שחר מרקוס

שחר מרקוס

לידה	13 במאי 1971 (בן 53) פתח תקווה
לאום	יהודי, ישראלי
תחום יצירה	מיצג, אמנות חזותית וידאו ארט, תחריט, הדפס
הושפע על ידי	תמר רבן, דני זקהיים, פיטר גרינוויי, ביל ויולה, מרסל דושאן, חזי לסקלי, וים ונדרס.
פרסים והוקרה	פרס האמן הצעיר (2006)

שחר מרקוס (נולד ב-13 במאי 1971) הוא אמן מיצג ווידאו ארט ישראלי.

ביוגרפיה

מרקוס נולד בפתח תקווה. בשנת 1997 סיים תואר ראשון בבלשנות, ובשנת 2004 סיים תואר שני בתולדות האמנות, שניהם מטעם אוניברסיטת תל אביב.

מפגש עם עבודותיה של אמנית המיצג, תמר רבן, שינה את כיוון הפעילות של מרקוס, שהיה עד לאותו הרגע אקדמי, וממחשבה על דוקטורט, הוא הצטרף לצוות שעבד עם רבן על יצירה עבור פסטיבל ישראל.

בריאיון למיכל וילצקי, מרקוס ציין כי האמן המשפיע עליו ביותר הוא דני זקהיים וכי יש ביניהם מעין קשר מיסטי הקשור, בין היתר, לעובדה כי שניהם נולדו ב-13 במאי בהפרש של 13 שנים.

מרקוס הוא אמן הלוקח חלק פיזי ביצירותיו וידוע בנטייתו למיצגים קיצוניים.. הילה שקולניק ברנר תיארה את יצירותיו כמיצגים ”חושיים, חושניים וצבעוניים - מאופיינים באסתטיקה מובחנת מאוד, וגם בלוטות הטעם של הצופים משתתפות בחוויה, שאינה רק ויזואלית.”

מוטיב מרכזי ביצירותיו של מרקוס הוא ההתעסקות עם אוכל, אליו הוא מתייחס כאל המשכיות של הגוף.. מרקוס מעיד כי ביצירותיו הוא מדגיש את הקשר בין אוכל למצב גופני תודעתי המטעין את החומר הפיזי במושגים של מנטליות ותרבותיות.

מרקוס חי ועובד בתל אביב.

מרקוס מיוצג על ידי גלריה ברוורמן.

עבודתו

תערוכת יחיד

ב-2017 הציג מרקוס תערוכה בשם "דפוס עצמי" שעסקה בשאלה "האם יש גבול לכמות השכפולים שהאמן יכול לייצר מעצמו?". בתערוכה הוצגו יצירות הווידאו ארט והפרפורמנס לצד דימויים קפואים שלהם באמצעות טכניקת ההדפס. בווידאו "קפיצה של אמונה", (Leap of faith), אנו רואים את האומן לבוש בחליפה, מבט דרמטי על פניו, מתעתד לקפוץ מן החלון. הקפיצה שבתחילה נראית דרמטית, הופכת למגוחכת, וההקפאה הופכת מאקט של הצלה קולנועית של הרגע הדרמטי לאמירה על האמנות. האמן מציג ביטוי בעל חשיבות ובעל משמעות של הפעולה עצמה, הפעולה האמנותית של הגוף המציג לא רק את מדיום הצילום, אלא את הגיחוך שבאשליית הצילום.. בעבודותיו השונות משתמש מרקוס בגופו ככלי פעיל. התוצאה מתאפיינת במתח הנע בין חשיבות עצמית ובין הומור עצמי. כשחקן ראשי המחליף זהויות מבטא את שאיפתו לברוא עצמו כל פעם מחדש. דרך הווידאו וההדפס הוא משכפל עצמו ואת דמותו שוב ושוב במידת מה בביקורתיות ובסרקזם הן על עצמו והן על האדם בחברה המודרנית והמרוץ האין סופי להגשמה עצמית, התשוקה לזכות בתהילה לצד הפחד מכישלון והפחד מביקורת.

הטיפול בנושאים של זיכרון והנצחה, ובמושגים של גבורה, מאבק וניצחון וההתייחסות לסמלים תרבותיים, לצד העיסוק במעמדו של האמן, הגיבור, וזה המבקש להותיר חותם בשדה האמנות חוזרים ומופיעים בעבודותיו של מרקוס.

בעבודה "סביח" מבצע מרקוס מחווה לאופן עבודתו של האמן ג‘קסון פולוק כשהוא זורה רטבים, וחלקי מזון על גבי פיתה ענקית, כפי שפולוק מצולם לא פעם בשעת עבודתו.

ב- 2019, הציג מרקוס תערוכת יחיד בגלרהי ברוורמן באוצרות עדי גורה. "רונדו" הוא מיצב וידאו רב ערוצי שנעשה במיוחד לחלל הגלריה ומוקרן על קירות ותקרת הגלריה. מרקוס יצר לראשונה מיצב פרפורמטיבי תלוי חלל שעושה שימוש בווידאו ובמופע בו זמנית, ובכך מבקש להרחיב את גבולות המדיום של הווידאו כתיעוד ושל פרפורמנס כאירוע חד פעמי תלוי מקום, ולחבר בין ממד הזמן לחלל. לאורך ולרוחב החלל, מוקרן דימוי של האמן שחר מרקוס, לבוש מדי צבא, ומצולם ממבט על. האמן צועד קדימה ושתי ידיו נעות בקצב קבוע לקול מקצב הנשמע ברחבי חלל הגלריה. דמותו נעה על פני תקרת הגלריה, ולאורכם ורוחבם של קירות החלל, כדמות אחת המשתכפלת ומתרחבת ולבסוף מתכווצת חזרה לדימוי בודד. על הקיר תלוי פסל המורכב משלושה מגפונים; יציקות דמוי פורצלן מסודרות בשורה אחת על יד השנייה. המגפונים פונים כלפי מעלה ומתוכם בוקע קולו של המפקד המצעיד את החיילים. הם שבירים במראם, ועם זאת, הם מהווים את האלמנט המרכזי המצווה על משתתפי המצעד. שימוש בחיילים, מוטיבים צבאיים וטקסים אינם זרים למרקוס. ליצירה זו קדמו "1,2,3 דג מלוח" בה הוא משכפל את דמות החייל בדמותו על גבי קרטון מטרה לאימוני ירי, או בעבודה "אבות אכלו בוסר" כאשר הוא עטוי מדים שמזכירים דיקטטורים ולמול המצלמה, הוא מקריא את הנאום המקראי המפורסם "אבות אכלו בוסר" של הנביא יחזקאל, תוך כדי אכילת המדליות העשויות עוגיות. הפעולה של אכילת העוגות מוחקת את הטקסט שנאמר והופכת אותו לרעש רקע ולמחיקת משמעותו המקורית. בעבודה "רונדו" מרקוס שב ומפעיל את אותו מכניזם באופן שונה. הוא מבקש למחוק את האישיות שלו כאדם, ולהמיר את הישות האנושית לסמל, אייקון של שליטה. המגפונים תלויים על קיר הגלריה. אלו לא מגפונים רגילים, אלא פסלים דמויי פורצלן מהם נשמע קולו של המצעיד, קולו של ה"אח הגדול", שאומר:  "בייד ו בטטה". מקורן של צמד מילים אלו באגדה אורבנית הנוגעת לצבאות בהם חיילים הוצעדו כשבידם האחת  ביצה ובשנייה תפוח אדמה. מקורו של המצעד הצבאי הוא בימי קדם, בתקופה שבה הלוחמים היו צועדים במקבץ צפוף כמקשה אחת. מקבץ זה היה קשה להכניעו והוא הנחיל למצביאים שהשתמשו בו ניצחונות לרוב. כיום, אין משמעות ללחימה מסוג זה, ומצעדים צבאיים נערכים באופן טקסי בלבד כדי לחנך את החיילים ולשמור על רמה גבוהה של משמעת. אצל מרקוס, המצעד מעיד על מוות, מותו של האינדיבידואל. מכלי יומיומי לפיזור הפגנות, הופך המגפון לאובייקט של תשוקה המייצג את מוקד הכוח, נוכח בתוך מערכת וירטואלית שבתוכה האדם כלוא ללא אפשרות להימלט או לצמוח. המגפון הופך להיות אציל, המקדש את הקריאה של ההצעדה. 

מרקוס ממשיך את העיסוק שלו באנושי, אך כאן הוא מייצר מחווה פרפורמטיבית הבוחנת את היחס של האנושי במרחב הווירטואלי. פעולת הפרפורמנס מציבה את האדם במרכז, כמהות הקיום האנושי. מהו אותו קיום אנושי לדעתו של מרקוס? חשיפה של אותם מנגנונים: שילוב בין עולם ישן לעולם חדש. בין פרפורמנס פיזי לפרפורמנס בעולם הווירטואלי. בין פעולות "ממשטרות" של הגוף ומניפולציות טכנולוגיות. אצל מרקוס אנו צופים באותן "מוטציות אנושיות", צועדות באופן מכני, משתכפלות וחוזרות שוב ושוב מבלי מטרה ברורה.

תערוכה קבוצתית

ב-2011 השתתף מרקוס בתערוכה קבוצתית שהתקיימה בגלריה דנה שביד מרדכי. בתערוכה נבדק הקשר בין מעשה ה"תפירה" למעשה ההנצחה, אמנים הוזמנו להגיב למקום ולתכנים שהמקום מעלה בהם. חיבור שבין ההיסטוריה הטעונה של הקיבוץ, לשאלות של זיכרון, הנצחה, וגבורה. בתערוכה מציג מרקוס את העבודה עבודת הווידאו "3,2,1 דג מלוח" מרקוס מבקש בעזרת משחק הילדים לבחון את מעמדם של המיתוס ושל הגיבור. בעבודה הוא מציב את דמותו השטוחה ועשויה מקרטון כבשה הקרב, לבושה במדים אפורים - ספק מדי חייל מתקופת מלחמת העולם השנייה או פלמחניק מימי קום המדינה ספק מדי עבודה. מרקוס, כמו הגיבורים, מנסה להידמות לגיבור ולעיתים מטפח את מיתוס הגבורה שהם מייצגים ואת אתרי הזיכרון שהותירו אחריהם. בהופעתו כדמות קרטון חותר אולי להפוך למיתוס בעצמו, אולי לזכות במקום של נצח בשדה האמנות המקומי, זו דרכו להתמודד בדרך הומוריסטית ומלאת אירוניה עם המיתוסים התרבותיים, לטפל בסטריאוטיפים צבאיים ומיליטריסטיים בתרבות הישראלית. מרקוס מופיע בו זמנית בכל התפקידים: גיבור נערץ ופועל פשוט, מפקד תוקף וחייל מתגונן ובעיקר - אמן יוצר. הדיון שהתפתח במהלךהתערוכה הבהיר עד כמה רלוונטית שאלת שימור המורשת ושימור הערכים והמיתוסים וכיצד ניתן להעביר ולהנחיל את הערכים גם לדור הצעיר.

גלריה

• 
  ‏"Que Sera Sera"‏ (2011), מיצב במסגרת אירוע "אוהבים אמנות עושים אמנות", גורדון 36
• 
  ‏"Que Sera Sera"‏ (2011), מיצב במסגרת אירוע "אוהבים אמנות עושים אמנות", גורדון 36
• 
  ‏Freeze‏, 2008
  וידאו ארט, 4:55 דקות
  אוסף מוזיאון ישראל
• 
  מתוך מיצב תצלומים, 2012
  במסגרת התערוכה א"ש לילה, סמטת מזל אריה, יפו
• 
  מתוך מיצב תצלומים, 2012
  במסגרת התערוכה א"ש לילה, סמטת מזל אריה, יפו

השכלה

• 1993-1997 תואר ראשון בבלשנות, אוניברסיטת תל אביב
• 1999-2004 תואר שני בתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב
• 2001-2002 סדנת מיצג שנתית בהנחיית תמר רבן, במת מיצג, תל אביב

פרסים

• 2013 פרס משרד התרבות הישראלי לעידוד יצירתיות.
• 2011 פסטיבל וידאו, ארט מוז "ArtMuse" מקום ראשון עבור Freeze, בוכהולט, גרמניה
• 2010 ארט אומי (Art OMI), ניו יורק
• 2009 ציון מיוחד עבור "צפרדע מבחן" וידאו אמנות. הפסטיבל הבינלאומי לסרטים בירושלים, ישראל
• 2006: פרס האמן הצעיר מטעם משרד המדע, תרבות וספורט
• 2008: פרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר, מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים.

יצירות

• soak - ‏ (2003 ארט פוקוס 4) מיצג בו מרקוס שכב עירום במיכל דמוי אקווריום ומעליו שולחן עם שחקנים בדמות סועדים בתלבושות רוסיות מהמאה ה-18. במרכז השולחן ערימת תפוזים. במהלך המיצג השחקנים סחטו מיץ מהתפוזים שנזל ישירות על גופו.
• דחיקת נקודת השיווי - (2004) מיצג שיתופי עם נועה הימן. בו מרקוס והימן מחוברים אל מתקן במרכזו קערה ענקית ובה דגים השוחים במים. מקור האוויר שלהם הוא צינור הנמצא בקרקעית הקערה. כך שהם יכולים לנשום, רק במצב בו לדגים אין מים. המיצג בודק את השליטה בהתמודדות עם מגבלות הנשימה.
• דינמו - (2006 אמנות הארץ) מיצג העוסק בהישגיות וחומריות כערך. בו מרקוס רץ על מסילת כושר אל מול מאוורר המופעל בעזרת מנוע המוצמד אל גופו ומדי פעם הוא יכול לנוח מול המאוורר וליהנות מהרוח שהפיקה ריצתו שלו.
• נצח דק - (גלריית החדר 2007) מיצג העוסק בהנצחה, במהלכו מרקוס יישוב על כסא עשוי מעץ כששחקנים הלבושים בבגדי חוקרי מעבדה, מחממים תבניות מלאות במלח ומניחים אותן מתחת לכפות רגליו, ולמעשה מייצרים הטבעה שלהן במלח.
• "Que Sera Sera" - ‏ (2011) מיצב ברחוב גורדון, תל אביב-יפו במסגרת אירועי "אוהבים אמנות עושים אמנות".

קישורים חיצוניים

• אתר הבית של האמן (אורכב 02.08.2018 בארכיון Wayback Machine)
• שחר מרקוס באתר גלריה ברוורמן
• שחר מרקוס, באוספי מוזיאון ישראל
• שחר מרקוס, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• יצירות של שחר מרקוס באתר אירופיאנה.
• דניאל זילברברג‏, השחר העולה: ריאיון עם שחר מרקוס, באתר וואלה, 13 באוקטובר 2010
• בימות המיצג של שחר מרקוס(הקישור אינו פעיל), באתר בימת מיצג
• שחר מרקוס: על האבולוציה של האמנות, ראיון בבלוג חי תרבות, 17 באפריל 2016