CLIO, 2013. (באנגלית)
- ^ Roshen Dalal, The Illustrated Timeline of the History of the World, The Rosen Publishing Group, 2011-08. (באנגלית)
- ^ Near Eastern archaeology : a reader, Paperback ed, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2012, ©2003
- ^ Raphael Chijioke Njoku, The History of Somalia, ABC-CLIO, 2013, עמ' 29-31. (באנגלית)
- ^ "Marine Fisheries Review, Somali fishery industry has potential for growth, December 1982, 44 (12)" (PDF). Retrieved 27 March 2011.(הקישור אינו פעיל, 7.12.2022)
- ^ 1 2 "The Advantage of Piracy". GERMAN-FOREIGN-POLICY.com (באנגלית). נבדק ב-2018-03-25.(הקישור אינו פעיל, 7.12.2022)
- ^ "Somalia's pirates face battles at sea" (באנגלית בריטית). 2008-09-29. נבדק ב-2018-03-25.
- ^ Treves, T, Piracy, law of the sea, and use of force: developments off the coast of Somalia, European Journal of International Law, 2009, עמ' 399-414
- ^ Fu, X., Ng, A. K., & Lau, Y. Y, The impacts of maritime piracy on global economic development: the case of Somalia, Maritime Policy & Management, 2010, עמ' 677-697
- ^ האו"ם: מותר לתקוף את הפיראטים בסומליה, באתר ynet, 16 בדצמבר 2008
- ^ Geiss, R., & Petrig, A, Piracy and armed robbery at sea: the legal framework for counter-piracy operations in Somalia and the Gulf of Aden, Oxford University Press Vol 1, 2011
- ^ Geiss, R., & Petrig, A, Piracy and armed robbery at sea: the legal framework for counter-piracy operations in Somalia and the Gulf of Aden, Oxford University Press Vol 1, 2011
- ^ Archer, Jay Bahadur|Venetia (2012-01-31). "Somalia Pirates Adopt Troubling New Tactics". The Daily Beast (באנגלית). נבדק ב-2018-03-25.
- ^ "Somalia: International Piracy Attacks Reach Five-Year Low in 2012". Sabahi (Washington, DC). 2013-01-18. נבדק ב-2018-03-25.
- ^ Dua, J. (2011)., Piracy and the Narrative of Recognition: The View from Somaliland., Social Science
- ^ Johann Hari, You Are Being Lied to About Pirates, Huffington Post, 2009-04-13 (באנגלית)
- ^ .:Middle East Online:::., www.middle-east-online.com (ארכיון)
- ^ T. Dagne, Somalia: Prospects for a Lasting Peace, Mediterranean Quarterly 20, 2009-06-01, עמ' 95–112 doi: 10.1215/10474552-2009-007
- ^ 1 2 עזרא צריין, סיפורם של שודדי הים המודרניים
- ^ "The new pirate wars: the world market as imperial formation".
- ^ United Nations Environment Programme (UNEP) The Environment in the News, 16 Mar 2005
- ^ The Times & The Sunday Times (באנגלית)
- ^ Maouche, A, Piracy along the Horn of Africa: An Analysis of the Phenomenon within Somalia, 2011
- ^ "Somali pirates living the high life" (באנגלית בריטית). 2008-10-28. נבדק ב-2018-03-25.
- ^ 1 2 Joubert, M, Portrait-Robot du pirate Somalien, 2009
- ^ Middleton, R, Piracy in Somalia: Threatening global trade, feeding local wars, Chatham House (Royal Institute of International Affairs), עמ' 2008
- ^ 1 2 Hansen, S. J, Piracy in the greater Gulf of Aden, Norwegian Institute for Urban and Regional Research, London
- ^ "Five Somali pirates drown as they squabble over their $3million ransom". Mail Online. נבדק ב-2018-03-25.
- ^ "Pirates 'gained $150m this year'" (באנגלית בריטית). 2008-11-21. נבדק ב-2018-03-25.
- ^ 1 2 Menkhaus k, Dangerous waters, 2009, עמ' 21-25