שימושים בשליה

השליה היא האיבר הקושר בין העובר לבין האם ביונקים לצורך העברה של חמצן ושל חומרים מזינים מהאם לעובר ואת מוצרי הפסולת מהעובר אל האם.^[1] השליה מסיימת את תפקידה זה בגמר הלידה, אולם כיום ישנם מספר תחומים בהם ניתן לעשות שימוש בשליה גם לאחר הלידה.

שימושים בתחום הקוסמטיקה

תמצית השלייה משמשת, לכאורה, כמקור לחלבון והורמונים, בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון שמשמשים את תעשיית הקוסמטיקה. בתעשייה נעשה שימוש גם בשליות של נשים, אך עיקר השימוש הוא ייצור של פרפומריה משליה של בעלי חיים, והנפוצה בהן היא שלית כבשים. מגוון רחב של מוצרי קוסמטיקה המיוצרים משליות של בעלי חיים מצאו את דרכם לשוק, כגון: קרמים ומסיכות לפנים, משחות ידיים, שמפו, סבוני פנים ומסיכות לפנים משליות.^[2] בניסיון להאט את תהליך ההזדקנות, נשים רבות וכנגזרת מכך גם חברות הקוסמטיקה פונות למוצרי טיפוח לעור המכילים את האיבר שמסייע להתחדשות העור בעזרת קולגן הנמצא בשליה.

חברות קוסמטיקה טוענות שהחלבונים והברזל ממעטפת השליה מעוררים את התחדשות תאי העור ובכך מצמצמים את הקמטים, כלומר יכולים לסייע להסרת קמטים דקים בעור. עד אמצע שנות ה-90, השתמשו בשליה בתעשיית הקוסמטיקה מתוך מחשבה שהיא מסייעת בהחלקת קמטים. בכל שנה היו נאספים כ-400 טון של שליות מבתי יולדות באנגליה, ומועברים למפעלי קוסמטיקה בצרפת. נוהג זה הופסק מאז בצרפת, אך עדיין נמצא בשימוש ביתר מדינות העולם.^[3]

שימושים בתחום הפרמצבטיקה

מלזון פרמצבטיקה ושות' היא חברת תרופות רשומה ביפן הפועלת מאז 1956, המייצרת תמציות שליה תרופתיות משליה אנושית לשם טיפול בגיל המעבר. שימוש נוסף בתמצית שליה הוא לטיפול בצהבת כרונית.

פלוריסטם, חברה ישראלית, מפיקה תאי גזע משליית אדם לצורך פיתוח טיפולים למחלות שונות. תאי הגזע נלקחים משליות של נשים שעברו ניתוחים קיסריים והסכימו לתרום את השלייה למחקר. החברה רשמה פטנט על גידול של תאי גזע מהשלייה במתקן מיוחד. התאים גדלים על נשאים קטנים המצויים בנוזל, שמאפשר להרבות אותם בתנאים מבוקרים, באופן המדמה את המצב הטבעי בגוף האדם. שיטת הגידול מאפשרת למעשה ייצור המוני של תאים, לצורך ייצור המוני של תרופות. באופן כזה, תאים שנלקחו משלייה אחת יכולים לרפא חולים רבים. תאי הגזע מהשלייה מעוררים את הגוף לגדילה מחדשת של כלי דם ורקמות.^[4]

שימושים במזון

צריכה ישירה

צריכת השליה מוגדרת כ"אכילת השליה האנושית לאחר לידה, בכל עת, על ידי כל אדם, בצורה גולמית או מעובדת (מבושל, מיובש, ספוג בנוזל)".^[5] למרות ההיסטוריה הארוכה של אכילת השליה ברחבי העולם, התרחשויות בתקופה המודרנית של אכילתה הן נדירות. אולם מאז שנות השבעים, עלתה צריכת השלייה בקרב לקוחותיהם של מיילדות ומצדדי בריאות אלטרנטיבית בארצות הברית ובמקסיקו, מתוך אמונה שיש לה יתרונות בריאותיים.^[5] לדעת חלק מהאנשים, חומרי ההזנה שעברו מהאם לעובר במשך חודשי ההיריון עדיין טמונים באיבר ואסור לבזבז אותם. הם מאמינים שהשליה הגולמית יכולה לספק בדיוק את מה שהאם זקוקה לה כשהיא מתאוששת מהלידה ומתחילה להניק. יש נשים שבוחרות לשתות את השליה בתוך שייק פירות תוך שעות ספורות מרגע הלידה, ישנן המקפיאות ומעבירות אותה לייבוש והכנסה לכמוסות, או שישנן אפילו הקורעות נתח מהשליה ומניחות על יד חניכיים.^[6]

חוקרים רבים נותרו סקפטיים בשאלה אם אכילת השליה היא בעלת ערך לבני אדם. בסקירה שנערכה בשנת 2015 על 64 השנים האחרונות של מחקרי השליה, נמצא כי בעוד שמיעוט הנשים במדינות המערב רואות את השליה כמפחית הסיכון לדיכאון אחרי לידה ומשפר את ההחלמה, אין באמת שום הוכחה שזה המצב.^[7]

בתעשיית המזון

ישנם מספר מזונות, רבים מהם משווקים כבעלי יתרונות בריאותיים, המשתמשים בשליה כמרכיב מרכזי וזה בנוסף לצריכת שליה על ידי אימהות ומשפחות בתרבויות רבות. חברת פלנטק ושות' ביפן מכינה משקה המכונה "משקה שליה" המכיל שליה. החברה טוענת כי המשקה משתמש בשליה כחומר גלם, ובנוסף שהמשקה צפוי לגרום לחילוף החומרים בגוף להיות פעיל יותר.

שימוש בשליה בחברה ובתרבויות

במשך השנים יוחסו לשליה גם תפקידים מיסטיים וכוחות ריפוי בתרבויות שונות. ישנן תרבויות בעולם המערבי בהן שורפים את השליה בתום הלידה כסימן לסילוקה. יש שרואים בשליה כ"הזרימה חיים" לעובר במשך תשעה חודשים, ומכאן כאלמנט שיש לכבד אותו, ועל כן תסיים את תפקידה באופן שונה משקית בית החולים המיועדת לה. לכן, יש מי שקובר את השליה בחצר. בתרבויות מסוימות נחשבת קבורת השליה לחובה דתית, שמייחסים לו סגולה בהצלת האם והעובר.

שני שבט נאוואחו האינדיאני קוברים את השליה כסימן מקשר בין אדמת האבות לבין האנשים. המאורים בניו – זילנד גם קוברים את השליה. בשפתם המונחים "שליה" ו"אדמה" הם אותה המילה. בבוליביה מאמינים כי לשליה יש נשמה משלה, ולכן האב רוחץ וקובר אותה במקום סודי ומוצל. אם הדבר לא מבוצע כהלכה מאמינים כי האם או התינוק עשויים לסבול מחולי ואף למות. בפיליפינים נשים קוברות את השליה עם ספרים, בתקווה שהילד שנולד יהיה חכם. בדרום מזרח אסיה למילה "שליה" יש גם משמעות של "מעיל", מכיוון שזהו הבגד הראשון של התינוק. השליה נקברת, ולפי אמונתם, הנשמה עוברת מסע לאחר המוות, אשר מגיע לסיומו במקום בו קבור המעיל, השליה.

בתרבויות אחרות ישנו מנהג לאכול את השליה לאחר הלידה. הכנת השליה למאכל נחשבת פעולה מסורתית בווייטנאם. בסין מאמינים שעל האם להרתיח את השליה, להכין ממנה מרק צח ולשתות אותו כדי לשפר את ייצור החלב שלה.^[8]

סיכונים בשימושים בשליות

רופאים רבים, במיוחד בתרבות המערבית, הביעו חשש כי אכילת השליה עלולה להפיץ מחלות כמו HIV, דלקת כבד, ומחלות אחרות המועברות בדם. אך חשש זה קיים רק במקרים של אכילת שליה שאינה אימהית, שם דם האם מועבר לאדם אחר. פרט לכך, סיכון קטן נוסף הכרוך באכילת השליה, כמו בכל בשר, הוא זיהום חיידקי כתוצאה מאחסון לא ראוי של השליה. במספר סוגי לידות, כמו לידת לוטוס (לידה בה לא חותכים את חבל הטבור אלא מחכים להתנתקותו הטבעית מהאם ימים לאחר הלידה), אכילת השליה אינה אפשרית מאחר שאין אחסון ראוי של השליה. עם זאת, במקרים כאלה, השלייה עשויה לשמש למטרות אחרות, כגון אומנות השליה, או טקסי הקבורה.^[9]

ראו גם

היפרדות שליה

לקריאה נוספת

הרב צבי רייזמן, אכילת שליה לרפואה על ידי היולדת, תשע"ג (עמ' 429–438).
פמלה לאופר-יוקליס, זכויות נשים לרקמת השלייה לאחר לידה, Dayton Daily News, 24 בדצמבר 2012 (באנגלית)
Julie Rawe, Cosmetic placenta, June 25, 2001, TIME magazine (באנגלית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ Vanessa E. Murphy, Roger Smith, Warwick B. Giles, Vicki L. Clifton, Endocrine Regulation of Human Fetal Growth: The Role of the Mother, Placenta, and Fetus, Endocrine Reviews 27, 2006-04-01, עמ' 141–169 doi: 10.1210/er.2005-0011
^ Figure 1.13 US GDP and trademark applications at the US Patent and Trademark Office, 2003-13, dx.doi.org
^ רוני שגב, ‏10 דברים שלא ידעתם על השליה, באתר ‏מאקו‏, 2 באוגוסט 2011
^ Infomed, לאחר הלידה: מה עושים עם השלייה? מתוך Infomed
^ ¹ ² Sharon M. Young, Daniel C. Benyshek, In Search of Human Placentophagy: A Cross-Cultural Survey of Human Placenta Consumption, Disposal Practices, and Cultural Beliefs, Ecology of Food and Nutrition 49, 2010-11-05, עמ' 467–484 doi: 10.1080/03670244.2010.524106
^ Why do people eat placentas?, https://www.bbc.com/news/uk-england-27307476
^ Cynthia W. Coyle, Kathryn E. Hulse, Katherine L. Wisner, Kara E. Driscoll, Placentophagy: therapeutic miracle or myth?, Archives of Women's Mental Health 18, 2015-10, עמ' 673–680 doi: 10.1007/s00737-015-0538-8
^ מנהגים ומסורות הקשורים לשליה | ד״ר קיי - טבעי להיות בריא, באתר חברת דר קיי ישראל בעמ, ‏2018-08-24 (ארכיון)
^ Cindy L. Collins, What an amazing organ!, https://web.archive.org/web/20120111160106/http://www.geneabirth.com/placentasandplacentophagy.htm

[1] Vanessa E. Murphy, Roger Smith, Warwick B. Giles, Vicki L. Clifton, Endocrine Regulation of Human Fetal Growth: The Role of the Mother, Placenta, and Fetus, Endocrine Reviews 27, 2006-04-01, עמ' 141–169 doi: 10.1210/er.2005-0011

[2] Figure 1.13 US GDP and trademark applications at the US Patent and Trademark Office, 2003-13, dx.doi.org

[3] רוני שגב, ‏10 דברים שלא ידעתם על השליה, באתר ‏מאקו‏, 2 באוגוסט 2011

[4] Infomed, לאחר הלידה: מה עושים עם השלייה? מתוך Infomed

[tandfonline.com-5] ¹ ² Sharon M. Young, Daniel C. Benyshek, In Search of Human Placentophagy: A Cross-Cultural Survey of Human Placenta Consumption, Disposal Practices, and Cultural Beliefs, Ecology of Food and Nutrition 49, 2010-11-05, עמ' 467–484 doi: 10.1080/03670244.2010.524106

[6] Why do people eat placentas?, https://www.bbc.com/news/uk-england-27307476

[7] Cynthia W. Coyle, Kathryn E. Hulse, Katherine L. Wisner, Kara E. Driscoll, Placentophagy: therapeutic miracle or myth?, Archives of Women's Mental Health 18, 2015-10, עמ' 673–680 doi: 10.1007/s00737-015-0538-8

[8] מנהגים ומסורות הקשורים לשליה | ד״ר קיי - טבעי להיות בריא, באתר חברת דר קיי ישראל בעמ, ‏2018-08-24 (ארכיון)

[9] Cindy L. Collins, What an amazing organ!, https://web.archive.org/web/20120111160106/http://www.geneabirth.com/placentasandplacentophagy.htm

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]